שלושה ציפורניים – שלושה פולשים

 

אני ממשיכה עם צמחים שפגשתי בטיול בארה"ב, ביולי האחרון. הפעם יש לי שלושה פרחים – קרובים, אך רחוקים. כולם בני משפחה אחת: משפחת הציפורניים.
אחד המאפיינים של משפחת הציפורניים הוא שלכל הפרחים יש תמיד חמישה עלי כותרת.

הפרח הראשון הוא בורית רפואית – Soapwort או בלטינית –  Saponaria officinalis.

הבורית נפוצה למדי. השורשים שלה מכילים סבונין (Saponin) ומאז ימי קדם השתמשו בהם לניקוי – להפקת סבון.
השם השני – "רפואית" – מגיע משימוש נוסף של הצמח, כחומר משלשל.

הבורית היא מין פולש – היא הובאה מאירופה, שם היא נפוצה, והתפשטה. היא נפוצה למדי במזרח ארצות הברית

ומפולש אחד, לפולש אחר – צמח דומה לו מאד. במבט ראשון חשבתי שזה בעצם אותו פרח…

במבט שני שמתי לב שעלי הכותרת של הפרח הזה מפוצלים ולא עגולים חלקים, והגביע נפוח מעט –

ואכן, זוהי ציפורנית, ולא בורית. לאחר התייעצות עם ד"ר יובל ספיר , זו ציפורנית לבנה (Silene alba) או ציפורנית רחבת-עלים (Silene latifolia)

ובכל מקרה, זהו עוד מין שמוצאו באירופה. התחלתי כבר לתהות אם ראיתי בכלל מינים אמריקאים – או רק פולשים אירופאים…

ואני עדיין תוהה בנושא, כי המין שלישי שלי היום גם הוא פולש שמוצאו באירופה!

זהו ציפורן. השם העממי שלו הוא Deptford Pink והשם הלטיני – Dianthus armeria

פגשתי אותו באיזור טבעי לחלוטין – באיזור Thacher State Park ששם טיילנו.

ואפילו פגשתי אחד מוטציוני – עם שישה עלי כותרת.

מינים פולשים זו בעיה בכל העולם, ולמדתי בביקור האחרון שם, שבמזרח ארצות הברית הבעיה הזו היא חמורה הרבה יותר מאשר אצלינו.
אנחנו אמנם מוצפים בפולשים רבים, למשל שיטה כחלחלה וטיונית החולות – אבל עדיין רואים אצלינו יותר חצבים, חרציות, פרגים ועולש – שהם כולם מקומיים – ואילו בארצות הברית, להרגשתי, ראיתי הרבה יותר מינים פולשים מאשר מינים מקומיים.  

התמונות צולמו במקומות הבאים –
Albany, New York – 7.7.2011
Thacher State Park, New York – 8.7.2011
Corning, New York – 11.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד דבר שנזכרתי בו הרגע: היום הוא יום הולדתו ה-71 של ג'ון לנון – המון מזל טוב לו!
והיום פול מקרטני מתחתן בפעם השלישית,  הפעם עם אשת עסקים עשירה בשם ננסי שבל – Nancy Shevell – ואני מאחלת לשניהם מזל טוב והצלחה.

New York City – זו באמת עיר גדולה

ניו יורק…מנהטן…. יש עוד כל כך הרבה מה לספר עליה…
המלון שלנו היה בשכונת צ'לסי – ובאחד הימים חלפנו על פני בנין הזה –

למי שלא מכיר את מלון צ'לסי, אני אסביר שבעבר זה היה מלון דירות – דירות להשכיר, וגרו בו הרבה מאד אנשים מפורסמים, שבאו לשהות בניו יורק.
בקישור בויקי אפשר לראות רשימה ארוכה מאד  של אנשים מפורסמים – אומנים ואנשי רוח שהתגוררו בו: מארק טווין וארתור סי. קלארק, דילן תומס ולאונרד כהן, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, אנדי וורהול (שמאד מזוהה עם המקום והאיזור בכלל)  – ואפילו מדונה, שהתגוררה בו בשנות השמונים, חזרה אליו לצלם שם תמונות לספרה "סקס".
הוא נזכר בכמה וכמה שירים (למשל, Sara של בוב דילן, Chelsea Hotel של לאונרד כהן, Chelsea Morning של ג'וני מיטשל ועוד)  וסרטים (תשעה וחצי שבועות עם מיקי רורק, נערות צ'לסי של אנדי וורהול)
בקיצור, פעם זה היה ה-מקום לשהות בו.

בכניסה ל-China Town ישנו שער, וכמו בכל China Town אמריקאית, הפנסים מעוצבים בסגנון סיני

  

אבל אנחנו התפעלנו במיוחד מהמסעדה הזו – מסעדה כשרה צמחונית וטבעית!

ב-Battery Park פגשנו את הפסל הזה – השבור והמעוקם, ולפניו בוער לפיד

את הפסל הזה אנחנו מכירים. בעבר הוא ניצב ברחבה של מרכז הסחר העולמי – World Trade Center. ועם התמוטטות בנייני התאומים, הוא נפגע.
הוא הועבר מאתר הפיגוע אל הפארק, כמצבת זיכרון.
משם, כמובן , הלכנו לבדוק מקרוב את התקדמות הבניה של מגדל הסחר העולמי החדש – לפי מה שראיתי, המגדל הראשון צפוי להיות מוכן בשנת 2013, והמתחם כולו יכלול ארבעה מגדלים, ויהיה מוכן בשנת 2014.

 

מצא חן בעיני נגן-רחוב, שישב לו על הפלטפורמה ממול ב-Subway –

איזור בתי המשפט מתאפיין בבנייני ענק בסגנון יווני-רומאי. קראתי פעם שתומס ג'פרסון, שהיה הנשיא השלישי של ארה"ב, סייר באירופה לפני שנבחר לנשיא, ומאד התפעל מהארכיטקטורה היוונית והרומאית העתיקות.
הוא הביא את זה איתו לארצות הברית, ובגללו הם התחילו לבנות בסגנון הקלאסי, שהיום נפוץ שם כל כך.

בכל עיר גדולה – גם באירופה וגם בארה"ב – ישנן יצירות אומנות ברחובות. ניו יורק, כמובן, אינה יוצאת דופן.
הפסל "Love" הוא פסלו של הפסל רוברט אינדיאנה, ויש לו אח עברי במוזיאון ישראל, בגן הפסלים – "אהבה".
הקיר עם העשן היוצא ממנו מאד הפתיע אותי – זה היה סתם קיר של בית מגורים, שהוסב למיצג אומנותי מעניין.

לצערי, לא צילמתי את פסלה של גולדה מאיר שפגשנו בדרך. כן צילמתי את האדונים הנכבדים האילה –
לו ריד (הזמר) אמר פעם על אנדי וורהול – "פעם עשו בובה, שנראתה בדיוק כמו אנדי וורהול. היה לה חוט מאחורה, שאם היו מושכים בו – היא לא היתה עושה מאומה."

ואם כבר הזכרתי את אנדי וורהול, מאד שמחתי לראות בחנות "לגו" במרכז רוקפלר את המיצג המקסים הבא:

נפלא, נכון?!
הלכנו לאורך השדרה החמישית, והתפעלנו מהחנויות. ביקרנו, כמובן, ב-F.A.O Shwarz והילדים רקדו על הפסנתר הענק, וכולנו נהנינו מהחנות הנפלאה הזו.

ולמי שלא זוכר – את הסצנה הזו מקרינים בטלוויזיה קטנה בכניסה לחנות ברצף:

 עד כאן דיווחי ממנהטן. כן, יש עוד המון המון מה לראות ומה לעשות בעיר המדהימה הזו – אבל הגיע הזמן שאני אצא מהעיר.

כל התמונות צולמו במנהטן, בתאריכים 12-16.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

עוד רשימות ממנהטן –
–  טיול במנהטן  – חלק ראשון
–  העיר מגבוה – מבט מבנין Empire State
פסל החירות והאי
בוקר טוב, ניו יורק – שתי תמונות מהעיר שלא ישנה

Manhattan – up close and personal

אחרי שהִצגתי בפניכם את מנהטן מלמעלה, אני יורדת לרחובות ומתחילה להסתובב.
ויש המון מה לראות במנהטן. אני אגיש כאן טעימה ממנהטן, בשני חלקים.

אני מתחילה עם בנין הEmpire State עצמו – כל ערב מאירים את חלקו העליון של הבנין. מספר פעמים בשנה – בחגים ובאירועים  מיוחדים – התאורה היא צבעונית, אבל בימים רגילים זהו אור צהוב רגיל.
לעומת זאת, מקרוב לא כל כך רואים את התאורה. רק את הבנין שנמשך ונמשך –

בסנטראל פארק טיילנו פעמיים, ונהנינו ממנו. לא צלמתי את המדשאות הגדולות שמתמלאות כל סוף שבוע באנשים שבאים לפקנק ולהשתזף. הנה טעימה מהפארק –

הפסל הוא פסלו של האנס כריסטיאן אנדרסן, שיושב ומספר את הסיפור על הברווזון המכוער. משמאלו ישנו גם ברווזון, אבל לצערי הוא נחתך לי מהתמונה. 

האובליסק המצרי הוא קרוי "מחט קליאופטרה" – Cleopatra's Needle – למרות שאין קשר בינו לבין המלכה המצרית קליאופטרה. הוא הוצב בניו יורק במאה ה-19, ויש לו תאום שהוצב בלונדון. מקורם בעיר המצרית העתיקה הליופוליס (שהיום נמצאת מתחת לפרבר של קהיר), והם בני כ-3,500 שנים.

בצד השני של הסנטרל פארק נמצאים שדות התות – Strawberry Fields – לא, אין פה באמת תותים. זהו הפסיפס לזכרו של ג'ון לנון, שנרצח ב-8.12.1980 בכניסה לבית דקוטה, שנמצא ממש מעבר לכביש.
ליד הפסיפס מסתובב היפי זקן, שדואג לקשט יום יום את הפסיפס בפרחים, תמונות ואביזרים הקשורים לג'ון לנון.

כאן מעל זו הספריה המרכזית של ניו יורק, עם פסלי האריות המפורסמים בכניסה. בספריה היתה תערוכה לרגל 100 שנים לספריה – תערוכה מאד מעניינת. מאד נהנינו לפגוש  בכניסה לספריה אריה נוסף, דומה לאריות השיש שבחוץ, אבל בנוי לגו.

במפגש הרחובות ברודווי והשדרה החמישית ישנו בנין משולש, זה נראה מאד משעשע. שמו הוא the Flatiron Building. הוא נבנה בשנת 1902, והיה אז הבנין הגבוה ביותר הניו יורק (לפרק זמן קצר).

כמובן שהיו גם כנסיות. למעלה אפשר לראות את Trinity Church – כנסית השילוש – בדרום מנהטן
ולמטה – את קתדרלת פטריק הקדוש – St. Patrick Cathedral שבשדרה החמישית.

שני בניינים מפורסמים – אילו בנין קרייזלר (מימין) ובניין GE במרכז רוקפלר (משמאל) – ברחבה של מרכז רוקפלר כולם מחליקים על הקרח בחורף. בקיץ יש שם שמשיות ובית קפה, ולא באמת רואים את הרחבה.
בנין קרייזלר, שהוקם ב-1930, הוא כיום הבנין השלישי בגבהו בניו-יורק.

   

וכמובן, ביקרנו גם בMacy's –

החלונות של הבנין הזה מאד הרשימו אותי –
זהו מגדל ביקמן (Beekman), ונכון להיום הוא הבנין השמיני בגבהו בעיר ניו יורק. הוא תוכנן על ידי האדריכל פרנק גהרי. חמש הקומות הראשונות בבנין הן בית ספר יסודי המיועד ל-600 תלמידים, ושאר הקומות הן דירות להשכיר.

רוב הזמן, מזג האויר היה חם מאד. רק ערב אחד – הערב שבו יצאנו לראות את ההופעה הנהדרת Stomp – ירד לפתע גשם עז.

מאד מצאה חן בעיני הכרזה הזו, שקוראת לאמץ חתול –

כל התמונות צולמו במנהטן, בתאריכים 12-16.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

ואם לא שמעתם על Stomp, אתם חייבים לעצמכם את הקטע הבא – (ואם כן שמעתם, אתם לא צריכים את ההמלצה שלי כדי להנות מזה:)

ניו יורק מגבוה

הערה: רשומה זו התפרסמה במקור בבלוג הישן שלי, בתאריך 4.9.2011, ונשמטה בהעברת הבלוג המלאה. אני מפרסמת אותה מחדש. 



כידוע לכם, היינו בראש הEmpire State Building, וצלמתי שם דבורה

 

טוב, לא רק דבורה. צלמתי שם מעל 100 תמונות של נוף מנהטן וסביבותיה, ואני אציג חלק מהן פה.
ראשית – מבט דרומה, אל Lower Manhattan וה-Financial District –

וקצת יותר Zooming in – כדי לראות את בנין ה-World Trade Center החדש, ושאר רבי הקומות של דרום מנהטן

ומצד שני: מבט אל Uptown – איזור ה-Central Park. כאן גם ניסיתי לערוך השוואה: התמונה משמאל צולמה מהמצפה בקומה ה-86, ואילו זו מימין מהמצפה בקומה ה-102 :

מבט מזרחה, לכיוון בנין קרייזלר ומאחוריו הגשר של רחוב 59 שסיימון וגרפונקל שרו עליו – נקרא גם גשר Queensboro
גם כאן, התמונה משמאל היא מהמצפה בקומה ה-86, ואת הימנית צלמתי בקומה ה-102 :

עוד גשר שמוביל מזרחה, לכיוון ברוקלין הוא גשר וויליאמסבורג.

מערבית לבנין, ומאד קרוב נמצאת חנות הכלבו הגדולה בעולם – Macy's

צפונית מערבית לEmpire State Building, בנמל, נמצאת נושאת המטוסים Intrepid – היום היא איננה פעילה כנושאת מטוסים, אלא היא מוזיאון של הים והאויר.

מעט יותר מערבה נמצאת ניו ג'רסי, והעיר הקרובה ביותר אל מנהטן היא בעצם המשך כמעט טבעי של העיר – שמה Hoboken –

אני הסתכלתי גם למעלה, לראות את קצה הבנין מהקומה ה-86 –

ולמטה, ולראות את צל הבנין על העיר –

ובנוסף, חיפשתי עוד דברים מעניינים – למשל, בריכת שחיה ומרפסת שיזוף על אחד הגגות –

בנין מאד מפורסם – ה-Madison Square Garden – מוסתר ברובו בתצפית מעל. שם יש הופעות, הצגות וארועי ספורט גדולים (למשל, כדורסל והוקי)

יש לי עוד המון תמונות, ואתם מוזמנים לצפות באלבום – הרשימה הזו כבר מאד עמוסה… אז יחד עם תמונת גשר ברוקלין אני אפסיק פה

ורק אוסיף שהתמונות צולמו כולן ממרפסות התצפית של בנין ה-Empire State בNew York, בתאריך 24.7.2011
כתמיד, כולכם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא
וכמו שאמרתי, יש עוד תמונות באלבום.

מים. הרבה הרבה מים.

אף אחד לא ניסה להבין מה צלמתי בתמונה האחרונה ברשימה הקודמת… ובכן, אני אסביר לכם: צלמתי את הכביש המוביל אל העיר Niagara Falls שבמדינת ניו יורק, והעשן הלבן שם הוא כלל לא עשן לבן – אלא הרסס של מפלי הניאגרה.

הגענו אל אחד המקומות המדהימים בעולם – ובהחלט המדהים ביותר בטיולינו – מפלי הניאגרה.

מפלי הניאגרה הם מפלי ענק מרשימים, שנמצאים בנהר הניאגרה. זהו נהר המחבר את ימת אירי לימת אונטריו – שהם שתיים מהימות במערכת הימות הגדולות בין ארה"ב לקנדה. גובה המפלים האמריקאיים הוא בערך 30 מטר, ואילו גובה המפלים הקנדיים – כ50 מטר.
עומק המים בנהר מתחת למפלים הוא כחמישים מטרים נוספים.

ישנן המון דרכים להתקרב אל המפלים – הידועה שבהם היא שיט בספינה Maid Of the Mist – עלמת הערפל.  בעצם ישנן כעשר ספינות שנוסעות הלוך וחזור ומטילות בקטע זה של הנהר. הנה אחת מהן –

בעצם הסירות הללו כל הזמן שטות שם מצד לצד – עד שאי אפשר כמעט לצלם תמונה ללא אחת (או כמה) מהן בנהר:

אנחנו, כמובן, שטנו באחת הסירות אל המפלים. ניסיתי לצלם את המפלים האמריקאיים, כשהיינו לידם. זה יצא כך:

נפלא, נכון? מהר ניגבתי את הרסס מהמפלים וניסיתי שוב – זה קצת יותר ברור:

אבל גם ליד המפל הקנדי זה קרה לי – יותר מפעם אחת:  שולי המפל מבעד לרסס –

ואותה נקודה, עם פחות רסס – הרסס מהמפלים כל כך חזק, עד שבעצם זה כמו לעמוד בגשם שוטף.

ספיקת המים של המפלים הללו מדהימה. בדקתי וגיליתי שספיקת המים הממוצעת היא בסביבות 2400 מ"ק לשניה. המקסימלית היא יותר מ-8000 מ"ק לשניה.
שימו לב – לשניה.

אז הייתי חייבת לבדוק מה הנפח של הכנרת שלנו, כדי לנסות להבין מה יקרה אם – למשל – ניקח את כל מי הכינרת ונשפוך אותם יחד עם מי המפלים.

אני לא חושבת שאני אפתיע פה מישהו אם אני אגיד שלא תהיה השפעה…  – – –
והנה טעיתי טעות מביכה, ותודה רבה מאד לעופר D שבדק ותיקן אותי – אם נשפוך את הכינרת במורד הניאגרה, ייקח לה בערך 20 ימים – ליתר דיוק, בערך 19 ושליש – לעבור במפלים. זמן לא ארוך, אבל בכל זאת משמעותי.
(בזמן ספיקת שיא של המפלים זה ייקח קצת פחות מששה ימים!)

סליחה על הבלבול, ותודה לעופר על התיקון!

הסבר קצר, למי שלא ביקר מעודו במפלים (יש כאילה? אם כן, אני מאד ממליצה על ביקור!) – מפלי הניאגרה מורכבים משלושה מפלים.
המפל האמריקאי- ומימינו (חתוך פה בתמונה) מפל הינומת הכלה (שהוא צר יותר, אבל טכנית הוא ממש חלק מהמפל האמריקאי)

והמפל הקנדי, הוא מפל הפרסה – הגדול יותר, שהרסס ממנו עולה לגובה רב ונראה למרחקים –

אחת הדרכים להתקרב למפלים היא לרדת תחתיהם – מגיעים ממש למרפסת בשולי המפלים: זו בהחלט חוויה.

הרשימה הזו היא הראשונה בנושא מפלי הניאגרה, אבל בהחלט תהיינה עוד – המקום הזה מדהים ונפלא.

התמונות צולמו בתאריכים 9-10/7/2011, במפלי הניאגרה

כדאי – ממש חובה – להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי לראות אותן בגדול. מומלץ מכל הלב!

 

ניו יורק זה לא רק עיר

במשך שנה מחיי גרתי בניו יורק. ואז למדתי שניו יורק – זו לא רק העיר. זו מדינה.
מדינה שגדולה יותר מפי 6 ממדינת ישראל מבחינת השטח, ויש בה המון מה לראות.
אני גרתי ב-Upstate New York. כלומר, באיזורים של המדינה שמבחינת המפה הם מעל לעיר. הרשימה של היום תתמקד במדגם קטן ומאד ולא מייצג של האיזורים הללו.

לצערנו, הפעם לא היה לנו זמן להגיע לאיזור Lake George (שבאיזור שלו מתרחשת עלילת "אחרון המוהיקנים") או לאלף האיים (ששם הומצא רוטב אלף האיים) – אבל נסענו לאיזור שבו גרנו לפני 14 שנים – אלבני, בירת מדינת ניו יורק.
זו הכיכר המרכזית של העיר, ובקצה בנין הקפיטול של ניו יורק –

אלבני היא עיר לא גדולה – לפי ויקיפדיה, גרים בה כ-100,000 אנשים, וזה אומר שלא היו בה הרבה שינויים  בעשור האחרון – לפחות מספר התושבים לא השתנה.

מדינת ניו יורק היא מדינה עשירה במים. המוני מעיינות, נחלים ונהרות. הנהר הידוע מכולם הוא נהר ההדסון, שבשפך שלו שוכן אי קטן ובנוי היטב – מנהטן.  אבל ההדסון הוא נהר ארוך וגדול – ארכו מעל 500 ק"מ, ויש בו איזורים רחבים מאד.
באחת הנקודות הרחבות שלו – ממש ליד העיירה Sleepy Hollow (זו מהסיפור של וושינגטון אירווינג, והסרט עם ג'וני דפ) ישנו גשר שנקרא The Tappan Zee Bridge –

בתמונה מעל רואים את הגשר רגע לפני שעלינו עליו. התמונה לא מדהימה כי היא צולמה בנסיעה. אורכו של הגשר – כלומר, החלק מעל לנהר – הוא 5 ק"מ(!).

ניו יורק היא מאד ירוקה,  ואם מגיעים בקיץ – עושר הגוונים הירוקים מדהים. אף פעם לא תיארתי לעצמי כמה הרבה המילה "ירוק" טומנת בחובה. מה שאני יכולה להעביר בתמונות הוא רק הד קלוש לעוצמה, למגוון וליופי של הירוק הניו-יורקי.

חברתינו הטובה פאט לקחה אותנו לטיול באיזור סרטוגה ספרינגס – Saratoga Springs. זו עיר שנבנתה על איזור של מעיינות (Springs) – יש שם מעיינות חמים, מעיינות קרים, מים טריים ומים מינרליים.
חלק מהמעיינות הופנו לצינורות, ונבנו סביבם מזרקות – והמזרקות ניצבות, והמים ניגרים מהן כל הזמן… זה מדהים. אנשים באים וממלאים בקבוקים (ומיכלי ענק) במי מעין טריים וטובים, מים הרבה יותר טעימים מאשר בברזים.
אילו דוגמאות מה"גן הציבורי" המרכזי בסרטוגה ספרינגס:
טעמתי מאחד המעינות של המים המינרלים… זה היה מוזר. מים עתירי מינרלים ותוססים: סודה מלוחה!

ביום למחרת, בהמלצת פאט, נסענו לטייל במסלול שנקרא Indian Ladder Trail. זהו שביל שיורדים אליו במדרגות מתכת תלולות – הוא עובר באמצע מצוק מרשים. 

  

וכמובן, כולל גם שני מפלי מים. לא גדולים מאד – אין מה להשוות למפלים ביוסמיטי, למשל – אבל הם צונחים בקשת מעל לשביל, וזה ממש מקסים לטייל תחתיהם.
(רואים את העננצ'יק בתמונה הימנית?)

  

השביל Indian Ladder Trail נפרץ על ידי האינדיאנים. הם היו כורתים עצים, מנקים מהם את העלים ומשתמשים בענפים כבשלבי סולמות. את הסולמות הללו הם היו משעינים על המצוק על מנת לרדת לשביל ולעלות ממנו. מכאן מגיע שמו של השביל.

השביל הזה נמצא בפארק מקסים – פארק ג'ון בויד תאצ'ר (John Boyd Thacher) שנמצא כחצי שעה נסיעה מהבית שבו גרנו לפני 14 שנים. באופן מדהים, מעולם לא היינו בו! אני עדין לא מבינה איך פספסנו פינת חמד יפהפיה שכזו, כמעט מתחת לאף!

  

אחרי השביל הזה, נסענו אל מערות האו – Howe's Cavern. אילו מערות נטיפים, שהטמפרטורה בהן היא קבועה – תמיד 10 מעלות. המערות נמצאו על ידי לסטר האו,  וכבר באמצע המאה ה-19 הוא היה עורך סיורים לקהל הרחב במערות.
מבחינת נטיפים, היא פחות מרשימה ממערת שורק שלנו

אבל בתוך המערה זורם נחל שנשפך אל אגם קטן, ובאגם משיטים סירות – ואנחנו שטנו בהן.
לא הצלחתי לצלם את האגם בצורה יפה, אבל הנטיפים מקסימים.

יש עוד המון מה לראות במדינת ניו יורק, ואני בשמחה אחזור לתור אותה, ביום מן הימים…
בינתיים, בואו נחצה עוד גשר אחד  על נהר גדול ומרשים –

ונציץ אל נושא הרשימה הבאה שלי: מזהים?

התמונות צולמו ברחבי מדינת ניו יורק, בתאריכים 6-9.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

גברת חרות הירוקה

חזרנו… נחתנו… אנחנו כאן – לפחות באופן פיזי.
ייקח לנו עוד קצת זמן להתאפס, ויותר מזה לסגור את הפערים שפתחנו בבלוגיה, אבל גם זה יגיע.

בינתיים, במיוחד לפי בקשתה של Anguly – אני פותחת בגברת חרות, The Lady Liberty.
כמו שמוטי כבר סיפר, הפחידו אותנו מאד עם סיפורי התורים – אז באנו מוקדם, ולא היו תורים איומים במיוחד. אנחנו עדיין לא בטוחים אם זה בגלל מזל – או שפשוט ככה זה .

בכל מקרה, קנינו כרטיסים, עברנו בידוק בטחוני – ויצאנו לשיט.
העפנו מבט לכיוון מנהטן –

ואל הפסל עצמו –

על האי היו מטיילים רבים, חלקם עלו לבסיס הפסל וחלקם פשוט טיילו באי, וחזרו.

הטיול בבסיס הפסל כולל כמה דברים מעניינים – כבר בכניסה, מוצג הלפיד הישן של הפסל: זה שהוחלף לאחר שהחליד.

כמו שאפשר לראות, הלפיד הוא מרפסת תצפית בפני עצמו. בעבר אפשרו לטפס גם אל הלפיד. היום הגיעו למסקנה שזה לא בטיחותי, ולכן לא מאפשרים זאת. מאותה סיבה מגבילים גם את כמות המבקרים בכתר, ואם אתם רוצים לבקר בכתר – רצוי להרשם דרך האינטרנט, שלושה חודשים מראש.

בבסיס ישנו מוזיאון המספר על תולדות הפסל ובניתו, תכנונים שונים, הסמליות שלו ועוד ועוד. כאן, למשל, אפשר לראות את שלבי בנית הפסל לאורך השנים:

במוזיאון מוצגים גם שימושים של הפסל באומנות, בעיתונות ובפרסום. פרסומת שמאד מצאה חן בעיני – האחים מרקס מדגמנים כפסלי חירות:

כזכור, הפסל הוא מתנה מצרפת לארצות הברית.
את השלד של הפסל תכנן ובנה גוסטב אייפל: כן, כן – ההוא שתכנן ובנה את מגדל אייפל בפריז. ובאמת, בתוך הפסל ישנו שלד דמוי מגדל אייפל…
אם תגדילו, תוכלו גם לראות (בתמונה התחתונה) את הצד הפנימי של לוחות הפסל – שצבעם צבע נחושת חום.

אבל הפסל הוא ירוק, נכון?

פסל החירות עשוי נחושת. החלק החיצוני שלו התחמצן. בניגוד לברזל – שכתוצאה מהחימצון הוא מחליד ונהרס, הנחושת מפתחת שכבת מגן ירוקה – ונשארת לעמוד. לכן הפסל ירוק מבחוץ וחום מבפנים.

מהאי ישנה תצפית נאה על מנהטן – ניסיתי לסמן כמה מהבניינים הבולטים:

כאשר הסיעו את הפסל לניו יורק, הכסף אזל והיה חשש מסוים שלא יספיקו להקים את הכן שלו בזמן. ג'וזף פוליצר (ההוא מפרס העיתונות) שהיה בעל עיתון ניו יורקי, פרסם את הנושא ועזר לגייס תרומות מרחבי ארה"ב – והכָּן נבנה בזמן.
כשהפסל הוצב, הוא היה המבנה הגבוה ביותר באיזור – אבל כמו שאפשר לראות, כבר מזמן זה לא כך.


אנחנו מאד נהנינו מהטיול לאי, מהסיור במוזיאון ומהתצפית מבסיס הפסל. אנחנו בהחלט חושבים שזה היה כדאי ומוצלח יותר משיט שעובר ליד האי ולא עולה עליו.
בכל מקרה, הפסל מאד מרשים – וכבר מזמן הוא לא רק "יצירת אומנות" אלא אחד הסמלים החשובים של ארה"ב.

התמונות צולמו בניו יורק, 13.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.