הבלוגולדת הששי שלי!

צבעוני צהוב
צבעוני צהוב

בדיוק בתאריך 2.6.2008 פתחתי לעצמי בלוג באתר תפוז. 

נמפית היערה על לטם שעיר
נמפית היערה על לטם שעיר

אחרי תלאות רבות, בדיוק בתאריך 2.6.2013 העברתי את הבלוג דירה מתפוז לWordpress. 

כחליל ניקול על חבושית המטבעות
כחליל ניקול על חבושית המטבעות

אני עדיין חושבת שיש לתפוז יתרונות.
למשל, בוורדפרס, כל הפורמטים של הטקסט הם בתשלום. בעקרון הגופן היחיד שיש לי כמשתמשת חינמית הוא
ברירת המחדל – ואני לא אוהבת אותו. אני עוקפת את המגבלה הזו ע"י שימוש בתגי HTML שיקבעו את הגופן והגודל.
גם הקהילה של תפוז היא יתרון – אם כי היום היתרון הזה מתמסמס והולך. אני רואה יותר ויותר אנשים שנוטשים את הבלוג בתפוז. פורום הבלוגיה שומם יחסית למה שהיה לפני שנתיים, ועוד יותר יחסית למה שהיה לפני 4 שנים.
מצד שני – היתרון העצום של וורדפרס – יציבות המערכת ואמינותה – חשוב לי יותר מאשר היתרונות הטכניים של תפוז.
גם הפרסומות שקופצות לי בתפוז עם כל הקלקה של העכבר – מקלקלות לי את חווית הגלישה. 

צבעוני החרמון על קדד חרמוני
צבעוני החרמון על קדד חרמוני

ולכן היום אני חוגגת בלוגולדת שישי – שהוא גם בלוגולדת ראשון, אז הוא מרגש למדי.
בתקופה האחרונה צלמתי המון פרפרים – לכבוד הבלוגולדת אציג חלק מהם פה. 

נמפית החורשף על לבנה רפואי
נמפית החורשף על לבנה רפואי

בסוף אפריל האחרון, טיילתי ביער אודם. באיזור הג'ובה הגדולה פגשנו עץ לבנה רפואי עמוס פריחה, ורוחש כולו: 

נמפית החורשף על לבנה רפואי
נמפית החורשף על לבנה רפואי

עשרות נמפיות חורשף (פרפר מאד נפוץ, שהופיע בבלוג שלי פעמים רבות) ריחפו סביב העץ, עברו מפרח לפרח ונהנו מהצוף. לא הצלחתי לצלם יותר משלוש יחד – לכן תאלצו להאמין לי, שהמראה של העץ הפורח בלבן, עם כל הפרפרים שבאים וחוזרים ועוצרים ומרחפים – היה נהדר. 

נמפית החורשף על לבנה רפואי
נמפית החורשף על לבנה רפואי

בלוגולדת דורש קצת סטטיסטיקות, נכון?
ובכן, בשנה האחרונה נכנסו לבלוג שלי בוורדפרס כמעט 42,000 פעמים. זה אמנם פחות מאשר בשנה שעברה בתפוז (שם היו 72,000 כניסות בשנה), אך יותר מבשנה הראשונה של הבלוג, בה היו 30,000 כניסות בלבד. 

צבעוני צהוב
צבעוני צהוב

מעניין שהבלוג בתפוז, שכולל את הרשומות מחמש השנים הראשונות, והפניות לרשומות מהשנה האחרונה – עדיין מושך קהל, ונכנסו אליו בערך כפול מאשר לבלוג הזה – 80,000 איש!
מה שאומר שכבר יש שם 480,000 כניסות – אני מתקרבת לחצי מליון. 

לימונית האשחרי - חיזור על מרווה משולשת
לימונית האשחר – זכר מחזר אחרי נקבה על מרווה משולשת

אבל אני לא חושבת על חזרה לתפוז. עם כל התלונות שאני שומעת, כל הבעיות והתקלות הטכניות – טוב לי כאן בפינה שלי, בשקט עם הפרפרים ובלי צרות.
גם הכחליל המקושט הראשון שפגשתי בחיי מעדיף שקט ושלווה – השבוע למדתי שהפונדקאי שלו זה צמח קטן ולא בולט ששמו שלוחית קרחת. 

כחליל מקושט
כחליל מקושט

סטטיסטיקות הסיכום שלי השנה: 

שנה 1 2 3 4 5 6
רשימות 160 169 131 122 106 105
כניסות 30,000 100,000 150,000 100,000 72,000 42,000

אני מפרסמת בממוצע שתי רשומות לשבוע, שזה יפה מאד לדעתי.

כחליל ניקול על אליסון חרמוני
כחליל ניקול על אליסון חרמוני

ומה בנוגע לפרפרים?  צלמתי את נמפית פנדורה מזווית פחות שגרתית – מציץ מאחורי הקוצים של עכובית הגלגל. זהו אחד הפרפרים הגדולים והיפים בחרמון: 

נמפית פנדורה על עכובית הגלגל
נמפית פנדורה על עכובית הגלגל

את כחליל האפון תפסתי בחדר המיטות – 

כחליל האפון - הזדווגות
כחליל האפון – הזדווגות

וגם לכחליל ניקול הצצתי ברגעים האינטימיים. ידידי אהבל ארץ-ישראלי טוען שהתמונות הללו הן התשובה לשאלה "איך עושים פרפרים?

כחליל ניקול בהזדווגות
כחליל ניקול בהזדווגות

נמפית היערה חוזרת לצוף של לטם שעיר בהר מירון, ממש כמו הנמפיות שצלמתי לכבוד הבלוגולדת הראשון שלי – 

נמפית היערה על לטם שעיר
נמפית היערה על לטם שעיר

אני מאחלת לבלוג שלי הצלחה, אני מקווה שאנשים שהגיבו אצלי בתפוז והפסיקו להגיב כאן יחזרו בכל זאת – בכלל, אני אשמח לראות תגובות, אפילו סתם "איזה יופי" לא מחייב. 

צבעוני החרמון על קדד מפורץ
צבעוני החרמון על קדד מפורץ

כי מבחינת מנויים, מצבי אמור להיות מצוין. בתפוז יש לי 150 מנויים – ואילו כאן רשומים 245!  אז מנויי היקרים, בואו לשמוח איתי! 

לימונית האשחרי - 2 נקבות על דרבנית התבור
לימונית האשחר – 2 נקבות על דרבנית התבור

את התמונות צלמתי –
ברמת הגולן, 26.4.2014
בכרמל, 16.5.2014
במירון, 17.5.2014
ובחרמון, 27.5.2014

כחליל ניקול על קדד חרמוני
כחליל ניקול על קדד חרמוני

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ואגב, בתחילת ימי הבלוג כתבתי שהייתי רוצה לצלם את נמפית היערה. זה התגשם תוך פחות משנה. אז עכשיו אני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת… 

נמפית החורשף על לבנה רפואי
נמפית החורשף על לבנה רפואי

טיול בלוגרים למעין צבי

IMG_5322ברכיות שוחות במים

לפני שבועיים בערך, עופר D שלח לי הודעה קצרה – הוא מגיע לארץ לכמה ימים, ורוצה לערוך מפגש בלוגרים. איפה כדאי להפגש? 

IMG_5331אנפה אפורה ולבנית גדולה

אחרי כמה מחשבות, הצעתי את בריכות הדגים ליד קיבוץ מעין צבי. תמיד יש מה לראות שם – ובתחילת נובמבר פורח שם הנרקיס האפיל – קרובו הפחות מוכר של הנרקיס המצוי. אז קבענו. 

IMG_5333שלדג לבן-חזה

הצעתו של עופר כמובן עוררה הדים בבלוגיה – ועשרות בלוגרים (ספרתי מעל 20 בלוגרים שהגיעו!) התייצבו בשמחה למפגש. 

IMG_5340אנפה אפורה

איתני הטבע, לעומת זאת, פחות שיתפו פעולה. כלומר, היה לנו יום שמשי ויפהפה למפגש – אך לא ירדו עדיין גשמים משמעותיים באיזור, ולכן הנרקיס האפיל לא פרח.
מוטי ואני הגענו מוקדם לפני כולם, והלכנו לבדוק אם יש פריחה – אך לא מצאנו. לכן, כשכולם הגיעו – הלכנו לטייל בשביל בין הבריכות. 

IMG_5344אנפת לילה

טוב שבעלי הכנף החיים באיזור אכן הסתובבו. זו, למשל סופית –

IMG_5358

מבחינת פריחה, פגשנו שני מינים אמריקאיים – מינים פולשים – טיונית החולות, צמח שהובא לארץ בשנות הששים לייצוב חולות, והתפשט על כל מישור החוף –
הלבנין המשויש מאד אוהב אותו: 

IMG_5349

וחמנית מצויה – גם היא, מוצאה ביבשת אמריקה; אך היא לא אגרסיבית כמו הטיונית. 

IMG_5356

זרעי החמנית אהובים לא רק על בני אדם: ראיתי חוחית שהסתובבה במרץ מסביב לחמנית, ואכלה את הזרעים שלה –

IMG_5388

על הדרך מצאנו צב ביצות שהלך לאיבוד. כיון שמכוניות נוסעות בדרך העפר הזו, החלטנו לעזור לו, והעברנו אותו אל המורד של תעלת המים הקרובה. הוא ירד לו למטה בזריזות. 

IMG_5368

בחוף הים חיכו לנו חבצלות החוף האחרונות של העונה. זהו באמת פרח נפלא וחגיגי. 

IMG_5371

הבעיה בקבוצה לא-הומוגנית שכזו היא, שקשה לתכנן טיול. אני אוהבת מסלולי טיול שיש בהם קצת יותר דרך – מסלול הליכה של כמה קילומטרים. אבל היו בקבוצה אנשים שגם הדרך שעשינו – כ-600 מטר מנקודת החניה אל החוף , בדרך עפר מסודרת, ואז חזרה באותה דרך – היתה קשה להם.
ובעצם, הרוב באו לראות את עופר. הציפורים והפרחים היו רק הליווי. 

IMG_5384חסידה שחורה ושחף כספי

ולכן, כשחזרנו למכוניות – נסענו לחניון קק"ל, ממש צמוד לצומת פורידיס. שם היו שולחנות, מקום לכולם – ושם כולם שלפו את התקרובת.
עופר הביא לנו במיוחד חלה, גלשי הפליאה בסלטים, תזזאיטית – מאפה בטטה ועוד ועוד… 
אני מאמינה שכולם נהנו בחלק הזה – אוכל טוב, חברותא וסיפורים. 
אפילו להקת שקנאים עברה מעלינו – 

IMG_5399

רציתי לומר המון תודה לעופר שהגיע וגרם לכולנו להפגש, 
ותודה רבה לכל הבלוגרים שבאו, שהכינו מטעמים – אני חושבת שהמפגש בחורשה היה מאד נעים ומהנה!

IMG_5353לבנית קטנה – שימו לב לכפות הרגלים הצהובות!

את התמונות צלמתי בבריכות הדגים של מעין צבי, בתאריך 26.10.2013.
מתחת לכל תמונה כתבתי מה מצולם בה. 
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_5391

הערה: באופן חד פעמי, כיון שזה היה מפגש תפוזי, אני מפרסמת את הרשימה המלאה גם בתפוז. 

ובנוסף – אני מזמינה את קוראי הבלוג להשתתף במבצע שמירה על הטבע – עקירת טיונית החולות – שעורכת רשות הטבע והגנים: 

אנא, תעקור נטוע

 גנים לאומיים חוף פלמחים ונחל אלכסנדר

טיונית החולות, הקרויה בלעז הטרוטקה, היא צמח שהובא לישראל לפי עשרות שנים ומשתלט על כל חלקה טובה תוך פגיעה בטבע הישראלי. כדי להסיר את המפגע בגן לאומי חוף פלמחים ובגן לאומי נחל אלכסנדר הציבור נקרא לעזרה. כל אחד יכול לסייע. מה שצריך הוא עקירה בעזרת הידיים של הצמח מהחול וריכוזו בערימה. ניתן לבוא כבודדים, משפחות וקבוצות. ניתן לבוא לכל הזמן המדובר או לחלקו. נשמח אם המתנדבים יגיעו עם כפפות עבודה לעקירה, כובע, נעלים סגורות ומזון.

מאחר שפגיעה בצומח בשמורת טבע דורשת היתרים מיוחדים חשוב להדגיש שפעילות העקירה מתקיימת אך ורק בשעות אלו והציבור מתבקש שלא לעקור במועדים אחרים בצורה עצמאית. הפעילות תתקיים בשעות 9:00 – 13:00. נשמח לכל עזרה.

נבקש להרשם במוקד  3639* כדי שנוכל להערך למספר המשתתפים.

המועדים: (בשעות 9:00 – 13:00):

  • גן לאומי פלמחים: שישי, 1 בנובמבר, שבת 16 בנובמבר
  • גן לאומי נחל אלכסנדר: שבת 2 בנובמבר, שישי 15 בנובמבר

לקבוצות מומלץ לתאם עם מנהל הגן הלאומי הרלבנטי:

  • גן לאומי נחל אלכסנדר: רועי שטראוס 057-5603406
  • גן לאומי חוף פלמחים: אמיר חן 057-2416059

מנסה לכתוב רשומה

שלום חברים. 

שוב תפוז מאכזבים אותי. שוב הם מעלים גרסאות באמצע היום, ללא התראה, ללא אפשרות גיבוי.
שוב גורמים לאנשים לאבד מידע, מופתעים כשזה קורה,

ונעלבים אם אומרים להם ש"כל פעם זה ככה". 

בעוד עשרה ימים אני אמורה לחגוג בלוגולדת 5 לבלוג שלי. השאלה היא, האם אני אחגוג אותו בתפוז?

סתם ככה, ניסיתי לבדוק כמה פעמים במשך 5 השנים האחרונות הבלוג שלי הושבת בגלל תפוז.

 6/2009 – תקלה באלבומי התמונות שמנעה את אפשרות הגדלת התמונות

7/2010 – שלל תקלות שגרם לנו לפצוח בשביתה ליום אחד 

 8/2010 – תקלה באלבומי התמונות, אין גישה לתמונות 

 8/2011 – גרדוש מערכת המסרים שכולל תקלות שלא תוקנו עד היום (שנתיים!!!) – הפסיק שליחת מסרים על רשימות חדשות ויצר בלגן נוראי

 10/2011 – גרדוש כולל לבלוגיה, לקח כמעט שלושה חודשים עד שתוקנו התקלות – המראה הבלתי נסבל, העמודות שלא במקום, החלונות שלא נסגרו כראוי… 

 2/2012 – שוב השבתה כוללת של האלבומים, הפעם כי נגמר החוזה מול חברת התכנה שאחראית לאלבומים. לקח לתפוז חודשיים להתאושש מהרעיון. 

 10/2012 – לאחר כמה שנים של תאימות אחרונית, youtube ביטלו את התמיכה בקוד הישן של ה-embed. התוצאה: אי אפשר להטמיע סרטונים ברשימות במשך חודש. 

 4/2013 – בלגן שלם בסטטיסטיקות – רשומות איבדו את כמות הצפיות שלהן – בעיה שהטיפול בה טרם הסתיים. 

ועכשיו שינו את העורך שוב. 

אני מנסה לכתוב רשומה כדי לאתר את התקלות…  בינתיים פתחתי שרשור תקלות שכבר מצאתי – אתם מוזמנים להוסיף לו, אני בטוחה שיש לכם מה להוסיף. 

תוסיפו לזה את העובדה שבשנת 2012 כמות הכניסות לבלוג שלי ירדה ל-2/3 יחסית לשנת 2011, ובשנת 2013 ירדה למחצית משנת 2012 – ותבינו למה אין לי שום מוטיבציה לכתוב בתפוז. 

לכן,  יש לי בקשה – שכל מי שקורא כאן ישאיר איזו תגובה. אני רוצה להשוות את מספר התגובות לסטטיסטיקות של תפוז. אפילו תגובה טפשית כמו "קראתי" או סתם אות חביבה עליכם. אני פשוט רוצה לנסות לדעת כמה אנשים באמת נכנסים הנה. 

אגב, הרשימה נכתבה בעורך החדש – אבל דברים מסויימים (גודל פונט שלא נקלט כלל, תוספות אחרי הפרסום הראשוני) לא נקלטו – ולכן השינויים נערכו בעורך הישן. 

את התמונות: צופית בוהקת, פשוש ועורבני (שיש לו חרק על המקור!) – צלמתי ברמת הנדיב, ביום שלישי, 21.5.2013
אני מקווה שאם תקליקו עליהן תוכלו לראות אותן בגודל המקורי…

צחנן מבאיש – Anagyris foetida

היום אני מציגה בפניכם שיח חביב מאד, עם שם דוחה במיוחד: צחנן מבאיש.

כלומר, לא מספיק ששם הסוג הוא "צחנן", צריך להוסיף גם "מבאיש"?

וזה לא רק השם העברי! השם הלטיני – Anagyris – משמעותו "שיח ריחני" ושם המין – foetida – משמעותו מסריח.

השם הגרמני העממי הוא Stinkholz, והאנגלי – Stinkbush. וזה ממשיך.

אם תמוללו את העלים והענפים של הצחנן, באמת הריח המופץ הוא לא ריח נעים. אבל מכאן ועד לקרוא לו "מצחין", "מבאיש" או "מסריח" – לדעתי יש עוד דרך ארוכה.
המטרה של הריח הזה היא פשוט להרחיק אוכלי עשב – כמו עזים וכבשים – שלא יאכלו את הצחנן.
העלים והענפים גם רעילים – גורמים לשלשולים. כלומר, הריח הוא ריח אזהרה.

ולצחנן יש הרבה מעלות. זהו שיח מקסים, שמתחיל לפרוח כבר בינואר. הפרחים שלו חבויים עמוק בתוך השיח – אולי כהגנה מפני הגשמים. במבט ראשוני – השיח נראה ירוק:

אבל אם תגדילו את התמונה ותסתכלו היטב, תוכלו לראות את הפרחים הצהובים חבויים בפנים.

לפרחי הצחנן יש הרבה צוף. נמדדו בממוצע 7 מיקרוליטר צוף לפרח, שזה בין פי 10 לפי 50 מכמות הצוף בפרחים אחרים.

ולכן הוא מאד אהוב על דבורים – ולא רק דבורים. גם צופיות באות לשתות צוף מהצחנן.

במחקר שנערך בספרד, ראו שגם ציפורי שיר קטנות, כגון עלווית חורף וסבכי שחור כיפה מגיעות אל הצחנן, שותות מהצוף ומאביקות אותו.
אילו ציפורים שמגיעות גם אלינו, ומעניין יהיה לבדוק אם גם בארץ הן נהנות מצוף הצחנן.

הפרחים של הצחנו משנים צבע עם הגיל: בתחילה, בשלב הזכרי, הם ירקרקים ומלאי צוף. אחר כך הם מגיעים לשלב הנקבי – הצהוב נעשה עז יותר, ונוסף כתם חום.

בשבוע שעבר הייתי בהשתלמות רת"ם בגן הבוטני. כל היום ירדו גשמים עזים, ואנחנו ניצלנו הפוגה בין הגשמים לסיור בגן. טיפות המים עטפו את פרחי הצחנן כמו יהלומים, ואני מאד נהניתי מהם

פרופ. שמידע הסביר לנו על הצחנן, על כמויות הצוף היפות, על הזרעים שלו – הם סגולים! ובעבר נהגו לחורר אותם ולהכין מהם מחרוזות,
ואני פשוט המשכתי להתפעל מיהלומי הגשם, ולנסות להתקרב אליהם כמה שיותר…

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
31.1.2012 בגבעת אולגה,
4.2.2012 בגבעות נס ציונה
21.1.2013 בשמורת בני ציון
26.1.2013 מול ג`יסר א-זרקה
וכל תמונות היהלומים – בגן הבוטני של גבעת רם בירושלים, 31.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!


ולנושא אחר –

אם עוד לא ביטלתם את ה-OutBrain מהבלוג שלכם, וגם לכם נמאס לראות שם קישורים לסרטוני סקס וסלבריטאיות ללא תחתונים – אתם מוזמנים להצטרף אלי ואל עוד בלוגרים רבים בקריאה לתפוז להעלות את הרמה של התכנים ב"Outbrain",
ובנתיים לבטל את הFeature הזה.

סיבות טובות לבטול אפשר לקרוא אצל איולה 10, Hamudale, בשרשור של אפרת המפזזת בפורום הבלוגיה, ובשרשור של מוטי ושלי בפורום התמיכה הטכנית.

הביטול נעשה ע"י מחיקת הסימון בקוביה במסך העורך – כמו בצילום המסך הזה:

תשע"ג בלוג, תשע"ג – שרביט סיכום השנה


Northern Mockingbird, Washington DC, USA, 7/2011

אמרתי למוטי שאני לא רוצה שהוא יעביר אלי את השרביט – שלא תחשדו בנו כנגועים בנפוטיזם. אך כמובן לא הייתי צריכה להמתין זמן רב – עינבלית העבירה אותו אלי.
אם כך, אני יכולה לשבת ולענות במצפון נקי:


חבצלת קטנת-פרחים, לטרון, 18.9.2012

1) כולנו רוצים שהבלוג שלנו יצליח. מהי הרשומה המצליחה ביותר שלכם השנה (קישור בבקשה) ומדוע אתם רואים בה את הרשומה המצליחה ביותר?

מבחינת מספר צפיות, הרשומה הנצפית ביותר שלי בשנת תשע"ב היא רשימה שכתבתי בסוכות – שם ריכזתי הזמנות למספר פעילויות שמירת טבע. זו רשימה שלא ממש השקעתי בה, היא פשוט פורסמה בתזמון הנכון: כשאנשים חיפשו מה לעשות בחג.
אבל אני חושבת שהרשימה  המצליחה ביותר היא הרשימה על השקדיה – סיפור השקדיה הפרטית מהחצר של הורי.
מעל 300 צפיות, מעל 100 תגובות ו-13 Hits  – וזו בעיני בהחלט "רשימת השנה" שלי.

IMG_4607
השקדיה הפרטית שלנו, 1/2011

 

2) לפעמים אנחנו חושבים שהרשומה שכתבנו לא רק ראויה לבחירת העורך אלא גם לפרס פוליצר (או ספיר, או תעודת הוקרה) ומתאכזבים לגלות שהרשומה המדהימה נעלמה לה בתהום הנשיה. איזה רשומה השנה איכזבה אתכם בצורה כזו?
או-הו… פה היו כמה רשימות שלא הבנתי למה לא נסקו ולא בוילו. אני אזכיר שלוש –
 
שתי רשימות על איריס ירוחם – רשימה כללית ורשימה על כל הצבעים השונים של האיריסים –


הגוונים השונים של איריס ירוחם, 31.3.2012
 
ורשימה על גביעונית הלבנון, זן ערבי – פרח מדהים, לא מוכר, צבעוניות יפהפיה והמלצת טיול לפסח. מה עוד צריך?
 

גביעונית הלבנון, זן ערבי, תל קריות, 31.3.2012

3) בהסתכלות לאחור, עם יד על הלב, האם פרסמתם השנה רשומה שלא הייתה צריכה להתפרסם? אם כן – מהי ולמה? אם לא- ברכותיי.
אם משהו אינו ראוי לפרסום, מראש אני אשתדל לא לפרסם אותו. אני משתדלת לשמור את הבלוג שלי נקי ומקצועי.
 


Eastern Kingbird, John Heinz Wildlife refuge, Philadelphia PA, USA, 7/2011
 
4) השנה ספגה הבלוגיה של תפוז מכה קשה בכך ש________________ (השלמ/י את החסר)
מוטי – וגולשים אחרים – הזכירו את מותו בטרם עת של בני תמרי ז"ל. זה בהחלט היה מאורע קשה.
אבל אני בכל זאת אזכיר את כל הצרות שהיו – בתאריך 10.10.2011 העלו גרסא של הבלוגיה ובזאת גרמו להכל להראות כל כך מחריד, וגם המון דברים לא עבדו כמו שצריך – אני כמעט סגרתי את הבלוג, רבים אחרים באמת סגרו אותו.
לקח לעובדי תפוז כמעט שלושה חודשים – עד 29.12.2011 – לגרום למערכת לעבוד.
בכל התקופה הזו – מעל 11 שבועות – פרסמתי 10 רשימות, כשבממוצע אני מפרסמת 2-3 רשימות בשבוע.
אחרי שסוף סוף תפוז התגברו על רוב התקלות הללו, ב31.1.2012 נפתחה תקופה ארוכה שבה אלבומי התמונות היו מושבתים – לא יכולתי להעלות תמונות או להשתמש בתמונות שכבר היו באלבום עד 26.3.2012 – כמעט חודשיים.
אבל יש תקלות שעד היום מציקות לי –
כמו העובדה שבעורך, במעבר מתצוגה רגילה לתצוגת מקור יותר מפעם אחת – הכפתור מאפיר ובעצם העורך מת, ואני לא תמיד שמה לב – ואז הוא גם לא שומר שינויים – תקלה שמשום מה אף אחד לא מצליח לשחזר חוץ ממני;
ובאלבומים – אי היכולת לשנות שם אלבום – תקלה שהערתי עליה פעמים שלוש בחודשים האחרונים והתגובה היתה "הנושא ייבדק".
וכמובן, שלל תקלות במערכת המסרים שתפוז טוענים שזה "Work by design".


חורשף מצויץ, דרך בורמה, 18.9.2012

5) מנהג הגויים הוא לקבוע החלטות לשינוי לשנה החדשה. איזה דברים תרצו לשנות בבלוג שלכם השנה?
אני לא רוצה לשנות דברים בבלוג שלי. באופן עקרוני אני מרוצה ממנו כמו שהוא.
אני רוצה שהמערכת תהיה יציבה יותר, שהבעיות תטופלנה באמת.
הייתי שמחה להוספת כפתור Google Translate –
Google מאפשר ליצור טקסט לכפתור כזה, אבל תפוז לא מאפשר לשמור אותו בתור חלון.
 

חלון שתפוז כן מרשה לשמור, ונציה, 8/2012

6) מנהג היהודים הוא לבקש סליחה ממי שפגעתם בו בשנה שעברה. האם יש איזה בקשת סליחה הקשורה לבלוג שלכם?
אם פספסתי תגובה של מישהו, או עניתי בציניות מוגזמת – אני מתנצלת כאן. סליחה מכל מי שהעלבתי אותם.
 

House Wren, Ballston SPA NY, USA, 7/2011

7) בעוד שנה, בראש השנה תשע"ד (בהנחה שנשרוד את סוף העולם הקרוב) מה תרצו לומר שקרה בבלוג שלכם במהלך השנה שחלפה?
כבר גמרתי לסקור את כל סחלבי ארצינו, אני מקווה לגמור לסקור את כל האיריסים,
ולסקור סחלבים מהעולם…
 

איריס החרמון, צומת המפלים, רמת הגולן, 24.3.2007
אני מעבירה את השרביט אל

חצב מצוי, דרך בורמה, 18.9.2012
חלק מהתמונות שייכות לרשומות שכבר לא אכתוב, והשאר – לרשומות שפרסמתי. כתבתי ליד כל תמונה מה מצולם בה.
את הציפורים האמריקאיות זיהה עבורי אבו-נטע חברי הטוב.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

גבתון עפרוני וחמש-עשרה שנים לתפוז

תפוז חוגג 15 שנים, ואני מלווה אותו בדיוק במחציתן. שבע וחצי שנים.

ביום רביעי האחרון פגשתי שתי להקות של גבתון עפרוני – ציפור שיר שחורפת בצפון הארץ. שמה הלטיני: Miliaria calandra.
אפשר לפגוש להקות גבתונים עכשיו במרכז הארץ ובצפונה. אני פגשתי אותם בגולן ובגליל התחתון. אילו ציפורים חביבות מאד, דומות לדרורים גדולים במיוחד.
כעת, אתם מוזמנים לשבת בנוחות, להרגע, לדמיין ציוצי ציפורים (או להקשיב בויקיפדיה) – ולקרוא את סיכום הדרך שלי עם תפוז.

התחלתי לגלוש בתפוז בפורום שמירת טבע, כשחיפשתי עזרה בזיהוי פרחים, במרץ 2004.  עוד לא היתה לי מצלמה דיגיטלית,  ובכל זאת ניסיתי למצוא מי שיעזור לי לדעת מה ראיתי.
ואתם יודעים מה, הם הצליחו. הם הסבירו לי מה השמות של הפרחים שראיתי, על פי תיאור קלוש.
פתאום גיליתי עולם של חובבי טבע, אנשים שמכירים צמחים ויודעים איפה למצוא אותם.

נהניתי מאד מהגלישה בפורום, ומהר מאד הרחבתי את שיטוטי גם לפורום טיולים וידיעת הארץ, פורום צפרות וציפורים, פורום טבע פראי וחיות בר – וכמובן, כשנפתח פורום צמחי בר, המשכתי גם שם.
הגבתון המצולם פה הוא בהחלט דוגמא חיה לידע שהפקתי מהפורומים: לפני כן, הייתי מעיפה מבט בודד אליהם ועוברת הלאה. הפעם – הקפתי את שיח השיזף מכל הכיוונים, כדי לצלם את עשרות הגבתונים שמצאו בו מחסה.

יחד עם ההכרות עם הפורומים, הכרתי גם אנשים נהדרים, ולמדתי להכיר מקומות מיוחדים שבהם יכולתי לפגוש פרחים חדשים לי. מהר מאד הצטברו אצלי הרבה תמונות של צמחים ופרחים שונים. היום כבר מדובר בעשרות אלפי תמונות.

לכן, לפני שלוש וחצי שנים החלטתי לפתוח בלוג – שבו אני אציג את תמונות הפרחים שלי.
אבל להציג את התמונות סתם כך, ללא הסברים – לא הספיק לי. החלטתי שבבלוג שלי אני גם אספר על הצמחים השונים, וגם על שאר הדברים שאכתוב עליהם – בעלי חיים, נופים…
כך יצא שגם הרחבתי את הספריה שלי – וכיום יש לי ארון מלא בספרי טבע: בוטניקה, זואולוגיה ואפילו קצת אקולוגיה.

אני שמחה מאד לקרוא תגובות של אנשים, שמחה שהם נהנים ממה שכתבתי – וכמובן, גם ממה שצלמתי.
 
בבלוג הבית שאלו אותנו שלוש שאלות, וענבלית בקשה ממני להשיב עליהן: 

– מהן 5 הרשומות שהכי נהניתם לכתוב? ולמה?
הרשימות שהיו המהנות ביותר מבחינתי, היו:
 10 דברים שאני אוהבת בי – רשימה שהיתה תרגיל עבורי, למצוא עשרה דברים מוצלחים בי, בעצמי – ולמען האמת, מצאתי אפילו יותר מעשרה!
 דיוקן עצמי – רשימה שהתחילה כבדיחה: תמונות עננים שצלמתי (ויש לי הרבה תמונות עננים…) – והפכה להיות רשימה חביבה עלי.
 סחלבים בערפל – בעקבות טיול הזוי – בערפל, בגשם ובברד – שבו פגשנו המוני סחלבים, כתבתי רשימה שאני מאד אוהבת. היא מלאת פריחה, ומזכירה לי את הטיול המיוחד הזה.
 רשימות הטיול עם גל – בסוף 2009 ביליתי סופשבוע עם גל, הפקח של הר הנגב, ולמדתי קצת על שלל התחומים שהוא אחראי עליהם, ועל הקשיים בעבודתו. מכאן יצאה סדרה של רשימות שאני מאד גאה בה.
 נאה דורש – נאה מקיים – רשימה בעקבות יום נקיון חופים שהשתתפתי בו יחד עם משפחתי. פעילות חיובית שהניבה רשימה חיובית מאד.
  
– מהן 5 הרשומות שהקוראים שלהם הכי נהנו לקרוא? האם אלה אותן רשומות מהסעיף הקודם?
הרשומה הנקראת ביותר שלי, שהיא גם הרשומה המוגבת ביותר – היא כמובן הרשומה "אל תבואו לשתול בכרמל". רשומה שנכתבה בכאב ובזעקה, והכניסות אליה הן לא בגלל אהבה, אלא בגלל הכאב הגדול בעקבות השריפה בכרמל.
הרשימות האהובות ביותר? איך אני יכולה למדוד את זה? האם לבדוק לפי מספר צפיות או לפי מספר תגובות? 

לפי מספר צפיות הרשימות האהובות על קוראי הן הרשימות:
 רקפת מצויה – מופע סתווי – הראשונה מבין רשומות הרקפות שלי
 עננת והפרחים – איך בכלל התחלתי לאהוב פרחים
 נרקיס אפיל – דוקא הנרקיס הפחות ידוע מקבל יותר כניסות
 זיקית מצויה – בעל חיים נהדר
 כלנית מצויה – זן סגול – אחת מבין הרשומות על הכלניות…
ואילו הרשימות המוגבות ביותר הן:
:kiss כיצד תאחסנו את חתולכם – רשימה כיפית מאד
:kiss הבלוגולדת השלישי – והמון ציפורים
:kiss הכרמל בכל הצבעים – רשימה נהדרת, חזרה לכרמל – תחילת ההתאוששות מהשריפה
:kiss טיול לנחל כלח, 14.5.2011 – טיול בלוגרים כדי לפגוש את עפר D ואת השושן הצחור
:kiss מודדים מדים או מודדים מידות – רשימה שכתבתי לכבוד יום הולדתו של Motior
 

 – מהן 5 הרשומות שאתם מתכננים לכתוב, אבל עדיין לא יצא לכם?
אוהו… כאן יש כר נרחב לדמיון.
 ראשית כל, עוד לא גמרתי לסקור את כל סחלבי ישראל. אני צריכה לסקור עוד את דבורנית דינסמור ודבורנית צהובת שוליים.
 מבין איריסי ההיכל, חסרים עדין איריס ירוחם ואיריס הגולן.
רשומות נוספות שאני חולמת לכתוב הן בדיוק כאילה – חלומות.
  אם אני אתחיל ב"קטן" – ישנו איריס אחד מאיריסי ההיכל שלא פגשתי עדין, וזה כי צריך אישור צבאי מיוחד וליווי של פקח להגיע אליו: איריס ווסט במרומי החרמון.
  חלומות נוספים שלי הם רשימות על סחלבים אירופאים שאני אשמח לפגוש,
  וכמובן, רשמים מהטיול באלסקה: עוד מקום שאני חולמת להגיע אליו. בעצם, אם אני חושבת על זה, נראה לי שלהגיע לאלסקה יהיה פשוט יותר מאשר להגיע אל איריס ווסט במרומי החרמון…
 
רציתי לאחל לתפוז הצלחה רבה, הרבה קוראים וכותבים מוצלחים ומוכשרים, עם כמה שפחות ריאליטי, עלגות וצרות אופקים.
שהמתכנתים שלו יתגברו על התקלות והבאגים שעדין צצים חדשות לבקרים, כדי שתפוז יוכל להמשיך להיות הבית האינטרנטי שלי ושל עוד רבים. אני מסכימה מאד עם מה שכתב עופר D:
יש הרגשה כאילו תפוז התנהג כמו מתבגר שיצא משליטה, עם השדרוגים הבעייתיים שלא נבדקו כראוי, ועומס הפרסומות, וחוסר קשב למשתמשים.
אנחנו כולנו רוצים בטובתו, ומקווים שיחזור במהרה לתלם, ונוכל להמשיך להנות מהכרות עם אנשים מעניינים ונהדרים, מכתיבה וקריאה של שלל רעיונות ודיעות.
 
זהו, עד כאן. אני מקווה שנהניתם מהעלאת הזכרונות שלי, וגם מהגבתונים הנחמדים. 
התמונות צולמו ברמת הגולן ובקרני חיטין, בתאריך 4.1.2012.
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מה יהיה? – רשומת נסיון

שבועיים ויומים עברו מאז פרסמתי את הרשומה האחרונה שלי.
בשבועיים הללו תפוז גרדשו את מערכת הבלוגים, לפני שהם גמרו לתקן את כל התקלות ממערכת המסרים שהם קלקלו לפני חודש.
(אגב, גרדוש = שדרוג לאחור, ואת זה שמעתי לפני הרבה שנים בתכנית "המילה האחרונה", וזה מצא חן בעיני יותר מהמלה הרשמית "שנמוך")

לא נעים לי להעלות רשומות, כשאני לא יודעת מה יהיה גודל התמונה, לאן היא תזוז או אם היא בכלל תוצג.

אני מנסה להעלות רשומה היום, אבל אין תצוגה מקדימה – האופציה הזו עדיין לא עובדת – ואם יש טעויות או בעיות בתצוגה, אני אשמח אם תכתבו לי.

יש עוד עשרות בעיות ותקלות. אני תוהה לגבי עתיד הבלוג שלי.  יש לי עוד המון מה לספר על ארה"ב (למשל, צלמתי ארנבון וזמיר!)
ובינתיים גם יש לי מה לספר על דברים בארץ (למשל, ארוע חוף הבונים, דנאית הדורה, כרכום דמשקאי) – אבל עם כל הבאגים האילה, ממש אין לי חשק.

אתר תפוז משך אליו גולשים נהדרים. יש עשרות בלוגים שאני נהנית לקרוא, הרבה אנשים שאני בקשר איתם בפורומים השונים – וככה, עם כל התקלות הטכניות, הם פשוט רוצחים את ההשגים שלהם. מקלקלים את כל ההצלחות.

בתמונות אתם יכולים לראות (אני מקווה…) :

 כחול-חזה – ציפור שיר נחמדה, קרובה של אדום החזה;
 מגלן חום
 אנפה ארגמנית צעירה.

את שלושתם צלמתי בחולה (כחול-החזה בגן הבוטני של האגמון, והשנים האחרים בשמורה) בשמחת תורה, 20.10.2011. 


אגב: המלצה: להתרחק משמורת החולה ומהאגמון בימי חג. על כל ציפור שראינו – פגשנו עשרות אנשים… צפוף ומאד לא נעים.

לילית מצויה – Strix aluco

עדיין אין לי גישה לאלבומי התמונות שלי , אז פעלתי לפי עצתה של סיווי – פתחתי לי משתמש בflikr.

אני עוד לא מסתדרת טוב עם הניווט שם, ועל מנת להכניס אותן לרשומה אני צריכה לקפוץ בעריכה בין מצב HTML למצב הרגיל – וזה מאד לא נוח. אבל מאד רציתי להשוויץ בתמונות הבאות – למרות שלא צלמתי אף אחת מהן.

היום אני מארחת את אמא שלי, ואת התמונות שלה.

בעצם, רציתי שתהיה כאן גם תמונה אחת – לפחות אחת – שלי, אבל הליליות של אמא שלי נאמנות לה ולמצלמתה, ולא מגיעות כשבאים צלמים זרים…

לפני יותר משנה, אמא שלי התחילה לשמוע קולות ינשופיים בלילה, בחצר. אחרי כמה חקירות ודרישות – היא חזרה עם תמונה – ובפורום שמירת טבע  זיהו אותה: זוהי לילית מצויה.

אחרי הרבה תמונות חשוכות ומטושטשות למדי, יום אחד יצאה לה הלילית אחר הצהרים – ואמא שלי מיהרה לנצל את ההזדמנות:

Eruasian Tawny Owl

הלילית היא דורס  לילה בגודל בינוני,  כלומר – אורך הגוף שלה הוא בסביבות 40 ס"מ,  וכאשר היא פורשת כנפים – מוטת הכנפיים יכולה להגיע לאורך מטר!

מהר מאד, אמא שלי גילתה שלא מדובר כאן בלילית בודדת – אלא בזוג. וקצת מאוחר יותר הסתבר שהם גם קיננו – הטילו שתי ביצים, שבקעו מהן שני גוזלים.

זו היתה תצוגת הבכורה של אחד מהם :  פרחון צעיר של לילית מצויה. למרות התאורה הקשה, אפשר לראות שגופו עדיין עטוי פלומה.

baby Eruasian Tawny Owl

מאז, אמא שלי עוקבת אחרי הליליות: הבוגרים מגיעים מפעם לפעם, אבל הצעירים מגיעים כמעט כל ערב.

ובקשר למושגים: גוזל, פרחון…

גוזל – או חובש-קן – הוא צאצא אשר אינו יכול לעזוב את הקן עם בקיעתו מהביצה. הוא בוקע בד"כ עיוור וערום, או עוטה פלומה דלילה, ותלוי לחלוטין בהוריו על מנת שיאכילו אותו. לדורסי הלילה יש גוזלים.

השם "גוזל" זה כי לכאורה הוא גוזל את המזון ממקורם של הוריו.

Eruasian Tawny Owl

לעומת זאת, אפרוח – או עוזב-קן – הוא צאצא  אשר בוקע עטוי פלומה סמיכה, רואה, ומסוגל לעזוב את הקן זמן קצר לאחר בקיעתו. רבים מהאפרוחים מסוגלים ללקט לעצמם את מזונם, ואינם מסתמכים על הוריהם שיאכילו אותם. לדוגמא – לברווזים ותרנגולות יש אפרוחים.

השם אפרוח – כי הוא פורח מן הקן במהירות.

 Eruasian Tawny Owl

אבל מה זה פרחון?

כאשר הגוזל גדל מעט, הוא עדיין צעיר,  הנוצות רק מתחילות לגדול, והוא כבר מסוגל לעוף – לפרוח מהקן – אבל אינו בוגר עדיין. כמו הליליות בחצר של אמא שלי.

Eruasian Tawny Owl

ולכן, רוב התמונות שאתם רואים כאן – הן תמונות הפרחונים. הפרחונים עדיין קטנים למדי – גודלם בהתחלה כעשרה ס"מ בלבד, והם הגיעו כבר ל-20 בערך.

הלילית אמנם נקראת "מצויה" – אבל היא לא עד כדי כך מצויה. בארץ זהו עוף נדיר למדי, שאפשר למצוא בחורשים בגליל העליון, בגולן ובחרמון – וגם מן הכרמל.

עד לשנות ה-40 היו עדויות לליליות גם בהרי יהודה – אך הן נכחדו משם.

Eruasian Tawny Owl

פעם אחת, אמא שלי הצליחה לתפוס את אחד הבוגרים בתעופה! איכות התמונה לא מדהימה, אבל בהתחשב בתנאים – חושך, עוף דורס חרישי – זו תפיסה מצוינת, ואני גאה בה (וגם קצת מקנאת)

Eruasian Tawny Owl

את הלילית  המצויה אפשר למצוא בכל אירופה, ברוסיה, באיזור הקווקז – ואפילו עד המזרח הרחוק, בסין. לכן שמה האנגלי הוא Eruasian Tawny Owl – כלומר, ינשוף חום-צהבהב אירו-אסיאני.

Eruasian Tawny Owl

רגע, רגע! חום צהבהב? מה זה עוורון הצבעים הזה??? הלילית שלנו אפורה!

ובכן, ישנם שני טיפוסי צבע – אצלינו נפוץ הצבע האפור. בצפון ובמזרח היא מקבלת גוון חום צהבהב, ואפילו חום אדמדם לפעמים.

Eruasian Tawny Owl

הפרחונים ממשיכים לגדול – קולותיהם כבר התחלפו מקולות הצעירים לקולות בוגרים. באתר OwlPages אפשר לראות תמונות של הליליות החומות, וגם לשמוע את קולותיהם – להשוות בין הצקצוק הקצר של הגוזל, לקריאה העשירה של הבוגר.  

באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב – קולה הטריטוריאלי (כלומר, זכר המכריז על הטריטוריה שלו) מוסיקלי וערב לאוזן יותר מקולותיהם של כל דורסי הלילה האחרים.

אמא שלי למדה לזהות את הקולות שלהם – וכשהיא שומעת אותם, היא תופסת את המצלמה, ורצה לצלם.

Eruasian Tawny Owl

הליליות ניזונות בעיקר מיונקים קטנים (אפילו חולדות!)  וציפורים, אבל יאכלו גם לטאות, צפרדעים ודגים (מן הסתם, לא באמצע חיפה…) – ואפילו יאכלו חרקים ותולעים.  

Eruasian Tawny Owl

את כל התמונות צלמה אמא שלי, בחצר ביתה בחיפה בשנה האחרונה.  אפשר להקליק על התמונות – זה יוביל אתכם אל Flikr, אבל אני לא בטוחה אם זה יאפשר לראות את התמונות בגודל גדול יותר… נסו, אתם מוזמנים לספר לי.

Eruasian Tawny Owl

נחל שניר

רבותי, חם. הגיע הקיץ.
הלחות של אוגוסט כבר מזכירה לנו את קיומה, ואני רוצה משהו קריר יותר…
יצאנו ביום חמישי להשתלמות רת"ם בעמק החולה, וכיון שהיה לנו חם מאד – ירדנו לנחל שניר, הוא החצבאני – אחד ממקורות הירדן.
 
תפוז עדיין מרגיזים אותי – ואני צריכה לעבוד כפול בשביל שאפשר יהיה להגדיל את התמונות.
 
קבלו כמה תמונות קרירות, להרגעת מצב הרוח…
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קנה מצוי והשתקפות שלו בבריכה בחצבאני –
 
 
 
 
בריכת הנופר הצהוב, שעדיין לא פורח
 
 
השרך מסביב למפלים הוא שערות שולמית – השרך הנפוץ ביותר בארץ.
 
 
 
כל התמונות צולמו בנחל שניר, הוא החצבאני, ב25.6.2009
מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
מוזמנים להצטרף אלי בקריאה לתפוז שיחזירו את אפשרות ההגדלה בצורה נוחה יותר לכותב הבלוג!!!