השבוע הוצת ונשרף איזור בלב הרי יהודה, אזור מקסים ויפהפה שביקרתי בו פעמים רבות, טיילתי בו טיולים מקסימים, פגשתי מאות סחלבים ואפילו יצאתי לשם פעם אחת לצפות בכוכבים נופלים באמצע הלילה.
להמשיך לקרוא השריפה בהרי יהודה, אוגוסט 2021
אני מרגישה צורך לכתוב משהו על השריפות האיומות שהיו בשבוע שעבר. הכותרת, למי שלא זיהה, היא משירו של ג'וני קאש.
שבוע מלא שריפות, מהלילה בין ראשון לשני שאז פרצה האש במושב טל-אל בגליל העליון, ועד היום – אפילו היום עוד היתה שריפה בקרית שמונה.
אנשים רבים אבדו את ביתם – יהודים וערבים.
מדינות רבות שלחו לנו עזרה – כולל, למשל, טורקיה, ירדן, מצרים והרשות הפלשתינית. ותגידו מה שתרצו על יחסים בינלאומיים, על שלום ומלחמה. עצם העובדה שכל אילו שלחו עזרה ברגע שהיינו צריכים אותה – זו חברות אמת. חברות בעת צרה.
שמעתי סיפורי גבורה של חבריי בזכרון ובנטף (וכן, לארגן משמר שכונתי – או להיות מנותקת מהילד שלך שנמצא בישוב – זה בהחלט דורש גבורה), התפעלתי מהעזרה ההדדית – ואז הציתו את חיפה שלי.
נכון, עזבתי את חיפה כבר לפני 26 שנים בערך (תלוי איך סופרים), אבל חיפה עדיין בלבי. אני עדיין מתייחסת אל עצמי כאל חיפאית המתגוררת במקום אחר…
הפחד, הדאגה והכאב היו לי קשים מאד. עברו עלי יומיים בהם לא יכולתי לאכול, לישון או להתרכז. רק זפזפתי בין הערוצים, וכשראיתי את כתב ערוץ 10 משוטט ברחוב בו גדלתי – כמעט פרחה נשמתי.
ביום חמישי השבוע פינו את משפחתי מהבית, יחד עם עוד כ-60 או 70 אלף בני אדם (תלוי את מי שואלים) – בגלל השריפות. הרבה בתים בשכונת ילדותי ובשכונות בהם גרו חבריי – נשרפו.
ביום שישי בבוקר משפחתי חזרה הביתה. למזלנו הרב, הבית שלנו לא נפגע. הוא עומד יציב ושלם, כבר מעל 65 שנים.
בת-אחותי היא כבר הדור החמישי ממשפחתנו הגר בבית הזה: מסבתא של אבי ועד לבת אחותי. זהו ה-בית שלנו.
לרבים אחרים לא היה מזל כשלנו, והם אבדו את כל רכושם.
אני כל הזמן חוזרת ואומרת לעצמי: כל כך הרבה שריפות גדולות וקשות – ואין אבידות בנפש. זה מה שחשוב.
ויחד עם זאת… בשבת ביקרתי בחיפה, והלכתי להסתובב בשכונה. העצב גדול מאד. בתמונה הבאה רואים את מה שנשאר מהחורשה מתחת לבית של חברים של הורי. בשטח הזה אני ושאר ילדי הרחוב נהגנו לשחק הרבה פעמים:
וזה השטח של הרחוב המקביל ממול, מעבר ל"ואדי":
הופתעתי לגלות עץ יוקה – אולי אפילו עץ יהושע – חרוך למחצה בחצר בית. תראו כמה הוא גדול ומרשים:
ועכשיו נשאלת השאלה, מה יהיה. מה הלאה.
ברור לי שצריך לפצות ולשקם את הבתים ואת האנשים שנפגעו. אבל אני מסתכלת גם מסביב.
חיפה היתה מלאה שטחים פתוחים. חורשות קטנות. כן, חורשות אורנים. חורשות קק"ל.
ונכון, האורן כנראה אינו העץ המתאים והנכון לחורשות קטנות בתוך הישוב. אבל עכשיו – כשהאורנים נשרפו – מה הלאה?
שמעתי אנשים מדברים על זה ש"ממילא אין שם כלום, אז כדאי לבנות…"
ואני אומרת – בניגוד למה שאמרתי לפני 6 שנים לאחר השריפה בכרמל – בואו לנטוע! בואו לנטוע עצים!
העצים הם חלק חשוב מהעיר. הם מווסתים את הטמפרטורה (שנוטה להיות גבוהה יותר מאשר מחוץ לעיר), הם מעלים את רמת החמצן, הם מורידים את זיהום האוויר. הם חשובים מאין כמותם.
אני משערת שרצוי למצוא עצים עמידים יותר בשריפות. למשל, עצי אלון מצוי – הם נהדרים, יפהפיים ועמידים יותר בשריפות. או למשל, עץ החרוב (בתמונה הבאה) – העלים שלו נחרכו, אך העץ עצמו נשאר עומד ולא נשרף. בואו לנטוע חרובים ואלונים, קטלבים ואשחרים, כליל החורש, אלה ולבנה – כל אילו עצים שיהיו עמידים יותר בשריפה, ויתנו לנו את החמצן והאוויר שאנחנו צריכים.
מעבר לזה, אמרתי שלא היו פגיעות בנפש – התכוונתי, כמובן, לבני אדם. בעלי חיים רבים נפגעו. בחיפה ראיתי גירית מפוחמת שלא הצליחה להמלט (אני חוסכת לכם את התמונה העצובה). חברתי בנטף סיפרה על קמטנים ונחשים שראתה, ומן הסתם, בעלי חיים רבים נשרפו.
אני מקווה שלפחות חלק מהשטחים הפתוחים שנשרפו ישוקמו בתור שטחים פתוחים, יישארו כריאה ירוקה בין השכונות – שתאפשר לבעלי החיים לחיות שם, לילדים לשחק שם – ולכולם לנשום שם.
את התמונות צלמתי בחיפה, בתאריך 27.11.2016
ויש לי עוד 2 הערות –
האחת – היום, כ"ט בנובמבר הוא יום השנה השישים ותשעה (69!) להכרזת האו"ם על ישראל בתור בית לאומי לעם היהודי. ההצבעה ההיסטורית שפתחה את הדרך להקמת המדינה.
היום הוא גם יום השנה החמישה עשר למותו בטרם עת של אחד הזמרים הנהדרים. הוא מת מסרטן, ואני מצרפת את אחד השירים היפים שלו –
אני מקווה שהמדינה כן תדאג לכל אילו שאבדו את בתיהם, וכן תשקם את השטחים בצורה חכמה. אם כי אני לא מאד אופטימית.
אתם זוכרים שקראתי לא לבוא לשתול בכרמל?
אתם זוכרים שיובל, אורי ונעמה הבטיחו לנו שתוך חודשים ספורים נראה התחדשות?
ובכן… היום אני מראה לכם כמה הם צדקו: זו רשימה ארוכה, והיא כוללת אחוזים בודדים ממה שראיתי בכרמל. אז שבו לכם בנוח, ותהנו!
כך, למשל, נראה הכביש ליד בית אורן – איזור שנשרף קשה. הלוטם השעיר פורח במלוא יופיו:
ואם אתם מסתכלים בחלק האחורי של התמונה, ורואים שם את הגדמים השרופים – תסתכלו בתמונה הבאה ותראו איזו חגיגה יש בינהם:
זהו מרבד נפלא, שכולל שלל פרחים נהדרים – מרגנית השדה (כחול), חבלבל סורי (ורוד), שום שעיר (לבן), חלבלוב השמש (ירוק-ליים), נורית (אדום), כרמלית נאה (ורוד), כמה סביונים וכתמות (צהוב) – תענוג!
הכרמל פורח, ולמרות שחלקים נכבדים מהחורש שהכרתי נעלמו, וכל השטח נראה אחר לגמרי – הטבע מתחדש, וחוגג, וממלא כל פיסת קרקע.
הנה, למשל, מרבד ורוד של חבלבל סורי, כרמלית נאה ופשתה שעירה – עם כמה נקודות-מרגנית כחולות:
בשולי הדרכים יש המוני תלתנים – כאן יש ארבעה מינים: תלתן חקלאי (בצהוב), תלתן הפוך (ורוד), תלתן הקצף (ורוד כהה) ותלתן כוכבני (ירוק) –
נסענו לאיזור רקית, שהאש בערה בו בעוצמה רבה. לצד הדרך, אני מכירה משנים קודמות קבוצה יפה של קוציץ סורי. שמחתי לפגוש אותם גם הפעם:
ממש ליד הקוציץ פגשנו חגיגה אמיתית: פשתנית ארם-צובא. זהו פרח עדין ומקסים במיוחד, שכבר הצגתי בבלוג. בכל הפעמים שפגשתי את הפרח הנפלא הזה, פגשתי פרטים בודדים. הפעם – היו עשרות.
אבל כמו שרואים בתמונות, גם הם לא היו לבד – ויש פה חגיגה בלבן (פשתנית), אדום (נוריות), כחול (מרגניות), ורוד (פשתה וכרמלית) ועוד כל מיני!
ממש ממולם היה מקבץ נהדר של דמומית קטנת-פרי, באדום, ומרבד של קחוונים נהדרים,
השטח ירוק ופורח, ובטיול פגשנו גם התחדשות של עצים – נבטים של אורנים, אלונים, קטלבים ואלת המסטיק.
הפרח הנפוץ ביותר (לפחות, כך נראה לי) הוא מרגנית השדה – הידועה גם בכינוי "עין התכלת":
בחניון רקית תמיד פגשנו צמח מטפס יפהפה, עם פרחים קטנים – ספלול מטפס. הנקודה שבה הוא צמח נשרפה, וחששנו לשלומו. אבל חששותינו התבדו, כי – כמו כל שנה – פרח לו הספלול: כאן הוא מטפס על עץ אלון צעיר.
מאחוריו היה עוד מרבד ססגוני – של קחוונים (לבן-צהוב), נוריות (אדום), מרגניות (כחול), אספסת וציפורני חתול (צהוב) – ואפילו צהרונים, ישנים עדיין ומחכים לשעת הצהרים.
ליד חורבת רקית מצאתי מרבד לבן של פרחים קטנטנים ועדינים: שוב פרח קטן עם שם גדול: ולריינית עטורה
וכמובן, בלי סחלבים אי אפשר… ובכן, פגשתי ביום שישי מנין שלם של מיני סחלבים! הנפוץ מכולם היה סחלב הגליל, בשלל צבעים ומופעים נהדרים. כאן, למשל, בלבן חגיגי:
גם בעלי החיים חוזרים לשטח. ראינו המוני פרפרים מסביבנו: צבעוני קשוט, נמפית החורשף, לבנינים שונים. כמה וכמה לטאות וחרדונים ברחו מאיתנו, את חומט הפסים הספקתי לצלם:
אחרי הצהרים נפתחו הצהרונים, ופתאום גילינו שכל האיזור מלא בהם:
בחורשת הארבעים מצאנו מרבד נהדר של צמח סוככי גבוה ורעיל: רוש עקוד
התמונות צולמו כולן בכרמל, ביום שישי 1.4.2011
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אפילו אם זה רק תלתן תריסני פשוט, כמו פה:
אם אתם רוצים לראות עוד מציאות, אפשר לראות באתר צמחית ישראל ברשת – כאן
פתחתי עם לטם שעיר, ואני מסיימת עם אחיו, לטם מרווני .
הבוקר נסענו צפונה, ולא יכולתי להתעלם מבנין איקאה שעלה באש…
אמנם לא עברנו ליד – נשארנו על כביש ארבע, במיוחד כדי לא להתקרב לאיזור. אבל גם מכביש ארבע ראו היטב את השריפה. התמונות מהבוקר, סביבות השעה 10:30
את התמונה הבאה צלמתי במחלף רעננה צפון, וכל תמונות העשן כאן הן מכביש ארבע.
לפי מה שקראתי בעיתונות, מעריכים ששיקום המבנה ייארך חצי שנה עד שנה… הרבה זמן. נזקי השריפה נאמדים ב-350 מליון שקל.
ואני חושבת… שטוב שזה קרה בשבת, ואין נפגעים בנפש, ומעבר לזה… זה בנין באיזור תעשיה. אפשר לשקם ואפשר לבנות. זה לא כמו עץ, שלוקח לו עשרים שנה או יותר לגדול.
…ואם אני כבר מזכירה עצים, אני קוראת לכם שוב – אל תשתלו בכרמל!!! לאחרונה, פקחים של רשות הטבע והגנים מצאו ועקרו עצים שאנשים פרטיים שתלו בכרמל. זה רק פוגע בצמחיה הטבעית שמנסה להתחדש, ובנוסף, אנשים שותלים ללא הבנה וללא ידע – צמחים שאינם צמחי בר של הכרמל: זוהי פגיעה אקולוגית קשה לא פחות מהשריפה עצמה.
אני קוראת לכל מי שרוצה לשתול, שייצא לשקם את הגינות בעין הוד, בימין אורד, בעוספיה ובשאר היישובים שנפגעו! אל תשתלו באיזורים הטבעיים!!
אבל חנויות עולות באש, זה ממש לא התחום שלי, ואני גם לא מבינה מספיק בזיהום אוויר בשביל לחוות דיעה על זיהום האוויר שנגרם כתוצאה מהשריפה הזו. אז אני אעבור למנחת מגידו. פריחת הכלניות החלה!
אמנם הפריחה דלילה עדיין, אבל כבר יש מה לראות. טיילנו שם היום, ומצאתי כלנית מוטציונית:
מה קורה פה? בעצם, בכלל אין פרח… יוצאים כמה עלים ורודים מתוך ה"צווארון" – עלי המעטפת שמתחת לפרח.
צלמתי אותו מכמה כיוונים: זה לא פרח נבול ולא פרח אכול… זו פשוט מוטציה.
כבר הצגתי בבלוג רשימה על כלניות משוגעות. ההסברים למוטציות האילה קשורים לביולוגיה מולקולרית – עוד תחום שאני ממש ממש לא מבינה בו,
אבל אני בעצם לא חייבת לדעת את זה בשביל להנות מהמוטציה הזו, נכון?
בדרך חזרה – בסביבות 5 אחה"צ – עברנו ממש ליד איקאה, וזה מה שראיתי…
התמונות צולמו היום, 5.2.2011 – מכביש 4, במנחת מגידו ובמחלף פולג.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
בשבת, אחרי המון המון זמן חזרתי לכרמל.
אתם צריכים להבין, שהתקופה היחידה בחיי שבה היו מרווחים של יותר מחודש בין ביקור אחד שלי בכרמל למשהו – היתה בתקופה שבה חייתי בארה"ב. זה מוזר מאד עבורי, לא להיות בכרמל.
כבר באיזור כלא 6 ראינו את המורדות השרופים מולנו.
איזור שפך נחל אורן והכניסה למערת אצבע נפגעו באופן קל, והגשמים כבר השפיעו לטובה (רק שיבואו עוד!!!)
האלונים בתמונה מעל אמנם נחרכו, אבל בגלל הנביטה המאסיבית מסביבם, אני מאמינה שהשורשים לא נפגעו – ולכן או שהאלון עצמו יתחדש ויגדל עלים חדשים, או שיצמחו גזעים צעירים מסביב לגזע השרוף. לעצים האילה יש סיכוי טוב להתאושש.
ברשימה שלי שקראה לא לבוא לשתול בכרמל ציטטתי את נעמה טסלר, דוקטורנטית המתמחה בשריפות יער, והיא אמרה שתוך שלושה שבועות, אם ירד גשם, נראה שינבטו צמחים צעירים. התמונה מעל מוכיחה יפה את דבריה, ואם תגדילו את התמונה הבאה, תראו שגם כאן יש נביטה והתחדשות:
התחלנו את הנסיעה בכיוון מעלה, במטרה להגיע לאיזור שלא נפגע בשריפה – חורשת הארבעים – ולטייל שם. לצערנו, רוב מדינת ישראל גם רצתה לנסוע לראות מה קרה בשריפה. לאורך כל הדרך הכביש נראה כך –
זחלנו את הדרך הזו… הנסיעה מצומת אורן ועד לאוניברסיטה ארכה שעה וחצי. זה היה קשה מאד.
ולמען האמת, אני לא בטוחה מה כולם רצו. לא ראיתי אנשים יורדים לשבילים או לחניונים, פרט לחניון מחצבות קדומים – הקרוב ביותר לאיזור אסון האוטובוס. איזור זה אכן ספג מכת אש קשה.
וכך נראה אחד הצנירים בשביל הצנירים – האש לא ירדה עד אליו.
היו גם סימנים טובים. הנה, למשל, לבלוב עלי עירית גדולה – ראיתי המוני עלים של עיריות לאורך הדרך, גם באיזורים שרופים וגם באיזורים לא שרופים.
ראיתי גם כמה בזים בשמים מעל – אבל לא הצלחתי לצלם אותם.
נרקיסים החלו לפרוח באיזורים שפחות נשרפו –
ויחד עם זאת, עצוב לראות מחזות קשים של שריפה
אפילו לא נסעתי לאיזור חורבת רקית, הר שוקף או חניון האגם האהובים עלי. אני יודעת שהם נפגעו קשה מאד.
בסופו של דבר, אחרי זחילה ארוכה, הגענו אל איזור חורשת הארבעים, וירדנו בשביל אל המצוק. להפתעתינו, היו רק מעט מטיילים בשביל. הרוב משום מה העדיפו להשאר במכוניות ובפקק…
במצוק הארבעים חיכו לנו חברים ותיקים –
שלל כרכומים –
המוני נרקיסים ריחניים – אגב, למי שתוהה, הנרקיס ההררי והנרקיס שגדל בביצות, שניהם נרקיס מצוי. זה אותו נרקיס.
תחילת הפריחה של הרקפות עם העלים (יש גם פריחה של רקפות היסטרנטיות)
ואפילו אחד ממיני האיריסים – איריס שיקבל רשימה משלו – אני מקווה שעוד השבוע.
התמונות צולמו בכרמל, לאורך הכביש 721 ובמצוק הארבעים, 25.12.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אלון מצוי ומטייל בכרמל, נחל רקית, 9.92010
השריפה עוד לא תמה, הקק"ל מעריכים את השטח שנשרף ב-50,000 דונם, (אם כי ראיתי גם הערכות של 35-40 אלף) וכבר קמו אנשים טובי לב ובעלי רצון לעזור, והתחילו יוזמות שונות – בואו ונביא שתילים, ונשתול אותם בכרמל!
ואני קוראת לכם – עִצרו! אל תעשו את זה!
הצומח בכרמל הוא צומח ייחודי, ושתילה של צמחים שזרים לו – רק תפגע בו באופן חמור יותר. אני מבינה מאד את הרצון לעזור, את חוסר היכולת לשבת ולהמתין: הלוא זה משגע! אם נעשה משהו, נוכל לפחות להרגיש שעזרנו קצת להלחם בקטסטרופה האיומה הזו, שנמשכת כבר שלושה ימים. תאמינו לי שאחרי שלושה ימים שבהם כל אתרי החדשות היו פתוחים אצלי על המחשב, ובמקביל זיפזפתי בין ערוצי הטלוויזיה הישראליים – אני מאד רוצה לעזור, לתקן, להחזיר את הגלגל לאחור.
אני ילידת חיפה, אני גדלתי באיזור. כילדה, כמעט כל שבת הייתי יוצאת עם המשפחה לכרמל – לפעמים לטיול, לפעמים לפיקניק. היו שם עצים שהיו ממש ידידים אישיים שלי. אני כואבת מאד את מותם.
ויחד עם זאת, חשוב לעצור רגע ולחשוב, לראות מהי הדרך הנכונה לטיפול במשבר. אני יודעת שהמוטו של העם שלנו הוא "נעשה ונשמע" – אבל לשם שינוי, בואו נשמע, נחשוב – ורק אז נעשה.
פניתי למספר אנשים בעלי ידע בתחום האקולוגיה, ובקשתי מהם את תגובתם ליוזמה הזו.
ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני באוניברסיטת ת"א, אמר:
החורש הים תיכוני הוא מערכת אקולוגית דינמית שתשקם את עצמה ברגע שהאש תכבה. תוך חודשים ספורים הכרמל יהיה ירוק שוב מהתחדשות של אלונים, אלות וחרובים שילבלבו מהשרשים, ונבטים של אורנים ולוטמים וקידות יצמחו באלפים בכל מקום שבו היו. לא צריך "לעזור" לטבע להשתקם, זה רק יפריע.
צריך לתת לאנשי המקצוע ליישם את מה שכל החוקרים כבר בדקו והסיקו אחרי השריפות הקודמות. יש הרבה ידע על איך חורש משתקם והדבר האחרון שצריך זה יוזמות שמונעות מניקוי מצפון ומנוגדות לידע המקצועי. במקום לקנות שתילים במשתלה, עדיף לתרום את הכסף לרשות הטבע והגנים שצריכה להתמודד עם הגן הלאומי שנשרף.
ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בגבעת-רם אמר:
"אני מבין את מצוקת האנשים מההרס האקולוגי הנוראי בכרמל.
יוזמות שתילה פרטיות רק יזיקו לסביבה. תנו לארגונים האמונים על זה לבצע זאת והם רשות הטבע והגנים והקק"ל. שם יתכננו תוכניות שיקום לטווח ארוך.
כדאי גם לזכור כי הטבע לרוב חזק ממה שנדמה לנו ובמקומות בהם הקרקע לא נשרפה (רוב האזורים) הצומח ישתקם באופן עצמאי".
נעמה טסלר, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה המתמחה בשריפות אמרה –
"המערכת האקולוגית בכרמל מותאמת לאש, ותדע להשתקם מעצמה. יש לתת לזמן לעשות את שלו. המערכת האקולוגית של הכרמל לא צריכה עוד עצים.
הכרמל יהיה ירוק. תוך 3 שבועות תהיה כבר הנצה של חוטרים מצוואר השורש, ואם ירד גשם – אחרי הגשם הראשון תראו נבטים של אורנים.
אני מאמינה שרשות הטבע והגנים תקים ועדה מדעית, שתטפל בנושא בצורה עניינית והגיונית – ותשקם את השטח בצורה הטובה ביותר. "
אם ראיתם הערב את תוכניתו של ערד ניר בערוץ 2, נעמה התראיינה שם, ואמרה בדיוק את הדברים הללו.
חצבים ואלונים בנחל רקית, הכרמל, 9.9.2010
נעמה גם נתנה לי קישור למאמר חשוב: סיכום הדיונים וההמלצות של הועדה המקצועית לפיתוח ולשיקום הכרמל. למי שלא זוכר, בשנת 1989 היתה בכרמל שריפה קשה מאד – מעל 5,000 דונמים של חורש טבעי נשרפו, החי-בר בכרמל סבל מאד והאש הגיעה לפאתי חורשת הארבעים.
השריפה היתה בספטמבר, ובדצמבר אותה השנה התפרסמו מסקנות הועדה. ההמלצות היו חד משמעיות –
הוועדה ממליצה כי:
שיקום היער שנשרף יתבסס בעיקרו על טיפוח ועיצוב ההתחדשות הטבעית, שכבר החלה בשטח בממדים גדולים.
לא יבוצעו נטיעות נרחבות, מפני שהנביטה הטבעית הצפופה של אורנים בשטח השרוף הופכת אותן למיותרות.
תיערך פעולת הסברה מקיפה בארץ ובחו"ל על הדרכים האחרות, חוץ מנטיעה, הדרושות לשיקום יערות הכרמל.
באתרי נופש אינטנסיביים בלבד תיבדק האפשרות של נטיעה או זריעה להשלמת ההתחדשות הטבעית או לגוונה, על-פי תוכנית מפורטת.
לא יינטעו מינים או זנים זרים לכרמל בתוך שטחים שנשמר בהם צומח טבעי.
ייבדק הצורך באיסוף וריבוי של צמחים נדירים או ייחודיים לכרמל שנפגעו בשרפות, ובמיוחד גיאופיטים, במגמה להשיבם לשטח. בהתאם לצרכים תבוצע תוכנית שימור.
תיעשה היערכות מקצועית ארגונית, חינוכית ותקציבית לפעולה נרחבת וממושכת של שיקום יערות הכרמל ע"י ממשק הכולל טיפוח ועיצוב הצומח הטבעי, בשטח שנשרף ב-1989 ובשריפות קודמות.
ייערכו ניסויים בהיקף נרחב לעידוד צמיחת עצי אורן צעירים ע"י דיכוי השיחים המתחרים איתם, בשיטות מכניות שונות.
ייעשה דילול של אוכלוסיות צפופות של אורנים צעירים, לאחר מחקר ומעקב כדי לברר מתי ובאיזה קצב להתחיל בפעולות הדילול.
ייעשו פעולות גיזום ועיצוב בעצים רחבי-עלים שהתחדשו מחטרים.
תימנע רעייה בשטח שנשרף, בשנים הראשונות עד להתבססות העצים הצעירים.
יסומנו שבילים ומסלולי טיול ולימוד בשטח שנשרף, ויוסברו לציבור הנזקים של דריכה מחוץ לשבילים.
בלוטי אלון מצוי, נחל רקית, כרמל, 9.9.2010
כאן יש כתבה מעניינת של ד"ר אבי בר מסדה – ישראלי שהוא מדען לאקולוגיה של יערות באוניברסיטת ויסקונסין. אני ממליצה לקרוא גם אותה.
אני רוצה שנעצור, ננשום לרגע, ניתן לטבע לעשות את שלו – ונשקיע את המרץ שלנו בתגבור מערך הכיבוי, שיקום מערך הרווחה, שיקום מערכת החינוך ומערכת הבריאות. בואו נדאג למה שאנחנו יכולים לדאוג.
תודה למי שקרא עד כאן.
ברגעים אילה עדיין משתוללת האש, ושורפת את הכרמל האהוב שלי, את דרך בית אורן ונחל אורן וכל סביבתם.
אני עדיין בשוק מוחלט – מהשריפה, וממותם של אנשי השב"ס האומללים. אנשים טובים שבאו לעזור, ומתו מוות מחריד וכואב. אני כל כך מצטערת על מותם, מבכה את האובדן הנוראי הזה.
חברה שלי – נעמה טסלר – מתגוררת בקרבת מקום. נעמה היא דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, ונושא הדוקטורט שלה הוא שריפות יער, והשפעתן על הסביבה. היא צלמה את כל התמונות ברשימה הזו, ואשרה לי להשתמש בהן.
תודה, נעמה! אני באמת מקווה שלא אזדקק יותר ל"טובות" שכאילה ממך, שנוכל לחזור לטייל יחד ולצלם תמונות נעימות יותר.
נעמה גם שלחה לי מאמר שהיא השתתפה בכתיבתו, וממנו מצוטט רוב המידע פה.
בממוצע, מתרחשות בשטחים הפתוחים בישראל כ-1,000 שרפות בשנה, והיקף השטח השרוף מגיע בממוצע ל-37 אלף דונם בשנה. רוב השריפות בארץ הן מעשה ידי אדם. אין אצלינו סופות ברקים קיציות כמו באמריקה, והשריפות אצלינו נובעות מרשלנות – או מזדון.
53% מכלל השרפות המתרחשות בארץ מתחוללות בחודשים מאי-יולי, אם כי גם בתחילת הסתיו תועדו שרפות רבות. המחקרים גילו גם שמרבית השרפות מתרחשות בסמוך לכבישים, במרחק של עד 50 מטר מהדרך. כלומר – מעשה ידי אדם.
בארץ כמעט שאין שרפות ענק (מעל 10,000 דונם) אולם כיוון שהשטח הכולל של ישראל הוא 20 אלף קמ"ר לערך ושטחי היער שבה מצומצמים, מוגדרות שרפות יער כ"גדולות" החל משטחים של 200-50 דונם
בכרמל הוגדרה שרפה גדולה כשרפה ששטחה עולה על 1,200 דונם (טסלר ואחרים 2007)
בשנים 2009-1987 אירעו בכרמל למעלה מ-620 אירועי שרפות, ובהרי ירושלים למעלה מ-3,800 שריפות.
בממוצע מתועדים מדי שנה 30 אירועי שרפות בכרמל ו-170 בהרי ירושלים, אולם רק 1% מהם פוגע בשטחים הגדולים מ-1,000 דונם. מרבית השרפות הן שרפות הקטנות מ-100 דונם.
מצד שני, בגלל העוצמה והגודל – האירועים הגדולים הם אלה הגורמים לעיקר הנזקים הגאומורפולוגיים והאקולוגיים.
שרפות יער וחורש הופכות לתופעה בעלת השפעות משמעותיות בעיקר בעקבות צמצום השטחים הפתוחים בישראל ולאור המשך הפגיעה בהם.
מחקרים רבים מצביעים על מגמת עלייה במספר השרפות באזור הים תיכוני, בהתאמה לפעילות האדם. צפוי שתהליכים אלה יימשכו עם התגברות הלחצים הקיימים על השטחים הפתוחים בישראל.
דיווחים דומים על שינוי במספר השרפות מגיעים גם מאזורים ים תיכוניים נוספים, כגון ספרד, איטליה ויון.
פרק הזמן שבו יער בוגר חוזר לקדמותו הוא 40 שנה – וכיון שקצב השריפות גדל, הוא קרוב מאד לעלות על קצב תהליכי ההשתקמות.
שכיחות גבוהה של שרפות יער יכולה למנוע מצמחים המתחדשים מזרעים לחדש את המלאי בבנק הזרעים, ועלולה לרוקן את מאגר הניצנים אצל הצמחים המתחדשים מנצרים
אם בעבר התייחסו לשרפה כאל אירוע בודד בנוף, הרי שלמעשה ראוי להתייחס לשרפה כחלק ממערך רחב של אירועים המתרחשים מדי שנה. מרבית השרפות בארץ הן מצומצמות בשטחן, וקטנות יחסית לשרפות גדולות בארצות אחרות – אבל גם השטחים הפתוחים בארץ מצטמצמים.
המידע כאן מצוטט מתוך המאמר – "שרפות יער וחורש בכרמל ובהרי ירושלים – תיעוד וניתוח דגמים עיתיים" מאת נעמה טסלר, דן מלקינסון, לאה ויטנברג ונעם גרינבאום
תושבי ישובים רבים פונו מבתיהם, וכבאי כל המדינה נקראו להתייצב לדגל, ולעזור להחליף את כבאי חיפה וסביבותיה, שעובדים כבר מהבוקר.
גם יערני קק"ל ואנשי רשות הטבע והגנים באו לעזור ולנסות לנטר את המצב, לצפות לאן האש עלולה להתפשט.
12,000 איש כבר פונו מבתיהם נכון לשעה זו.
אני לא יודעת אפילו להתחיל להעריך את הנזק האקולוגי והזואולוגי – כמות בעלי החיים שנשרפו למוות…
בטלוויזיה אמרו שיקחו ימים שלמים עד שהשריפה תכובה. ומה יישאר לי מהכרמל בזמן הזה? מה ישרוד את להבות התופת האילו?
עוד לפני חצי שנה, אחרי השריפה האיומה שהיתה בגמלא, דובר על הצורך במטוסי כיבוי אש גדולים. בארץ ישנם מטוסי כיבוי קטנים, שמספיקים לשריפות לא גדולות. אבל שריפת ענק שכזו דורשת טיפול מסיבי הרבה יותר. לפני חצי שנה פרסם אביב לביא במעריב כתבה המספרת על נסיון להביא מטוסי כיבוי לארץ – שנופל שוב ושוב מאז סוף שנות ה80, בגלל… בעיות תקציב, חוסר אכפתיות, לך-תבוא וכן הלאה. מטוס שממלא 6,000 ליטר בפחות מדקה בים, ועולה ומוריד את המים על מוקדי השריפה – ואין לנו אותו, רק כי זה לא חשוב…
הלב שלי, לפחות, שבור כאן לרסיסים.
את כל התמונות פה צלמה נעמה טסלר, היום בשריפה האיומה הזו. 2.12.2010
תמונות נוספות וכואבות אפשר לראות אצל גיא שחר
שמעתי בטלוויזיה שמדינות רבות מאגן הים התיכון – בינהן יוון, קפריסין ספרד וצרפת – שולחות אלינו מטוסי כיבוי, שיעזרו בכיבוי השריפה.
בחדשות Ynet דברו גם על מטוסים שמגיעים מטורקיה – למרות העוינות מצדם לאחרונה. אם אכן כך הוא, אני בהחלט מתרשמת מהם לטובה.
בתקווה שיגיעו המטוסים במהרה, שהרוחות יירגעו ולא יפיצו את האש כל כך מהר – ושהכבאים יצליחו להתגבר על השריפה המחרידה הזו.
אחרי שבוע שבו לא הייתי הרבה ליד המחשב, אני חוזרת עם עץ. ולא סתם עץ – עץ גדול ויפהפה – אלון התבור.
אלון התבור – ממשפת האלוניים – הוא עץ גדול, רחב ידיים. הוא עשוי להגיע לגובה של חמישה-עשר מטרים, וגזעו – לקוטר מעל מטר. נכון, זה לא סקוויה – אבל במושגים שלנו, זה גדול. בתמונה פה מעל אפשר לראות את העננצ'יקית שלי נחה בצל העץ, על מדרגות אתר הפולחן שבתל דן.
בניגוד לאלון המצוי, שהוא עץ ירוק-עד – אלון התבור עומד בשלכת, ובסתיו הוא מקבל גוון אפרפר משהו.
הבלוטים שלו גדולים יותר מאילו של אלון מצוי, והספלולים של הבלוטים בעלי קשקשים ארוכים ומסולסלים. בעבר השתמשו בבלוטים להכנת משקה דמוי-קפה.
העלים שלו גדולים יותר ומשוננים פחות מאילו של האלון המצוי, וצידם התחתון מכוסה שערות סמיכות – כמו לבד.
יש לו פרחים חד-מיניים, אבל העץ הוא חד-ביתי… מה זאת אומרת?
פרחים חד-מיניים זאת אומרת, שהם פרחים נקביים (עם עמוד עלי ושחלה) – או פרחים זכריים (עם אבקנים ואבקה) – ולא כמו בהרבה מהפרחים שהראיתי פה, שהם דו-מיניים, כלומר באותו פרח ישנם גם עמוד העלי וגם האבקנים.
העץ הוא חד ביתי – כלומר, על אותו העץ ניתן למצוא גם פרחים נקביים וגם פרחים זכריים; וזאת בניגוד לצמח דו-ביתי, כמו החרוב המצוי או האלה הארץ-ישראלית: שם ישנם עצים שעליהם תמצאו רק פרחים זכריים, ועצים אחרים שעליהם תמצאו רק פרחים נקביים.
בכל מקרה, כמו שרואים פה מעל – הפרחים לא מאד מרשימים. אילו פרחי הזכר. (ויחד איתם – עפץ – כלומר, תטולה של איזו צרעה בתוך קליפת העץ) אין לי תמונה של פרחי נקבה, הם אפילו פחות בולטים. האלון ממש לא משקיע בפרחים שלו. הוא פורח בפברואר-מרץ.
רגע, אבל אמרנו שהצמחים רוצים שיאביקו אותם! אם אף אחד לא שם לב לפרח הזה – אין צוף, הוא קטן וחסר ריח – מי יאביק אותו? ועוד יטרח לבקר גם את הזכר וגם את הנקבה?!
התשובה היא – הרוח! האלון תולה את הפרחים הזכריים באשכולות (בגלל הצורה בה הם תלויים – הם מכונים עגילים), הרוח מעיפה את האבקה. חלק ממנה מגיע אל הפרחים הנקביים – ומפרה אותם.
חלק אחר… גורם אלרגיות.
אלון התבור גדל בארץ בעבר בגולן, בגליל, ובמישור החוף – אפילו עד תל אביב. אבל כריתה מסיבית העלימה את רוב העצים, ובעצם, פרט למספר מקומות (כמו יער יהודיה ויער בשנית בגולן, יער אלונים-שפרעם בגליל התחתון ועוד כמה נקודות) – לא נשארו הרבה אלונים. ישנם בודדים, פה-ושם גם בשרון.
אחד המקומות היפים שנשארו עדיין הוא שמורת אלוני קדימה – בקצה המושבה קדימה.
הבעיה של השמורה הזו, היא שזו שמורת עציץ. בקושי 9 דונם – ובהם מעל 20 עצי אלון תבור. השמורה מוקפת פרדסים וגידולים שונים, ונמצאת במרחק של כ-50 מטר מבתי הישוב. ולכן השמורה הזו סובלת מאד.
כאן, למשל, אפשר לראות את אחד מהאלונים הגדולים ביותר, בשיא פריחה: הוא עמוס פרחים זכריים – זו תמונה מחורף 2006.
שנה וחצי אחרי שצלמתי את התמונה מעל, בקיץ 2007 היתה בשמורה שריפה גדולה. מישהו הדליק אש באחד הפרדסים הסמוכים, האש התפשטה ושרפה את כל השמורה. הנה אותו העץ, אחרי השריפה –
אני ביקרתי שם ממש יום אחרי השריפה, עדיין היו מוקדי עשן וכמה שיחים שבערו. זו היתה חוויה מאד קשה עבורי, לראות את כל השמורה שרופה, מצאתי גם בעלי חיים שנשרפו למוות.
למזלנו, עצי האלון הם עצים עמידים למדי בשריפות – הם אמנם נפגעו, נדמה לי ש-2-3 עצים צעירים יותר נשרפו כליל; אבל רוב העצים בשמורה רק נחרכו, ומספר חודשים מאוחר יותר הם התחילו להתאושש – ואפשר היה אפילו לראות לבלוב של עלים חדשים:
עוד מזל היה, שהשריפה פרצה בקיץ. בזכות זה, האיריסים, השומים ושאר צמחי הפקעת שהיו בתרדמת קיץ – לא נפגעו.
רוב השריפות בארץ הן תוצאה של מעשי האדם – חוסר אחריות או כוונות זדון. את שמורת תל דן שרפו מבקרים שהשליכו בדל סיגריה. השריפה האחרונה בחורשת הארבעים בכרמל היתה בגלל גנבי מתכת שניסו לרתך את מה שגנבו. שמורת בני ציון הקטנה נשרפה לפני כשנה בגלל פעילות של רתכי מתכת בישוב. באיזור ירושלים ובשטחים יש הצתות רבות – פלסטינים שמציתים שטחים כדי לפגוע בנו, וגם מתנחלים ששורפים מטעי זיתים של הפלסטינים. אני מאד לא רוצה להכנס כאן לפוליטיקה, אבל במקרה הזה שני הצדדים פוגעים גם בעצמם עם השריפות הללו.
אני לא יכולה למנוע זדון ורשעות, אני לא מבינה אותם. אבל אני יכולה לקרוא לאנשים לשים לב. לא לזרוק בדלי סגריות (בכלל, כדאי להפסיק לעשן! זה יועיל לבריאות שלכם וגם למצב הכספי!), לא להדליק אש בימים חמים, להקפיד לכבות מדורות. אם הפעלתם מנגל – לא לשפוך סתם את הפחמים בחוץ. שימו לב לסביבתכם, הקפידו להשאיר אותה כמו שהיתה כשהגעתם. ואז לא נצטרך לראות מראות כאילה:
בעולם ישנם כ-450 מיני אלונים. בארץ שלנו גדלים שלושה מינים – אלון מצוי, שהוא הנפוץ מכולם וגדל בכל האיזור הים-תיכוני; אלון תבור – שבד"כ גדל באיזורים שגובהם לא עולה על 500 מטר (אם כי יש כמה וכמה יוצאים מן הכלל) ואלון התולע, שגדל בעיקר באיזורים שגובהם מעל 500 מטר – פסגות בהרי יהודה, בגליל, בגולן ובחרמון.
בחרמון עצמו ישנם עוד שני מינים (או שלושה: תלוי את מי אתם שואלים…).
לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, לאלון התבור יש פוטנציאל גנני טוב – הוא מתפתח מהר באופן יחסי לעצי אלון, הוא מפתח גזע גדול אחד – בניגוד לאלון מצוי, שכל פגיעה גורמת לו לפתח סבך של גזעים דקים – והוא עץ שנותן צל טוב. אני אשמח מאד אם ישתמשו באלון התבור בגנים הציבוריים באיזור המרכז. זהו עץ יפהפה – ומתאים לתנאי מזג האויר, הוא ידרוש השקיה רק בשנים הראשונות, ואחר כך יוכל להסתפק בגשמים.
התמונות צולמו במקומות הבאים:
8.2.2006, 27.10.2007, 4.2.2008 – בשמורת קדימה
9.10.2009 ברכס בשנית
1.8.2010 בשמורת תל-דן
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 