היום אני חוזרת לנגב, אל ציפור קטנה וחמודה שפגשנו שם:
נכון שהיא חביבה? זהו עפרוני מדבר. (וכן, אני יודעת שתכף תשאלו – מדבר? עם מי הוא מדבר??? )
משפחת העפרונים היא משפחה של ציפורי שיר, שמעדיפות לחיות על הקרקע, באיזורים פתוחים. לעפרונים יש צבעי הסוואה – חומים-אפרפרים, כמו העפר, ומכאן מגיע השם.
באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב, שלעפרוני המדבר אין סמני אפיון מובהקים, וקל יותר לתאר אותו על דרך השלילה:
אין ציצת נוצות בקדקודו,
אין לו צבעוניות מיוחדת – צבעו אחיד
אין לו פספוס או נימור על הנוצות, הן חלקות
אין לו נוצות שחורות או לבנות בזנב או בכנפיים (יש נוצות כהות מעט יותר מהשאר, אך לא שחורות)
מה יש לו?
יש לו מקור עבה יחסית, צבע הסוואה מצוין, ויכולת לחיות במדבר. הוא מסוגל להסתפק בטל על מנת להרוות את צמאונו, ולא מחפש מים – אבל אם ישנו גב, או איזור מושקה – העפרונים בהחלט ינצלו זאת, וישתו.
בעולם אפשר למצוא אותו מאלג'יר ועד חצי האי ערב, והוא ממשיך עד מדבר סינד בצפון מערב הודו. הצבעים שלו משתנים באיזורים שונים – בהתאם לצבעי האדמה.
בחצי האי ערב הוגדר תת-מין בהיר של עפרוני המדבר, המתגורר בחולות – ולא רחוק ממנו, תת-מין כהה מאד, המתגורר באיזור סלעי בזלת.
זוהי כנראה תוצאה של ברירה טבעית: מי שצבעי ההסוואה שלו לא מספיק טובים, נטרף מהר יותר.
העפרונים הם צפורים נפוצות למדי בנגב ובערבה, והם אינם חששנים: אפשר לפגוש בהם באיזור מגורי האדם – למשל, במאהלים בדואים.
התמונות צולמו בבורות לוץ ובשדה בוקר, ב2.10.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 