בזמן שבו צלמתי מעט מהשלג שירד בכרמל – ירד המון המון שלג בצפון הארץ. קראתי דיווחים על 30-50 ס"מ של שלג בהר מירון, ויותר מזה ברמת הגולן ובחרמון.
ולכן, למרות שמאד התרגשתי מתמונת היעלים בשלג במצפה רמון שצלמה תיקי עוזר (ופרסמה בפייסבוק – שווה להציץ, זו תמונה מופלאה!) – היה ברור שהסיכוי הטוב לראות שלג יהיה בצפון – ונסעתי עם חברים צפונה.
התחלנו בתצפיות מאיזור רמת דלתון.
הנה הר מירון: יש עליו כמויות נאות של שלג.
וממש לידו, הר אביטל: רואים יפה את הלוע שלו, ואת הכביש שעולה לבסיס:
נראה שכדאי לנסוע לגולן. אז נסענו.
עלינו לרמה מכיוון גונן. לאט לאט הנוף נעשה לבן יותר.
בצומת גוב געש היה משטח לבן ונפלא של שלג עמוק – ועצרנו לבדוק אותו.
ציירתי בשלג מלאך-שלג – Snow Angel – את זה למדתי לעשות בארה"ב, ובעצם מאז שהתגוררתי שם לא עשיתי אחד. למי שתוהה, הנה סרטון הדרכה איך לצייר מלאך-שלג בשלג.
המשכנו צפונה, לכיוון הג'ובה הגדולה – החניה המוסדרת אבדה בשלג… אבל מצאנו מקום לחנות וירדנו לכיוון הג'ובה. כמויות השלג מדהימות – שלג בעומק 60-70 ס"מ, מכסה את העצים והקרקע
הג'ובה, למי שלא יודע, היא בור גדול שנוצר כתוצאה מפעילות געשית שהיתה בעבר בגולן. הג'ובה הגדולה ביער אודם היא הגדולה בארץ. קוטרה כ-250 מטרים ועומקה כ-60 מטרים. ככה היא נראתה אתמול:
ואם מסתכלים היטב, רואים במרחק את גוש הרי מירון, הלבנים מהשלג.
ניסיתי לחפור קצת בשלג, כדי לחפש רקפת יוונית. מובן שנכשלתי… איך אפשר למצוא רקפת יוונית, צמח בגודל 3-4 ס"מ, בשלג בעומק 60-70 ס"מ?
אז צלמתי נטיפי קרח:
המשכנו דרך הישובים מסעדה ובוקעתא לכביש 98, ובו נסענו דרומה. כך נראתה הדרך ממסעדה לבוקעתא:
עוד אנחנו נוסעים, וראינו ממרחק שהדרך העולה להר בראון מפונה, ובולטת בשחור על רקע השלג הלבן. ניצלנו את העובדה שבאנו ברכב 4X4, ועלינו לראש הר בראון.
רוב הדרך סלולה, ועבירה גם לרכב רגיל – אך החלקים העליונים הם דרך עפר, קפואה בחלקה, והנסיעה למעלה מחייבת זהירות.
את הנוף מפסגת הר בראון אפשר לסכם במילה אחת: לבן.
את התחושות שלנו שם אפשר לסכם בשתי מלים: התעלות קפואה.
מד הטמפרטורה של האוטו הראה מינוס-מעלה, והרוח החזקה גרמה לתחושה של טמפרטורה נמוכה הרבה יותר. הנוף מרהיב – לבן לכל הכיוונים – אך הרוח חזקה מאד.
הנה מאגר בראון – בשבת ראיתי תמונות שלו מכוסה שכבת קרח. בינתיים הקרח נמס. אבל יש עוד הרבה מאד שלג.
הופתעתי לראות כמה ציפורים בשלג בראש הר בראון. ראינו עפרוני מצוייץ, שלא המתין לצילום – אבל הגבתון הצהוב הסכים לעמוד ולהצטלם:
למרגלות ההר עמדו כמה פרים ופרות, די ריחמתי עליהם ככה בקור –
נסענו לראות גם את מאגר בראון מקרוב. פתאום ראיתי משהו זז…
מעבר לכביש, בריכת באב אל הווא עדין קפואה. אבל הקרח כבר דק ומתחיל להסדק.
ועוד סוס אחד רועה בשלג. מסכן, נראה לי שממש קר לו…
הפעם צלמתי גם את הנסיעה ביער אודם – והעליתי את הסרטון להנאתכם:
ולסיכום: אמנם לא שלג-במדבר כמו במצפה רמון, וגם לא שלג-בכרמל שזה אירוע נדיר – אבל כמויות שלג שכאילה אני לא זוכרת שראיתי בארץ. זה היה טיול מדהים!
ואני אצטרך לחזור לגולן בשביל הרקפת היוונית… 😉
את התמונות והסרטון צלמתי ברמת הגולן, בתאריך 12.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
שלג – בכרמל – זה אירוע נדיר מאד. ובדיוק הערב נסענו לארוחת ערב משפחתית בחיפה. תזמון מצוין!
כשהגענו, ירד בשכונת אחוזה גשם מעורב בשלג – נכון, זה לא מרגש או מרשים כמו סופות השלגים שהיו באותו זמן בירושלים, בגליל ובגולן (אפילו ציפורי בגליל התחתון התכסתה לבן!) – אבל מצד שני, מזמן לא יצא לי לראות שלג יורד. אפילו כשהוא מעורב בגשם זו חוויה נהדרת.
בחדשות סיפרו בינתיים, שהכביש מעוספיה לצומת דמון נסגר לתנועה – עקב השלג והקרח. החלטנו לעלות לכיוון אוניברסיטת חיפה, לראות מה קורה שם.
כמובן, חצי מתושבי חיפה יצאו גם הם לכיון הכרמל. אנחנו לא נסענו רחוק – הגענו רק עד הכיכר בכניסה לאוניברסיטה.
אמנם הגענו רק לרום 460מ' מעל גובה פני הים, ובכל זאת – האיזור היה מכוסה שלג! כסות צנועה – כסנטימטר (הבנתי שבהר מירון יש בערך 35 ס"מ…) אך גם הכרמל לבש לבן!
אני כמובן חייבת לחלוק את החוויה הזו עם כל קוראי! ואם מתאים לכם – נראה לי שמחר בבוקר כדאי לעלות לכיוון עוספיה.
כן, רוב תושבי חיפה והאיזור יהיו שם, אבל בכל זאת, שלג! בכרמל!
את התמונות צלמתי הלילה, 9.1.2015, בכרמל – איזור אוניברסיטת חיפה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
בעקבות התמונות מירושלים של אנג`ולי, טליונת, מיקה ו-Ktumama– בנוסף לנגה ועינבלית שהציצו עם שלג מהגליל, ועוד כמה (סליחה אם שכחתי…) – גם אני הרגשתי צורך עז בשלג.
יצאנו לגליל – ובאופן טבעי למדי, הגענו לאיזור המירון.
כבר בדרך התפעלנו ממטעי עצי הפרי שהולבנו –
עלה גרניון נחמד הציץ אלינו מהשלג – אני חושבת שזה גרניון מאדים.
בעליה למירון פגשנו בלגן – ואת המשטרה… כבר חששתי שאנחנו עומדים לקבל שידור חוזר של הבלגן משנה שעברה, אבל הפעם המשטרה דווקא אישרה לאנשים להכנס עם המכוניות – כלומר, וויסתו את התנועה ולא חסמו אותה. אז לאחר שיחה עם שני שוטרים אדיבים, עלינו עם האוטו אל הפסגה.
בדרך עצרנו ליד עצי הקטלב. אני מאד אוהבת את הקטלב – הוא עץ יפהפה, הגזע האדמדם, העלים הירוקים – ובתוספת שלג זה באמת נפלא!
ככל שעלינו למעלה, השלג היה אבקתי, טהור ורך ויפהפה. תענוג שעדין לא הפשיר-וקפא מחדש. רק כמה עלי שלכת נפלו עליו וקישטו אותו
בפסגה השלג היה עמוק למדי – כחצי מטר – והקיף ברכות את עצי האלון
השקפנו לכיוון חורבת בק – האלון הבודד הגדול נראה נפלא עם השלג סביבו
צילמתי תמונה פנורמית (מודבקת מכמה תמונות) של השטח –
אחרי שנהנינו בשלג, זרקנו כדורי שלג, והשתוללנו קצת – נסענו לג`יש, לארוחת צהרים. באחת החצרות בכפר ראינו "חתול שלג" –
תראו איזה יופי נראה ג`יש בשלג, עם העננים הנהדרים בשמים –
זהו ההר ממול ג`יש, שם צילמתי בנובמבר האחרון את האחילוף הקטן –
צלמתי את התמונות במירון ובסביבותיו בתאריך 10.1.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
כמו רוב האנשים בארץ, גם אנחנו עלינו צפונה. החלטנו לטייל במירון. אני מאד אוהבת את איריס הלבנון שפורח עכשיו בפסגת המירון, ואמנם ראיתי אותו כבר השנה – אבל לא בשלג…
אז נסענו למירון.
כבר יותר מקילומטר לפני ההר התחיל פקק. והמוני מכוניות חונות משני צידי הכביש. זחלנו לאיטנו – כי בכל זאת רצינו לעלות למעלה… אבל כשהגענו לצומת העליה להר, גילינו שם את המשטרה.
המשטרה פוחדת מ"פקקים ובלגן" על ההר, וה"פתרון" שלהם, במקום לווסת את התנועה, ולסדר אותה – פשוט היה לסגור את ההר. אז כולם באו להר, ונתקעו בבלגן. אני מקווה שאף ילד לא נדרס שם.
לא היתה לנו הרבה ברירה, וכמו כולם חנינו לאורך כביש 89, ועלינו ברגל – עד עין חומימה, וחזרנו בחזרה. את סיפור הטיול תוכלו לקרוא אצל מוטי, ברשומה הזו.
אני אשאר עם התמונות.
בדרך הלכנו בברד ובגשם קפוא…. זה דווקא היה נחמד.
אל האיריסים – לא הגענו.
ליד בית ספר שדה מירון, ובשביל המוביל לעין חומימה, מצאנו סוף סוף את היקינתונים:
כשפרסמתי רשימות על יקינתונים לפני 3 שנים, צלמתי יקינתונים בשמש, בחום – הפעם זה ההפך המוחלט. שלג!
היקינתון הוא צמח נוי נפוץ – אפשר לקנות פקעות יקינתונים הולנדיות – שהפרחים שלהן צבעוניים, וצפופים יותר מאילו של היקינתון המזרחי.
אבל… הפקעות הללו תורבתו מהיקינתון המזרחי שלנו. כמו עוד פרחים יפהפיים של איזורינו – הצבעוני, השושן, הרקפת והכלנית – כולם תורבתו מפרחי הבר של ארץ ישראל וסביבותיה.
בארץ היקינתונים פורחים בגליל התחתון והעליון, בגולן ובחרמון. לפני 3 שנים כתבתי שאני זוכרת אותם כילדה בכרמל… ושמחתי לשמוע לפני שנתיים שמכר שלי טייל בנחל כלח (בכרמל) ופגש שם יקינתון פורח!
אני מקווה לפגוש יקינתונים – או שלג – או גם וגם – בכרמל
התמונות צולמו במירון, באיזור בית-ספר שדה הר מירון, בתאריך 3.3.2012
התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.
ועוד תמונה אחת – של ה"בריכה" שמצאנו במקום מערת פער. ב-Picasa יש עוד כמה מאותו איזור, כאן אני אשים דוגמא אחת:
מערת פער היא ואדי שיורד אל מערת בולען, הנחל נבלע במערה ופורץ החוצה במקום אחר. הפעם, במקום ואדי – פגשנו אגם (שעמקו מגיע גם ל3-4 מטרים)…
אבל בעוד כולם עלו צפונה לחרמון – אנחנו נסענו לרכס בשנית. הגענו מספיק מוקדם להנות מהשלג, ובטיולנו פגשנו רקפות.
רקפות? רקפות כבר הצגתי, והן פורחות בכל הארץ. מה מיוחד ברקפות?
תסתכלו היטב. אילו לא הרקפות המצויות שפורחות בכל הארץ:
זוהי רקפת יוונית. ובשלג היא נראית מצוין
לפעמים רק קצה-הכותרת שלה בולט מתוך השלג –
הרקפת היוונית קטנה יותר מהרקפת המצויה, והוורוד שלה תמיד עז. אין חילופי גוונים כמו ברקפת המצויה.
העלים שלה קטנים ועגלגלים יותר – ומקסימים גם הם.
בארץ היא גדלה רק בצפון – ברמת הגולן (ביער אודם, ברכס בשנית ובעוד מקומות) ובמירון – שם היא נדירה מאד. לפי הכתוב באנציקפולדיה של החי והצומח, הרקפת היוונית נפוצה למדי בחרמון, בגבהים 1300-1900 מטרים. אני מודה שלא בדקתי שם…
עלי הכותרת של הרקפת הזו כמעט עגולים, בניגוד לעלי הכותרת המאורכים של הרקפת המצויה. אם מסתכלים מלמעלה, זה נראה כמו שבשבת או מאוורר:
אבל הדבר הנפלא ביותר ברקפת היוונית, הוא איך היא פורחת מתוך השלג. כלומר, ראיתי וצלמתי רקפות יווניות גם ללא שלג. אבל… אין מה להשוות. השלג נותן להן זוהר נוסף.
הרקפת היוונית גדלה במקומות קרים, ונוטה להצמד לשורשי עצים. בעיקר אלונים. (או שהיא נצמדת לאלונים פשוט כי הם העץ הנפוץ בסביבתה?)
באיזורים בהם פורחת הרקפת ישנם גם טחבים רבים. ואז לפעמים נוצר סידור אומנותי שכזה, של רקפות, שלג וטחב:
גם הטחבים עצמם – בשילוב עם השלג – נראים נפלא
כל התמונות צולמו ברכס בשנית, 6.2.2010
כדאי מאד להגדיל את התמונות על מנת לראות את הרקפות Bigger than Life – פשוט מקליקים על התמונה ומקישים F11.
פרחים, פרפרים וכל מיני 