תחילת העונה בשמורת בני ציון, 10.11.12

איזה יופי של סופשבוע היה! הגשמים פשוט נפלאים. ניצלנו הפוגה ונסענו לראות מה התחדש בשמורת בני ציון.
כזכור, שמורת בני ציון היא שמורה קטנה אבל עשירה מאד.
כבר בשולי השמורה פגשנו שלדג לבן-חזה יפהפה, ניצב על עץ ומסתכל:

השמורה עוד יבשה ברובה, הפריחה רק מתחילה: סתוונית היורה כבר פורחת –

וגם בן-חצב סתווי מציץ פה ושם בין הקוצים של סירה קוצנית.

כשאין הרבה פריחה, מסתכלים גם על הדברים הקטנים. למשל, הפרחים הזעירים של המתנן השעיר –
שיח שבעבר השתמשו בו ליצירת חבלים.

ארכובית שבטבטית פורחת –

וגם אספרג החורש –

ליד אחד השבילים פגשנו צב צעיר וחמוד: אחד שבקע ממש לא מזמן – תראו כמה הוא קטן ליד מטבע של שקל!

פגשנו גם את החיפושית הזו – בלפס יהודה (איזה שם מזוויע… ובלטינית: Blaps judaeorum) – היא בערך באותו גודל כמו הצבון

שאריות מהפריחה של שנה שעברה – צמחים יבשים של עכובית הגלגל,

החצבים כבר גמרו לפרוח, ועכשיו העלים שלהם מתחילים ללבלב –

ואז צִפּתה לנו הפתעה: קבוצה של כתמה עבת-שורשים:

כשנסענו חזרה, ראינו כמה אנפיות בקר מטיילות בשולי השמורה:

אחת מהן היתה אמיצה מספיק בשביל לתת לי לצלם "תמונת פספורט" שלה:

התמונות צולמו ב-10.11.2012 בשמורת בני ציון

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

דבורנית דינסמור, תת מין צהובת-שולים – Ophrys umbilicata subsp. flavomarginata

אני ממשיכה עם דבורנית דינסמור, ועם ענייני הסיסטמטיקה…     

   

הדבורנית שלי היום מופיעה באתרים בעברית (אתר הפלורה, ואתר צמח השדה) בתור מין נפרד – דבורנית צהובת-שוליים, או בלטינית – Ophrys flavomarginata. 


אבל כשהסתכלנו עליה, ראינו שהיא מאד דומה לדבורנית דינסמור ה"רגילה" ובעצם גם לזן "בארי"… 

   

וגם הפעם בגני Kew מתייחסים אליה כאל תת-מין, ואני מאמצת את הגישה הזו.
לאחרונה, התפרסם מאמר של אסף שיפמן ובו הוא מגדיר אותה בשם אחר – דבורנית רחבת שפה – Ophrys umbilicata ssp. latilabris. 

   

ההבדלים בינה לבין דבורניות דינסמור האחרות הם בשפית: השפית פרושה לרוחב, ושוליה ירקרקות-צהובות. העטיף (כלומר, ה"כנפיים" של הדבורנית) בדרך כלל ירוק. (ולא לבן או ורוד) 

אבל בעצם מה זה "מין" או "תת מין"? זו שאלה מסובכת, ביחוד כשמדברים על הסחלביים, שהשונות בהם מאד גדולה… 

בעבר היו מגדירים מינים אך ורק לפי מאפיינים מורפולוגיים – צורת הצמח, מבנה הפרח, איבר האגירה (בצל, פקעת, שורש) – כמה עלי עטיף, צבע… – אם יש הבדלים, אילו מינים שונים.
באופן עקרוני החלוקה הזו קיימת גם היום – אם כי היום נוסף מרכיב הDNA. באופן מרשים מאד, גילו שלמינים שנחשבו קרובים – יש גם DNA קרוב. אבל יש גם כאילו שהחליטו לשנות את הסיווג שלהם. למשל – זהבית אדמדמת

בעיקרון כאשר לפרח יש מאפיינים מסויימים במקום אחד ומאפיינים שונים במקום אחר (הבדלים הנגרמים מקרקע שונה, כמות גשמים אחרת, צל/שמש) – אבל אם נקח את שניהם ונגדל אותם באותם תנאים הם יתנהגו באותה צורה –  זהו בעצם אותו מין.
לפעמים יש הגיון בהגדרת המינים הדומים כשני מינים שונים – למשל, הראיתי פה את צבעוני החרמון מול הצבעוני הססגוני – הם מאד דומים, אבל ההבדלים בינהם נשארים גם אם נגדל אותם יחד.
לעומת זאת, הראיתי את צבעוני השרון, שגילו שההבדלים בינו לבין צבעוני ההרים אינם תקפים תמיד, ואם נגדל צבעוני ההרים וצבעוני השרון יחד – הם יתנהגו באופן דומה. אפשר גם למצוא בשרון צבעוני עם מאפייני ההר, או בהר צבעוני עם מאפייני השרון. לכן צבעוני השרון הוא רק תת-מין. המאפיינים שלו שונים רק בבית גידול מסוים.
וכך גם הדבורנית הזו – המאפיינים שלה משתנים בבית גידול מסוים.

דבורנית צהובת-שוליים פורחת בארץ במישור החוף, בעיקר באיזור השרון.
בעולם היא ידועה גם מלבנון וסוריה, ומקפריסין. 

   

אני פוגשת אותה כל שנה בשמורת בני ציון הקטנה והמגוונת. 

   

התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריכים
7.3.2005, 19.2.2009 וגם 9.3.2012

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא. 

   


נעצוצית סבוכה – Cardopatium corymbosum

אני יורדת מהחרמון, וחוזרת אל מישור החוף… ודאי תשאלו, מה עדיין פורח במישור החוף בעונה הזו, בראשית הקיץ?
למען האמת יש עוד כמה וכמה מינים שפורחים, אבל ללא ספק הבולטים ביותר הם הקוצים.

אז הלכתי לטייל בשמורת בני ציון – קרוב לבית. בשמורה הזו יש ריכוז גדול של פרחים מאד מיוחדים – גם יפים וגם נדירים. מאיריס הארגמן ועד לשון אפעה קטנה.
רק שהם פורחים בינואר-פברואר…

עכשיו רוב השמורה הצהיב – יש עוד לטם אחרון שפורח, כמה פרחים ממשפחת השלמוניים שסוגרים את העונה… אבל בגדול, הכל צהוב-חום.

הכל? הכל פרט לנעצוצית. הנעצוצית היא קוץ ממשפחת המורכבים. זהו צמח רב-שנתי, סבוך, נמוך (כ40 ס"מ) – אבל הצבע שלו פשוט מדהים.

במשך החורף, כשהאיריסים פורחים – הנעצוצית עוד ישנה. היא נראית כמו סתם קוץ חום ומשעמם. לקראת האביב היא מתחילה להוריק, ולהראות כמו גוש קוצים סבוך –

רגע לפני הפריחה היא שולחת ניצנים שיבלטו מעל לסבך –

ואז פתאום היא פורחת בכחול משגע.

בחודשים מאי-יוני הנעצוצית מתמלאת קרקפות פרחים כחולות מבהיקות – וזו פשוט חגיגה. השם שלה מאד ברור והגיוני – היא קוצנית כמו נעצים, והצמח עצמו סבוך מאד.  

הנעצוצית גדלה בעבר לאורך מישור החוף מהמרכז ועד לצפון הארץ. פעמים רבות אפשר היה למצוא אותה בשולי שדות חקלאיים. אבל עם התפתחות החקלאות ומעבר לשיטות עיבוד מודרניות, ויחד עם זה ריבוי האוכלוסיה והבניה המסיבית – הותירו את הנעצוצית במספר אתרים בודדים, וכיום גם היא בסכנת הכחדה.
כיום יש עוד מספר אתרים בשרון, ואתר אחד חריג בחבל יתיר שבהרי יהודה – שם פורחת הנעצוצית.

וזה מחזיר אותי שוב לענין הרפורמה בועדות התכנון והבניה. קבלתי מהחברה להגנת הטבע מצגת, ואני ממליצה להסתכל עליה. הם מחתימים אנשים על עצומה – ואני כבר חתמתי (למרות שאני לא מאמינה בכוחן של עצומות אינטרנטיות…) 
גם אם אתם מסכימים עם מה שביבי רוצה באופן כללי – חלק מהרפורמה שהוא מקדם, כוללת "סודיות" – ישיבות סגורות, ללא אפשרות הקלטה, לאסור על המשתתפים בוועדות לספר על המתרחש בהן – עד כדי עונש של שנת מאסר על זה?! האם זה נשמע מנהל תקין??
הוא רוצה לבטל את העובדה שכל תכנית היום צריכה לעבור 2 ועדות, אחת ציבורית – ולהשאיר את בדיקת התכניות, התאמתן לסביבה, אישורן או דחייתן –  לועדה של מינויים פוליטיים, שתפעל ללא יכולת להגיש התנגדויות ציבוריות. האם זו דמוקרטיה?!
נראה לי שאנחנו נלחמים פה על הרבה יותר מאשר השטחים הפתוחים. אנחנו נלחמים על הצביון הדמוקרטי של המדינה שלנו. ואני חושבת שזה לא משנה אם אדם תומך בימין או בשמאל, קודם כל יש להגן על הדמוקרטיה.

לסיום, בונוס: צלמתי בשמורה עכביש גדול ומרשים ששמו כסופי מפורץ. (השם הלטיני: Argiope lobata) בעצם, העכביש הגדול הוא עכבישה. היא טווה את הרשת וצדה את הציד. הכסופי(ת) היא עכבישה גדולה – קוטר הגוף שלה, בלי הרגליים – הוא כ2.5 ס"מ. אם מוסיפים את הרגליים, מתקבלת עכבישה גדולה מאד. בשולי הרשת שלה מתגוררים שני זכרים (בתמונות הקטנות) – גודלם בערך רבע מהגודל שלה, והם ניזונים משאריות המזון של הגברת, ומחכים להזדמנות להזדווג איתה.
אפשר לקרוא עליהם עוד בבלוג המופלא של עמיר ויינשטיין (שם גם יש תמונות טובות יותר משלי)

התמונות צולמו בשמורת בני-ציון, 15.5.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

אזוביון דגול – Lavandula stoechas

(הגן הבוטני של אבו כביר, 2/2007)

היום אני מציגה פרח יפהפה, מיוחד, שאפשר למצוא אותו במישור החוף – ובחרמון. זהו האזוביון הדגול.

האזוביון, ממשפחת השפתניים, הוא קרוב של ה"אזוביון הרפואי" – שידוע בשם לבנדר – שממנו עושים בשמים, סבונים ריחניים, שמנים; משתמשים בו גם לתיבול, וגם ברפואה – להרגעה וחיטוי.

האזוביון הדגול נקרא כך בגלל הדגל הסגול שיש בראש כל ענף. הדגל הזה איננו פרח, ומטרתו היא לסמן לחרקים – לקרוא להם שיבואו.
הפרחים הם בצבע סגול כהה מאד – כמעט שחור – ממש מתחת לדגל.

האזוביון הוא צמח צוף מצוין. דבורים באות אליו בשביל הצוף, ולעתים אפשר לקלוט בעין המצלמה כמה דבורים יחד, על צמח אחד. למשל –

האזוביון הדגול הוא צמח בסכנת הכחדה. הוא היה נפוץ בעבר ברוב מישור החוף. היום אפשר למצוא אותו בשמורות הקטנות של השרון ועד נס ציונה בערך, בהר קטע שבחרמון – ובעוד שמורה אחת קטנה ליד ראש הנקרה.

זהו צמח שגדל אך ורק בקרקעות חול-חמרה דלות בגיר. הוא לא מצליח לגדול בקרקעות גירניות.

האזוביון מופיע ב"ספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל", מאת גדי פולק ואבי שמידע. הם כותבים שם:
"אבדן בתי הגידול עקב הסבה לבינוי וחקלאות הוא הסיבה העיקרית להתמעטות מספר האוכלוסיות. מחוץ לשמורות, צפויות האוכלוסיות להכחדה."

בתמונה פה מעל רואים מספר שיחי אזוביון גדולים ומפותחים, ועליהם נחים צמד דוחלים – דוחל שחור ראש. הזכר בראש השיח – משקיף ובודק, והנקבה מעט נמוך יותר, בחזית מימין. מה, אתם לא רואים? תגדילו! תגדילו!!

התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריכים 30.1.2010 ו-19.2.2009
(פרט לראשונה, עם החרציות ברקע – שהיא מהגן הבוטני של אבו כביר)
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראות אותן במלואן!!

ועוד תמונה אחת, הייתי חייבת – מקבץ איריסים יפהפה משמורת נתניה. איריס הארגמן פורח יפה בשרון, ואתם מוזמנים לפורום צמחי בר לראות מה צלמתי שם בשבת.

טיול שבת אל שמורת בני ציון – 12.12.2009

 
בשבת נשארנו קרוב לבית -ובכל זאת קפצנו לטיול קצר בשמורת בני ציון.
כבר כתבתי כאן על שמורת בני ציון הקטנה, שאני מאד אוהבת – בגלל העושר המרוכז שלה.
וגם הפעם נהנינו בשמורה.
 

 
את פנינו קידמו בחיוך שני מיני פרחים מורכבים צהובים קטנים – הסביון האביבי, ופה בתמונה – צפורני חתול מצויות.
הפרח נקרא כך על שם הפרי שלו, שנראה כמו כפת חתול שכל הציפורנים שלה שלופות.
 

 
עלינו בשביל, וכשכבר תהיתי איפה הן – הן הציצו וחייכו אלי מכל עבר: החינניות! חיננית הבתה, גם היא ממשפחת המורכבים, פרח עדין ונחמד של ראשית החורף.
 

 
כבר הצגתי פה את החינניות, והזכרתי את התכונה שלהן לחייך אל השמש – הן מפנות את ראשן לכיוון השמש, ומחייכות…
 

 
המשכנו וירדנו אל עץ האקליפטוס הענק – וליידו באחו, ראינו את ההוכחה שהחורף כבר כאן – פורחת באדום עז ויפהפה…
 

 
כבר ציינתי שכל שנה, כשהכלניות הראשונות פורחות, נראה לי שהן אדומות יותר ממה שזכרתי? מבהיקות יותר ממה שזכרתי?
 

 
עוד הוכחה שהחורף כבר מתחיל – לפחות לדעת הצמחים – פרחה באיזורים הגבוהים יותר של השמורה:
 

  
 
המרסיה היפהפיה אמנם קטנה מאד,אך זה כלל לא גורע מיופיה!
 

 
המשכנו לטייל ופגשנו עוד מצליב זעיר – הפעם בגוון צהבהב-קרמי עדין –
 

 
כאן קצת נעצרתי… לא הייתי בטוחה מי זה. פניתי לפורום צמחי בר – ושני אנשים שאני מאד מעריכה זיהו לי את הפרח בתור כרוב החוף.
למען האמת, חשבתי על הכרוב – אבל אני מכירה את כרוב החוף כצמח גדול יותר, ואילו הפרט הזה היה "פרט רעב" – זעיר ואומלל.
 

 
כדי להזכיר לנו שהסתיו עוד לא לחלוטין סגר את ענייניו פה, עדין פרחו סתווניות היורה פה-ושם –
 

 
ראינו כמות נאה של זחלים מסתובבים על הצמחים הקטנים ובינהם –
 

 
אני משערת שזהו זחל של טוואי כלשהו. לא מצאתי אותו בספרים שלי. שאלתי בפורום שמירת טבע, ואני ממתינה לתשובה – ומבטיחה לעדכן אם תהיה.
 

 
בדרכנו חזרה, עצרנו במרכז הקניות המאולתר בכניסה לבני ציון. בד"כ אני לא עורכת קניות בשבת (עונג שבת אצלי קשור לפרחים וטבע) – אבל הפעם עצרנו בחנות "ספרים בכפר" – ואני שמחה לאמר שסוף סוף קניתי לי עותק של ה"משקולת הצהובה" – ב50 שקלים בלבד!
יש לי אוסף מכובד למדי של ספרים בנושאי בוטניקה של ארץ ישראל, אבל מגדיר מלא מעולם לא היה לי. עכשיו – יש!
 

 
 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריך 12.12.09
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.

ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!

הייתכן?!?!?!

יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.

היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.

עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים:  שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:


סחלב פרפרני – Orchis caspia
  

 

סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.
הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.
השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:

במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:

סחלב אנטולי – Orchis anatolica
סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.
אילו מהר קטע, 13.4.2007 :

נכון שהם מקסימים?
הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.
   
סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata
סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.
אילו מה13.4.2007:

 את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:

עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סביון אביבי – Senecio vernalis

 
החורף מנסה-לסמן-לנו שהוא כאילו-מתחיל, ומי מתייצב מיד לעזור לו?
 
הסביון האביבי. כן. אביבי – ופורח כבר בתחילת החורף.
 

 
לכאורה, הפרח הכי "פושט" מכולם – מי לא מכיר?! צהוב, קטן וזהו.
אבל בכל זאת, תנו לו רגע, תסתכלו עליו – יש לו חן משלו, יש לו עדינות.
 

 
בעולם, המין "סביון" כולל צמחים רבים ומגוונים. חלקם קטנים, כמו הפרח הקטן אצלינו – ואחרים גדולים מאד. באיים הקנריים יש עץ שהוא בעצם… סביון!
 
נזכרתי גם בשירו של אהוד מנור –
 
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם –
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?

 

 
ועוד תמונה אחת – מופע בהיר של סביון.
בחרציות, רואים לפעמים את מה שקוראים "מופע עשרה-שקלים" (או עשר-שקל, אם אתם מתעקשים…) – חרצית שהפרחים הלשוניים שלה (זוכרים? משפחת המורכבים!) הם דו-גוניים: צהור בבסיס, צהבהב בהיר בשוליים.
אצל סביונים זה פחות קורה. ובכל זאת, לפני שנתיים, ב12.2.2006 צלמתי את הסביון הזה:
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון. האחרונה – ב2.12.2006, והשאר ב-13.12.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא.
 
וכמובן, שיר:
 

 

מרסיה יפהפיה – Maresia pulchella


הבטחתי פרחים, ואני מקיימת – והפעם אני מציגה את המרסיה היפהפיה!
 

 

בתור מישהי שמתהדרת בתואר "יפהפיה", המרסיה היא דווקא צנועה, קטנה ועדינה…
היא מראשוני הפרחים החד-שנתיים שפורחים – יוצאת מיד לאחר הגשמים הראשונים,
ופעם היא פרחה במרבדים לאורך מישור החוף.
 

 
המרסיה היא פרח קטן מאד ממשפחת המצליבים. משפחת המצליבים נקראת כך, כי תמיד הפרחים הם בעלי 4 עלי כותרת, מסודרים כצלב קטן.
 

 
המרסיה היא צמח חד-שנתי. כלומר, מהזרע נובט הצמח, פורח, מוציא זרעים – ומת. בשנה הבאה, מזרע חדש – יצאו פרחים חדשים.
וזאת בניגוד – למשל – לכרכומים, סתווניות, חצבים, חלמוניות שכיכבו אצלי ברשימות הקודמות: הם פרחי בצל ופקעת, כלומר גיאופיטים. הבצל אוגר מזון ומים במשך השנה – ואז מוציא פרח. הפרח פורח, נובל, מפיץ זרעים – אבל הבצל עדיין שם, ואם הכל יהיה בסדר, הוא יפרח גם בשנה הבאה.
 

 
המרסיה היא מהצמחים האופיניים של מישור החוף – גדלה בחולות ובחמרה.
גודל הפרח הוא פחות מסנטימטר.  אבל כשיש מרבד ורדרד – זה פשוט נפלא.
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון, 13.12.2008
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ואז להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

לשון-אפעה קטנה – Ophioglossum lusitanicum

אני מתגעגעת לטמפרטורות ולצמחיה של ינואר, וזה רשמי.
אז החלטתי להציג בפניכם צמח של ינואר. אחד מאילה שאם אתם לא משוגעים לצמחים – אין מצב שתדעו שעברתם לידו.
זהו לשון-אפעה קטנה: מין של שרך. הוא גדל במישור החוף.

לשון-אפעה הוא צמח זעיר. אתם רואים את רגבי החמרה לידו? גודל הצמח כולו לא עולה על 5 ס"מ. פצפון. גם כשמסתכלים ממש ממש עליו – אפשר לפספס אותו. והצבע שלו – ירוק רענן מאד – קצת יצא לי זרחני מדי בחלק מהתמונות…

בפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה ממש מצחיק… שיר ורד – אדם נהדר ומומחה לצמחים – פרסם בפורום שמירת טבע, שהוא מוכן לתת הוראות הגעה לשרך הזה בשמורת בני ציון, למי שיבקש במסר. אז בקשתי.
קבלתי הסבר – שכלל משהו כמו "עוברים את השלט של עירית גדולה שנמצא בשמורה, ומחפשים סרט סימון אדום על שיח אספרג…" החלטתי שנוסעים לשם בשבת. בסה"כ, שמורת בני-ציון היא קרובה הביתה, והיא מאד חביבה.

כשהגעתי לשם, מצאתי חמישה אנשים כורעים על הקרקע, וסורקים אותה גבעול-אחר-גבעול… חמישה אנשים בוגרים, שכורעים על הקרקע, לא רחוק משיח אספרג שקשור אליו סרט סימון… המממ… מיד הבנתי (אבחנה גאונית…) שהם גם אנשים ששלחו מסר לשיר
שאלתי אותם, הצגנו את עצמנו – בניק ובשם. מובן שכולם אנשי הפורום ובני משפחותיהם.  ואז מצאנו את לשון-האפעה.

כבר ציינתי שהדבר הזה קטנטן? פצפון? הענן שלי טען שהוא לא מבין למה גררתי אותו לבני ציון, לראות סתם חתיכת עשב פיצקלה.
אמרתי לו שהוא יכול לשמוח שגררתי אותו רק עד בני ציון כדי לראות את העשב הפיצקלה, ולא לראש הר מירון, או לבורות לוץ…

ובקשר לשם… לשון-אפעה… כמו שאפשר לראות בתמונה שבקישור, לשון אפעה לא נראית כמו הצמח הזה. בכלל לא. השם הנכון כאן לדעניותי הוא זנב-עכסן – נדמה לי שזהו השם העברי של ה-Rattlesnake האמריקאי. וזה דומה לזנב שלו ולא ללשון… כנראה הבוטנאים שקבעו את השם לא התחשבו כל כך בזואולוגיה…

כל התמונות צולמו ב2.12.2006 וב5.1.2008, בשמורת בני-ציון