מיליוני עשים בעמק הפרפרים!


קראנו הרבה על עמק הפרפרים של רודוס, ומאד רצינו לבקר בו.  


הרבה מהאתרים בהם קראנו על העמק מזהירים שאין שם שום דבר מעניין… כמו שאפשר לראות בתמונות, אנחנו דווקא פגשנו המוני עשים !

ולכן היום אספר על העש ששמו: Euplagia quadripunctaria rhodosensis, ושמו העממי Jersey Tiger, כלומר טיגריס ג'רזי. טיגריס – בגלל הפסים הלבנים שלו. כמעט לכל בעל חיים מפוספס בעולם יש שם עממי שכולל את המילה "טיגריס"…

כיוון שהוא לא מרחף בארץ אין לו שם עברי. זהו העש ממשפחת הדובונים (כמו הדובון היפהפה שהצגתי בעבר) ומשמעות שם המין – quadripunctaria היא ארבע-נקודות, בגלל הנקודות השחורות על הכנפיים התחתונות. לכן בעברית אקרא לו דובון ארבע-הנקודות.
ברודוס נמצא תת מין מקומי של הדובון הזה – תת-מין רודוס, שאפשר לפגוש בעיקר בטורקיה ויוון.

הסיבה שחלק מהאנשים לא פוגשים את המחזות המרהיבים שאתם רואים בתמונות היא מחזור החיים של העשים. אנחנו מתפעלים בעיקר מהבוגרים – אך העשים עוברים גלגול מלא, ונראים אחרת בכל עונה.

העש מתחיל בתור ביצה. את חודשי הסתו – בין ספטמבר לדצמבר הוא מעביר בביצה. מן הביצה בוקע זחל קטנטן במהלך דצמבר, והוא ניזון מעלי העצים והצמחים סביבו במהלך החורף והאביב – מדצמבר  ועד אפריל. הוא מנצל את הזמן לאכול הרבה מאד ולגדול. בסביבות אפריל הזחלים מתגלמים. הבוגרים יוצאים מהגולם במהלך חודש יוני – ואז העמק מתמלא ברפרופי כנפיים. את הבוגרים אפשר לפגוש בקיץ, בין יוני לספטמבר. הם מזדווגים והנקבות מטילות את הביצים. בספטמבר הבוגרים מתים ומחזור חדש מתחיל. 


לבוגרים בעצם אין פה. הם לא אוכלים כלל, הם מסתמכים על האנרגיה שצברו כשהיו זחלים. הם מעדיפים להעביר את רוב הזמן במנוחה, על הסלעים הטחובים, העצים והעלים. לכן גם חשוב לא להטריד אותם – לא להרעיש, לא להשתולל וכמובן לא להכות על סלעים ועצים. אם הם נבהלים ומעופפים, הם מאבדים אנרגיה ואז ימותו מהר יותר – ואולי לא יספיקו להזדווג ולהטיל ביצים בשביל להתחיל מחזור חיים חדש. 

ראינו את הדובונים הללו על המוני צמחים. כל הסלעים הטחובים, רוב גזעי העצים והרבה עלים היו עמוסים בדובונים. בעבר, לפני שהיתה המודעות להגן עליהם – אנשים טיילו בכל העמק ולא רק בשביל המיועד, והיו דופקים על העצים והסלעים בשביל לראות מחזות מרהיבים של ענני דובונים. הדובונים היו קרובים להכחד מהמקום – אך למזלם ולמזלנו היוונים התעוררו בזמן, הפכו את המקום לשמורת טבע, פיזרו פקחים והוסיפו אנשים שיסבירו איך להתנהג נכון בשטח. 

כשמסתכלים על העשים הללו במצב מנוחה, הם נראים כמו משולשים בשחור-לבן. אבל בתעופה – מתגלות הכנפיים התחתונות האדומות-כתומות, והמחזה מרהיב. הם מרחפים כל כך מהר, שהם נראים כמו הבהוב כתום…

לא באמת הצלחתי לצלם אף אחד במצב תעופה – בתמונות הם נראים כמו מריחה כתומה. לכן הופתעתי לרגע כשראיתי אחד מרחף באוויר, כך שאפשר לראות את ארבע הנקודות:
אבל מיד שמתי לב לקורי העכביש… הדובון הזה נפל ברשת עכביש, ובעצם הוא ז"ל.  

בשפות שונות יש לדובונים הללו שמות עממיים רבים. שמו העממי ברוב המקומות הוא "דובון" – דובון מפוספס, דובון ספרדי, דובון רוסי וכדומה. באיטלקית הוא נקרא falena dell'edera – כלומר עש הקיסוס. ובאמת צילמנו אותם גם על עלי קיסוס החורש (ששמו הלטיני Hedera helix) – אבל גם על צמחים רבים נוספים…

בתמונה הראשונה ברשימה אפשר לראות דובונים על שערות שולמית מצויות. בנוסף, צילמתי דובונים על אלת המסטיק (Pistacia lentiscus): 

על עלי תאנה (Ficus carica):

גם ההדס המצוי (Myrtus communis) לא נמלט מהעשים הללו:

ראינו גם כמה עצי קטלב מצוי (Arbutus andrachne) כמו שיש בארץ. רק שבארץ הדובונים לא יושבים עליהם: 

הדולב המזרחי (Platanus orientalis) הוא עץ חובב מים, בארץ אפשר לראות אותו בנחל עמוד. גם בעמק הפרפרים היו עצי דולב והדובונים לא דילגו עליהם:

אבל העץ הנפוץ בעמק – העץ שאני מתכננת לו רשומה משלו – היה הליקווידמבר המזרחי: 


עלי הליקווידמבר דומים לאלו של הדולב, אבל הגזעים שונים. לדולב יש גזע בהיר וחלק:

ולליקווידמבר – גזע אפור מחוספס.

הדובונים בהחלט העדיפו את הליקווידמבר: הם כיסו את גזעי העצים כך שנראה שלרוב העצים יש בגד מיוחד בשחור-לבן.

על מנת להמחיש את הכמויות של הדובונים אפילו הסרטתי אותם: רוב השביל שהלכנו בו כלל מחזות כאלה, ובאמת היה קשה להפסיק לצלם: 

 אני מקווה שימשיכו לשמור על העשים הללו, הם באמת נהדרים.
את התמונות צילמתי בעמק הפרפרים ברודוס, בתאריך 6.7.2019.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

פרחים במפלי דארווין

i3

סיפרתי כבר שהגענו בתחילת העונה, ולא היו הרבה פרחים. "לא היו הרבה" – כלומר היו. היו פרחים.  זהו נווה מדבר, ושם יש מים כל השנה – לכן הפרחים פורחים שם.

a01

ראשון ששמנו לב אליו היה המורכב הצהוב שראינו ליד מרכז המבקרים – Goldenhills (או בשמו הלטיני – Encelia farinosa). במיוחד התפעלתי מגושי הפריחה שצמחו בסלע – הם נראים מאד מרשים כך.

a02

מעט אחרי כן, ראינו עוד מורכב קטן וחמוד שפרח בין הסלעים – הפעם בלבן: מזכיר מעט את הקחוונים שלנו: 

a04

השם העממי שלו הוא "חיננית הסלעים" – Emory's rock daisy – והשם הלטיני הוא Perityle emoryi. 

a03

ליד המים פגשתי את הלבדנית הקליפורנית, שאני זוכרת מקניון סולסטיס. כזכור, שמה הלטיני הוא Pseudognaphalium californicum ושמה העממי Ladie`s Tobbaco.

a05

מעלינו, בין הסלעים ומפעם לפעם גם סביבנו הנחל עצמו צמח כל מיני קקטוסים. המדבר האמריקאי הוא מקור הקקטוסים – שם התפתחו רוב בני המשפחה הזו.
אני מתכננת רשימה שלמה שתוקדש למשפחה המיוחדת הזו,  

c1

ולכן בינתיים אני רק אספר שנהניתי מאד מהצורות המשעשעות שלהם יוצאות מהסלעים – כמו למשל, קקטוס הקיפוד הזה (hedgehog cactus) שנראה כמו יד בתנועה מסויימת מאד –

c2

תראו כמה יפים הכדורים האדמדמים של cottontop cactus – הוא נקרא כך כי לקראת הפריחה, הוא מגדל מעין כיפה צמרירית –

c3

והקקטוס הנפלא הזה שנקרא פשוט Beavertail, בגלל צורת העלה – והוא קרוב לצבר המצוי שנפוץ אצלינו.  

SONY DSC

בין המבטים למעלה, אל הקקטוסים שעל הסלעים מעלינו – הסתכלתי גם למטה, וראיתי את הצהבהב הנחמד הזה: זהו פרח ממשפחת המצליבים, כלומר קרוב של החרדל, הצנון והכרוב שאצלינו. שמו העממי Yellow Peppergrass – כנראה בגלל חריפות העלים, ושמו הלטיני Lepidium flavum – כלומר, שחליים צהובים.
שחליים זה סוג במשפחת המצליבים שיש לו כמה נציגים גם בארץ.

e1

שיח נוסף שהחל לפרוח, וגם אותו כבר זיהיתי אחרי הטיול בקניון סולסטיס הוא הערבה – Salix. גם כאן אני יודעת רק את שם הסוג, ולא את שם המין. 

f1

באיזור המפל ראינו שרכים – הסתכלנו מקרוב, וגילינו שזה שרך מוכר ונפוץ בכל העולם: שערות שולמית מצויות – Adiantum capillus-veneris ששמן העממי הוא "שערות העלמה" – Maidenhair fern 

g1

ליד המים מצאתי גם את הפרח הקטן הזה – ממשפחת הזיפניים, קרוב לזיכריני. לא הצלחתי להגדיר אותו ברמת המין, וכנראה הוא שייך לסוג Cryptantha. 

h1
ליד המים פרחו גם כמה פרחים יפהפיים ממשפחת נר-הלילה.

i1

נר-הלילה שאצלינו מוצאו ביבשת אמריקה – הוא הגיע אלינו כנראה כבר בראשית המאה ה20. בארה"ב ישנם מינים רבים מהמשפחה הזו.
הצהוב הנחמד הזה הוא Camissonia brevipes ששמו העממי הוא Golden Suncup – כוס-שמש זהובה : 

i2

מעט קטן יותר, אך עדיין מאותה משפחה – משפחת נר-הלילה – הוא הפרח הורדרד הזה – 

j1

אני לא בטוחה שזיהיתי נכון את הפרח הזה – אני מתלבטת אם זה מין אחר של Camissonia  (בדומה לGolden Suncup) או משהו אחר, למשל Chylismia. הפרח עצמו ורדרד ונחמד –

j2

פה ושם בנחל ראינו גם שיחים – כתמי צבע ירוקים עזים. גם את השיח הזה לא הצלחתי לזהות, 

k1

אבל הצבע הירוק העז נפלא בעיני – ובשביל זה יש חברים: אום נטע מוסרת שזהו Pigmycedar – ששמו הלטיני Peucephyllum schottii, והוא ממשפחת המורכבים. 

k2

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – במסלול אל מפלי Darwin, בתאריך 7.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונה שלה!

f2

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אם יש לכם הערות, תיקונים, שמות צמחים שזיהיתם לי – אני אשמח להוסיף!

c4