זכרונות מסופות שהיו

כל ההיסטריה והדיבורים על "סופה", כולל הורים שלא רצו לשלוח את הילדים לביה"ס או לגן בגלל "הסופה" גרמו לי להזכר בכמה סופות אמיתיות שעברו עלי. לכן, החלטתי להעלות זכרונות. אני מעטרת בתמונות שצילמתי הבוקר ב"סופה" על מרפסת הגג שלי.

לפני 20 שנים גרתי באלבני, ניו יורק (Albany, New York). אני זוכרת אותנו נוהגים בשלג כבד לעבודה. את רוב בתי הספר היסודיים לא פתחו ביום ההוא. יצאנו מהשכונה שלנו במהירות 10 קמ"ש, נוהגים מאד בזהירות על השלג, והגענו לכביש המהיר. שם נסעה מפלסת שלג. בזכות העובדה שנסענו אחריה, הצלחנו להגיע למהירות מסחררת של 40 קמ"ש בערך. 25 מייל לשעה.


באותו חורף היו בערך 5 סופות שלג רציניות. בין לבין גם ירד שלג שלא נחשב היה סופה. באחת הסופות – סופה שהפכה לסופת קרח – Ice Storm – סיפרו על אנשים שגרו במקומות מבודדים, ונאלצו לעקור את המרפסת הקדמית בשביל שיהיה להם מה לשים באח, והם לא ימותו (כן, ימותו ממש, לא סתם ביטוי) מקור.

בסוף שבוע לאחר אותה סופת קרח, נסענו לראות איזור Lake George. בעיקרון זו עיירת קיט, להרבה אנשים יש שם בתי קיץ, ובחורף רק מעטים גרים שם. לכן הם פינו רק את הרחוב הראשי – הרחובות הצדדיים היו מלאים בשלג בגובה מעל מטר. עד גובה הגדרות של החצרות. ראינו גם בריכת שחיה מלאה שלג…

האגם עצמו, לעומת העיר השקטה, היה שוקק חיים. טיילנו על הקרח, ראינו מרוץ כלבים ומרוץ אופנועים על האגם, וביתנים של אנשים שיצאו ל-Ice Fishing: אנשים שחוצבים חור קטן בקרח, משחילים דרכו חכה, ויושבים לדוג. אבל קופאים כשיושבים ככה סתם על הקרח, לכן יש להם מין ביתני פלסטיק – כמו בתי צעצוע גדולים של ילדים – שמגנים בפני הרוח, ובד"כ גם כוללים מקום לשמירת בירה. היה מאד מעניין.

אחרי החורף, הגיעה עונת הטורנדו. אלבני אינה חלק מה-Tornado Alley, אז לא חששנו. שמענו על סופה ששיטחה עיר בוויסקונסין,  נשמע לנו רחוק… הסופה התחילה במסעה מזרחה, אבל לא חשבנו שזה נוגע לנו. נסענו לנו ביום ראשון לטייל לכיוון דרום, באזור צפון ניו ג'רסי. כשחזרנו, התחלנו לשמוע דיווחים על סופות. ברדיו אמרו שמות של יישובים – אם אתם שם, Take Cover NOW!!. לאט לאט התחלנו לזהות שמות של ערים. ממש לא רחוק, שעתיים נסיעה מערבית מהבית שלנו, ואנחנו שעה נסיעה מדרום… כך המשכנו: אנחנו בכביש צפונה, הסופה לאורך הכביש מערבה, ונראה היה שניפגש איתה בסביבות הבית. התחלנו לתהות מה לעשות. לעצור בצד? לחפש מחסה? להתחבא מתחת לגשר? וכל הזמן הגשם מתחזק. הגענו לקו של הבית שלנו, ירדנו מהכביש המהיר לכביש הפחות מהיר, המוביל הביתה – והגשם התחזק כל כך, שלא יכולנו לראות 2 מטרים קדימה. ליד היו אורות של דיינר, ובלי לחשוב הרבה נכנסנו למגרש החניה שלו, ודהרנו פנימה. רצנו 5 מטרים, ונראה היה כאילו טבלו אותנו לחלוטין בבריכת מים. כזה גשם חזק עוד לא ראיתי. המלצרית שקידמה את פנינו בדיינר שאלה אם אנחנו רוצים מגבות…

בתוך הדיינר – היה עולם אחר. מוזיקה, אנשים אוכלים, שותים, מפטפטים – התעלמות מוחלטת ממה שבחוץ. שאלנו את המלצרית אם לא צריך להזהר, למצוא מחסה – בכל זאת, לדיינר היו חלונות גדולים מאד. היא אמרה: אל תדאגו… ישבנו לשתות קפה/תה ולהתייבש קצת. בחוץ, כמה שהגשם היה חזק, הכל פתאום החשיך לחלוטין. הגשם התחזק אפילו יותר, רוח מטורפת – והתווספו רעמים וברקים. אבל כל כך הרבה! הרעם נעשה פשוט רעש בלתי פוסק, והברקים? כמו הבזקי מצלמות במסיבת העיתונאים הגדולה ביותר שאפשר לדמיין. טירוף. והוא נמשך בערך רבע שעה. כל העצים מתנדנדים בחוץ, חושך, ברקים, רעמים – והמון המון המון גשם.

אחרי רבע שעה מזג האוויר נרגע. הברקים והרעמים התרחקו, הרוח התמתנה קצת, והגשם חזר להיות גשם כבד נורמלי. כבר לא היה חשוך כל כך. גמרנו לשתות, שילמנו ונסענו הביתה – הכביש היה מלא ענפים שנפלו מעצים, אבל בסך הכל היה רגוע יותר ממה שהיה קודם. אח"כ קראנו שהסופה ההיא התחזקה, ובאמת הפכה לטורנדו שגילח קיר של מפעל – בערך שעה וחצי נסיעה מזרחה לנו, והעיף משאית ענק לקומה השניה של בנין. 

בשנה אחר כך גרנו בארלינגטון, וירג'יניה (Arlington, Virginia). צמוד לוושינגטון די.סי. בחדשות דיברו על שרידי הוריקן שיגיעו ליבשה (מה שנקרא landfall) והבטיחו יום סוער. אנחנו רצינו לטייל, לכן החלטנו לנסוע צפונה – נסענו לבקר את עיירות האמישים בפנסילבניה. היה לנו יום נחמד ונעים, ואחה"צ התחיל גשם. התחלנו לנסוע הביתה – ככל שאנחנו מדרימים, הרוחות והגשמים מתרבים, יש יותר ברקים ורעמים… הגענו הביתה בשלום, בגשמים חזקים. באזור הבית ראינו שכל הכבישים מלאים עלים, פירות וענפים שנפלו מהעצים, אבל מסתבר שעד שההוריקן הגיע אלינו, הוא כבר התמתן ולא סבלנו ממנו יותר מדי.

בשבוע האחרון שלנו בארה"ב, יצאנו לטיול במכונית, לראות נופים ומקומות. אני זוכרת את היום שבו נהגנו מ-Provincetown בקצה קייפ קוד, ועד ניו ג'רסי (שם ישנו אצל חברים בלילה האחרון) – כל הדרך נהגנו בגשם. על גשרים, בכביש הראשי, בכבישים צדדיים… עצרנו במקדונלדס כי היה להם מעין ג'ימבורי סגור, כדי שהעננצ'יקית (שהיתה בת שנה) תוכל להוציא קצת אנרגיה. זו לא היתה סופה. סתם גשם יציב ורציף במשך 12 שעות 300 מייל בערך. גשם "מקומי".

אני מקווה שנהניתם מהסיפורים, אשמח לשמוע סיפורי סופה נוספים!

בתמונות, מלמעלה: בולבין שיחני (בכתום), עלי תורמוס ההרים (עם יהלומי מים), רקפת מצויה, כלנית מצויה, לובליה, מים בתחתית עציץ, תורמוס ההרים, שלוש תמונות של אספסת הכתרים: עציץ, פרח ופרי – ואני מסיימת עם עוד יהלומי מים על עלה תורמוס.
את התמונות צלמתי בכפר סבא, 19.1.2018

 

 

יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל, תשע"ו

10363756_10203225916503285_4993678581003656921_n

קשה לי עם המעבר החד מיום הזכרון ליום העצמאות. הייתי מעדיפה שיהיה רווח, שתהיה אפשרות להרגע מהעצב לפני הזיקוקים והשמחה. 

DSCN0321

אז בחרתי שיר, שמבטא היטב את רגשותי למדינה, ואני מעטרת אותו בפרחים בצבעי כחול לבן. כתבתי על כל תמונה את שם הפרח, ואם יש לי רשימה המוקדשת לפרח – הקלקה על התמונה תעביר אל הרשימה הזו. 

DSCN0689

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת

DSCN5372

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN0799

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN6222

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

DSCN1832

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

DSCN5387

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

IMG_3874

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת 

DSCN5733

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN6234

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN9565

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

e03

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

IMG_3476

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה 

IMG_6200

אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה

IMG_6819

את השיר כתב אהוד מנור, הלחינה ושרה קורין אלאל.

חג עצמאות שמח!

תורמוס ההרים

סתיו, סתיו, סתיו!

התעוררתי הבוקר לקול מטח גשם חזק (אבל קצר מדי) – וזה מאד שימח אותי.
הסתכלתי מהחלון אל הגן הציבורי שליד הבית: איזה יופי! גשם!

עצי הסיגלון והמכנף נראים יפים יותר, הירוק שלהם ירוק יותר בגשם

הדררות ניסו למצוא מסתור מהגשם בין עלי העץ… לא תמיד הן הצליחו

עליתי לגג לצלם את הבוקר הזהוב – השמש המנסה לזרוח בין העננים

ככל שהיא עלתה, הרי השומרון נראו לי טבולים בזהב

ומזהב השמים הפכו לתכול-מעונן: הגשם פסק בינתיים

בן-החצב הסתווי שלי מתקדם בפריחה,

והגשמים גרמו גם לתורמוס לנבוט –

בצהרים שוב ירד גשם, אבל השמש עדיין נראתה. מיד עליתי למעלה, לחפש את הקשת: הנה היא, מעל בתי כפר סבא –

בעצם יש שם שתי קשתות… רואים?

התמונות צולמו בכפ"ס, היום, 26.10.2012
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא,

סתיו נעים לכם!

 עכשיו אמור היה לבוא כאן שיר, אבל בגלל שתפוז תומכים רק בהטמעה של שירים מyoutube בצורה הישנה, ו-youtube שדרגו מערכות – אי אפשר יותר להטמיע שירים.
אז קבלו קישור לשיר שרציתי להשמיע, ואני חושבת מחשבות בכיוון מכבש המלים.

תורמוס ההרים – Lupinus pilosus

 

אני ממשיכה עם מרבדי הפריחה הנפלאים שממלאים את הארץ עכשיו, והיום אני פורשת מרבדים כחולים של תורמוס ההרים.

בעצם, כשבקרתי את התורמוסים – הפריחה עדין לא היתה בשיאה. יש עוד הרבה ירוק בין הכחולים, יש עוד לאן לשאוף…

התורמוסים הם צמחים נפלאים בעיני. אפילו העלים שלהם יפים ומיוחדים, במיוחד אם הגעתם אליהם אחרי הגשם:

 תורמוס ההרים הוא המין בעל התפוצה הרחבה ביותר מכל מיני התורמוסים בארצנו – הוא גדל בהרים באיזור הים תיכוני אצלינו, וממשיך צפונה לטורקיה, יוון, וגם לאיים בים התיכון.

 

 השם הלטיני של התורמוס – Lupinus – משמעותו זאב. כבר הסברתי את מקור השם הזה כשכתבתי על התורמוס גדול-העלים שפגשנו בטיולינו בארה"ב לפני שנתים וחצי.

 

התורמוס מואבק על ידי דבורים. האבקה והאבקנים שלו נמצאים בחלק התחתון של הפרח, חבויים בין ארבעה עלי כותרת (שנים חיצוניים ושנים פנימיים)
אין לו צוף אלא רק אבקה. כאשר הדבורה לוחצת על הפרח – מעט אבקה נלחצת החוצה, ממש כמו משחת שיניים שנלחצת החוצה מהשפופרת.

אחרי שהפרח הופרה, צבע המרכז שלו משתנה מלבן לסגול-בורדו. זהו מנגנון חכם שנועד לאותת לחרקים שאין צורך לבקר יותר את הפרח הזה. ישנם עוד פרחים רבים שמשתמשים במנגנון דומה.

 

 מאד נהניתי לראות את פרחי התורמוס על רקע של פרחים אחרים, שמבליטים אותם. למשל כאן: כלנית אדומה מימין, ושיח זוהר של קידה שעירה משמאל:

 

השם "תורמוס" הוא שם עתיק,  כבר בתלמוד מסופר עליו, ומצוין שיש לשלוק את הזרעים שלו היטב במים שבע פעמים, כדי להפטר מהרעלים – ואז ניתן לאכול אותם.
זרעי התורמוס נחשבים בעיקר למאכל עניים.

בשנים האחרונות, התורמוס הזה נעשה פופולרי בגינון – רואים אותו יותר ויותר בכל מיני גינות נוי. בעיני – זה, כמובן, מבורך!

 את התמונות צלמתי ברמות מנשה, 20.2.2012
את העלה הרטוב מגשם – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 5.1.2010

 

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא. 

מזל טוב לדודתי, ר"צ, ליום ההולדת!

תורמוסים ושיר

את הרשימה שלי היום אני מקדישה באהבה להורי, ומקווה שהיא תגרום לכם חיוך.
התמונות הן של תורמוס ההרים, רשימה מלאה על התורמוס עוד תגיע.

נמרוד מתחפש לפרח
מאת: יהונתן גפן, מתוך הספר: שירים שענת אוהבת במיוחד

בְּלַיְלָה עִם יָרֵחַ
הָלַכְתִּי לִי בַּכְּבִישׁ
וּפָגַשְׁתִּי פֶּרַח
עִם פָּנִים שֶׁל אִישׁ.
פֶּרַח קֵרֵחַ
עִם פָּנִים שֶׁל דוֹד,
פֶּרַח עִם רֵיחַ
שֶׁדוֹמֶה לְנִמרוֹד.
והפֶּרַח עָמַד
וְדִבֵּר דִּבּוּרִים
כְּמוֹ יֶלֶד אֶחָד
שֶׁכֻּלָם מַכִּירִים.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר שָׁאַלְתִּי בְּשֶׁקֶט:
"מַדוּעַ הִתְחַפַּשְׂתָּ לְפֶרַח אֶתְמוֹל?"
-"פָּשוּט כְּבָר נִמְאַס לִי לִהְיוֹת יֶלֶד",
אָמַר נִמְרוֹד.

 

את התורמוסים צלמתי ליד קבוץ רמות מנשה, בתאריך 20.2.2012
הפעם התמונות ב-Picasa, ומוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.