ערידת הביצות – Samolus valerandi

 

הקיץ מתחיל, ורוב הפרחים כבר נבלו מזמן. מי שמחפש פריחה עכשיו – צריך ללכת אל הנחלים, הביצות ומאגרי המים.

 

שם עכשיו עונת הפריחה בשיאה.

 

 

 

הפרח שלי היום הוא פרח קטן מאד עם ייחוס גדול. היחוס – כלומר, המשפחה שלו היא משפחת הרקפתיים. תסכימו איתי שלהשתייך למשפחה של הרקפת – זה ייחוס  (גם אם לא לוקחים בחשבון שהרקפת היא הפרח הלאומי שלנו ושל עוד כמה ממדינות אגן הים התיכון…)

 

 

 

אבל בניגוד לרקפות המרשימות, הפרח הזה הוא קטן – ממש פיצקלה. זוהי ערידת הביצות.

זהו צמח קטן (קוטר הפרח – 3 מ"מ בערך), רב שנתי, שגדל במעיינות, ביצות וגדות נחלים.

 

  

 

אבל… את רוב הביצות ייבשנו, המים מהנחלים נלקחים לשתיה, ובמקומם מוזרם ביוב… ובקיצור – מצבם של נופי המים המעטים של ישראל הוא בכי רע.

 

ובעקבות זאת – אני די בטוחה שלא פגשתם הרבה ערידות…

 

אני באמת לא מבינה איך המדינה שלנו – שמיָצאת ידע וטכנולוגיה לכל מיני מקומות בעולם, שעוזרת למדינות יבשות – לא השכילה עדיין להשתמש בידע שלה ולבנות מתקני התפלת מים. למה להמשיך לשאוב מהכנרת המתייבשת, לייבש את הנחלים ומעט שלוליות המים שיש לנו – במקום להשקיע בצורה חכמה במתקן שיפתור את הבעיות הללו לטווח אורך?!

ובתגובה להערה שקבלתי: אני יודעת שאין פתרונות קסמים, והתפלת מים יש לה מחיר.

מתקני התפלת מים דורשים שטח, אנרגיה ומציאת פתרון למלחים המוצאים מהמים המלוחים. (לא, לשפוך את המלחים בחזרה לים איננו פתרון!!!)

אבל את הים לצערי אנחנו מזהמים גם עכשיו, ואני מאמינה שאם למדינה שלנו זה היה חשוב, היו מוצאים דרך לבנות מתקני התפלת מים וגם לפתור את הבעיות שההתפלה יוצרת. הפתרון של אי-עשייה הוא לא פתרון. סתם התעלמות.

 

 

אני פגשתי את הערידה בשני מקומות – בנחל זרד (הוא ואדי חסה) שבממלכת ירדן, ובשמורת עין אפק ליד קרית ביאליק.

 

 

 

בשמורת עין אפק הקימו גן בוטני קטן שיכלול את כל צמחית נחל נעמן (עין אפק היא ממקורות נחל הנעמן, שנשפך לים בעכו). שם פגשתי את הערידה – גם בגן וגם בשמורה עצמה.

 

 

 

את הערידה צלמתי:

בנחל זרד שבירדן, 8.5.2008

ובשמורת עין אפק – 12.6.2008 וגם 6.6.2009

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

ועוד הערה, לפני הסוף –

בשנה שעברה, סיפרתי כאן על הנימפיאה התכולה, ועל סיפור הצלתה והחזרתה לטבע בשמורת עין אפק. השנה ביקרנו שוב בשמורה. הלכנו להסתכל על בריכת הנימפאות – וזו פשוט חגיגה.

הבריכה כולה פורחת! תראו בעצמכם איזה יופי:

 

  

 

 ו…אם אהבתם – הקישו Maxit!

נימפאה תכולה – Nymphaea nouchali

הפרח שלי היום הוא הנימפיאה התכולה.
אני משערת שכולם מכירים את הנימפיאות התרבותיות – מאד פופולריות בגינון בבריכות נוי. 
אבל יש בארץ שני מיני בר של נימפיאה! נימפאה לבנה (בעלת פרח לבן לחלוטין) ונימפאה תכולה (ששולי הפרח אצלה הם בעלי גוון תכלכל). שניהם – כמובן – בסכנת הכחדה. שניהם גדלו בנחלי מישור החוף ובביצות של מישור החוף והעמקים, שאותם ייבשנו כבר מזמן. מעטים שרדו.

הנימפאה התכולה – מהבחינה הזו – היא ממש סיפור הצלה. ב12.6.2008 השנה, השתתפתי בסיור רת"ם בעמק זבולון, וכחלק מהסיור טיילנו בשמורת עין אפק שליד צור שלום (קרית ביאליק). בשמורה פגשנו את מנהלת השמורה – ג`יזל – והיא סיפרה לנו את סיפור הצלתן של הנימפאות. אני חושבת שזהו סיפור חשוב והצלחה חשובה בהגנה על הטבע – ולכן אני אספר כאן את הסיפור. 

הנימפאה התכולה פרחה בביצות של עמק זבולון והסביבה, ולאט לאט נכחדה. נחלים יובשו, ביצות יובשו, בריכות נעלמו או זוהמו – והנימפאה צריכה מים נקיים.

בשלב מסוים, האנשים הטובים בעין אפק שמו לב לבעיה – והתחילו לעשות הכל על מנת להציל את הנימפאה. הם דאגו לנקיון הבריכות, והתחילו לעקוב אחרי כמות הפריחה, הפירות… כלום לא עזר. הנימפאות המשיכו להתמעט.

 

 

עובדי עין אפק התחילו לחפש גורמים חיצוניים – מי פוגע בנימפאות? התנאים בבריכה היו ללא רבב. הם חשדו בנוטריות – שהן מין פולש בארץ, והובאו הנה על ידי האדם לפני כמאה שנים.

אז הם גידרו היטב את בריכות הנימפאות – ועדיין זה לא עזר. הנמפאות המשיכו למות.

ממש תעלומה בלשית.

 

 

המצב החמיר, ובסופו של דבר נשאר קנה השורש האחרון של הנימפאה האחרונה.

מיואשים, עובדי עין אפק שלפו אותו על מנת להעביר אותו לצנצנת סגורה ואולי לקבל עזרה ממומחים בחו"ל…

ואז להפתעתם הם גילו שקנה השורש של הנימפאה מלא בחלזונות מים שחורים קטנים! המים היו כל כך נקיים, שהחלזונות התרבו – ואכלו את הנימפאות!

ג`יזל סיפרה לנו איך הם ישבו עם פינצטה, ושלו את אותם חלזונות זעירים אחד-אחד, עד שהם ניקו את קנה השורש מכולם.

ואז הם בנו בריכה איקלום לאותה נימפאה תכולה, אחרונה חביבה.

הנימפאה התאוששה במהירות, עכשיו כשכבר לא היו עליה הטפילים, ואף התרבתה יפה.

כל כך יפה, עד שכיום – פרט לבריכות האקלום, היא הוחזרה למספר נקודות בנחל נעמן (הנחל שמתחיל בעין אפק) וכן לשמורות טבע נוספות באיזור.

 

אני חושבת שהסיפור הזה הוא משמח ומעודד, ואני מקווה שיירבו כמותו בארץ. וכמובן, אני רוצה לאמר שאני מלאת הערכה לאנשי רשות הטבע של עין אפק, שהצילו ערך טבע נדיר ומיוחד כל כך!

 

 

 התמונות צולמו כולן בעין אפק, בתאריכים 12.6.2008 ו-27.7.2008. ואם אתם מחפשים יעד לטיול קל, שאת חלק מהמסלולים ניתן לעשות עם עגלת תינוק – או, להבדיל, כסא גלגלים – ובכל זאת לראות טבע, סיפורי הצלחה של שמירה על הטבע ומקום נעים ויפהפה – אני ממליצה על שמורת עין אפק. גם עכשיו, גם בשיא הקיץ. ליד בריכת הנימפאות פורחים גם פרטים מעטים של סם-כלב מזרחי. השמורה מלאה מציאות – והילדים היו מאושרים מהטיול על הגשר הארוך ב"אגם".