שום האבקנים – Allium daninianum

היום אני מציגה פרח מאד נפוץ – וכמעט בלתי נראה.

זהו שום האבקנים.
תשאלו – שום? זה שאוכלים?
ובכן, לא – זהו לא שום הגינה – שהוא המין אותו אוכלים – אבל כן, זהו שום. ואם תשברו עלה שלו, תריחו היטב את הריח האופייני.

  

שום האבקנים נפוץ בכל האיזור הים תיכוני, ופורח מעט אחרי שיא האביב – כשרוב הסביבה מתחילה להצהיב.
הצבע הורדרד שלו נבלע היטב, ולכן פעמים רבות חוליפים לידו בלי לשים לב…

אלא אם חולפים ליד מקבץ צפוף צפוף, כמו זה שפגשתי השנה ברמת הגולן:

השם "שום האבקנים" – הוא כי אבקניו של הפרח בולטים מתוך הפרח –

  

כשבדקתי את השם הלטיני של השום, גיליתי שבספרים המודפסים שמו הוא Allium stamineum – אבל באתר של דנין שמו הלטיני הוא Alium daninianum  – כלומר שום דנין!
שאלתי את יובל, והוא הסביר לי שלאחרונה נערכה בדיקה מחודשת של מיני השום באיזורינו על ידי מומחי שום עולמיים, והוחלט ששום האבקנים שלנו שונה משום האבקנים האירופאי, ומגיע לו מעמד של מין עצמאי. הם בחרו לכבד את פרופ. דנין ולקרוא לשום על שמו.

דבר מעניין בשום הזה – הוא התנהגות הפרחים שלו. כניצנים, הם ניצבים מעלה על עוקצים זקופים –

כשהפרח פורח, העוקצים מתארכים ופונים כלפי מטה:

אך כאשר הם מופרים, נובלים והופכים לפרי – הם שוב ניצבים מעלה.

את השומים צלמתי:
1.5.2010 ברמות מנשה
5.5.2011 דרום רמת הגולן
10.5.2011 בני ציון

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

רפרף הדבקה – Macroglossum stellatarum

בשבוע  שעבר הייתי ברמת הנדיב, ליד זיכרון.

רמת הנדיב היא אתר נפלא – ישנם הגנים התרבותיים שהם מאד יפים, כמובן – אני חושבת שהפעם האחרונה שנכנסתי אליהם היתה בסביבות 2003. אני בד"כ יוצאת לשטח מסביב.

הפעם טיילתי עם האקולוגית האחראית על האיזור – ד"ר רחלי שוורץ צחור, והיא הראתה לנו פרוייקט מקסים שהוקם לאחרונה: גינת פרפרים.

גינת הפרפרים נמצאת בקצה מגרש החניה, ליד בית הקפה. היא קטנה, נגישה לנכים, ומעוצבת בצורת כף רגל – זה מאד נחמד.
אם אתם מטיילים באיזור – אני ממליצה בחום לגשת לגינה, לטייל שם לאט ובשקט, ולצפות מסביב. רחלי מספרת שבשעות הבוקר אפשר לראות מאות פרפרים!

בגינה שתלו צמחים עתירי צוף – כמו הפנטס האזמלני האדום שאתם רואים בתמונות כאן, וגם צמחים שידועים כצמחים פונדקאים, עליהם מטילות הפרפרות את ביצהן – ומהם ניזונים הזחלים – כמו פיגם למשל.
המטרה היא שהגן יהיה מקלט לפרפרים, וימלא את כל מחסורם – צוף לבוגרים, מחסה לביצים ומזון לזחלים.
אנשי המקום לא מגדלים פרפרים, ולא מביאים פרפרים לגינה – הם פשוט שתלו צמחים שימשכו את הפרפרים – וזה עובד נפלא!

אבל הגינה הזו מושכת לא רק פרפרים. למשל, נושא הרשומה שלי היום: רפרף הדבקה.

רפרפים הם קרובי משפחה של הפרפרים – ורובם פעילי לילה. רפרף הדבקה הוא יוצא דופן בכך שהוא פעיל יום.
ההבדל העיקרי בין הפרפרים לרפרפים – הפרפרים חייבים לנחות על הפרח על מנת לשתות ממנו צוף. הרפרפים מרחפים להם מול הפרח – ושותים את הצוף תוך ריחוף.

הכנפיים שלהם מרפרפות כל כך מהר, עד שהמצלמה שלי תפסה רק "מריחה" של התנועה. לפי ספר "רפרפי ארץ-ישראל" של יצחק אייזנשטיין, רפרף הדבקה מרפרף בכנפיו 72 פעמים בשניה!

 רפרף הדבקה מטיל את ביציו על צמחים ממשפחת הפואתיים – כמו דבקה ופואה. הוא מין נודד, שמגיע עד לצפון אירופה.
צורתו, ואופן הרפרוף, מזכירים את הקוליברי – יונקי הדבש מיבשת אמריקה. ולכן שמו האנגלי הוא Hummingbird Hawk Moth – עש יונק הדבש, או עש הקוליברי.

התמונות צולמו בגן הפרפרים של רמת הנדיב, 23.5.2011

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את הרפרף במלואו!

 

 

געדת החורש – Teucrium lamiifolium

  

אחרי פרח מאד נפוץ, אני עוברת לאחד הנדירים.

     

זוהי געדת החורש.  מין נדיר למדי, שאני מכירה באופן אישי בשני מקומות – בכרמל, ובנחל כזיב.

  

הגעדה שייכת למשפחת השפתניים, שבאופן עקרוני – הפרחים שלהם נראים במו שפתיים. לגעדה נשארה רק השפה התחתונה – ויש ארבעה אבקנים מעליה: שניים בולטים, ושניים קצרים יותר.

  

מייק לבנה מספר, שהשם העברי הוא בעצם תעתיק של השם הערבי – ג'עדה – משמעו מסולסל, בגלל שפת העלה הגלונית של הגעדה המצויה.

  

השם הלטיני מעניין אף הוא:  טאוקריום – על שם טאוקר שהיה מלך טרויה, והכיר בסגולות  כמה מיני געדה כצמחי מרפא.
שם המין – למיפוליום –  משמעותו "עלים דמויי למיום" – אבל מהו למיום?  למיום זהו השם הלטיני של הנזמית

כלומר, בעצם זו געדת עלי-נזמית! תסכימו אותי שגעדת החורש מתגלגל נעים יותר על הלשון…

  

גם לאחר שהיא נובלת ומוציאה פירות, מבנה הפרח של הגעדה נשמר – והיא יפה גם בתור ענף יבש:

התמונות צולמו:
בנחל כזיב – 21.5.2011 וגם 19.5.2007
בכרמל, 14.9.2007 (הפרי)

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

דרדר גדול-פרחים – Centaurea crocodylium

 

הפרח שלי היום הוא פרח גדול, יפה, נפוץ ומרשים.

ואני די בטוחה שראיתם אותו לצד הדרך, או פגשתם בטיול – אם טיילתם בחודש האחרון בין השפלה לחרמון

הדרדר גדול-הפרחים נקרא כך כי באמת, הפרחים שלו גדולים ויפים.

  

כל תפרחת (זוכרים? משפחת המורכבים!) מורכבת מפרחים יפים, גדולים וורודים בהקף – שמשתלבים נפלא עם פרחים קטנים יותר ולבנים במרכז.  והגודל שלה הוא בערך חמישה ס"מ.

 

הפרחים הגדולים הורודים הם בעצם פרחים עקרים! אין להם אברי רביה, והם בעצם שלט פרסומת, שקורא לחרקים לבוא אל הפרחים הפוריים – הלבנים, הקטנים יותר.

 

אני מאד אוהבת גם את הניצן של הדרדר. בניגוד לדרדר הכחול המוכר, לדרדר הזה יש קוצים – הגביע של התפרחת קוצני למדי.
אבל שאר הפרח אינו קוצני כלל, וזה מבדיל אותו מקוצים אחרים במשפחת המורכבים – שאצלם לפעמים הגבעול, העלים ואפילו התפרחת עצמה – קוצניים גם הם.

דרדר גדול פרחים פורח בערך בין פסח לשבועות, באיזורים הים תיכוניים – מהשפלה ועד לחרמון. הפרחים אוהבים לגדול ביחד, והרבה פעמים אפשר למצוא מקבצים גדולים ומרנינים של הדרדרים הללו.

בתמונות הבאות אפשר לראות דבורה עומלת על פרח דרדר, ומשמאל – דרדר עמוס אקריות אדומות, שהן יצורים זעירים ממשפחת העכבישאים.

  

 

התמונות צולמו:
1.5.2010 ברמות מנשה
27.4.2011 בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
30.4.2011 לאורך כביש 38 לא רחוק מבית שמש
21.5.2011 ליד מבצר המונפורט בגליל העליון המערבי.

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ספלול מחוספס – Aristolochia scabridula

הספלול האחרון שלי לעת עתה (פורחים בארץ עוד שלושה מינים שטרם היה לי העונג לפגוש) הוא הספלול המחוספס.

  

הוא קרוי "מחוספס" בגלל העלים המחוספסים (שהם דומים מאד לאילו של הספלול הססגוני).


הוא נדיר למדי, אני מכירה אותו רק מהחרמון ומיער אודם. הוא לא מופיע במגדיר,  כלומר לא היה ידוע בארץ בראשית שנות ה-90.

  

גם הוא שרוע על הקרקע, וגם אצלו הפרחים חבויים בין העלים וצריך לחפש אותם –

אבל היום רציתי לדבר על הספלול בהקשר של חרקים.

הספלול הוא צמח פונדקאי חשוב מאד לכמה מיני פרפרים ממשפחת הצבעוני.
הראיתי פה בעבר (למשל) את הצבעוני השקוף והצבעוני הקשוט – שניהם מטילים את ביציהם על צמחי הספלול. והזחלים נהנים מהעלים. 

בתמונה מעל אפשר לראות זחל של פרפר צבעוני שקוף. הזחל הספציפי הזה נהנה אמנם מעליו של אחד ממיני הספלול האחרים (ספלול השדה, אם אני זוכרת נכון) – אבל כל עוד זה ספלול, זחלי הצבעוני השקוף ישמח לכרסם את העלים.

אם מסתכלים על הפרח מהצד, רואים שהמבנה הוא דמוי חצוצרה, הצינור רחב ומפותל. אברי הרביה (אבקנים, צלקת) חבויים בפנים.
כאשר חרק בא להאביק את הפרח, הוא נכנס פנימה – בעקבות הריח. בתוך הפרח יש שערות הפונות מטה ומונעות מהחרקים שנכנסו לצאת עד שהן נובלות. החרקים מבלים יום-יומיים בתוך הפרח עד שהשערות נובלות.


  

אבל מסתבר שלא תמיד החרקים לומדים מטעויות… חרקים שנלכדו ממהרים, אחרי שהשתחררו, להתפתות שנית ולהיכנס לפרח נוסף – כך הם מאביקים אותו. 

התמונות צולמו באתרים הבאים:
ביער אודם, 7.5.2011
ובחרמון, בתאריכים 21.5.2009, 5.5.2010 וגם 14.5.2010
הזחל צולם ברמת הנדיב, 1.1.2009

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ספלול ססגוני – Aristolochia paecilantha

למרות חגיגות זיהום האויר מסביבנו, אני ממשיכה עם סדרת הספלולים שלי, אל ספלול נדיר ומיוחד: ספלול ססגוני.
הפרחים שלו גדולים בערך פי 2  מאילו של הספלול המטפס.

  

הספלול הססגוני הוא צמח שרוע – הוא גדל על הקרקע  והפרחים חבויים בין העלים:

  

 השם הלטיני של הספלול –  Aristolochia – בנוי משתי מלים ביונית עתיקה.
Aristos – פירושו "הטוב ביותר"
Lochia – זו לידה.
לפי האמונה העממית, צמחי הספלול נחשבים כצמח המקל על הלידה, אבל הפיקו ממנו גם סם להפלות, ולמטרות רפואיות נוספות.

     

הניצנים של הספלול גם הם נחמדים מאד – הם מזכירים לי קצת את הזחל מ"עליסה בארץ הפלאות", באיורים של ג'ון טניאל.

העלים עדיין בצורה דמוית לב,  אבל ה"מפרץ" רחב יותר. המרקם איננו מבריק, אלא רך יותר.

לפי המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל (של פרופ. פיינברון ופרופ. דנין), הספלול הססגוני הוא נדיר – אבל אפשר למצוא אותו גם בהרי יהודה ושומרון, גם בגליל ובבקעת כינרות, גם בגולן ובחרמון.
אני מכירה אותו רק מיער אודם ומהחרמון.

לגבי ה"ססגוני"…
לא הצלחתי למצוא הסבר למה הוא קרוי "ססגוני", שהרי צבעיו – ירוק וחום. הספלול המטפס מהרשימה הקודמת ססגוני (ונאה) יותר לדעתי.

  

התמונות צולמו בתאריכים:
5.5.2010 בחרמון
7.5.2011 ביער אודם

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
והרשימה היום מוקדשת לנטשה, חובבת הספלולים

ספלול מטפס – Aristolochia sempervirens

היום אני מתחילה סדרה של שלוש רשימות על פרחים נדירים, עדינים ומיוחדים: הספלולים.

 

הראשון בסדרה הוא לטעמי גם היפה מבין השלושה: ספלול מטפס.

מבחינתי, הספלול המטפס הוא המוכר והידוע מכולם. אני מכירה אותו מהכרמל ומהמירון מאז ילדותי.

 

רק מאוחר יותר למדתי שהספלול הזה הוא נדיר למדי, וגדל בעיקר בהרים, מהשומרון וצפונה.

הפרי הטרי שלו נראה כמו כדור שיש לו חיבורים. מזכיר קצת תפרים בכדורגל…
כאשר הוא מבשיל, החיבורים הללו נפתחים, ונוצרת סלסילה שממנה מתפזרים הזרעים. אפשר לראות תמונה של הסלסילה באתר צמחית ישראל ברשת.

העלים של הספלול הם בצורת לב. אצל הספלול המטפס הלבבות מבריקים, מה שגורם בלבול בינו לבין שני מטפסים אחרים, נפוצים יותר – הטמוס והקיסוסית.

 אבל הפרחים של הספלולים הם יחודיים מאד, ואותם אי אפשר לבלבל.

באנציקלופדיה של החי והצומח, כתוב שבמהדורה הראשונה של המגדיר לצמחי ארץ ישראל – זו שהוציאו אייג, זהרי ופיינברון (שהיו מייסדי ענף הבוטניקה בארץ) קראו לספלול בשם "אוזניות" – בגלל דמיונו של הפרח לאפרכסת האוזן.
אבל לקראת הוצאת המהדורה השניה, הם החליטו – בתיאום עם אנשי האקדמיה לשפה העברית – לשנות את השם ל"ספלול", כי צורת הפרח הזכירה להם ספל.

 

הספלול הוא צמח אוהב צל, וגדל בחורשים. בעבר קראו לו "ספלול החורש", אבל כיון שיש כמה מינים של ספלולים שגדלים בחורש – הפכו אותו לספלול מטפס.  

התמונות צולמו:
באיזור חורבת רקית בכרמל, בתאריכים 1.4.2011, 30.3.2010, 9.4.2009
ובמירון, 8.5.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

פשתנית ריסנית – Linaria pelisseriana

זוכרים את הפשתניות ?

  

הפשתניות הן פרחים קטנים, עדינים ומאד יפים בעיני – ממשפחת הלועניתיים. עד היום הצגתי שמונָה מינים שונים של פשתניות הפורחים בארצנו, והיום אני מוסיפה את המין התשיעי: פשתנית ריסנית.

 

לפי אתר צמחית ישראל ברשת, בארץ ישנם אחד-עשר מיני פשתנית. אבל שניים מהם – פשתנית אושה ופשתנית דמשקאית – נאספו ע"י בוטנאים ותיקים בשנות ה-30 של המאה ה-20 בסוריה ולבנון, ובעצם אינם גדלים בארץ. לכן אני חושבת שאפשר לומר שכיסיתי את כל מיני הפשתניות בארץ!

הפשתנית הריסנית היא מין נדיר בסכנת הכחדה. היא פורחת במספר נקודות בשרון, ובמספר נקודות בצפון הגולן. אני פגשתי אותה ביער אודם. היו שם די הרבה פשתניות – משטח נחמד מנוקד בפשתניות סגולות ובניסניות צהובות:

פשתנית ריסנית דומה מאד לפשתנית יפו, שהצגתי בעבר. ההבדלים הם קטנים אך ברורים למדי – פשתנית יפו היא שעירה, בעוד פשתנית ריסנית חלקה. היא גם ארוכה ודקה יותר, ומעט יותר קטנה מפשתנית יפו.

  

הפשתניות הללו נמצאות בסכנת הכחדה חמורה – ביער אודם הן גדלות מחוץ לתחום השמורה, ואם ירחיבו את הישוב מסעדה רק במעט – כבר יפגעו בהן.
בשרון – האתר העיקרי הוא יער אילנות של הקק"ל, ושם הוא תלוי בגחמתם של יערני קק"ל – ולצערי, לא כולם מודעים למינים נדירים הגדלים ביער.

אני מקווה שיצליחו לשמור על הפשתניות הללו – הן מאד עדינות ויפות. 

הפשתניות צולמו ביער אודם, בתאריך 7.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

תוספת: לכבוד ל"ג בעומר:
אני אשמח אם תקראו את הבקשה הזו – אני מסכימה מאד עם הכותב.  מדורה קטנה היא בהחלט מספיקה. אין צורך במדורות ענק.
ואם אפשר לאחד כמה כיתות סביב מדורה אחת – גם זה מצוין. חוסך זיהום אויר ומוסיף הרבה לחברה.

טיול בלוגרים לנחל כלח, 14.5.2011

אני רוצה להתחיל בתודות….

 תודה לעופר, שבא לביקור בארץ ונתן לי מוטיבציה לזמן את כולם לטיול
 תודה למזג האויר, ששיתף איתנו פעולה באופן מושלם
 תודה לאמא שלי, שלקחה על עצמה את ההדרכה בכלל בלי להניד עפעף
 תודה לשושן הצחור שפרח במקום הקבוע שלו

 ותודה גדולה ומיוחדת  לכל אחד ואחד מ-45 משתתפי הטיול – כן! ארבעים וחמישה אנשים הגיעו!

 ואם לחזור לרגע לאחור… התחזית היתה נגדנו,  ובשעה 6 בבוקר התעוררתי מסופת רעמים – שהפכה לגשם קל. התארגנו ויצאנו, מצוידים בסווצ'רטים, בגדים להחלפה ומטריות.
לאורך הדרך ירד גשם שהשתנה מגשם קל ונעים, למבול עז. כבר חיכיתי לטלפונים מכולם, שיספרו לי שהם מבטלים. כבר כמעט התחלתי לדאוג…
אבל הגענו לכרמל, ושם היה קריר – השולחנות והסביבה היו לחים עוד מגשם שירד שם קודם לכן, אבל השמים היו בהירים.

חיכינו לכל המוזמנים, ויצאנו לדרך.
המסלול עובר בדרך שהיתה, לפני קום המדינה, הדרך היחידה שקישרה את קיבוץ בית אורן לעיר חיפה.
פגשנו שלל פרחים, למשל:

פשתת המכבד שצלמתי היא אחת מארבעה מיני פשתה שפגשנו: פשתה שעירה (בורוד), פשתה מצויה, פשתה אשונה ופשתת המכבד – בצהוב.

פגשנו שני מיני מורכבים כחולים ודומים: פרחיו של העולש (משמאל) יושבים בחיק הגבעול, בעוד פרחיה של החסה (מימין) – ניצבים על גביעים שנראים כמו פמוטים מעוצבים:

שלושה מינים של שפתניים שבלטו – אשבל מופסק, שנקרא כך כי כל הגבעולים גדלים עד גובה אחיד, ונפסקים בבת אחת, אשבל ארץ-ישראלי שאוהב סדקי סלע, וגעדה מפושקת בורוד עז:

פגשנו גם חרקים שונים – כמו טריכודית הפסים: חיפושית גדולה שדגמנה עבורנו

מבין כל הפרפרים שריחפו סביבנו, קלטתי שניים במצלמה: נמפית החורשף וסטירית פקוחה.

עינבלית סיפרה לנו על פירות הדודא הרפואי, ומה קורה כשמדריכת טיולים מנסה לתת לשופט מכובד להריח פרי דודא רפואי…
אם אתם רוצים עוד כמה סיפורים על הדודא, כתבתי עליו פה.

ואז הגענו אל גולת הכותרת: השושן הצחור. פרח יפהפה ומרשים, עם ריח נפלא!
כל מי שיכול לטפס, טיפס אל השושן חובב המצוקים, ומי שלא – נהנה מיופיו מרחוק.

המשכנו עוד קצת, כדי לראות פרח נדיר וחביב מאד – פעמונית דמשקאית

ישבנו לשמוע את האגדה על הלטם המרווני והלטם השעיר

וחזרנו לחניון, לאכול ארוחת צהרים מצוינת!


את התמונות צלמתי בטיול לנחל כלח, 14.5.2011
כתבתי על כל תמונה מה מצולם בה
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב תודה לכולם! נהניתי מאד, שמחתי להכיר את מי שלא הכרתי, ולהעמיק  את ההכרות עם מי שכן!

רשימות נוספות על הטיול:  (אני אשתדל להוסיף את כל מי שיכתוב. מוזמנים לשלוח לי מסר אם פספסתי מישהו!)

 בבלוג של טל1954 (השוקולדים היו מ-ע-ו-ל-י-ם!)  

 בבלוג של y י ר י ת

 בבלוג של סבא של דנדן

 בבלוג של  ענבלית

 בבלוג של הקלפטה הפולניה

 בבלוג של Trips and tips

 בבלוג של Anguly

 בבלוג של Motior

 בבלוג של shi1957

  בבלוג של טליונת1

 בבלוג של עופר D


הטיול מחר

שלום לכולם

קבלתי כמה שאלות לגבי הטיול מחר… ובכן:

מבחינתי, אני אשמח לטייל גם בגשם. אני יודעת שלא כולם חולקים איתי את אהבתי לטיולים בגשם.
כיון שלעופר אין יום אחר, ואחת המטרות של הטיול היא להפגש עם עופר – אני לא יכולה להזיז את התאריך.

ולכן, אני מתכוונת להתייצב מחר בשעה 10:00 בבוקר בחניון הפיתולים Come Shine Or Come Rain.
החניון מסומן בחץ צהוב בתצלום האויר פה:

אני עדיין מקווה שהגשמים שיורדים היום לא ימשיכו למחר…
והשושן כבר פורח.

עוד כמה צהרונים – צהרון מצוי – Moraea sisyrinchium

יש לי עוד הרבה תמונות צהרונים, והם כל כך נחמדים – אז הנה לפניכם רשימת צהרונים נוספת.

באפריל טיילנו בהר הלל, ושם מצאנו מרבדים נפלאים של צהרונים! אני לא חושבת שראיתי מעודי כאילה כמויות של צהרונים!
ואם יש כמה בני-חצב יקינתוניים לידם – זה יוצא מקסים לטעמי: חגיגה בסגול וירוק:

גם בכרמל, באיזורים שנשרפו פגשתי צהרונים –

הצהרון הוא עוד פרח ששינה שמות כמה פעמים במשך השנים.

בהתחלה בכלל קראו לו איריס (או אירוס – כבר כתבתי על שאלת איריס או אירוס) – איריס מצוי.

  

אחר כך שינו את השם ל"איריס אחר-הצהרים" – כי הוא נפתח בצהרים ופורח רק אחר הצהרים.

 

אבל אז הגיעו למסקנה שיש הבדלים בינו לבין האיריסים – ההבדלים הם מורפולוגיים (לצהרון יש פקעת, ולא קנה-שורש או בצל; ולעטיף של הפרח אין צינור) – ולכן גם בשם הלטיני הוא הופרד מהאיריס, וגם בשם העברי.
ואז קראו לו אחי-איריס מצוי (או אחי-אירוס מצוי)

ואז חזרה שוב ההתלבטות – איך לאזכר בשם את העובדה שהוא פורח אחר הצהרים? נו… אין ברירה. הפרח שוב שינה את שמו, ועכשיו הוא ידוע בשם "צהרון מצוי".

 התמונות צולמו:
בחוף הבונים, 3.3.2011
בכרמל, 1.4.2011
בהר הלל, 16.4.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 


תזכורת:

בשבת נפגשים בשעה 10:00, בחניון הפיתולים בכרמל:
נוסעים עד הכניסה לחוות הסוסים שלפני בית אורן. לפני החווה, יש דרך עפר (שהרבה פעמים מכוניות חונות בתחילתה) לכיוון צפון (כלומר, ימינה מכביש הכניסה לבית אורן). נוסעים בה עד מבנה השרותים (נסיעה לא ארוכה). שם חונים.
יש לדאוג לכובע, נעלי הליכה, קרם הגנה ומים.
אח"כ – בתלות בגשם – ננסה לעשות פיקניק קל. מוזמנים להביא אוכל.

אני יודעת שהתחזית מדברת על גשמים מקומיים, אני מקווה שהם פשוט יהיו במקום אחר….
אני אשלח מסר עם מספר הטלפון שלי לכל מי שאשר. מי שרוצה להשתתף, מוזמן לשלוח אלי מסר.

צהרון מצוי – Moraea sisyrinchium

  

מאי כבר בעיצומו, ואני עוד בפרחי מרץ-אפריל: פרח נפוץ ומקסים, ממשפחת האיריסיים, ושמו צהרון מצוי.

  

הצהרון נפוץ בארצנו מהנגב ועד לחרמון. הוא מתחיל לפרוח כבר בינואר – ועדיין אפשר לפגוש אותו בראשית מאי בצפון הגבוה – למשל, ביער אודם.

 

 אבל אם תצאו לחפש אותו בבוקר, סביר להניח שתפספסו. בכל מקרה, לא תמצאו אותו פורח. הצהרון ישן בבוקר את שנת היופי שלו, ורק בצהרים – כמו לפי פקודה – נפתחים כל הצהרונים, ולפתע רואים אותם מסביבנו.  מכאן מגיע השם "צהרון".

כאן אפשר לראות את התהליך, שלוקח פחות מדקה: משמאל הפרח הסגור, הישן -והוא נפתח לו ומחייך אל השמש:  

כמו שכתבתי, הצהרון שייך למשפחת האיריסיים. אחד המאפיינים של האיריסיים הוא שיש לכל פרח ששה עלי כותרת, ממש כמו לשושניים.

אבל קצת קשה להבחין בזה במבט מרוחק – לכן הוספתי את התמונה הזו:

כאן אפשר לראות יפה את ששת עלי הכותרת – שלושה גדולים ומשתפלים ושלושה קטנים ניצבים: השלושה הקטנים הם אילו שהופכים להיות "ההיכל" באיריסי ההיכל.

אבל מה זה "עמוד עלי כותרתי"? זה היחוד של האיריסים. עמוד העלי – זה איבר המין הנקבי של הפרח – התפצל לשלושה חלקים, התרחב וקיבל את צבע עלי הכותרת. כלומר, הוא מעין עלה-כותרת מדומה. מתחתיו מסתתר האבקן – ובסה"כ ישנם שלושה אבקנים לפרח.

  

זו דרך להוסיף פונקציונליות לפרח, וגם להגדיל את הפרסומת ולמשוך עוד חרקים.

התמונות צולמו:
בחוף הבונים, 3.3.2011
בכרמל, 1.4.2011
בהר הלל, 16.4.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"א


תלתן הארגמן בהר שיפון, רמת הגולן, 5.5.2011

הערב, בצפירה, חשבתי על זה שלא כתבתי עדיין רשימה לכבוד יום הזכרון. לא מצאתי שיר שיתאים לי – ויש כל כך הרבה שירים יפים שנכתבו ליום החשוב והכואב הזה.
אח"כ, דברתי עם ציפורן חתול, והיא הזכירה לי את אחד השירים היפהפיים הללו, שיר שגם מתאים לבלוג שלי . הרי הוא לפניכם.


איריס ארם נהרים, רמת הגולן, ליד נטור, 5.5.2011

יש פרחים
מילים: נתן יונתן
לחן: מוני אמריליו

הראית איזה יופי
שרעד ברוח סתיו,
שדה זהב דעך באופל
והדליק נרות חצב.

חצבים ליד הבניאס, 28.9.2010

הראית איזה אודם
שצעק למרחקים,
שדה דמים היה שם קודם
ועכשיו הוא שדה פרגים.


פרג מוארך, יער אודם, 7.5.2011
אל תקטוף, נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
נשארים במנגינה.
אל תקטוף נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
עם המנגינה.


מעוג אפיל, מפל סער, 7.5.2011
הראית מה השחיר שם?
שדה קוצים הוא, נערי,
שהיה עזוב בקיץ
ועכשיו הוא שדה חריש.


שיפון ההרים בהר שיפון, רמת הגולן, 7.5.2011
הראית מה הלובן?
נערי, זה שדה בוכים,
דמעותיו הפכו לאבן
אבניו בכו פרחים.


רוש עקוד, הר שיפון, רמת הגולן, 5.5.2011
אל תקטוף, נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
נשארים במנגינה.
אל תקטוף נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
עם המנגינה.


מרבד צללית הדורה, איזור צורימן, רמת הגולן, 5.5.2011
יהי זכר הנופלים ברוך, ואני מקווה שכל שדות הקרב יהפכו לשדות פרחים.


מרבד תלתן הפוך, איזור צורימן, רמת הגולן, 5.5.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

איריס ארם-נהריים – Iris mesopotamica

אני חוזרת לסגול, ולאיריסים.

תכירו את איריס ארם-נהרים. זהו איריס נפוץ למדי מהרי יהודה והשפלה – ועד לחרמון.

  

זהו צמח גבוה, ומרשים. הגבעול יכול להגיע לגובה מטר וחצי. על כל גבעול יפרחו בין 3 ל-8 פרחים, וזה כבר מוכיח לנו שזהו איננו אחד מאיריסי ההיכל. אצל איריסי ההיכל – יש תמיד פרח בודד לכל גבעול.

  

האיריס הזה שייך לסקציה אחרת בסוג איריס – שעוד לא הצגתי בבלוג, כי הוא הנציג היחידי שלה בארץ: סקצית Pogoniris – נושאי זקן. זה בגלל ה"מברשת" שיש לו ליד כל אבקן – הוא ממש מזוקן.
(בניגוד לאיריס ענף, למשל, שהוא שייך לסקציה ששמה Apogoniris – חסרי זקן)

   

עוד דבר שמאפיין את האיריס הזה, הוא… שהוא בעצם לא פרח בר בארץ, אלא פליט-תרבות.
בעבר, המוסלמים שגרו בארץ, נהגו לשתול את האיריסים הללו בבתי הקברות, לצד הקברים. ובעצם רוב האתרים שבהם פורח האיריס הזה (אולי אפילו כולם) – אילו בתי קברות מוסלמים נטושים, בני מאות שנים.

גם בחרמון מצאו איריסים כאילה -ושם זו דווקא אוכלוסית בר, ולא בתוך בית קברות. אם אתם מגיעים לחרמון בעונה הזו, אתם יכולים לבדוק ממש ליד הכניסה למפקדת החטיבה, ישנו גוש יפה של איריסים.


  

בעבר התייחסו לאיריסים שפורחים בר, מחוץ לבתי קברות עתיקים – כאל מין נפרד, וקראו לו איריס חיוור.
אוכלוסית הבר נמצאה בעיקר בחרמון, וגם בגליל העליון ובגולן.
אבל לאחר בדיקה, הסתבר שאיריס חיוור הוא מין אחר, שגדל בר באיזור הבלקן. האיריסים אצלינו – אילו שנחשבו איריס חיוור ואילו שנחשבו איריס ארם נהרים – בין אם הם אוכלוסיות בר ובין אם הם נשתלו ע"י האדם, הם כולם איריס ארם-נהרים.  

  

איריס ארם נהרים מתחיל לפרוח עכשיו, ויש לו ריח עדין ונעים מאד.  אם במקרה אתם פוגשים אותו – אני בהחלט ממליצה לקרב את האף אל הפרח, ולשאוף היטב!

התמונות צולמו במזרח כפר סבא, 24.4.2011
וברמות מנשה, 1.5.2010 

   

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.  

 

תזכורת: בשבת הבאה, 14.5.2010 – נפגשים לטיול בכרמל!

ה-maxit חזר לפעולה: אתם מוזמנים למקסם את הרשימה שלי!

הזמנה לטיול – לנחל כלח

ביום שבת, 14.5.2011 אנחנו מתכננים לטייל לכרמל – לנחל כלח.
יש לנו שתי מטרות נעלות:
לפגוש את עופר D
ולראות שושן צחור!

 

לאחר כמה התכתבויות, אני משנה את נקודת המפגש:
במקום להגיע לחניון מבוא כלח, נפגש בחניון הפיתולים:
נוסעים עד הכניסה לחוות הסוסים שלפני בית אורן. לפני החווה, יש דרך עפר (שהרבה פעמים מכוניות חונות בתחילתה) לכיוון צפון. נוסעים בה עד מבנה השרותים (נסיעה לא ארוכה). שם חונים.

שימו לב: הכניסה לחניון היא בתשלום – או בחינם לבעלי כרטיס מטמון
יש 2 אפשרויות למסלול – האחת ארוכה, לא מאד מוצלת אך קלה להליכה
השניה – קצרה, יפה ומוצלת, אבל כוללת טיפוס/ירידה של מפלים.
אני משערת שנראה בתחילת הטיול מה ההעדפות של הנוכחים, ובכל מקרה אני מתכוונת לקחת אתכם לאחת הנקודות היפות בארץ:

ניפגש בשעה 10:00 – בחניון הפיתולים
בכניסה לחניון מבוא כלח – החניון הראשון אחרי אוניברסיטת חיפה לבאים מכיוון חיפה.זוהי גם הכניסה לחיבר.
לבאים מכיוון צומת אורן – עולים בכביש 721 עד לצומת דמון. שם פונים שמאלה לכיוון חיפה, לכביש 672. ממשיכים עד לאוניברסיטה – אין שם פניה שמאלה לחניון, לכן יש להמשיך מעט עד לכיכר, להסתובב בה, לחזור ולהכנס ימינה למבוא החניון – שם נמצא המבנה של רט"ג.
מאחורי המבנה, לפני שיורדים לחניון, יש איזור שמספיק לכמה מכוניות לחנות – נפגש שם.
נטייל, ואח"כ נערוך פיקניק קצר – מוזמנים להביא ארוחה קלה.

נא לדאוג לנעלי הליכה נוחות, כובע, קרם הגנה ומים!

אני מבקשת ממי שרוצה לבוא שישלח אלי מסר , כדי שנדע להפגש!
את התמונות צלמתי בנחל כלח, 24.4.2010.

יום השואה, תשע"א

היום יום השואה – לדעתי, זהו היום העצוב ביותר בשנה.
לכבוד יום השואה, אני מצטטת את שירו של יצחק קצנלסון, שנספה באושוויץ ממש לפני 67 שנים – בתאריך 3.5.1944.


יצחק קצנלסון התגורר בפולין וכתב שירים שחלקם מוכרים לנו עד היום, כמו "חמש שנים על מיכאל" ו"מה יפים הלילות בכנען".
הוא ברח מלודז' לורשה עם פרוץ המלחמה. אשתו ושני בניו הצעירים נלקחו ע"י הנאצים ונרצחו.
הוא שהה בגטו ורשה בזמן המרד, ואמנם לא היה חבר באי"ל (ארגון יהודי לוחם) מפאת גילו, אבל עסק בחינוך, בעזרה ובעידוד הלוחמים. בנו הבכור צבי היה חבר בארגון.
לאחר תום המרד, הוא הועבר למחנה ויטל במזרח צרפת, וב-29.4.1944 הועבר אל אושוויץ, שם נרצח.

בזמן המלחמה כתב יצחק קצנלסון פואמה ארוכה על מות העם היהודי. הוא העתיק אותה מספר פעמים, והחביא במקומות שונים – על מנת שלפחות עותק אחד יגיע לכאן, לארץ ישראל.
girlkido כתבה בבלוג שלה על יצחק קצנלסון ועל הברחת כתביו לארץ. אני ממליצה מאד לקרוא.
אפשר לקרוא על חייו בויקיפדיה,  וגם באתר ארץ הצבי.


רוח עצוב  / יצחק קצנלסון

רוּחַ עָצוּב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֶשְׁנָהּ עֲיָרָה,
יָפָה הִיא הָעֲיָרָה,
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן,
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

הִיא כִּי תִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן,
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי,
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.


התמונות הן תמונות של פרגים, (ודרורה אחת) מהשדה ליד נס ציונה: כן, גם אני ביקרתי שם.
צולמו בתאריך 23.4.2011


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.