רמת הנדיב – פרחים, פרפרים וכל מיני

אכילאה קטנת-פרחים וכחליל האשחר

בנוסף לכל הפרפרים שפגשתי ברמת הנדיב, פגשתי פרפר נוסף שאני רוצה להקדיש לו רשימה משלו.

סיבה חשובה אחת היא הפרח שעליו הוא טייל וממנו שתה צוף.

הכירו נא את כחליל האשחר (שמו הלטיני – Satyrium spini) ואת האכילאה קְטַנַת-הפּרחים (Achillea biebersteinii).

בספר "פרפרים ברמת הנדיב", ד"ר רחלי שוורץ-צחור מספרת לנו שלכחליל האשחר יש שרטוט בחלק התחתון של הכנפים – שרטוט של "ראש מדומה" ותוספת של שני משנצים ארוכים דמויי מחושים.
זו ההסוואה שלו – הטורפים שמתנפלים על הקצה התחתון של הכנפיים לא יצליחו להמית את הכחליל, אלא – במקרה הגרוע – לפגוע מעט בכושר התעופה שלו.

כיון שכך, הכחליל מרגיש בטוח למדי בכוחות "ההסוואה" שלו, ולא מפחד. עמדנו במשך דקות ארוכות סביב קבוצת כחלילים שנהנו מצוף האכילאה, וצילמנו אותם מכל עבר.

לפי הכתוב בספר, הפרח החביב על כחלילי האשחר הבוגרים הוא חרחבינה מכחילה, ובאמת ראינו אותם מתקבצים על פרחי החרחבינה – לפעמים גם כמה וכמה פרפרים על צמח אחד.
לצערי הפעם הם ברחו כשניסיתי לצלם את המקבצים…

כחליל האשחר הוא מין טריטוריאלי. הזכר בוחר לו עמדת תצפית, ואם הוא מזהה זכר ה"פולש" לתחומו – גם אם זה מין אחר לחלוטין, כמו כחליל הגליל למשל – הוא יוצא אליו במעוף מהיר, מגרש אותו, וחוזר לעמדת התצפית שלו.

ומה לגבי האכילאה?
היא נקראת על שם אכילס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית.
זהו מין נדיר למדי בארץ, אני פגשתי אותה בגולן. היא ידועה גם מצפון הגליל העליון, ומציאתה ברמת הנדיב הפתיעה (ושימחה) את רחלי האקולוגית.

לעלי האכילאה יש ריח חריף – בעיני הוא נעים, אבל זה בדיוק מה שנקרא "ענין של טעם וריח". ברפואה העממית משתמשים באכילאה בתור דוחה חרקים ולחיטוי.

אכילס למד על האכילאה ממורו – כירון הקנטאור, והוא לימד את שאר האנשים על שימושי האכילאה כצמח מחטא ועוזר בריפוי פציעות.

בנוגע ל"קטנת פרחים" – הפעם השם מאד לא קולע בעיני. קודם כל, זהו פרח ממשפחת המורכבים. יש לנו כאן תפרחת דמויית סוכך, שמורכבת מהמוני "פרחים" – אבל כל "פרח" הוא בעצם תפרחת מורכבת, שבנויה מפרחים זעירים…
היא נקראת "קטנת פרחים", כי כל "פרח" מורכב גדלו 3-5 מ"מ, ובמינים אחרים של אכילאה (כמו אכילאה ערבתית ואכילאה ריחנית מהנגב, למשל) – ה"פרח" המורכב הוא גדול יותר. טיפונת יותר. מילימטר או שנים.

התמונות צולמו ברמת הנדיב, 6.5.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ושוב, תודה לרחלי על הסיור וההסברים!

ועוד משהו:
הלילה חוגגים את "ל"ג בעומר" – החג הכי אנטי-סביבתי ואנטי-אנושי שיש לנו.
אני, כמובן, מתנגדת בכלל לרעיון המדורה, ומנסה כל שנה לשכנע את כל מי שסביבי להסתפק במדורות קטנות, או אפילו בחגיגות ללא אש… וללא הצלחה.
תקראו את הרשימה הזו, שקישרתי אליה גם בשנה שעברה: היא עדיין תקפה.

ובכל מקרה: אני באמת מבקשת –
שימו לב איפה אתם מבעירים את האש – הזהרו לא לשרוף עצים, חורשות או שדות קוצים.
הקפידו לשרוף רק קרשים ועצים שהכנתם, אל תאספו עצים בטבע!
לא לשרוף חפצים מפלסטיק, שקיות ניילון, עצים צבועים בצבעים שונים – כל אילה יפלטו גזים רעילים לאוויר שאנו נושמים, וירעילו אותנו.
הקפידו לכבות את המדורה היטב, לא להשאיר גחלים לוחשות שהרוח עלולה להבעיר מחדש.
הקפידו לנקות את השטח אחריכם! אל תשאירו שקיות, בקבוקים ריקים ושאר זבל!

תודה.

ועוד תוספת – רחלי ביקשה ממני להוסיף הזמנה לאירוע פרפרים ברמת הנדיב, ואני מוסיפה בשמחה:

פרפרים ברמת הנדיב

לפני שנה, סיפרתי לכם על גינת הפרפרים המקסימה ברמת הנדיב – ממש ליד גני הברון. אז פגשתי שם את רפרף הדבקה.

השבוע חזרתי אל רמת הנדיב, גם לגינת הפרפרים וגם לסיור בשטח. גינת הפרפרים פתוחה בשעות בהן האיזור כולו פתוח, ובחינם – ועכשיו, חודש מאי, הוא חודש השיא מבחינת הפרפרים,
ולכן כדאי מאד לבקר בגינת הפרפרים!

בנוסף, אפשר לקנות במרכז המבקרים ספר מקסים – "פרפרים ברמת הנדיב" שכתבה ד"ר רחלי שוורץ-צחור, האקולוגית של רמת הנדיב, ואייר טוביה קורץ – שהוא המאייר המוביל בארץ בכל הקשור לציורי טבע.
אני אציג בפניכם חלק מהפרפרים שראיתי (את החלק שהצלחתי לצלם…) – עם הערות מתוך הספר.

אני פותחת בסטירית משויישת.
סטירית המשויישת הוא פרפר יוצא דופן במשפחת הסטיריתיים – רוב הסטיריות הן בגווני חום-כתום-אפור, ואילו זו בוהקת לה בלבן.
בספר כתוב שהסטיריות אוהבות להתקבץ על פרחי ברקן סורי – כמו בתמונה הזו:

הצבעים שלו – שילוב של לבן ושחור – הם צבעי אזהרה. בתחילה חשבו שהסטירית מתחפשת ללבנין, כי מיני הלבנין הם רעילים.
אך לאחרונה מצאו כי הזחלים ניזונים מצמחים ממשפחת הדגניים, הנגועים בפטריה. הפטריה רעילה לציפורים וחרקים רבים, אבל הסטיריות פיתחו עמידות נגד הרעל.
כלומר, הפרפר הזה רעיל לטורפים, ולא סתם הוא מתהדר בצבעי אזהרה.
כאן הסטירית מתעופפת לאחר ביקור בגדילן מצוי – קרוב של הברקן –

את הפרפרית הבאה פגשנו ממש בכניסה לגני הברון, שותה צוף מפרחי דייטס דו-גוני (Dietes bicolor) – זוהי לימונית האשחר.

הלימונית קבלה את שמה מהזכר – שצבעו הוא צהוב-לימוני עז ומרשים. ראינו אותו מרחף בשטח, אבל הוא היה זריז וחסר סבלנות – לכן לא הצלחתי לצלם אותו.
הגברת, לעומתו, צבעיה מעודנים יותר, ירקרקים. היא היתה עסוקה בפרחי הדייטס, ואפשרה לי לצלם.

בספר הפרפרים, כתוב שפרפרי הלימונית הם אילו שאחראים לשם "Butterfly" – הלימונית נקראת באנגלית "Butter-Fly" – כלומר, מעופף החמאה, בגלל הצבע הצהוב. וממנה נגזר השם לכל הפרפרים באשר הם!
מהלימונית אני עוברת אל קרוב משפחתה הנפוץ מאד: לבנין הכרוב.

לבנין הכרוב הוא אחד הפרפרים הנפוצים ביותר בארצינו, הוא בולט בצבעו הלבן. לבן? לבן עבורינו. בעצם, נקבת הלבנין היא בעלת צבע אולטרה-סגול,
אותו אנחנו לא רואים, אבל הלבנינים כן.

לבנין הכרוב הסתגל לחיים ליד האדם. הזחלים אוכלים את צמחי המצליבים, כמו כרוב, כרובית, צנון ועוד.
אבל הוא אוהב גם את העלים של כובע-הנזיר, וכבר ראיתי איך 3-4 זחלים של לבנין הכרוב מחסלים ערוגה שלמה של עלי כובע הנזיר…

מלבנין הכרוב אני עוברת אל לבנין הרכפה – זהו פרפר נודד! באביב ובתחילת הקיץ נודדות להקות קטנות של לבנינים מצפון אפריקה לאירופה.
אצלינו אפשר לפגוש אותו כל השנה. הוא קרוי על שם הרכפה הלבנה, עליה מטילה הנקבה את הביצים. כאן הוא מנצל צמח צוף מעולה (אך מין פולש אגרסיבי) – לנטנה ססגונית.

והנה הגעתי אל הפרפר הנפוץ ביותר ברחבי תבל: ה-Painted Lady – נמפית החורשף.
כאן היא נהנית מלנטנה ססגונית (אחת עם פרחים אדומים, ולא סגולים כמו בתמונה הקודמת)

הנמפיות נפוצות כל כך, כי הזחלים שלהן מסתגלים לצמחים רבים ממשפחות שונות. המשפחה העיקרית החביבה עליהם היא משפחת המורכבים – במיוחד צמח החורשף (על שמו נקרא המין).
מחקר שנערך לאחרונה ברמת הנדיב גילה שזחלי הנמפית אוהבים גם את הקנרס הסורי ואת חוחן הקנרס, שני קוצים גדולים ומרשימים ממשפחת המורכבים.

הנמפית אינה רעילה, ולפי הכתוב בספר – היא חביבה מאד על טורפים. ובאמת, כשהייתי בחוף הכרמל לראות את הדרדר הנמוך – פגשתי גמל שלמה משובץ טורף את נמפית החורשף.

ועכשיו אני עוברת לפרפר הגדול והמרהיב ביותר שפגשנו – זנב-סנונית נאה. זהו פרפר תזזיתי, הוא לא נח לרגע. אפילו כשהוא עצר ללגום צוף מהחד-אבקן, הוא המשיך לרפרף בכנפיו –

זנב-הסנונית קרוי כך על שום קצות כנפיו המאורכות, המזכירות את זנבה של הציפור סנונית.
זחליו של זנב-הסנונית ניזונים מצמחים ממשפחת הפיגמיים – פיגם מצוי, ולפעמים גם הדרים שונים; וגם על צמחי שומר פשוט.
תראו איך הוא מנסה לברוח לי מהתמונה:

המשכתי להסתובב בגינת הפרפרים, ומצאתי טורף נוסף אורב להם: זיקית מובהקת, מתחבאת לה בין ענפיו של דרדר מכסיף (שלא פרח עדיין)

התמונות צולמו ברמת הנדיב – בעיקר בגינת הפרפרים, אבל גם בשטח הפתוח וגם בכניסה לגנים; בתאריך 6.5.2012
תמונת גמל-השלמה הטורף את הנמפית צולמה בחוף הכרמל, 30.4.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אני מסיימת עם סטירית על פוטנדריה – צמח מים יפה הפורח בבריכה בכניסה לגנים,
וממליצה לכולכם ללכת לבקר ברמת הנדיב – בגנים המסודרים, בגינת הפרפרים (שנמצאת בקצה המתחם המסודר) וכמובן, בשטח!

ותודה לד"ר רחלי שוורץ-צחור, שמקדישה לנו מזמנה בכל ביקור שלנו!

רחלי ביקשה ממני להוסיף הזמנה לאירוע פרפרים ברמת הנדיב, אני מוסיפה בשמחה:

וינקה עשבונית – Vinca herbacea

רגע לפני פורים אני רוצה להציג פרח חביב, לא מתבלט.
צמח נחמד בעל פרח מעוצב, קרוב משפחה של הרדוף הנחלים: וינקה עשבונית.

כמו רבים מבני משפחת ההרדופיים (סם-כלב מזרחי, למשל) הוינקה היא צמח רעיל. מהשורשים של מין קרוב אליה – וינקה ורודה – מפיקים תרופות.

אני מכירה את הוינקה מהגינה של אמא שלי… בעצם – לא את הוינקה העשבונית, כי אם מין קרוב – וינקה גדולה – נפוצה בארץ בגינון.

הוינקה פורחת בארץ באופן מאד מקוטע – בגולן, ובצפון הנגב. פגשתי אותה בהר בנטל בגולן, למשל – ובשמורת פורה בנגב (שם אפשר להנות ממנה יחד עם הכלניות)

בהרי יהודה ושומרון היא גם פורחת, אבל לפי ההשערות שם היא בעצם פליטת תרבות.
אני לא מכירה אותה מאיזור הכרמל או הגליל.

ולכן הופתעתי למדי בביקורי האחרון ברמת הנדיב. נפגשתי שם עם האקולוגית הראשית של רמת הנדיב – ד"ר רחלי שוורץ-צחור הנפלאה, והיא אמרה לי שהוינקה פורחת בשטח!
כלומר, יש וינקה פורחת בר בכרמל! רחלי הנחתה אותי איך להגיע, ובאמת הלכתי והגעתי לשיח גדול של אלת המסטיק, מוקף בזר נהדר של וינקה!

נשאלת השאלה, מדוע התפוצה מקוטעת בצורה כזו?
ההשערה היא, שבעבר הוינקה היתה נפוצה יותר – וגדלה באיזורים של קרקעות כבדות – בשולי שדות מעובדים.

עם התקדמות הטכנולוגיה והמעבר לחקלאות מודרנית – טרקטורים שהופכים את האדמה באופן עמוק יותר – נכחדה הוינקה מהאיזורים הללו, ונשארה רק באיזורים שבהם יש קרקעות עמוקות – אך ללא חקלאות מודרנית.

תראו איזה ניצן נחמד יש לה –
לפי הכתוב בלקסיקון מפה של פרופ. אבי שמידע, הניצן המסולסל בצורה זו הוא אופייני לכל בני משפחת ההרדופיים.

האבקנים, הצוף והצלקת של הוינקה חבויים כולם בתוך צינור הכותרת. עמוק בפרח.
כלומר, רק פרפרים או דבורים בעלות חדק מספיק ארוך יוכלו להגיע אל הצוף ויאביקו את הפרח הזה.

התמונות צולמו:
בהר בנטל ברמת הגולן, 21.3.2009
ברמת הנדיב, 16.2.2012
בשמורת פורה, 23.2.2012

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

רפרף הדבקה – Macroglossum stellatarum

בשבוע שעבר הייתי ברמת הנדיב, ליד זיכרון.

רמת הנדיב היא אתר נפלא – ישנם הגנים התרבותיים שהם מאד יפים, כמובן – אני חושבת שהפעם האחרונה שנכנסתי אליהם היתה בסביבות 2003. אני בד"כ יוצאת לשטח מסביב.

הפעם טיילתי עם האקולוגית האחראית על האיזור – ד"ר רחלי שוורץ צחור, והיא הראתה לנו פרוייקט מקסים שהוקם לאחרונה: גינת פרפרים.

גינת הפרפרים נמצאת בקצה מגרש החניה, ליד בית הקפה. היא קטנה, נגישה לנכים, ומעוצבת בצורת כף רגל – זה מאד נחמד.
אם אתם מטיילים באיזור – אני ממליצה בחום לגשת לגינה, לטייל שם לאט ובשקט, ולצפות מסביב. רחלי מספרת שבשעות הבוקר אפשר לראות מאות פרפרים!

בגינה שתלו צמחים עתירי צוף – כמו הפנטס האזמלני האדום שאתם רואים בתמונות כאן, וגם צמחים שידועים כצמחים פונדקאים, עליהם מטילות הפרפרות את ביצהן – ומהם ניזונים הזחלים – כמו פיגם למשל.
המטרה היא שהגן יהיה מקלט לפרפרים, וימלא את כל מחסורם – צוף לבוגרים, מחסה לביצים ומזון לזחלים.
אנשי המקום לא מגדלים פרפרים, ולא מביאים פרפרים לגינה – הם פשוט שתלו צמחים שימשכו את הפרפרים – וזה עובד נפלא!

אבל הגינה הזו מושכת לא רק פרפרים. למשל, נושא הרשומה שלי היום: רפרף הדבקה.

רפרפים הם קרובי משפחה של הפרפרים – ורובם פעילי לילה. רפרף הדבקה הוא יוצא דופן בכך שהוא פעיל יום.
ההבדל העיקרי בין הפרפרים לרפרפים – הפרפרים חייבים לנחות על הפרח על מנת לשתות ממנו צוף. הרפרפים מרחפים להם מול הפרח – ושותים את הצוף תוך ריחוף.

הכנפיים שלהם מרפרפות כל כך מהר, עד שהמצלמה שלי תפסה רק "מריחה" של התנועה. לפי ספר "רפרפי ארץ-ישראל" של יצחק אייזנשטיין, רפרף הדבקה מרפרף בכנפיו 72 פעמים בשניה!

רפרף הדבקה מטיל את ביציו על צמחים ממשפחת הפואתיים – כמו דבקה ופואה. הוא מין נודד, שמגיע עד לצפון אירופה.
צורתו, ואופן הרפרוף, מזכירים את הקוליברי – יונקי הדבש מיבשת אמריקה. ולכן שמו האנגלי הוא Hummingbird Hawk Moth – עש יונק הדבש, או עש הקוליברי.