ברודנים בחרמון, ויום הולדת לג`ון לנון

למי שלא זוכר – לו ג'ון לנון היה חי, מחר (9.10) הוא היה חוגג יום הולדת 70.

כבר סיפרתי כאן לא פעם שהשירים של ג'ון השפיעו עלי רבות, ואני מאד מאד אוהבת את המוזיקה שלו. אני בהחלט לא היחידה – אפילו Google שינו את הלוגו שלהם למענו.  למי שפספס,  כך נראה העמוד הראשי של Google היום, 9.10.2010:

בתור לנוניסטית כבר 25 שנים בערך, אני חייבת לציין את יום הולדתו פה בבלוג שלי 🙂

את הרשימה הזו רציתי לפרסם בצהרים, אבל בזכות מטח הגשם הנהדר שהיה לנו – וזה באמת היה גשם נפלא – החשמל נפל בכל העיר, והיתה לנו הפסקת חשמל של 3 שעות. לפחות התקדמתי בקריאת הספר שלי

מאורע משמח נוסף שהיה לי השבוע – בFacebook, בעמוד  "Israel Insect World"  של עוז ריטנר (שהאתר שלו מומלץ מאד לכל מי שרוצה לדעת קצת על פרפרים וגם על חרקים אחרים)  התפרסמה ידיעה על מין חדש למדע, שנתגלה בארץ.  ולא סתם – אלא ברודן. ברודן חדש למדע התגלה בחרמון, ושמו הוא – ברודן החרמון (ובלטינית – Amata gil) !

הברודן הזה נתגלה אמנם כבר בשנת 2007, אבל רק כעת הוא מקבל את הבמה ומתחילים לפרסם אותו באמת.

זהו הברודן הנפוץ בארץ: ברודן בוהק. שמו הלטיני – Amata libanotica – והוא מצוי בישראל, לבנון וסוריה.

הברודן הוא פרפראי – כלומר, לא פרפר אבל קרוב משפחה. אחד הדברים המאפיינים את המשפחה של הברודנים, הוא שלנקבה יש גוף שמן וגדול הרבה יותר מאשר לזכר, וכנפים קטנות יותר – היא לא מעופפת, או שמעופפת למרחקים קצרים מאד.

התמונות שלי הן רק של זכרים.

אחד המאפיינים של הברודן הבוהק הוא שני פסים כתומים מבהיקים על הגב. בארץ אפשר למצוא אותו בעיקר בהרים בצפון,  בסוף האביב ובראשית הקיץ.

אני פגשתי ברודנים כמה פעמים, בעיקר במרומי החרמון.

אחרי שעוז פרסם שנמצא מין חדש של ברודן, (שהוא מאד דומה לברודן הבוהק – אבל הוגדר כמין נפרד למדע) התחלתי לתהות אם במקרה פגשתי גם אני את הברודן ה"חדש" – את ברודן החרמון

 

 העליתי תמונות לפייסבוק ושאלתי את עוז לגביהן, והוא שמח לספר לי שהברודן הבא הוא ברודן החרמון, ולא ברודן בוהק!

תשאלו בוודאי, איך מבדילים? ובכן, בדף הפייסבוק יש קישור למסמך שכתוב באנגלית ובגרמנית ומלא מינוחים מדעיים, שלא את כולם הבנתי. בטח לא את אילו בגרמנית.

אבל לסיכום העניין יש מאפיין אחד בולט: לברודן הבוהק יש על גבו שני פסים כתומים, אחד קטן יותר, עליון – ואחד גדול יותר, בשליש התחתון של הגוף.

לברודן החרמון ישנו רק פס אחד – הפס התחתון. זהו סימן שדה שיחסית קל לאתר.

כמו כן, ברודן החרמון הוא קטן יותר (מה שקשה לראות מהתמונות שלי, שהן חסרות קנה-מידה) ונמצא רק באיזורים גבוהים – דולינות ברום 1.5-2.5 ק"מ. ובאמת, צלמתי אותו בדולינה באיזור גבעות הקרב, כלומר רום של בערך 2 ק"מ

 

התמונות של הברודן הבוהק צולמו בחרמון, 14.5.2010 ו-11.6.2010

התמונה של ברודן החרמון צולמה בחרמון , 30.5.2009

 

ואם לחזור אל ג'ון יקירי ויום הולדתו – הנה ראיון שנערך עם יוקו לכבוד יום הולדתו ה-70. קצת בולשיט אם תשאלו אותי – מצד אחד היא אומרת שפנו אליה מעריצים והיא בכלל לא זכרה שזה כבר יום הולדת 70 שלו, מצד שני היא אומרת שהיא מקשיבה למוזיקה שלו כל יום – או כמעט כל יום.  נו, מילא.  

 ועוד שיר אחד נפלא, שהועבר בשידור הטלוויזיוני הלווייני הישיר הראשון בעולם, מאנגליה לרחבי העולם. לפי ההערכות, 400 מליון בני אדם צפו באותו שידור ראשון.

שלכת

אחד הדברים המרגשים ביותר שחוויתי כאשר גרתי בארה"ב היה השלכת. כל העצים קבלו צבעים משגעים – אדומים, כתומים, צהובים, חומים… מרהיב.

בארץ זה לא קורה הרבה. כאשר העלים מתייבשים, הם מיד הופכים לחומים ונושרים….
לחומים היבשים יש חן משלהם – הנה, למשל, דרדר שהתייבש:

 

יש יוצאים מן הכלל, כמו למשל אלה ארץ-ישראלית, שאפשר לפגוש אותה במקומות רבים בארץ – למשל, עמק המצלבה ושביל פסגה במירון. אבל למי שפגש את הסתיו האמיתי, זה לא מספיק. לכן התרגשתי מאד כשהייתי בחרמון בסוכות:

 פתאום ראיתי שם צבעי שלכת אמיתיים!

בסוכות קבלתי הזמנה להצטרף לסיור בחרמון עם מייק לבנה, המצולם בתמונה פה מעל. מייק הוא אחד המומחים הגדולים בארצנו לכל הקשור לטבע. במיוחד באיזור הצפון. הוא חקר את החרמון מהרגע שהחרמון היה ברשותינו, הוא מכיר אותו היטב – צמחיה, חי, מסלע, נופים, הסטוריה, אגדות –  הידע שלו מדהים. לטייל איתו זו חויה נפלאה, כי הוא מטייל למקומות מיוחדים, ויודע לספר עליהם דברים נפלאים.

באחת הדולינות צלמתי את התמונה הבאה:

אם תגדילו, תראו שזה לא סתם קרקע יבשה. כל האדמה מלאה כר-קוצים – כלומר, צמחיה – רק שהכל כעת עומד בשלכת, ויש שלל גווני חום. הצילום עושה עוול לדולינה הזו, המראה הוא מרהיב.
הצמחיה הכר-קוצית מאפיינת את האיזורים הגבוהים בחרמון – בגלל הרוחות והשלגים, הצמחים לא צומחים לגובה, אלא בצורת כריות. ורובם גם קוציים.

אבל אני רוצה שלכת אמיתית! ואת זה קבלתי בעיקר משני מיני עצים שפגשנו. הראשון – פה מעל – הוא אדר קטן-עלים, שיקבל רשימה משלו.

השני הוא  בן-חוזרר הררי (Sorbus torminalis) ממשפחת הורדיים .

בן-חוזרר הררי הוא עץ שגדל באירופה ובטורקיה. אצלינו אפשר למצוא אותו בחרמון. בתור ורדני, יש לו פרחים לבנים יפים – דומים קצת לאילו של האגס. אבל כעת הוא משגע בצבעי שלכת אדומים ומקסימים. פשוט תענוג.

 ורק כדי שלא נשכח איפה אנחנו – הנה קוסיניה חרמונית – אחד הקוצים הנפוצים בחרמון, יבשה כבר, ולדעתי גם היא יפהפיה – 

התמונות צולמו בחרמון, 28.9.2010 – ושוב אני רוצה להודות למייק שהדריך, לעירית שהזמינה – ולשאר חברַי לטיול, שהם כולם אנשים מקסימים ומאד נהניתי איתם.

 

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

ולסיום: היום לפני  48 שנים יצא השיר הזה, והתחיל עידן חדש: