יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל, תשע"ו

10363756_10203225916503285_4993678581003656921_n

קשה לי עם המעבר החד מיום הזכרון ליום העצמאות. הייתי מעדיפה שיהיה רווח, שתהיה אפשרות להרגע מהעצב לפני הזיקוקים והשמחה. 

DSCN0321

אז בחרתי שיר, שמבטא היטב את רגשותי למדינה, ואני מעטרת אותו בפרחים בצבעי כחול לבן. כתבתי על כל תמונה את שם הפרח, ואם יש לי רשימה המוקדשת לפרח – הקלקה על התמונה תעביר אל הרשימה הזו. 

DSCN0689

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת

DSCN5372

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN0799

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN6222

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

DSCN1832

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

DSCN5387

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

IMG_3874

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת 

DSCN5733

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN6234

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN9565

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

e03

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

IMG_3476

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה 

IMG_6200

אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה

IMG_6819

את השיר כתב אהוד מנור, הלחינה ושרה קורין אלאל.

חג עצמאות שמח!

תורמוס ההרים

טיול בלוגרים לנחל כלח, 14.5.2011

אני רוצה להתחיל בתודות….

 תודה לעופר, שבא לביקור בארץ ונתן לי מוטיבציה לזמן את כולם לטיול
 תודה למזג האויר, ששיתף איתנו פעולה באופן מושלם
 תודה לאמא שלי, שלקחה על עצמה את ההדרכה בכלל בלי להניד עפעף
 תודה לשושן הצחור שפרח במקום הקבוע שלו

 ותודה גדולה ומיוחדת  לכל אחד ואחד מ-45 משתתפי הטיול – כן! ארבעים וחמישה אנשים הגיעו!

 ואם לחזור לרגע לאחור… התחזית היתה נגדנו,  ובשעה 6 בבוקר התעוררתי מסופת רעמים – שהפכה לגשם קל. התארגנו ויצאנו, מצוידים בסווצ'רטים, בגדים להחלפה ומטריות.
לאורך הדרך ירד גשם שהשתנה מגשם קל ונעים, למבול עז. כבר חיכיתי לטלפונים מכולם, שיספרו לי שהם מבטלים. כבר כמעט התחלתי לדאוג…
אבל הגענו לכרמל, ושם היה קריר – השולחנות והסביבה היו לחים עוד מגשם שירד שם קודם לכן, אבל השמים היו בהירים.

חיכינו לכל המוזמנים, ויצאנו לדרך.
המסלול עובר בדרך שהיתה, לפני קום המדינה, הדרך היחידה שקישרה את קיבוץ בית אורן לעיר חיפה.
פגשנו שלל פרחים, למשל:

פשתת המכבד שצלמתי היא אחת מארבעה מיני פשתה שפגשנו: פשתה שעירה (בורוד), פשתה מצויה, פשתה אשונה ופשתת המכבד – בצהוב.

פגשנו שני מיני מורכבים כחולים ודומים: פרחיו של העולש (משמאל) יושבים בחיק הגבעול, בעוד פרחיה של החסה (מימין) – ניצבים על גביעים שנראים כמו פמוטים מעוצבים:

שלושה מינים של שפתניים שבלטו – אשבל מופסק, שנקרא כך כי כל הגבעולים גדלים עד גובה אחיד, ונפסקים בבת אחת, אשבל ארץ-ישראלי שאוהב סדקי סלע, וגעדה מפושקת בורוד עז:

פגשנו גם חרקים שונים – כמו טריכודית הפסים: חיפושית גדולה שדגמנה עבורנו

מבין כל הפרפרים שריחפו סביבנו, קלטתי שניים במצלמה: נמפית החורשף וסטירית פקוחה.

עינבלית סיפרה לנו על פירות הדודא הרפואי, ומה קורה כשמדריכת טיולים מנסה לתת לשופט מכובד להריח פרי דודא רפואי…
אם אתם רוצים עוד כמה סיפורים על הדודא, כתבתי עליו פה.

ואז הגענו אל גולת הכותרת: השושן הצחור. פרח יפהפה ומרשים, עם ריח נפלא!
כל מי שיכול לטפס, טיפס אל השושן חובב המצוקים, ומי שלא – נהנה מיופיו מרחוק.

המשכנו עוד קצת, כדי לראות פרח נדיר וחביב מאד – פעמונית דמשקאית

ישבנו לשמוע את האגדה על הלטם המרווני והלטם השעיר

וחזרנו לחניון, לאכול ארוחת צהרים מצוינת!


את התמונות צלמתי בטיול לנחל כלח, 14.5.2011
כתבתי על כל תמונה מה מצולם בה
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב תודה לכולם! נהניתי מאד, שמחתי להכיר את מי שלא הכרתי, ולהעמיק  את ההכרות עם מי שכן!

רשימות נוספות על הטיול:  (אני אשתדל להוסיף את כל מי שיכתוב. מוזמנים לשלוח לי מסר אם פספסתי מישהו!)

 בבלוג של טל1954 (השוקולדים היו מ-ע-ו-ל-י-ם!)  

 בבלוג של y י ר י ת

 בבלוג של סבא של דנדן

 בבלוג של  ענבלית

 בבלוג של הקלפטה הפולניה

 בבלוג של Trips and tips

 בבלוג של Anguly

 בבלוג של Motior

 בבלוג של shi1957

  בבלוג של טליונת1

 בבלוג של עופר D


הזמנה לטיול – לנחל כלח

ביום שבת, 14.5.2011 אנחנו מתכננים לטייל לכרמל – לנחל כלח.
יש לנו שתי מטרות נעלות:
לפגוש את עופר D
ולראות שושן צחור!

 

לאחר כמה התכתבויות, אני משנה את נקודת המפגש:
במקום להגיע לחניון מבוא כלח, נפגש בחניון הפיתולים:
נוסעים עד הכניסה לחוות הסוסים שלפני בית אורן. לפני החווה, יש דרך עפר (שהרבה פעמים מכוניות חונות בתחילתה) לכיוון צפון. נוסעים בה עד מבנה השרותים (נסיעה לא ארוכה). שם חונים.

שימו לב: הכניסה לחניון היא בתשלום – או בחינם לבעלי כרטיס מטמון
יש 2 אפשרויות למסלול – האחת ארוכה, לא מאד מוצלת אך קלה להליכה
השניה – קצרה, יפה ומוצלת, אבל כוללת טיפוס/ירידה של מפלים.
אני משערת שנראה בתחילת הטיול מה ההעדפות של הנוכחים, ובכל מקרה אני מתכוונת לקחת אתכם לאחת הנקודות היפות בארץ:

ניפגש בשעה 10:00 – בחניון הפיתולים
בכניסה לחניון מבוא כלח – החניון הראשון אחרי אוניברסיטת חיפה לבאים מכיוון חיפה.זוהי גם הכניסה לחיבר.
לבאים מכיוון צומת אורן – עולים בכביש 721 עד לצומת דמון. שם פונים שמאלה לכיוון חיפה, לכביש 672. ממשיכים עד לאוניברסיטה – אין שם פניה שמאלה לחניון, לכן יש להמשיך מעט עד לכיכר, להסתובב בה, לחזור ולהכנס ימינה למבוא החניון – שם נמצא המבנה של רט"ג.
מאחורי המבנה, לפני שיורדים לחניון, יש איזור שמספיק לכמה מכוניות לחנות – נפגש שם.
נטייל, ואח"כ נערוך פיקניק קצר – מוזמנים להביא ארוחה קלה.

נא לדאוג לנעלי הליכה נוחות, כובע, קרם הגנה ומים!

אני מבקשת ממי שרוצה לבוא שישלח אלי מסר , כדי שנדע להפגש!
את התמונות צלמתי בנחל כלח, 24.4.2010.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תש"ע


איריס הגלבוע – שהיה מהפרחים האהובים על טוביה

 לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל רציתי לכתוב רשומה על אחד מאלפי החללים שהיה – בנוסף להיותו חייל (בפלמ"ח) גם בוטנאי – טוביה קושניר.
לולא נפל במלחמת השחרור (כאחד מהל"ה) ייתכן מאוד שטוביה קושניר היה הופך לאחד מגדולי הבוטנאים בארצנו.
טוביה קושניר היה, ודאי, אדם מדהים. טיפוס לא קל, בעל רצון חזק – וכן, הוא ניחן גם בגאונות. דמותו מרתקת – הרצינות שלו, הנחישות והדבקות בכל מה שהאמין, הם מעל ומעבר.
ואותה רצינות ונחישות הביאה אותו אל פלוגת הל"ה, שנפלו בדרכם לסייע לתושבי גוש עציון הנצורים.

 
בשנה האחרונה קראתי שלושה ספרים על טוביה קושניר. שלושת הספרים שקראתי יצאו לאחר מותו של טוביה. שניים מהם – ספרה של דבורה עומר וספרו של שמעון קושניר – הם ביוגרפיות; ואילו הספר השלישי כולל בעצם את רוב עזבונו של טוביה.
 

דבורנית גדולה – טוביה גילה אותה בכרמל, וקרא לה "דבורנית מצוירת"

טוביה קושניר – ביקורת ספרים

"סערה באביב" – דבורה עומר, הוצאת י.שרברק
"האיריסים עודם פורחים" – שמעון קושניר, הוצאת עם עובד
"מחקרי טבע ומכתבים" – טוביה קושניר – בעריכת שמעון, מרדכי ואביבה קושניר; הוצאת משרד הבטחון.


 

איריס טוביה – מין חדש למדע שטוביה גילה בהר הנגב
 
סערה באביב / דבורה עומר
דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער – שכותבת נפלא לכל גיל – החייתה את טוביה בספרה "סערה באביב". מבין שלושת הספרים, זהו ללא ספק המוצלח ביותר. הוא כתוב נפלא, הוא זורם ומעניין. ולמרות שהסוף – והמוות – ידוע מראש, הייתי מרותקת אל הספר עד לעמוד האחרון.
דבורה עומר מספרת על חייו של טוביה – מלידתו בבית חולים בירושלים, ועד נפילתו – לא הרחק משם. במהלך הספר, קורמת דמותו עור וגידים.
כאבתי איתו כשהרגו את כלבתו, התרגשתי מאד כשהוא גילה את השושן הצחור בכרמל, שמחתי כשעבר לירושלים, התגורר אצל פרופ. זֹהרי והתידד עם דניאל בנו (שהיום גם הוא פרופסור לבוטניקה) – והתרגשתי במיוחד כשהתאהב באביבה והתחתן עמה. הפרק האחרון, המתאר את מותו – הותיר אותי בוכה, למרות שהסוף היה ידוע מראש. הספר מבוסס על עזבונו של טוביה, ועל שיחות שערכה הסופרת עם בני משפחתו. הוא מרגש ומיוחד מאד.
 

שושן צחור – טוביה גילה אותו במצוקי הכרמל
 
האיריסים עודם פורחים / שמעון קושניר
ספר זה – "האיריסים עודם פורחים" – נכתב על ידי אביו של טוביה, שמעון קושניר. מראש היה ברור לי, שספר כזה יהיה ספר קשה. ספר שבו אב שכול מנסה לתאר את חיי בנו האהוב – נכתב ממעמקי הרגש.
הפרק הראשון בספר בהחלט היה כזה: קשה, מרגש, מעורר דמעות. שמעון קושניר בחר לפתוח את הספר בסוף הסיפור – לאחר מלחמת ששת הימים, כשכבשנו את שטחי יהודה ושומרון, שמעון קושניר החליט לסגור מעגל עם מותו של בנו: ראשית, הוא הלך אל הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בהר הצופים, על מנת לאתר את החלקה שבה ערך טוביה את נסיונותיו. לשמחתו הרבה – האיריסים ששתל טוביה, עדיין פרחו (ומכאן שם הספר). מאוחר יותר, נפגש שמעון קושניר עם הקצין הבריטי שאיתר ומצא את גופות הל"ה, חילץ אותן במו ידיו והעביר אותן לידי אנשי גוש עציון.

יחד עם הקצין הזה, הם הלכו לבקר בכפרים שאנשיהם לחמו באנשי מחלקת הל"ה. הם הצליחו לדובב אנשים ששרדו את הקרב, ולקבל תיאור של הרגעים האחרונים של טוביה וחבריו. זהו קטע קשה ומצמרר.
מכאן… הספר מדרדר קשות. שמעון קושניר היה עסקן פוליטי-ציוני. הוא עבד בסוכנות היהודית, ובתוקף תפקידו נסע לת"א וירושלים, וגם לחו"ל – לשיחות, לגיוס תרומות וכיוצא בזה. העסקן הפוליטי מרים את ראשו, ומנסה לסגור חשבון בספר הזה עם כל מי שפגע בו.
טוביה מופיע בספר פה-ושם, אבל בהחלט לא מספיק לטעמי. בשלב מסוים התחלתי לחפש את שמו של טוביה, ולדלג על קטעים נבחרים בספר… לא הצלחתי לסיים את הקריאה עד העמוד האחרון.
 
 
דבורנית כחלחלה – לא היתה מוכרת מהארץ עד אשר טוביה גילה אותה
 
מחקרי טבע ומכתבים / טוביה קושניר
הספר השלישי – מחקרי טבע ומכתבים – כולל בעצם את עזבונו הכתוב של טוביה. שמעון קושניר  (אביו), מרדכי קושניר (דודו) ואביבה קושניר (אלמנתו) אספו את כל הכתבים, והוציאו אותם כספר.
הספר כולל חיבורים, כתבות ומונוגרפיות שכתב על צומח, תיאורי טיולים שלו, התחלות של מחקרים שלא הספיק לסיים; ומכתבים אישיים אל משפחתו ואל כל אנשי הבוטניקה בארץ.  זהו ספר המיועד למשוגעים לבוטניקה בלבד. אחרים פשוט ישתעממו ממנו.
כבר צטטתי מספר זה בעבר – ברשימה על המרווה הדגולה.

קראתי את הספר בענין, כולל את מכתביו האחרונים למשפחתו. בשלב זה ציפיתי לסיכום קצר, וסיום הספר – אך במקום זה, מופיעים שם כל ההספדים שנכתבו לזכרו. הספדים מצד הוריו, חבריו, מוריו… החלק הזה מאד מטלטל.
כמות המחקרים והרעיונות בראשו של טוביה, שנותרו ללא מי שיוצא אותם לפועל  – פשוט מדהימה. הוא בהחלט קידם רבות את כל מדעי הטבע בארץ (טוביה התעניין גם בבוטניקה וגם בזואולוגיה)
 

איריס ירוחם – עוד אחד מאיריסי ההיכל האהובים על טוביה
 
לסיכום: הספר של דבורה עומר מומלץ מאוד, הספר של שמעון קושניר לא מומלץ והספר השלישי מומלץ למשוגעים לבוטניקה.
נותר לי רק לבכות את מותו של טוביה קושניר בטרם עת.
 
 
 
יהי זכרו ברוך
 
 

שושן צחור – Lilium candidum

 
היום אני מציגה פרח מלכותי. אחד שיש לו הכל – גובה, יופי, ריח, הוד והדר.
 
כן-כן – הנה לפניכם השושן הצחור: ואם הייתי יכולה להעביר את הריח שלו, זה היה מושלם.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
השושן הצחור הוא בפירוש פרח מדהים. הוא גדל על מצוקים, מעדיף מקומות מאד לא נגישים. כך, למשל, נראה המצוק של נחל אַיְלַנְתָּה – יובל של נחל כֶּלַח – בכרמל כשהשושן פורח :
 
(נחל איילנתה, 16.5.2009)
 
בעבר טיפסתי לשם, למצוקי נחל איילנתה. זה מרשים ומדהים – אבל הטיפוס קשה. הפעם הסתפקתי בשושנים של נחל כלח: גם הם מקסימים.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
לשושן הצחור יש ריח נפלא. לקראת הלילה, הריח שלו מתחזק. הוא אינו סוגר את פרחיו ללילה, הוא משאיר אותם פתוחים ואף מחזק את הריח – כי המאביקים שלו הם רפרפים וחרקי לילה שונים.
 
(כרמל, נחל כלח, 3.5.2008)
 
השושן ריגש ועניין אנשים מאז ומעולם. הוא נזכר פעמים רבות בתנ"ך; במשנה, במדרשים, בכתבי בן סירה – הוא נזכר כסמל ליופי, וכמקור לתרופות.
היוונים והרומאים האמינו שהוא צמח מטיפות שנתזו מחלבה של מלכת האלים הֶרָה (יונו בגרסא הרומאית), כשזו הניקה את הרקולס.
הנוצרים ראו בו סמל לטוהר והקדישו אותו למריה אם-ישו – ובגלל זה כנראה הוא התמעט כל כך – הצלבנים במסעות הצלב אספו שושנים להביאם לכנסיות שלהם.
 
 
(נחל כזיב, קרן ברתות, 19.5.2007)
 
בעבר הוא היה – כפי הנראה – נפוץ בארץ הרבה יותר מהיום. אבל יופיו גרם לאנשים לאסוף את הבצלים ולתרבת אותם. וכך הוא נותר באיזורים חבויים ובמצוקים שהגישה אליהם קשה.
הנה דוגמא:
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
את התמונה הזו צלמתי מהעבר השני של הנחל… השושן צומח באמצע המצוק, פשוט קיר אנכי וגבוה. זו בהחלט דוגמא לנקודה בלתי נגישה בעליל!
 
 
(נחל כזיב, קרן ברתות, 19.5.2007)
 
בארץ, השושן התגלה מחדש במהלך המאה ה-20 – ע"י אוטו ורבורג באיזור מטולה, ע"י נח נפתולסקי במרומי הגליל העליון, וע"י טוביה קושניר (שכבר הזכרתי בבלוג) בכרמל.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
כך נראה הפרי של השושן, שהפיץ זרעים:
 
(כרמל, נחל כלח, 3.5.2008)
 
"כשושנה בין החוחים" (שיר השירים פרק ב` פסוק ב`) – בעונה הזו, שבה רוב הפרחים קמלים, והקוצים שולטים בנוף – פורח השושן ומרגש אותנו ביופיו ובריחו.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2008)
 
מומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את התמונות בגודל מלא, ולהנות מזיו יופיו של השושן!
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2008)
 
 
אהבתם? תקליקו על MaxIt!