שחפים וקורמורנים במזרח ארצות הברית

לפני שנתיים, פרסמתי רשימה על שחפים ואלבטרוס שפגשנו בקליפורניה. הפעם לא הרחקנו לים, ולא פגשנו אלבטרוס – אבל שחפים פגשנו גם פגשנו.

בכל הטיול שלנו פגשנו שחפים – כיון ששחפים אינם מוגבלים לחוף הים, הם עפים בעקבות המזון, וכידוע האדם הוא ספק מזון מעולה מבחינתם. ואם יש נהרות, אגמים, בריכות וכיוצא באילה – אז על אחת כמה וכמה.
כידוע, במזרח ארצות הברית – גופי מים קיימים בשפע, ווגם אנשים. לכן אפשר לפגוש שחפים גם במגרש החניה של ה-Walmart הקרוב –

השחף הראשון שפגשנו היה על גשר Tappan Zee – הגשר הארוך על נהר ההדסון שסיפרתי עליו ברשימה על מדינת ניו יורק. על הרבה מהפנסים שעל הגשר נצבו שחפים, אז ביקשתי ממוטי לנהוג לאט (ובמסלול הימני), כיוונתי, צלמתי – ואז העברתי את התמונה לאבו-נטע, לזיהוי.
לאחר דיון בינינו, אני יכולה לספר לכם שזהו שחף שחור-גב גדול- Great Black-Backed Gull ושמו הלטיני הוא Larus marinus.

מבין השחפים האחרים שפגשנו, היו כאילה שלא זיהינו פשוט בגלל המרחק, או בגלל תמונות לא טובות מספיק.   

השחף הנפוץ ביותר מבין אילו שפגשנו הוא שחף מקור-טבעת, בגלל הטבעת השחורה שעל מקורו. באנגלית – Ring-billed Gull ובלטינית – שמו בכלל שחר דלוורי – Larus delawarensis.

את השחף הזה פגשנו בערך בכל מקום. בעיירה Seneca Falls ששם עצרנו ללילה, מצאנו מסדר נפלא על גג בנין – כמו שאפשר לראות פה:

וכל איזור מפלי הניאגרה היא מוצף בשחפים, הנה הם על המצוק של הנהר, ממש ליד המפלים עצמם:
בתמונה הזו יש להערכתי 70 שחפים!

הצעיר הנחמד הזה ישב לו בדשא בין התלתנים והביע את דעתו על העוברים והשבים:
(זהו שחף בן שנה, שעבר כבר חורף אחד אבל טרם קבל את כסות הבוגר)

בכל איזור נהר הניאגרה, השחפים הסתובבו סביבנו. אבל שם היו גם עופות מים אחרים –

קורמורנים עפו, שחו, צללו, עלו מסביבנו!
במיוחד נהניתי לראות מחזה מעניין שחזר כמה פעמים – קורמורן שוחה לו במים בראש המפל. הוא מרגיש את סחף המים שגורר אותו למפל, אבל מנסה לשחות נגד הזרם. מנסה – אבל כמובן כוחו לא עומד לו, והוא נסחף למפל. רגע לפני שהוא נופל – הוא פורש כנפים ועף לו מעלה, מעל לרסס! זה היה משעשע ומרתק כאחד.

הפעם הזיהוי היה קל יותר (לעומת השחפים, שכאמור יכולה להיות טעות בזיהוי אצלם) – ישנו רק מין אחד של קורמורן שמתרחק מהחוף:  Double-crested Cormorant
הייתי מתרגמת את זה ל"קורמורן כפול-ציצית" ושמו הלטיני: Phalacrocorax auritus.

סלע אחד מצא חן במיוחד בעיני הקורמורנים. התמונה מעל צולמה ממרפסת התצפית הקנדית, ואילו התמונה הבאה – ממרפסת התצפית האמריקאית.
זה קצת הזכיר לי את תמונת כינוס הקורמורנים שצלמתי לפני שנתיים בפוינט לובוס.

התמונות צולמו:
6.7.2011 – על גשר Tappan Zee
7.7.2011 – באלבני, ניו יורק
9.7.2011 – בSeneca Falls, ניו יורק ובNiagara Falls, ניו יורק
10.7.2011 – ב-Niagara Falls, אונטריו (קנדה)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
ותודה לאבו נטע על הזיהויים ואימות הזיהויים!

לילה טוב!

בערב, המפלים מוארים.
ישנם פרוז'קטורים ענקיים משני צידי המפלים, ששולחים אורות צבעוניים אל המפלים –

זה גורם למפלים להראות חלומיים כאילה, נעימים ורכים – ממש מצמר גפן . במיוחד המפלים בצד האמריקאי –

הצד הקנדי נראה מטושטש יותר, בגלל הגודל שלו, ובגלל כמויות הרסס העצומות

פעמים בשבוע, בקיץ, ישנם גם מטחי זיקוקים מעל למפלים האמריקאיים. אנחנו לא היינו בטוחים איפה יהיו הזיקוקים – ולכן לא היינו בזוית טובה לצילום: לא ראינו אותם מעל למפלים, אלא מעל להמון אנשים…
לכן אני אספר לכם, שהנקודה הטובה לראות את הזיקוקים היא מהצד הקנדי, ממש מול המפלים האמריקאיים.

ובכל מקרה, זיקוקין די נור הם חוויה, ותמיד מזכירים לי את העננצ'יק, כשהיה קטן ורק למד לדבר – הוא מאד התרגש ביום העצמאות, והודיע לנו: "קוקים! זה קוקים!"

השילוב של האור הקיטשי הצבעוני, עם המפלים – שהם טבע בעוצמתו הגדולה ביותר הוא ייחודי ומדהים בעיני, ובהחלט שווה להגיע אל המפלים גם בערב, ולהנות מהאורות.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, בתאריך 10.7.2011

כתמיד, כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

קשת, ולא בשמים

טוב, לא באמת יכולתי להתאפק. אמנם לא הצלחתי לצלם תמונת-קשת מוצלחת כמו אחיה המוכשר של yירית, (הרסס הפריע לי ) – אבל צלמתי קשתות בשולי המפלים.

ואני מאד אוהבת קשתות.  גם בגלל כל האגדות, וגם בגלל הפיזיקה :

מהכיוון הפיזיקלי – הקשת נוצרת משבירת קרני האור בכניסה לטיפת מים, החזרתם – ושבירתם בחזרה, ביציאה מהמים. התוצאה היא פירוק של האור הלבן לספקטרום – אור בצבעים שונים, וזה כמובן יפהפה.

אגב, גם הגשר הגדול החוצה את נהר הניאגרה ומחבר בין ארה"ב לקנדה – נקרא "גשר הקשת בענן" (The Rainbow Bridge)

יצאתי לחפש לי אגדות על הקשת. האגדות שמצאתי מספרות על הקשת בענן, והקשת שלי היא קשת במפלים.  אבל אני מאמינה שזה בסדר.

מצאתי אגדה של בני האירוקואה (Iroquois) – האינדיאנים שחיו באיזור, ואני חושבת שהיא הולמת:

בני האירוקואה האמינו שהשמים הם ארץ נפרדת. ארץ שופעת, שגרו בה יצורים רבים, ושגשגו.
הם האמינו שהשמש והלבנה היו בעל ואישה, שהיו יורדים אל הארץ דרך צוהר בשמים, וחוזרים עם לילה דרך חלון אחר.

יום אחד אל הרעם (אני לא בטוחה שזה היה אותו אל רעם מהאגדה הקודמת) התרגז על השמש. הוא ראה איך הלבנה מתמעטת וקטנה מיום ליום, וחשב שהשמש מתעלל באישתו היפהפיה והענוגה.
הוא שלח ענן שחור וגדול שיכסה את פניו המחייכות של השמש. אבל חומו של השמש המיס חלקים מהענן – וכך נוצרה קשת, שירדה מהענן אל האדמה.  קשת גדולה ויפהפיה.

כאשר בעלי החיים השונים ראו את הקשת הזוהרת על כל צבעיה, הם נפעמו. הם היו בטוחים שזהו גשר אדיר, שיוביל אותם אל השמים ויאפשר להם לראות את הארץ המופלאה שם.
הם הלכו אל מלכם, שהיה צב זקן וחכם, וביקשו את רשותו לטפס על הקשת. הצב החכם הצביע בפניהם על הסכנות האורבות, וניסה להניא אותם מהרעיון – אך ללא הועיל. הם לא הבינו שכאשר ייפסק הגשם, הקשתות תעלמנה והם יישארו תקועים בשמים.
ואכן כך היה – חלק מהחיות נשארו בשמים, ואנחנו רואים אותן כמערכות כוכבים, המאירות לנו עד היום.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, התאריכים 9-10.7.2011

וכדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי להנות באמת מהקשתות!

מפלי הניאגרה, מקרוב

במיוחד ל-yירית שבדיוק היתה שם, וכיון שפשוט לא יכולתי להפסיק לצלם, אני מפרסמת עוד כמה תמונות של מפלי הניאגרה.
הפעם – תמונות מקרוב יותר, כדי שאפשר יהיה ממש לחוש את עוצמת המים.

חיפשתי מהו מקור השם "ניאגרה". ישנם כמה דעות.
לפי אחת הדיעות, המפלים נקראים על שם שבט אינדיאני מבני האירוקווה שחיו באיזור ושמם היה – Niagagarega . לפי דיעה אחרת, היה במקום ישוב של בני אירוקווה ושם הישוב היה Ongniaahra.
בכל מקרה, זהו שיבוש של שם אינדיאני.

סיפרתי כבר שהספינות ששטות אל מתחת למפלים, נקראות Maid Of the Mist – עלמת הערפל. גם זהו שם אינדיאני (Original American? ) שמקורו באגדה אינדיאנית עתיקה. מצאתי כמה גרסאות לאגדה, ואני אספר לכם אחת.

לפני שנים רבות, בני האונגיארה (Ongiaras) רודפי השלום חיו ליד נהר הניאגרה והמפלים.
מסיבות לא ידועות, התחילו לפתע מקרי מוות מוזרים ולא ברורים – אנשים מהשבט היו מתים, ולאחר המוות והקבורה – הקברים היו מחוללים, וגופות המתים – מבותרות.

אנשי השבט חיפשו פתרון לתעלומה. הם ידעו שבמערה מאחורי המפלים מתגוררים אל הרעם, הינום ושני בניו. הם חשבו שאולי זעמו של האל התעורר משום מה, והחליטו לנסות להפיג את הזעם.
הם אספו מזון – פירות, זרעים, ובשר ציד, ושלחו אותם אל אל הרעם בסירות קנו מעבר למפלים – אך ללא תועלת. מקרי המוות המוזרים המשיכו.

בשלב הזה, כמו בהרבה אגדות קדומות מחליטים להטפל לנשים – ולא סתם, לעלמות הצעירות. הם בחרו כל שנה את היפה בבנות הכפר והקריבו אותה – קשרו אותה בקנו ושלחו אותה במורד המפלים.

יום אחד נפל בגורלה של בתו של ראש השבט להיות זו שתוקרב לאל הרעם ובניו. היא היתה (כמובן) יפהפיה ואמיצה מאד, והלכה בראש זקוף אל גורלה.
בניו של אל הרעם ידעו שהיא זאת שתוקרב להם – ושניהם חיכו לה בתחתית המפלים, תפסו אותה ללא פגע – והציעו לה נישואין.

היא הסכימה להנשא למי מהם שיספר לה מדוע אנשי הכפר מתים ואיך לעצור זאת. הם התלבטו בנושא – שכן הם הושבעו לא לספר דבר – אך בסופו של דבר הצעיר בינהם סיפר לבת ראש השבט את האמת:
בנהר חי נחש-מים מפלצתי וענק. מדי פעם הוא נתקף רעב. ואז הוא יוצא מן הנהר בלילה, ומרעיל את מי הכפר. לאחר מכן הוא מחכה שיקברו את המתים – ואז טורף אותם.

בת-ראש השבט חזרה אל אנשי כפרה בדמות רוח, וסיפרה להם את האמת. הם ארבו לנחש, ובפעם הבאה שהוא יצא מן המים – הם התקיפו אותו ופצעו אותו קשה.

הנחש הפצוע ברח מהם חזרה אל הנהר, אך בבהלת המנוסה הוא נתקע – ראשו נתקע בין הסלעים בצד אחד של המפלים, וזנבו בצד השני, כך שגופו היה מונח בצורת פרסה.

מאז ועד היום גופו של הנחש מסמן את ראש המפל של מפל הפרסה, השבט חזר לחיות בכפרו ללא פחד – ואילו בת ראש השבט נישאה לבנו הצעיר של אל הרעם, והיא עלמת הערפל השולטת במפלים.

יש לי עוד שתי תמונות מיוחדות – האחת, מבט מראש המפל האמריקאי אל מגדל התצפית המשקיף אל המפלים, שלמרגלותיו יוצאת ספינת Maid Of the Mist, ואל "גשר הקשת בענן" – Rainbow Bridge – הגשר המחבר את ארה"ב וקנדה :

והשניה של העננצ'יק, שהיה האמיץ ביותר במשפחה והגיע ממש קרוב לשולי המפל – ונרטב היטב… הפנים טושטשו בכוונה.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, בתאריכים 9-10.7.2011
וממש ממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא!

 

מים. הרבה הרבה מים.

אף אחד לא ניסה להבין מה צלמתי בתמונה האחרונה ברשימה הקודמת… ובכן, אני אסביר לכם: צלמתי את הכביש המוביל אל העיר Niagara Falls שבמדינת ניו יורק, והעשן הלבן שם הוא כלל לא עשן לבן – אלא הרסס של מפלי הניאגרה.

הגענו אל אחד המקומות המדהימים בעולם – ובהחלט המדהים ביותר בטיולינו – מפלי הניאגרה.

מפלי הניאגרה הם מפלי ענק מרשימים, שנמצאים בנהר הניאגרה. זהו נהר המחבר את ימת אירי לימת אונטריו – שהם שתיים מהימות במערכת הימות הגדולות בין ארה"ב לקנדה. גובה המפלים האמריקאיים הוא בערך 30 מטר, ואילו גובה המפלים הקנדיים – כ50 מטר.
עומק המים בנהר מתחת למפלים הוא כחמישים מטרים נוספים.

ישנן המון דרכים להתקרב אל המפלים – הידועה שבהם היא שיט בספינה Maid Of the Mist – עלמת הערפל.  בעצם ישנן כעשר ספינות שנוסעות הלוך וחזור ומטילות בקטע זה של הנהר. הנה אחת מהן –

בעצם הסירות הללו כל הזמן שטות שם מצד לצד – עד שאי אפשר כמעט לצלם תמונה ללא אחת (או כמה) מהן בנהר:

אנחנו, כמובן, שטנו באחת הסירות אל המפלים. ניסיתי לצלם את המפלים האמריקאיים, כשהיינו לידם. זה יצא כך:

נפלא, נכון? מהר ניגבתי את הרסס מהמפלים וניסיתי שוב – זה קצת יותר ברור:

אבל גם ליד המפל הקנדי זה קרה לי – יותר מפעם אחת:  שולי המפל מבעד לרסס –

ואותה נקודה, עם פחות רסס – הרסס מהמפלים כל כך חזק, עד שבעצם זה כמו לעמוד בגשם שוטף.

ספיקת המים של המפלים הללו מדהימה. בדקתי וגיליתי שספיקת המים הממוצעת היא בסביבות 2400 מ"ק לשניה. המקסימלית היא יותר מ-8000 מ"ק לשניה.
שימו לב – לשניה.

אז הייתי חייבת לבדוק מה הנפח של הכנרת שלנו, כדי לנסות להבין מה יקרה אם – למשל – ניקח את כל מי הכינרת ונשפוך אותם יחד עם מי המפלים.

אני לא חושבת שאני אפתיע פה מישהו אם אני אגיד שלא תהיה השפעה…  – – –
והנה טעיתי טעות מביכה, ותודה רבה מאד לעופר D שבדק ותיקן אותי – אם נשפוך את הכינרת במורד הניאגרה, ייקח לה בערך 20 ימים – ליתר דיוק, בערך 19 ושליש – לעבור במפלים. זמן לא ארוך, אבל בכל זאת משמעותי.
(בזמן ספיקת שיא של המפלים זה ייקח קצת פחות מששה ימים!)

סליחה על הבלבול, ותודה לעופר על התיקון!

הסבר קצר, למי שלא ביקר מעודו במפלים (יש כאילה? אם כן, אני מאד ממליצה על ביקור!) – מפלי הניאגרה מורכבים משלושה מפלים.
המפל האמריקאי- ומימינו (חתוך פה בתמונה) מפל הינומת הכלה (שהוא צר יותר, אבל טכנית הוא ממש חלק מהמפל האמריקאי)

והמפל הקנדי, הוא מפל הפרסה – הגדול יותר, שהרסס ממנו עולה לגובה רב ונראה למרחקים –

אחת הדרכים להתקרב למפלים היא לרדת תחתיהם – מגיעים ממש למרפסת בשולי המפלים: זו בהחלט חוויה.

הרשימה הזו היא הראשונה בנושא מפלי הניאגרה, אבל בהחלט תהיינה עוד – המקום הזה מדהים ונפלא.

התמונות צולמו בתאריכים 9-10/7/2011, במפלי הניאגרה

כדאי – ממש חובה – להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי לראות אותן בגדול. מומלץ מכל הלב!