פרפרים מכל העולם ויום הולדת לפול מקרטני – המשך

רשימת המשך לאתמול – כי בכל זאת, זהו פול – רשימה אחת לא מספיקה לי…  ובחדר באמת היו מאות פרפרים.

בחדר – כלומר, בחדר הפרפרים – Live Butterflies display במוזיאון הטבע – Natural History Museum בוושינגטון די.סי.

אחד המיוחדים היה Parthenos sylvia – פרפר שמוצאו ביערות מזרח אסיה, ויש לו מופעים בגוונים שונים – צהוב-חרדלי (למעלה) וכחול (למטה).
ה"סילביות" האילה מאד מצאו חן בעיני, ורדפתי אחריהן לכן כיוון בחדר (כמובן, בגבולות האפשר…)

פתאום התיישב לי מישהו על האצבע… זהו אחד הפרפרים הנפוצים בתבל, פרפר שפגשתי פעמים רבות בארץ – נמפית החורשף, Painted Lady.

הדוגמן בשחור לבן הוא נפלא בעיני. גם הוא ממשפחת הנימפיתיים, ושמו Idea leuconoe.
שמו העממי הוא "עפיפון הנייר" – Paper Kite – ומוצאו בדרום מזרח אסיה.

אני חושבת שהפרפר הזה – עם ה"עיניים" היפות פשוט עצר את נשימתי. גם הוא ממשפחת הנימפיתיים, ושמו Junonia coenia.
השם העממי הוא –  Common Buckeye, זהו פרפר אמריקאי.

ועוד אחד ממשפחת הנימפיתיים – שמו Anartia jatrophae. השם העממי הוא "הטווס הלבן" – והוא מרחף לו ברחבי ארצות הברית.

חשבתי שאני אמצא בחדר פרפרי זנב-סנונית. הלא הם גדולים, יפים ונפוצים ברוב העולם. הפתיעו אותי עם זנב סנונית שחור –
שמו הוא Papilio polytes, השם העממי הוא "מורמוני מצוי", ומוצאו באסיה.

היו גם שני מיני עשים מיוחדים בחדר – הראשון הוא עש אטלס – Attacus atlas. זהו העש הגדול בעולם, עם מוטת כנפיים של מעל 25 סנטימטרים!
מוצאו מהאיים המלאיים – איזור הפיליפינים.

העש השני גם הוא לא קטן – מוטת הכנפיים שלו היא כ-13 ס"מ. זהו עש רוטשילד – Rothschildia lebeau
הוא יפהפה במיוחד, עם שילוב של גווני פנינה, ורוד עתיק וחום. זהו עש שחי בארה"ב.

היו כמה פרפרים ממשפחת הסטיריתיים.התפעלתי בעיקר מאחד ענקי בגוון כחול-כהה-מטלי מרהיב – לצערי לא הצלחתי לצלם את הצד העליון, ונאלצתי להסתפק בצד התחתון –  (אחד מהם התיישב על שמלה של מישהי…)
זהו Caligo eurilochos – "פרפר הינשוף" שמרפרף בין מקסיקו לנהר האמזונס. תוכלו לראות תמונה של הצד העליון שלו באתר הפרפרים הארגנטינאיים של עוז ריטנר

היום יום הולדתו של פול מקרטני, ואני ממשיכה את החגיגות. פול נולד בליברפול, בזמן מלחמת העולם השניה.
אחת משאלות הטריוויה המשעשעות על פול היא – מהו שמו השני (Middle Name). התשובה היא כמובן… פול, שכן שמו המלא של פול מקרטני הוא ג`ימס פול מקרטני. 

 

 ניסיתי לחפש שיר מתקופת הביטלס – שיהיה פחות מוכר. זה לא משימה קלה – כי רוב שירי הביטלס הם באמת מוכרים, וקשה להתעלות על יצירות מופת מדהימות כמו Let It Be או Yesterday – שני שירים שבאמת קשה למצוא יפים מהם.
החלטתי לשים קישור לשיר חמוד, שפול כתב לכלבה שלו מרתה –

הפרוייקט האחרון של פול הוא אלבום של שירים ישנים שהוא מחדש. כמו תמיד, אני נהנית מפול – גם מבחירת השירים הללו, שאת רובם לא הכרתי.
שוב, אני רוצה לאחל לסר פול מקרטני יום הולדת שמח, והרבה שנים טובות!

התמונות צולמו בחדר הפרפרים של ה-Natural History Museum ב- Washington DC, ביולי 2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

פרפרים מכל העולם ויום הולדת לפול מקרטני

מחר, יום שני, 18.6.2012 סר פול מקרטני יחגוג יום הולדת 70.

לכבוד יום ההולדת שלו, אני חוזרת שנה אחורנית, לטיול שלנו למזרח ארצות הברית.

כשהיינו בוושינגטון, היו לנו ימים חמים במיוחד – בין 35 ל-40 מעלות צלזיוס בחוץ, ולכן ויתרנו על טיולים ברגל בחוץ, והעדפנו את המוזיאונים.
במוזיאון ה-Natural History ציפתה לנו הפתעה מרעננת: חדר פרפרים. חדר שמגדלים בו צמחים שהם הפונדקאים של כל מיני פרפרים מהעולם, ומפזרים את הפרפרים בפנים.

אני, כמובן, הסתובבתי בחדר כשיכורה. פרחים מיוחדים, פרפרים מכל העולם, ואנשים מנומסים שמסתכלים ומצלמים… תענוג!

אפילו אם פרפר ירד לרצפה, אנשים פינו לו מקום והזהירו זה את זה לא לדרוך עליו, עד שהוא החליט לרפרף לו הלאה –
זהו Heliconius hecale ששמו העממי הוא ארוך-כנף מנומר (Tiger Longwing)

ניסיתי – בעזרת המדריכים בחדר, בעזרת לוח שהיה שם ובעזרת הרשת לזהות חלק מהפרפרים. לא הכל הצלחתי.

הסוג הנפוץ בחדר היה Heliconius – פרפרים ממשפחת הנימפיתיים, בעלי כנפים מעוגלות ומאורכות, ומגוון צבעים מרהיב.
למשל, בתמונה מעל זהו Heliconius erato, שמכונה גם "הדוור הקטן" (Small Postman)  ובתמונה מתחת – Heliconius charithonia – שמכונה גם Zebra Longwing

אני חושבת שזה פרפר ממשפחת הצבעוניים – ושמו Graphium

והגוף המנוקד של זה מסגיר אותו כחבר במשפחת הדנאיתיים –

אחד הרגעים המרגשים עבורנו היה כאשר Heliconium אחד בחר להתיישב על ראשה של העננצ'יקית –
זהו פרפר שמוצאו במקסיקו או במרכז אמריקה, ושמו Heliconius melpomene. השם העממי שלו הוא "פרפר הדוור".

ואם אני אחזור רגע אל סר פול מקרטני…
השירים הראשונים של פול מקרטני שהכרתי היו אילו של סוף שנות ה-70 וראשית שנות ה-80, כמו Ebony and Ivory  (עם סטיבי וונדר) או שיתופי הפעולה עם מייקל ג'קסון.

אחר כך הכרתי את הביטלס, והם הפכו להיות הפסקול שמלווה את כל חיי.
פול המשיך אל ה-Wings, וכאן ברשימה ישנן הרבה הרבה Wings!

וגם בשנים האחרונות הוא ממשיך להוציא אלבומים, וקולע הרבה לטעמי, לדעותי, לאהבותי. טוב, הוא בנה את הטעם המוזיקלי שלי עוד לפני שנולדתי…

So to you, Sir Paul McCartney – should you ever read here –
I wish you a wonderful 70th birhtday, lots of Peace, Love and music in all your life
Keep spreading love and great music in the world
and have a happy birthday, from me – just one of your fans

התמונות צולמו ב-Natural History Museum, Washington DC ביולי 2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
והמשך – ברשומה הבאה

 

Washington DC

אני ממשיכה עם חוויות מהטיול לארה"ב ביולי האחרון, והיום אני מגיעה אל בירת ארצות הברית – וושינגטון די.סי. – Washington D.C
את העיר וושינגטון הקימו כדי שתהיה הבירה, ובכוונה הקימו אותה לא בתחום של אחת המדינות: היא הבירה של כולם, ולכן היא מתחם נפרד בפני עצמה – District Of Colombia.

וושינגטון מתוכננת כך שמי שמבקר בה יקבל תחושת התפעלות ויראת כבוד – בניינים גדולים ומלכותיים, שדרות רחבות ומרשימות, פסלים ואנדרטאות בכל מקום.
מי מכם שביקר ברומא, או ראה תמונות של שחזורים – איך נראתה העיר רומא העתיקה בשיא תפארתה – בהחלט יראה את ההשראה. וושינגטון מושפעת היטב מסגנון הבניה הרומאי, ומהרצון להרשים. לתת למבקר תחושה שהוא קטן מול העיר העצומה והחשובה הזו.

היום אני לוקחת אתכם לטיול במרכז וושינגטון – בשדרה המרכזית, ה-National Mall.

ה-Mall מסודר בצורת צלב. בקצה הצפוני של הצלב נמצא הבית הלבן

בקצה המזרחי – בנין הקפיטול של ארה"ב (אגב, המבנה הלבן מעוגל מאחור זה אצטדיון הבייסבול ע"ש רוברט קנדי)

בקצה המערבי – האנדרטה לזכר אברהם לינקולן, ומאחוריה נהר הפוטומק.

ובקצה הדרומי – מעבר ל-Tidal Basin, שזה מעין מפרץ של נהר הפוטומק – האנדרטה לזכר תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב.

במרכז הצלב נמצא האובליסק הגדול – אנדרטת וושינגטון – Washington Memorial.

כשגרנו בוושינגטון, בשנת 1999, האובליסק הגדול – הWashington Memorial היה בשיפוצים. לכן לא יכולנו לבקר בו. הפעם השלמנו את החסר, ועלינו למעלה לתצפית על כל העיר.
הביקור אינו עולה כסף – אפשר להזמין כרטיסים באינטרנט תמורת עמלה, אבל אם מגיעים מספיק מוקדם בבוקר, אפשר לקבל כרטיסים להמשך היום ולבקר באובליסק.
אנחנו הגענו בבוקר, קבלנו כרטיסים לשעה 1 בצהרים, והלכנו לטייל – לראות את הפסלים והבניינים באיזור.
כבר הראיתי את פסלו של אלברט איינשטיין. בנוסף אליו ישנם מונומנטים רבים ב-Mall ובסביבתו. ראינו שבאיזור ה-Tidal Basin של נהר הפוטומק בונים כעת מונומנט חדש – לכבוד מרטין לותר קינג.
היום היה יום חם מאד, הטמפרטורות היו בסביבות 35 מעלות, ולכן לא הלכנו עד ל-Jefferson Memorial או Roosevelt Memorial, ששניהם מרשימים מאד.
עלינו אל פסלו של לינקולן – Lincoln Memorial

זהו ללא ספק מונומנט מרשים, אברהם לינקולן יושב בכסאו, מישיר מבטו אל בנין הקפיטול ואל כל האנשים שבאים לראותו. בשני צידי המבנה חרוטים נאומים מפורסמים שלו. כאן בתמונה אתם יכולים לראות את ה-Gettysburg Address – הנאום שנאם לינקולן בהקדשה של בית הקברות שליד שדה הקרב בגטיסבורג, פנסילבניה, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקאית. זהו נאום חשוב, שבו לינקולן חוזר על עקרונות השיוויון והחרות עליהם מושתתת חוקתה של ארצות הברית.
הנאום הוא נאום קצר ומרשים מאד, ובכל ארה"ב ילדים לומדים אותו בעל פה, ויש התייחסויות אליו בספרות, באומנות ואפילו בקולנוע (למשל, בסרט "שיער").
את השדרה ואת מרכז העיר תכנן ארכיטקט צרפתי ששמו ל'אנפן (Pierre Charles L'Enfant). הוא תכנן בריכות השתקפות שבהן אפשר יהיה לראות את המבנים החשובים משתקפים.
בין המונומנט של וושינגטון למונומנט של לינקולן היתה בריכה ארוכה, כדי שאפשר יהיה לראות את השתקפות האובליסק בבריכה. לצערנו, הבריכה כעת בשיפוצים ולכן האפקט המרהיב הזה נמנע מאיתנו.
אנחנו ראינו ממדרגות ה-Lincoln Memorial את הבוץ והעבודות, ואת האובליסק בהמשך:

עוד מונומנט נמצא בין הבריכה שבשיפוצים לבין האובליסק – המונומנט לזכר מלחמת העולם השניה. זוהי בריכה עגולה, שמסביבה  ניצבים 56 עמודים. על כל עמוד מוטבעת שם של מדינה או טריטורית חסות של ארה"ב, כולל, למשל גואם וסמואה האמריקאית.

אחת האנדרטאות המיוחדות ביותר היא אנדרטת לוחמי מלחמת וייטנאם – Vietnam Veterans Memorial – שתוכננה ע"י מאיה יינג לין – אדריכלית אמריקאית ממוצא סיני, כשהיתה רק בת 21. היא תכננה אנדרטה יפהפיה ושקטה – קיר שחור שהוא כמעט מראה, ומי שעובר לידו משתקף בו – ועליו חרוטים השמות של כל הנופלים במלחמה. לאחר הקמת האנדרטה, היתה ביקורת קשה, בעיקר מצד הלוחמים שלחמו במלחמה – האנדרטה בהחלט מעלה את זכר הנופלים, אבל מה עם הלוחמים שחזרו? לכן הוספו לאנדרטה שני פסלים (שפוסלו על ידי פסלים אחרים) – פסל הלוחמים, שמראה שלושה חיילים במדים; ופסל החיילות – שמראה שתי חובשות מטפלות בפצוע.

אחד הבניינים הבולטים ב-Mall הוא טירת הסמיתסוניאן – הטירה הזו היא המשרדים והמרכז של מוסד הסמיתסוניאן.
ג'יימס סמיתסון היה מדען בריטי שחי בשנים 1764–1829, ובצוואתו הותיר כסף להקמת ממסד "לגידול הידע בקרב האדם והפצתו".  התוצאה היא קבוצה מרשימה של מוזיאונים מרהיבים, שהכניסה אליהם בחינם.
מוזיאונים לאומנות, לחלל ותעופה, למדע, להיסטוריה, לאתנוגרפיה  ולטבע. גם גן החיות והגן הבוטני של וושינגטון הם חלק ממוסד הסמיתסוניאן.

כאשר התקרבה השעה שלנו, עלינו אל ה-Washington Memorial, וכבר מרחוק ראינו שיש תורים לעליה. על מנת לעלות בשעה מסויימת, יש להתייצב בערך שעה קודם במקום, ולחכות עד שייתנו לנו להכנס פנימה.
ההמתנה היא בשמש, וכמו שאמרתי – היו מעל 35 מעלות. אנחנו ה-ת-ב-ש-ל-נ-ו שם!

אבל בסופו של דבר עלינו למעלה, וראינו את וושינגטון נפרשת למרגלותינו. הנה המבט לכיוון מזרח, אל הקפיטול והמוזיאונים – כתבתי על חלק מהבניינים מהם:
הדבר הבולט בתמונה הוא, שהגיע הזמן גם לחדש את המדשאות הגדולות של ה-Mall.

וזה המבט מערבה, אל האנדרטה למלחמת העולם השניה, הבריכה בשיפוצים ואנדרטת לינקולן בקצה –

כאמור, היה יום חם מאד – לכן הלכנו לגן הפסלים של ה-National Art Gallery. במרכז הגן ישנה בריכה ענקית ומזרקות, והמוני אנשים יושבים על שולי הבריכה, וטובלים רגלים במים. אנחנו הצטרפנו אליהם בשמחה.

התמונות צולמו בWashington DC, בתאריכים 19-21.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על תהמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
בתמונה הזו: מבט מרכבת ה-Metro שחוצה את הפוטומק על גשר, לכיוון אנדרטאות ג'פרסון ו-וושינגטון.


יום הולדת מונומנטלי

מזל טוב!

היום אני חוגגת יום הולדת לאבא שלי.

לכבוד יום ההולדת החלטתי להזמין אורח כבוד מיוחד – את אלברט איינשטיין. אני מאמינה שאם היו נותנים לאבא שלי אפשרות להכיר דמות היסטורית כלשהי, אלברט איינשטיין בהחלט יכול היה להיות הבחירה שלו.  כיון שאת זה אני לא יכולה להגשים, אני מקדישה לאבא שלי את המונומנט של איינשטיין ב-Washington DC.

את פסלו של אלברט איינשטיין פגשנו ברחבה של האקדמיה הלאומית למדעים (NAS – National Academy of Sciences ). זהו פסל חביב להפליא, מזמין לשבת בחיקו.

אלברט איינשטיין הִגִּר לארה"ב בשנת 1933, כשכבר היה מדען מוערך בעל שם בעולם. הנאצים שדדו את רכושו ושללו את אזרחותו, והוא בחר להגר לארה"ב, והצטרף לסגל של אוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רסי. הוא התגורר בניו ג'רסי עד למותו בשנת 1955.
את הפֶּסֶל פִּסֵּל הפָּסַל  רוברט ברקס (Robert Berks), ולהפתעתי גיליתי שיש עותק של הפסל הזה גם בכיכר איינשטיין באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים! אז אני שולחת בזאת את כל קוראי הירושלמים אל כיכר אלברט איינשטיין, ברחוב ז'בוטינסקי 43 בירושלים – לבקר את פסל איינשטיין, להרגיש לרגע בוושינגטון, ולדווח!

 

לאבא שלי יש – לדעתי – המון נקודות דמיון אל איינשטיין –
 הוא תמיד אהב (והבין, והסביר לי) פיזיקה,
 יש לו חוש הומור
 הוא לא מאמין בממסד הדתי (איינשטיין אמר פעם: "אני מאמין באלוהי שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה ובחוקים של הטבע, ולא באלוהים המעסיק את עצמו בגורל ובמעשים של בני האדם")
 תומך בשלום – איינשטיין היה פציפיסט,
 מאמין שטכנולוגיה נועדה להקל ולעזור לנו, אין מה לפחד ממנה – וצריך להשתמש בה לטובה (ולא למלחמות)

אבא, מזל טוב לך, הרבה בריאות ואושר – והמון אהבה ממני, ממוטי ומהעננצ'יקים!

את התמונות צלמתי ליד האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים, בוושינגטון די סי, 19.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הי, תגידו – זה לא אובאמה עובר שם?

אמנם לא פגשנו את הנשיא אובאמה, אבל פגשנו אווזי קנדה – Canada Geese – משוטטים על מדשאות ה-Elipse ליד הבית הלבן, 19.7.2011