אני חושבת שבעל החיים המזוהה ביותר עם פלורידה הוא האליגטור.
לכן, למרות חוסר-החיבה שלי לזוחלים בכלל ולבני סדרת התנינאים בפרט – רציתי לראות אותם.
האליגטורים הוסרו מרשימת המינים בסכנת הכחדה בעקבות פעולות שימור נמרצות מצד ארה"ב, ובאמת פגשנו בטיולינו בשמונה אליגטורים בטבע, ועוד כמה בשמורת Hommosassa (השמורה שהיא בעצם גן חיות, שם ראיתי גם את ה-Manatee.)
המרשים ביותר היה אליגטור ששכב לו לצד ה-Highway החוצה את פארק ה-Everglades. שכב והסתכל… לצערי, אי אפשר היה לעצור שם – ולא יכולתי לצלם אותו.
אני אתחיל בהסבר על התנינאים.
בסדרת התנינאים יש 3 משפחות –
משפחת התניניים (Crocodylidae) – אליה משתייך תנין היאור שפעם חי בנחל תנינים שלנו, היא הגדולה – ישנם שני סוגים ובהם 13 מינים.
משפחת הגאביאלים (Gavialidae) – אילו התנינים בעלי חרטום צר ומאורך. ישנו סוג אחד ובו שני מינים.
משפחת האליגטורים (Alligatoridae) – שכוללת את האליגטורים והקיימנים – 4 סוגים ובהם 8 מינים.
כאמור, היום אני מתמקדת באליגטור האמריקאי – שמו הלטיני הוא אליגטור המיסיסיפי.
בעבר שמעתי נסיונות לתרגם – היו כאילה שקראו לתנין היאור תנין, ואילו לאליגטור האמריקאי תמסח – או להפך.
בעקרון, בעברית "תנין" ו"תמסח" הן מלים נרדפות, ויכול היה להיות הגיוני לאמץ אחד השמות כשם הסוג השני. אבל כנראה שזה יצר רק בלבול – ולכן נשארנו עם תמסח ותנין כשמות עבריים לקרוקודיל, ולעומתם – האליגטור, הקיימן והגאביאל – נשארו עם השמות הלטיניים.
בעיני זה נכון לעשות כך. אילו סוגים שלא חיו בארץ, ואין טעם לתת להם שמות עבריים.
האליגטור הראשון שפגשנו היה תינוק: אחד המבקרים בשמורה שהיינו בה – שמורת Grassy Waters, שם פגשתי גם את הנאדיד – קרא לנו:
"Do you want to see a baby gator?" – מובן שבאנו מיד! האמריקאים קוראים לאליגטורים בשם חיבה "Gators".
מצאנו אליגטור קטן, בערך באורך חצי מטר. הוא צף לו בין הצמחים – כשרק חלק מראשו בולט מעל פני המים – העיניים והאף. השאר שקוע במים.
אגב, אליגטור שרק בקע מהביצה (אילו זוחלים, לכן הם בוקעים מביצים) נקרא אבקוע. מילה יפה בעברית שנתקלתי בה בהקשר של זוחלים.
את האליגטורים הבוגרים היה קשה יותר לאתר… למשל, האם אתם רואים את האליגטור בתמונה הבאה? הוא בחר לו בריכה של עדשת מים (או משהו דומה), ומעל המים בולטים העיניים, האף וחלק קטן מהגב שלו:
ולמי שקשה לראות – הנה ראשו של האליגטור ההוא, מקרוב:
רוב בני סדרת התנינאים הם מינים בסכנת הכחדה. אילו לרוב טורפי-על, שאין להם אויבים פרט לאדם.
אבל לאדם יש שלל אמונות תפלות בנוגע לתנינאים – משתמשים בחלקים שונים של גופם לשיקויי אליל שונים.
בנוסף, משתמשים בעור שלהם לנעלים, תיקים וחגורות;
ואם זה לא מספיק, בתור יצור טורף – התנינאים נחשבים לחיות מאיימות, ובמקומות רבים הרגו אותם פשוט בגלל הפחד מהם.
למזלו של האליגטור האמריקאי – האמריקאים הבינו את חשיבות השימור והצליחו להעצור את ההרג של האליגטור האמריקאי. כיום הוא התרבה מאד, ויצא מרשימת המינים בסכנת הכחדה.
בפלורידה ישנו גם תנין – American Crocodile – תנין אמריקאי, והוא נדיר יותר. אותו לא פגשנו, והוא כן בסכנת הכחדה.
ההבדלים העיקריים בין התנינאים –
הגאביאלים קלים יותר לזיהוי, שכן יש להם חרטום צר ומאורך מאד.
ההבדלים בין התנינים לאליגטורים – אצל האליגטורים החרטום הקדמי רחב ומעוגל, צורתו דומה לאות U, בעוד אצל התנינים הוא צר יותר – כמו האות V.
אבל ההבדל הנוח יותר לאיתור, לדעתי, הוא השיניים. אצל התנינים רואים שיניים הבולטות מהפה גם כאשר הוא סגור. אצל האליגטורים – לא רואים שיניים, כולן חבויות בפה.
האליגטורים מסווים את עצמם במים – הם שוחים כך שרק ראשם וחלק קטן מהגב בולטים מעל פני המים, ואם אפשר לאסוף בדרך מעט צמחיה או אצות – הם יעשו זאת, בשביל שטרף פוטנציאלי לא ייראה אותם.
כבר ציינתי שהאליגטורים הם טורפי-על. המשמעות של זה היא שאין להם אוייבים – הם מסוגלים להתקיף ולטרוף את כל בעלי החיים בסביבתם, ורק האדם הוא האויב שלהם.
האליגטורים יאכלו כל בעל חיים שיעבור בסביבתם – דגים, מכרסמים קטנים, חזירי בר ואיילים – וגם חיות בית שיתקרבו לביצה בה הם רובצים.
תועדו אפילו תקיפות של טורפים גדולים – כמו הפומה של פלורידה והדב השחור – אם כי אילו נדירים, ורק אליגטור בוגר וגדול יעז להתקיף אותם.
את האליגטורים צלמתי בפלורידה –
22.6.2014 – בשמורת Grassy Waters
1.7.2014 – בשמורת Hommosassa
4.7.2014 – בשמורת Six Miles Cypress Slough
5.7.2014 – בפינה חמודה ששמה H.P Williams Rest Area
6.7.2014 – בשתי נקודות לאורך Tamiami Trail – Highway 41.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 