אני לא באמת מסוגלת להתמקד בבלוג. לא מסוגלת לחשוב.
ולכן במקום בלוגולדת – אני מצרפת את דבריו החשובים של משה רדמן אתמול בקפלן.
צאו להפגין. צאו להפיל את ממשלת החורבן והזדון.
בחירות – עכשיו. עכשיו.
וגם זה – דן תורן, בדצמבר האחרון. הייתי שם.
שתעוף כבר ממשלת הזדון. שתעוף אל מקומה בפח הזבל של ההסטוריה.
שיחזרו החטופים ויחלימו הפצועים ונוכל להתחיל להתמודד עם כל הרוע והזוועות.
פרחים, פרפרים וכל מיני 
מצטרף לתקוות שלך ומקווה שהשנה הבאה תהיה טובה בהרבה (גם בבלוג)
ובכל זאת מזל טוב לבלוג
אהבתיאהבתי
הסביבה שלי מרגישה כמוך.
עצוב מאוד שהמדינה הולכת
בתקווה שמשהוא יתעורר לפני
ישובו החטופים ונחזור אולי לחייך.
אהבתיאהבתי
כדי שהממשלה הזו תעוף צריך שהביביסטים, שהמצביעים שלו יבינו שהוא האחראי לאסון, שהוא דואג רק לעצמו ולא אכפת לו מהמדינה. כל עוד הם ימשיכו להצביע עבורו הוא ימשיך בדרכו. החטופים לא יוחזרו והמלחמה לא תסתיים.
אהבתיאהבתי
המצב כל כך מביש ועגום. רקב מוסרי וחוסר תקווה. ממש מזכיר לי את הכנסיה במאות ה 15 אין לי דימוי טוב יותר למה שקורה כאן. וזו לא אשמתו של אדם אחד, זו אשמתם של 120 איש שלא מצליחים להנהיג את המדינה הזאת ואת האזרחים שלה אל עתיד טוב יותר ותקווה.
אהבתיאהבתי
איתכם במחשבותי כל הזמן. חיבוקים, אהובה. טלילה
אהבתיאהבתי
מבלי להסכים עם הפוליטיקה, שבה אני לא מתערב, לא מעורב, לא מעוניין ולא מתעניין… כן מקווה שהחטופים שלנו יחזרו אלינו בכדי שנוכל להמשיך לחיות.
המצב הזה מחרפן בכל יום מחדש. זה פצע שלא יכול להגליד ומסרב להגליד.
מאז ה- 7 לאוקטובר אני לא מסוגל לשמוח, לא מסוגל לומר לאף אחד "בוקר טוב" (החלפתי ב"שלום" קר), לא מסוגל לבלות, לצאת, להנות, לרקוד, לשתות בירה… אין מה לדבר על לטייל בחו"ל.
כל דבר שאני עושה שהוא חלק מ"החיים הטובים" מרגיש חסר טעם ולא נכון.
לצערי אומר שקצת הפסקתי "לחיות" מלבד עבודה ואימונים… והאמת היא שלא מוכן להמשיך בחיים "הטובים" והנהנתנים מבלי שהם חוזרים לחיים שלהם (אם יחזרו בכלל בחיים).
אהבתיאהבתי