אדר קטן-עלים – Acer monspessulanum

 


כמו שהבטחתי, אני בענייני שלכת. והיום אני מקדישה את הרשימה לעץ שלכתי ונהדר: אדר קטן-עלים.


האדר נקרא באנגלית Maple, ומאחד המינים הנפוצים בארה"ב מפיקים את סירופ המייפל. סירופ מייפל הוא המוהל המתוק בגזע העץ. כאשר פוצעים את העץ – המוהל יוצא החוצה, כמו שרף בעצי אורן. את השרף הזה אוספים, וזהו הסירופ הטעים.
אגב – שימו לב, אני מתכוונת לסירופ מייפל טהור אמיתי  – Pure Maple Syrup, Grade A, Dark Amber. אני לא מתכוונת לסירופ תירס או סוכר  "בטעם מייפל" שזה מה שנפוץ בארץ. זה כלל לא אותו הדבר.


האדר קטן העלים נקרא כך בגלל עליו הקטנים – כ-3 ס"מ גודלו של כל עלה, הם עדינים ונחמדים – ובעונה הזו יש להם צבעים נפלאים.
בארה"ב, האדר נמצא עכשיו בשלכת – עטור עלים צבעוניים בשלל צבעים נהדרים. מאד שמחתי לפגוש את האדר הזה, ולגלות שכמו קרוב משפחתו האמריקאי, גם הוא עוטה שלל צבעים נהדרים לכבוד העונה.


 אדר קטן עלים שכיח למדי בחרמון, וגדל מרום של 1200 מטר, ועד לרום של 2100 מטר – כלומר, אפשר למצוא אותו אפילו ברום של 2 ק"מ. דבר זה נדיר אצל עצים – בגבהים הללו בד"כ לא גדלים עצים.
האדר אמנם גדל שם, אבל הוא לא מפותח מאד ונראה לרוב יותר כמו שיח ולא כמו עץ. הרוחות והקור ברום זה משפיעות על הצמיחה שלו.


הפרחים של האדר הם קטנים וירקרקים – ממש לא מרשימים. כלומר, לא מרשימים אותנו. הדבורים דווקא אוהבות אותם, ונהנות מהצוף הרב שהם מספקים.


 לפי אבי שמידע, האדר הזה הוא בעצם תת-מין מקומי של אדר קטן-עלים. בעבר קראו לאדר שלנו אדר חרמוני, אבל לאחר שהגיעו למסקנה שאין מספיק הבדלים בינו לבין האדר קטן-העלים בשביל להכריז עליו כעל מין נפרד – ביטלו את החרמוני, והאדר הוא אדר קטן-עלים.

 


ואיזה עלים יפים…. אחד-אחד, הצבעוניות שלהם נפלאה! 


 השם העממי באנגלית של האדר הזה הוא  Montpellier maple  – אדר מונפלייה. כבר נתקלנו במונפלייה בעבר – כשסיפרתי על מרבה-חלב מונפלייני. מונפלייה זו  עיר בצרפת, שיש בה אוניברסיטה גדולה גן בוטני חשוב, והרבה חוקרים של צמחית האיזור הים-תיכוני.


 השם "אדר" מקורו בתלמוד. אבל לפי ההערכות – האדר התלמודי הוא לא האדר של ימינו. זו בעיה ידועה – ישנם שמות רבים של מיני צמחים ובעלי חיים שמופיעים במקורות – בתנ"ך, בתלמוד, במשנה – ולא תמיד אנחנו יכולים לדעת אם השם מהמקורות תואם לשימוש שלו כיום.
במקרים מסויימים אפשר להיות די בטוחים – למשל, הנשר והשפן , או ארז הלבנון –  מתוארים בתנ"ך מספיק טוב ודי ברור לנו מי הם.  יש גם שמות שנשתמרו בערבית או ארמית, ולפי השפות הללו אפשר לזהות את הצמח או החיה. 
יש מקרים אחרים שבהם אנחנו לא בטוחים –  ויש גם מקרים שבהם פשוט לקחו שם תנ"כי, והצמידו אותו לצמח או חיה בני ימינו, בלי לדעת למה כיוונו אבותינו.


 התמונות צולמו בחרמון, ב28.9.2010


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

שלכת

אחד הדברים המרגשים ביותר שחוויתי כאשר גרתי בארה"ב היה השלכת. כל העצים קבלו צבעים משגעים – אדומים, כתומים, צהובים, חומים… מרהיב.

בארץ זה לא קורה הרבה. כאשר העלים מתייבשים, הם מיד הופכים לחומים ונושרים….
לחומים היבשים יש חן משלהם – הנה, למשל, דרדר שהתייבש:

 

יש יוצאים מן הכלל, כמו למשל אלה ארץ-ישראלית, שאפשר לפגוש אותה במקומות רבים בארץ – למשל, עמק המצלבה ושביל פסגה במירון. אבל למי שפגש את הסתיו האמיתי, זה לא מספיק. לכן התרגשתי מאד כשהייתי בחרמון בסוכות:

 פתאום ראיתי שם צבעי שלכת אמיתיים!

בסוכות קבלתי הזמנה להצטרף לסיור בחרמון עם מייק לבנה, המצולם בתמונה פה מעל. מייק הוא אחד המומחים הגדולים בארצנו לכל הקשור לטבע. במיוחד באיזור הצפון. הוא חקר את החרמון מהרגע שהחרמון היה ברשותינו, הוא מכיר אותו היטב – צמחיה, חי, מסלע, נופים, הסטוריה, אגדות –  הידע שלו מדהים. לטייל איתו זו חויה נפלאה, כי הוא מטייל למקומות מיוחדים, ויודע לספר עליהם דברים נפלאים.

באחת הדולינות צלמתי את התמונה הבאה:

אם תגדילו, תראו שזה לא סתם קרקע יבשה. כל האדמה מלאה כר-קוצים – כלומר, צמחיה – רק שהכל כעת עומד בשלכת, ויש שלל גווני חום. הצילום עושה עוול לדולינה הזו, המראה הוא מרהיב.
הצמחיה הכר-קוצית מאפיינת את האיזורים הגבוהים בחרמון – בגלל הרוחות והשלגים, הצמחים לא צומחים לגובה, אלא בצורת כריות. ורובם גם קוציים.

אבל אני רוצה שלכת אמיתית! ואת זה קבלתי בעיקר משני מיני עצים שפגשנו. הראשון – פה מעל – הוא אדר קטן-עלים, שיקבל רשימה משלו.

השני הוא  בן-חוזרר הררי (Sorbus torminalis) ממשפחת הורדיים .

בן-חוזרר הררי הוא עץ שגדל באירופה ובטורקיה. אצלינו אפשר למצוא אותו בחרמון. בתור ורדני, יש לו פרחים לבנים יפים – דומים קצת לאילו של האגס. אבל כעת הוא משגע בצבעי שלכת אדומים ומקסימים. פשוט תענוג.

 ורק כדי שלא נשכח איפה אנחנו – הנה קוסיניה חרמונית – אחד הקוצים הנפוצים בחרמון, יבשה כבר, ולדעתי גם היא יפהפיה – 

התמונות צולמו בחרמון, 28.9.2010 – ושוב אני רוצה להודות למייק שהדריך, לעירית שהזמינה – ולשאר חברַי לטיול, שהם כולם אנשים מקסימים ומאד נהניתי איתם.

 

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

ולסיום: היום לפני  48 שנים יצא השיר הזה, והתחיל עידן חדש: