שקמה – פיקוס השקמה – Ficus sycomorus

לאחרונה הצטרפתי לסקר טבע עירוני בכפר סבא. לצערי, בתחומי העיר כמעט ולא נותרו ערכי טבע נדירים או מיוחדים.
בין הדברים המשמחים שמצאנו היו שני עצי שקמים –

עצי השקמים הם מהגרים ותיקים מאד לארצנו. מוצאם באפריקה, אבל כבר לפני אלפי שנים הם הגיעו לאיזורנו. יש תעוד של שקמים בארץ לפני 4000 שנים, ולפי מקורות אחרים – גם לפני 10,000 שנים.
לפי סברות מסויימות הם הגיעו הנה בתקופה של שינויי מזג אויר, כשהיה פה חם יותר. לפי סברות אחרות, האדם הביא את השקמים הנה – כצמחי תועלת.

השקמים מוזכרות מספר פעמים בתנ"ך ובמשנה. בין השאר, הנביא עמוס היה בולס שקמים ולדוד המלך היה מפקח מיוחד על השקמים והזיתים.

עצי השקמים הם עצים מאד מועילים לאדם – את הפירות היו אוכלים, ובגזעים היו משתמשים לבניה.
הם שייכים למשפחת התותיים, לסוג פיקוס – כלומר, הם קרובים לתאנה (ששמה המלא הוא פיקוס התאנה). לא טעמתי את פירות השקמים, אך בספרות כתוב שטעמם "נחות" יחסית לטעמן של התאנים.
השימוש בקורות השקמים היה נפוץ בארץ בתקופת התנ"ך והמשנה.

אבל אני רוצה לחזור רגע אל הנביא עמוס… "בולס שקמים" מה זה בליסה?
ובכן, כמו שכתבתי – מקורם של עצי השקמה באפריקה, באיזורים המשווניים. כאן אין לו מאביקים, ולכן אין פירות עם זרעים שיכולים להרבות את העץ.

רגע, אם אין פירות עם זרעים – אז מהיכן  כל הפירות בתמונות? העצים עמוסי פירות!
ובכן, אילו פירות פָּרְתֶנוֹקָרְפִּיִּים  – פירות שנוצרו משחלה בלתי מופרה, ולכן אינם מכילים זרעים.

הפרחים של השקמה גדלים בתוך מצע מוגן. בעצם, מה שנראה לנו כפירות צעירים – הם בעצם הפרחים החבויים.  קוראים להם פגה.
לעתים, הפירות הללו לא מבשילים. על מנת לעזור להם להבשיל, צריך לחתוך חתך בפגה ולעודד את ההבשלה. לפעולה הזו קוראים בליסת שקמים.

טכניקת הבליסה מוכרת במזרח התיכון מזה זמן רב. גם בקברי הפרעונים מצאו שרידים של פירות שקמים מבולסים, בתקרובת שהושארה לפרעונים.

ובחזרה לכפר סבא: השקמים הללו הן שתי השקמים היחידות שנמצאו בתחומי העיר כפר סבא. הן גדולות ויפות, וכיון שהיהודים שבאו לארץ לא נהגו לנטוע שקמים – אנחנו מעריכים שהן נטעו לפני קום המדינה, ובזמן מלחמת השחרור כבר היו עצים בולטים בשטח.

לכפר סבא אין הרבה עתודות שטח, אין לה כמעט לאן להתרחב ואיפה לבנות. השדה במזרח העיר בו נמצאים העצים הללו הוא אחד מהאחרונים שנותרו לפלטה.
אני משערת שתוך שנים מעטות גם השטח הזה ייבנה.
אני מקווה מאד שישכילו לשמור על העצים הללו – אולי יתכננו סביבם ריאה ירוקה, יישמרו את שני העצים המרשימים והיפים הללו, כך שגם הדורות הבאים יוכלו להתרשם מהם.
אני אשמח אם יתייחסו אליהן יפה כמו שהתייחסו אל השקמה העתיקה ברחוב מינץ בנתניה – היא שוכנת היום בגן ציבורי.

לא רחוק מהשקמה צלמתי עוד כמה הפתעות:
דוחל שחור-גרון – נקבה מימין, זכר משמאל:

ועקב מזרחי – דורס מרשים שעבר מעלינו בטיסה נמוכה –

התמונות צולמו בכפר סבא, 7.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
השיר הזה מתבקש כאן, אבל תפוז עדיין לא תומכים בהטמעת סרטוני youtube, לצערי.

תודה לתזזאטית שאצלה מופיע עדין משום מה הקוד הישן של YouTube, והיא נתנה לי את הקוד להוסיף את הסרטון

דרך הבשור, 10.9.2011

הסתיו כבר ממש-בערך כאן, והחצבים חוגגים מכל עבר. הפעם החלטנו לחגוג איתם במחוזות ילדותה של חברתי הטובה, אום נטע – נסענו לדרך הבשור.
אום נטע, יקירתי – אמנם לא היית איתי הפעם בטיול, אבל אני מבטיחה לך שחשבתי עליך לארכו, וכל פעם נזכרתי בחוויות משותפות שלנו מהאיזור.

 

התחלנו באיזור קיבוץ גבולות, על כביש 222. ליד "אתר פינוי אשפה דיה" בדרך כלל אפשר למצוא דיות מצויות מסביב. לצערנו, הפעם לא ראינו עשרות רבות של דיות (כמו שהיו בשנת 2005, אם אני זוכרת נכון…) – אבל ריחפו מעלינו דיות – וזה מה שקלטתי במצלמה:

דרך הבשור מקשרת את כביש 222  (בדרום) וכביש 241 (בצפון), היא מתאימה לכל רכב – וזהו טיול קליל ונחמד. נוסעים בדרך, עוצרים בנקודות התצפית השונות, מדי פעם יוצאים לטיולון של 10 דקות – בסך הכל, בילוי מהנה של 3-4 שעות, ומתאים לימים חמים – כי רובו ברכב.

התחלנו במגדל התצפית, שממנו צפינו על הסביבה. לצערי, קירות מרפסת התצפית הם גבוהים ואטומים – אז שני בני ה-10+ לא יכלו לראות מלמעלה את הנוף (אלא אם הרימו אותם, ובגיל הזה הם כבר לא רוצים שירימו אותם, והם גם כבדים!) הילדים הגדולים יותר – כן נהנו מהנוף.
משם המשכנו לגשר התלוי.

הילדים מאד נהנו לחצות את הגשר ולנדנד אותו – אבל גם לעמוד עליו ולצפות בנחל הזורם למטה, בשפיריות ובציפורים ליד למים

באחת העצירות פגשתי פרפרים קטנטנים ומקסימים – כחליל הקיטנית, שותה צוף מפרחי ארכובית שבטבטית: פרח שגדלו עומד ביחס הפוך לאורך השם שלו: הפרח גדלו כשני מילימטר.
הפרפרים הללו  גם הם קטנים – גודל הפרפר כחמישה מילימטר, והגב שלו כחול מקסים.

ליד באר רבובה – באר שהיתה שייכת לכפר ערבי לפני קום המדינה – מצאנו עץ שקמים בודד בנוף

אבל הסיבה העיקרית, מבחינתי, לטיול – היתה חצבים. והחצבים באמת לא אכזבו אותי: מצאנו קבוצות רבות של חצב מצוי (מימין) וחצב גלוני (משמאל)

  

החצב המצוי הוא החצב המוכר לכולם. כאשר הוא בפריחה מלאה, גבהו מעל מטר וחצי,ופריחתו לבנה. הניצנים שלו נראים כך:

החצב הגלוני הוא האח הקטן והפחות-מרשים: גבהו פחות מחצי מטר, הפרחים אפרפרים: בצבע הלס. אבל הניצנים דומים לאילו של החצב המצוי –
בכל מקרה, היתה לי חגיגה גם מאילו וגם מאילו – מאות חצבים מצויים פרחו, ואיתרתי עשרות חצבים גלוניים.

אחת הנקודות שעצרנו בהן היא גב שרוחן. הגב הזה סיפק מים לעיר שרוחן ששרידיה נמצאים ליד.
כשאנחנו ביקרנו בגב, המים היו מגעילים למדי – מלאים ירוקת. אבל זה לא הפריע לכמה צבי ביצות נחמדים (שיקבלו רשימה משלהם בעתיד) לשחות ברפש…

אחד היתרונות של טיול ברכב, הוא שלא מפחידים ציפורים – ואפשר לעצור מול הציפורים ולצלם אותן. כאן יש מקבץ לדוגמא של כמה ציפורים שפגשנו:

טיפסנו על תל שרוחן והסתכלנו סביב. העיר שרוחן מופיע בספר יהושע בתנ"ך, כאחת הערים של שבט שמעון.

בהמשך הדרך פגשנו עוד חצבים גלוניים – כאן אפשר לראות גם את הפירות שלהם –

גם לכבשים ולעיזים היה חם, הן הצטופפו בצל עלי האשל, ומילאו את כל השטח המוצל.
את הטיול אפשר לגמור בפארק אשכול – מקום מצוין לפיקניק ולשכשוך במי הנחל – הם מוטים לבריכות שכשוך נחמדות.

תודה רבה לקרקל1 שעזר לי בזיהוי הפרפר והציפורים!
התמונות צולמו בדרך הבשור, 10.9.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סתיו נעים לכולם!