מדינה ללא הנהגה

מעל אלף וארבע מאות נרצחים. מעל מאתיים חטופים. וזה עדין לא המספרים הסופיים. ככל שהימים חולפים, אני מרגישה שקשה לי לנשום. ואפילו שאני לא מכירה אישית אף אחד מהנרצחים והנחטפים – אני ב"מעגל השני". אין לי מישהו ספציפי לבכות עליו – אני בוכה על כולם, וזה חונק אותי.

רשומה ללא כותרת

בפוסט לפני שבועיים כתבתי שאני לא יודעת לאיזה שפל ה-Crime minister וממשלת השנאה והזדון שלו עוד ידרדרו אותנו. אבל לא תיארתי לעצמי, בחלומות הגרועים ביותר, לאיזו אימה נגיע.

יובל נוח הררי כתב מאמר נוקב ומדויק, שבו הוא השווה את פרעות שמחת תורה לפרעות קישינב. אבל בפרעות קישינב נרצחו 50 אנשים. בפרעות תרפ"ט – 133. בפרעות הפרהוד 179. אף אחד לא דמיין בסיוטים הגרועים ביותר שלו פרעות בהם ירצחו 1300 אנשים – והמספר עדין לא סופי – ויחטפו מעל 130 – גם כאן, המספר עדין לא סופי.