שפן סלע – פרחים, פרפרים וכל מיני

חודש מרץ בכרמל

לדעתי, חודש מרץ הוא החודש היפה בשנה. הזמן הטוב ביותר להתלבט יחד עם הכלניות באיזה סימון שבילים לבחור – ולצאת לטייל!
גם השנה, שלא ירדו מספיק גשמים, אפשר היה למצוא פריחה יפה בכרמל – בעיקר פריחת גיאופיטים.

הכל פורח, והסחלבת בכרמל בעיצומה.

ואם יש גם כמה שפני סלע (כמו בתמונה מעל) או פרפרים (כמו כחליל האפון בתמונה הבאה) – זה בכלל נפלא!

במרץ האחרון טיילתי בכרמל רק שלוש פעמים, והתמונות כאן הן חלק קטן מאד ממה שראיתי באותם טיולים. למשל, זבוב בומביל על פרי של כרבולתן השדות:

את רוב הצמחים ברשומה הזו כבר סקרתי בבלוג, ולכן כל שם יהיה קישור לרשומה שבה כתבתי על המין. למשל, ספלול מטפס: מצאנו עץ נהדר עמוס פרחי ספלול –

אחד הסחלבים המקדימים עדין פורח: סוף הפריחה של הסחלב הנקוד בכרמל – וזהו פרט מיוחד, צהוב לגמרי:

שיא הפריחה של סחלב הגליל: בגליל אפשר למצוא אותו רק בגווני צהבהב-ירקרק. בכרמל הוא צבעוני, עם גווני ורוד, בורדו, לבן, ירוק וצהוב –

השנה, לראשונה התגלה סחלב איטלקי פורח בכרמל. מובן שגם אני נסעתי במיוחד לפגוש אותו:

לא נשכח גם הסחלב האנטולי. בד"כ אני מחפשת מיוחדים – כמו לבקנים. הפעם זה בדיוק הפוך: הצבע שלו היה כמעט ארגמני, ולא עבר מספיק טוב בצילום.

סחלב שלוש-השיניים מאד נפוץ בכרמל, האחד הזה היה גדול ומרשים –

שפתנים דווקא היו הרבה פחות מהרגיל. בעבר צלמתי מקבצים גדולים שלהם, השנה מצאתי רק פרטים בודדים, פה ושם

סחלבן החורש – הסחלב הלבן – מנקד את החורש בפרחיו הלבנים המעודנים

שנק החורש בד"כ פורח רק באפריל, השנה הוא התחיל כבר באמצע מרץ. השנה גם הצלחתי לראשונה לצלם דבורה בתוך השנק:

נהניתי מאד מהדבורניות – כאן בתמונה, מימין לשמאל אפשר לראות דבורנית צהובה, דבורנית נאה, מקבץ של דבורניות דינסמור ודבורנית הקטיפה.

דבורניות גדולות יוצרות סידור נפלא יחד עם הלטם המרווני –

וללא ספק, היפה בדבורניות היא דבורנית הדבורה.

היו גם רבים שאינם ממשפחת הסחלבים, למשל בן חצב יקינתוני –

ובאפריל פורחת רימונית הלטם – אך מצאנו כבר פרט ראשון מבצבץ בין הלטמים.

את התמונות צלמתי במקומות שונים בכרמל, בתאריכים 17.3.2014, 22.3.2014 וגם 31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ארנב, ארנבת או שפן?

בפארק Joshua Tree פגשנו ארנבונים וארנבות, ולכן החלטתי לכתוב רשימה שתסביר מהם ההבדלים ביניהם.
וכיון שבארץ אין ארנבונים, אך יש שפנים – והרבה אנשים מבלבלים אותם עם הארנבות, אזכיר גם אותם.
מצאתי קטע ג'אז של אלה פיצג'רלד, ששמו Cottontail – אני חושבת שזה פס הקול המושלם לרשומה הזו:

ראשונה הארנבת – באנגלית היא נקראת Hare או Jackrabbit. בתמונות כאן זהו Black-Tailed Jackrabbit, ששמו הלטיני הוא Lepus californicus, כלומר – ארנבת קליפורנית. בתמונה הבאה רואים יפה את הזנב השחור:

הארנבת שייכת למשפחת הארנביים במחלקת היונקים, והיא מהגדולים במשפחתה.

אורך הגוף מגיע ל-60 ס"מ (ואפילו יותר), ומשקל ארנבת בוגרת הוא עד 2.7 ק"ג. כלומר, היא אמנם יכולה להגיע לגודל מרשים – אבל היא קלה מאד.

היא קרובה-רחוקה של הארנבת המצויה, שאותה אפשר לפגוש בארץ. אני ראיתי ארנבות בארץ כמה פעמים – הפעם המרגשת ביותר היתה באיזור מערות אפקה, לא רחוק מצומת גלילות.

הארנבות מאופיינות ברגליים אחוריות ארוכות וחזקות, שמאפשרות להם לרוץ מהר – בעת הצורך, הם יכולות להגיע למהירות של יותר מ-60 קמ"ש.
הן מסוגלות לעבור שלושה מטרים בקפיצה אחת, מומחיות בבריחה מפני טורפים ובקפיצות זיגזג מפתיעות.

אני מאד אוהבת את האוזניים הגדולות והכמעט-שקופות שלהם, ועם קרני השמש מאחור זה באמת מקסים.

ועכשיו הארנבון האמריקאי. השם העממי שלו הוא Cottontail Rabbit – או פשוט Cottontail, ובתמונות שלי זהו המין Desert Cottontail, שמו הלטיני Sylvilagus audubonii.

השם העממי – Cottontail – הוא בגלל הזנב הקטן והחמוד שלו, שנראה כמו כדור צמר-גפן:

הארנבון שייך למשפחת הארנביים, כמו הארנבת. אך הוא קטן יותר ממנה – ארנבון בוגר מגיע לגודל של 40 ס"מ בלבד, ולמשקל 1.5 ק"ג.

הרגלים האחוריות שלו ארוכות יותר מהקדמיות, אך לא באותו יחס כמו הארנבת. הוא מגיע למהירות של 30 קמ"ש.
וגם הוא מומחה בקפיצות זיגזג לכל הכיוונים, על מנת לברוח מהטורפים.

הארנבונים בתמונות הללו שייכים לסוג ארנבון אמריקאי, וזאת בשונה מהסוג האירופאי – ארנבון מצוי, שממנו בויתו הארנבונים שקונים בחנויות חיות המחמד.

הארנבונים וגם הארנבות הם צמחוניים, ניזונים מעשבים, עלים וצמחים.

את הארנבות שצלמתי פגשתי באתר קמפינג שבו שהינו, וגם במסלול טיול. אבל את הארנבונים פגשנו בשביל קטן ליד מרכז המבקרים. ואז שמנו לב שמישהו מתקרב מאחוריו.. רואים? מצד ימין בתמונה הבאה:

הנה הוא, ברור יותר: שלו גמבל – Gambel's Quail. שמחתי מאד לפגוש גם אותו שם:

הבטחתי לספר גם על שפן הסלע. ובכן, שמו באנגלית – Rock Hyrax, ושמו הלטיני Procavia capensis. כתבתי עליו לפני 3 שנים.
הוא שייך למשפחת השפנאים, כלומר משפחה אחרת מהארנבת והארנבון.

גם הוא צמחוני, אבל שימו לב שארבע הרגליים שלו הן באותו אורך, ואוזניו קצרות. הוא מצטיין בטיפוס על סלעים, אך לא בריצה.
שפן סלע בוגר מגיע לאורך 50 ס"מ, ולמשקל 4.5 ק"ג. כלומר, הוא מסיבי יותר מהארנבות.

את שפני הסלע אפשר לפגוש בארץ במקומות רבים, בעיקר בהרים. אני זוכרת בתור ילדה, שהיינו רואים אותם מחלון החדר של חברה שלי, שהתגוררה בשכונת רוממה בחיפה, ממש מעל הואדי.

אני מקווה שהצלחתי להכניס מעט סדר בנושא: הארנבון האמריקאי (פה מעל), הארנבת (בתמונה למטה) והארנבון המצוי (שאין לי תמונה שלו) – הם סוגים שונים במשפחת הארנביים. ואילו השפן הוא סוג במשפחה אחרת, משפחת השפניים.

כולם בעלי חיים נחמדים, ואת כולם שמחתי לפגוש.

את הארנבות והארנבונים צלמנו, אום נטע ואני, בפארק הלאומי Joshua Tree בתאריכים 11-12.3.2013. תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
את שפני הסלע צלמתי במצוקי הארבל, בתאריך 19.1.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

יקינתון מזרחי ושני ימי הולדת

כבר כתבתי על יקינתון מזרחי בבלוג – פעם ועוד פעם. אבל השבוע הזדמן לי לבקר גם בקרני חיטים וגם במצוק הארבל, והיקינתונים פורחים בשני המקומות, משמחים את העין ביופים ואת האף בניחוחם.

אז חיפשתי תירוץ להעלות תמונות של יקינתונים – ולכן אני חוגגת ימי הולדת, והפעם לשני אנשים מאד מאד שונים זה מזה. לשניהם אני מקדישה זר יקינתונים.

הראשון הוא דני קיי הגדול, שביום שישי האחרון (18.1.2013) מלאו 100 שנים להולדתו.

דני קיי היה קומיקאי מוכשר בטירוף – בעל לשון זריזה, מגוון של הבעות פנים וקולות, יכולת מוזיקלית – פשוט נפלא.
הנה אחד הקטעים האהובים עלי שלו –

בדיוק שלושים שנה ויום אחרי דני קיי, (כלומר, ביום שבת 19.1.2013מלאו 70 שנים להולדתה) נולדה ג`ניס ג`ופלין – זמרת הרוק-בלוז המסוממת, המוטרפת, והמדהימה.

אני מאד אוהבת את השירים של ג`ניס. היא לא הספיקה הרבה – היא נפלה עמוק לסמים ומתה ממנת-יתר של הרואין בגיל 27 בלבד.
אבל השירים שלה זועקים ותופסים אותי בסרעפת…

הנה אחד להדגמה –

אני חושבת שלמרות שהזיווג הזה – דני קיי המצחיק, התמים, הנקי ולעומתו ג`ניס המוטרפת והמסוממת – נראה מאד מוזר, זה בדיוק מה שמאפיין את הטעם המוזיקלי שלי.

מצד אחד, אני תמימה למדי, ואוהבת מוזיקה נקיה וברורה עם קריצה, כמו הקטע הזה:

ומצד שני, אני אוהבת רוק-פולק, כזה שתופס אותך ולא עוזב

ולכן אני חוגגת את הולדתם של שני האנשים הללו, ושמחה על כך שהם נולדו, והוסיפו צבע ומוזיקה לחיי.

ואגב צבע, היקינתון בדרך כלל הוא בצבע תכול אחיד. הפעם מצאנו אחד שצבעו משתנה מתכלת כהה ועד כמעט לבן –

בקרני חיטים צלמתי יקינתון משקיף לעבר הארבל והכנרת –

ובארבל מצאתי מסלעה נהדרת של רקפות ויקינתונים –

גם שפן סלע פגשתי בין סלעי הארבל – זהו הזקיף, ששומר על משפחתו. משפחת השפנים נמצאת מעט נמוך יותר, הם עסוקים באכילה. הזקיף ניצב על סלע בולט ובודק את הסביבה. במקרה של סכנה הוא מתריע בפני שאר השפנים, והם בורחים (כמו שפנים!) למחבוא.

התמונות צולמו בקרני חיטים, בתאריך 16.1.2013
ובמצוק הארבל, בתאריך 19.1.2013
כתמידף מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולסיום:

שפן הסלע – Provacia capensis syriaca

אחד הזכרונות האהובים עלי, קשור בנושא הרשימה שלי היום. היתה לי חברה טובה בתיכון – לצערי, דרכינו נפרדו מאז. הייתי באה אליה הרבה פעמים, ללמוד יחד, לפטפט, לרכל, לתכנן… מה שבנות עושות יחד.
הבית שלה היה מעל הואדי (זה לא חכמה. באותה תקופה, רוב הבתים בכרמל היו מעל לואדי!) – וכשהיינו מסתכלות מחלון החדר שלה למטה, הרבה פעמים ראינו משפחה של שפני סלע – יושבים בשמש, אוכלים מהצמחיה, משחקים…

אני לא זוכרת אם הם פחדו או ברחו מאיתנו – נדמה לי שלא: אני זוכרת שצפינו בהם כמה וכמה פעמים. אולי הם היו רגילים לבני אדם שמסתכלים עליהם מהבניינים הסמוכים.

שפן הסלע הוא אחד היונקים הנפוצים יותר בארצנו. כמשתמע משמו, הוא חי באיזורים סלעיים – ולכן תוכלו לפגוש אותו ברוב האיזורים ההרריים בארץ, מהחרמון ועד אילת. הם חיים בעדרים שמורכבים ממספר משפחות. בד"כ משפחה או שתיים, אבל הם יכולים להגיע גם לעדרים של 100 שפנים ויותר!

כאשר השפנים יוצאים ל"מרעה", הם חשופים לטורפים – שועלים וזאבים למיניהם. לכן הם מעמידים שומר. בעת סכנה, השומר משמיע שריקה – והשפנים בורחים למחסה – סדקים ונקרות בסלעים.

כיון שכך, השומר עומד בד"כ בנקודה בולטת – על סלע גבוה מעל לשאר חבריו. כמו כאן, למשל:

מה, לא רואים? התמונה הזו צולמה מעבר למצוק הבניאס, מהשביל היורד אל מפל הבניאס. השפנים היו על המצוק של הגדה השניה, ליד נקודת התצפית העליונה על המפל. הנה התמונה הקודמת, חתוכה:

כשמאתרים את השומר, מתחילים לחפש מסביב – את שאר המשפחה: למשל, בקצה השמאלי של הסלע:

או מעט נמוך יותר – שם יש כמה וכמה:

ועכשיו , קצת סדר… כאן אתם רואים את השפן (באנגלית: Hyrax). השפן שייך למשפחת השפניים. הוא כלל לא קשור לארנבת (באנגלית: Hare).

הארנבת, ממשפחת הארנביים, היא חיית בר בעלת אוזניים ארוכות, גוף מאורך וזנב קצר. רגליה האחוריות ארוכות בהרבה מהקדמיות, והיא מאד זריזה. היא חיה בשטחים פתוחים ומישוריים.
השפן לעומתה – בעל גוף מעוגל וזנבו חבוי בפרווה וכמעט לא נראה. ארבע רגליו שוות באורכן. הוא מסוגל לברוח בזריזות, אבל איטי יותר מהארנבת. והוא חי בין הסלעים והמצוקים. השפן והארנבת קרובים בגודל מבחינת משקלם.
בעל החיים שאנחנו קונים בחנויות חיות המחמד הוא ארנבון אירופי (באנגלית: Rabbit) – הוא איננו חיית בר בארצנו, הוא דומה מאד לארנבת (ובן אותה משפחה) – רק קטן יותר.

הסיבה לבלבול בין שפן לארנבון מקורה כנראה ביהודי אירופה. באירופה חיים הארנבת והארנבון. אין שם שפנים: הם מעדיפים מזג אויר חם יותר. היהודים באירופה ניסו להבין מיהו השפן שמופיע בתנ"ך, יצרו את הבלבול הזה.

בתנ"ך כתוב:

הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶּה לַשְׁפַנִּים: (תהלים, ק"ד י"ח)

ועוד בתנ"ך, בספר משלי:

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי-אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים:
הַנְּמָלִים עַם לֹא-עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם:
שְׁפַנִּים עַם לֹא-עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם:
מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ:
שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: (משלי, ל' כ"ד-כ"ח)

אני חושבת שמשני התיאורים הללו אפשר בהחלט לדעת שהזיהוי של שפן הסלע של ימינו תואם לשפן הסלע המקראי.

בעין-גדי, בנחל דוד – קל מאד לצפות בשפני סלע. שם, לצערי, הם כבר חצי-מבויתים. הם יושבים ובוהים בעוברים ובשבים ממש מקרוב, לא מפחדים.
היתרון הוא שאפשר לראות אותם ממש בקלות. החסרון הוא, שהם שכחו כבר איך מתנהגים שפני סלע בטבע. הם פשוט רובצים שם. אמנם אפשר לצלם אותם ממש מקרוב –

אבל עדיין, השפן הצופה בתמונה הבאה, שצלמתי בארבל, מרגש אותי יותר:
שפנים הם מבעלי החיים שקל יותר לאתר ולראות. אפשר לפגוש את המבויתים של עין גדי, ואפשר גם לחפש אותם במקומות אחרים: למשל, אם תבקרו בחוות עין כמונים על כביש 85, סביר להניח שתפגשו שפני סלע. גם מול הכניסה למושב כחל, על כביש 85 – ראיתי אותם בנסיעה. לצערי, ראיתי שם גם כמה דרוסים. בנחל כלח בכרמל, במקורות הירדן… השפנים הם בעלי חיים חביבים מאד, וממש נחמד לצפות בהם – רק לא לצעוק, ולא לעשות תנועות פתאומיות, כדי לא להבהיל אותם. אגב, זה נכון לכל תצפית על בעלי חיים!