הגשמים מסרבים להגיע, והפריחה אומללה למדי. לכן אני נשארת עם הציפורים.
הציפור שלי היום היא פִּיפְיוֹן אדום גרון. זו ציפור שיר קטנה, קרובה בגודלה לנחליאלי: בתמונה הבאה אפשר לראות את הפיפיון מימין, והנחליאלי משמאל:
הפיפיון והנחליאלי שניהם בני אותה משפחה – משפחת הנחליאליים.
רק שבעוד הנחליאלי מתהדר בצבעי שחור לבן, הפיפיון מעדיף גוונים חומים, המאפשרים לו להסוות את עצמו בין רגבי האדמה.
לפיפיון יש גחון מנוקד, ולזכר יש צבע כתום-אדמדם באזור הגרון.
הפיפיון נקרא כך על שם הקול שהוא עושה – שמו הוא נסיון לאונומטופיאה. השם האנגלי שלו – Pippit – הוא גם נסיון לאונומטופיאה. חיפשתי ברשת את הקול של הפיפיון, ואני לא בטוחה מי קרוב יותר… באתר הזה אתם יכולים לשמוע מגוון הקלטות של ציוצי הפיפיון.
אונומטופיאה, למי שלא זוכר את שיעורי הספרות שלו, זה מילה שמנסה לחקות צליל. למשל, בקבוק שנשמע כמו הקול שהמים עושים כשהם נשפכים ממנו, או סיקסק – עוד ציפור שנקראת על שם הציוצים שלה.
הפיפיונים הם ציפורים נודדות – הם מקננים ומקייצים בצפון אירופה, ומדרימים למשך החורף. אצלינו רובם חולפים, אך יש כאלה שנשארים למשך החורף.
בארץ אפשר למצוא אותם בעונה הזו, בשדות קרובים למקורות מים.
אני פגשתי אותם בשדות ליד גן שמואל, בזכות יעקב ואביטל, שהראו לי את הפיפיונים בשדות.
וכמובן, כאן המקום להודות לזוג המקסים הזה, שני אנשים נהדרים – שלקחו אותי לבריכות, חיפשו עבורי ציפורים מיוחדות ויעקב הסיע אותי במיוחד על מנת לראות את הפיפיונים בשדה.
אביטל, למי שלא מכיר, היא אביטל מ"הפטיפורים של אביטל" – מקום נהדר לסדנאות שוקולד. אם אתם מחפשים דרך לפנק את עצמכם – אני ממליצה.
עד כאן להיום. את התמונות צלמתי בשדות שליד בריכות הדגים של גן שמואל, בתאריכים 24-25.10.2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 
