הכל זהב, הכל זהב

בשולי הוד השרון מצאתי שדה זהוב – ממש מבהיק בצבעו. שדה חיטה

החלטתי שזה ממש מתאים לי, לכתוב על החיטה – לכבוד חג הקציר – הוא חג שבועות.

השימוש בחיטה ובדגניים השונים (שעורה, דוחן, שיפון, שיבולת שועל, דורה ועוד…) למאכל התחיל באיזור המזרח התיכון, לפני 10,000-15,000 שנים.
בארץ נהגו לגדל חיטה באיזורים הגשומים יותר, ושעורה באיזורים היבשים יותר. זאת כי לשעורה יש מערכת שורשים מפותחת יותר, והיא מצליחה לצבור יותר מים. החיטה קולטת פחות, ולכן צריכה יותר גשם בקרבתה המיידית.

החיטה היא החשובה בין הדגניים באיזורינו. במהלך השנים, החיטה עברה השבחה גנטית, כך שהחיטה של ימינו שונה מאד מזו של תקופת התנ"ך –
הזרעים שלה גדולים יותר ומרובים יותר מאשר לחיטת הבר.  גם ההתנהגות של הצמח בעת הבשלת הזרעים שונה: בחיטי הבר ציר השיבולת מתפרק עם ההבשלה והזרעים נפוצים לכל עבר.
תכונה זאת, החשובה לצמח הבר (שרוצה להפיץ את זרעיו למרחק), איננה מתאימה לצמח תרבות שעל החקלאי לקצור ולאסוף את יבולו. הופעה של צורה שבה ציר השיבולת איננו מתפרק, והשיבולת נשארת שלמה בראש הקנה עד הקציר – אפשרה את ביותו של צמח זה והפיכתו לגידול חקלאי מצליח.

אהרון אהרונסון, האגרונום וחוקר הטבע (ומייסד ניל"י) חקר רבות את החיטה. הוא חיפש את "אם החיטה" – חיטת הבר, ממנה תורבתה החיטה – כדי להשוות בינהן, וכדי לראות אם אפשר לחזק את החיטה התרבותית, שתהיה עמידה יותר למחלות ופגעים.

לאחר חיפושים רבים – מספר שנים שבהן הוא שוטט בכל הארץ – הוא מצא את חיטת הבר בחרמון.
מאוחר יותר הסתבר שחיטת הבר גדלה בארץ גם בגליל, בכרמל, בגלבוע, ביהודה ושומרון…

בתמונה הבאה אפשר לראות את חיטת הבר וחיטת הלחם זו לצד זו: חיטת הבר דקה ומאורכת יותר, ואילו חיטת הלחם עמוסה בזרעים שמנים ומרובים יותר.

אהרונסון חקר את חיטת הבר ואת החיטה התרבותית, ופעל עוד רבות. הוא הביא לארץ את דקלי הוושינגטוניה הנפוצים כל כך.
לאחר פעילותו בניל"י, הוא פעל רבות בתחום הפוליטי.
בשנת 1919, כשהיה בגיל 43 נעלם מטוסו מעל תעלת למנש, בעת טיסה מצרפת לאנגליה.

החיטה, כאמור,  שייכת למשפחת הדגניים – המשפחה שמספקת לנו הרבה "עשבים שוטים" וירוקים, ובד"כ אני נוטה להתעלם מהם. הפרחים שלהם לא מאד מרשימים (קטן, ירוק…) ופעמים רבות קשה להבדיל בינהם.  

יחד עם זאת, הדגניים הם משפחת צמחים חשובה מאד – הם האוכל הבסיסי ביותר – גרגירי הצמחים: חיטה, אורז, שעורה, שיפון, תירס ומינים נוספים מכילים פחמימות חלבון ושומן.
אפשר לטחון את הזרעים לקמח ולאפות מהם מאפים, אפשר לבשל אותם ולאכול אותם, אפשר להשרות אותם במים ולייצר מהם משקאות אלכוהוליים (בירה, סאקה) ועוד ועוד…

יחד עם השיבולים הזהובות, אני מאחלת חג קציר שמח לכל החקלאים, וחג שבועות שמח לכולם!
ואם מישהו עוד רוצה לקרוא קצת על קציר החיטה באומנות ובהסטוריה – מצאתי רשומה נפלאה של סיווי (עוד בלוגרית מופלאה שאני מתגעגעת אליה), מלפני 6 שנים – כאן.

 חודש מאי כבר כאן, וזהו שיא עונת הפרפרים. צאו החוצה וחפשו אותם! אני מצאתי אחד קטן וחמוד בכפר סבא: כחליל הקוטב, נהנה מצוף של קחוונית מצויה (חצי נבולה)

את התמונות צלמתי בהוד השרון, 6.5.2013 ובכפר סבא 12.5.2013
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

השיר הזה מתבקש כאן –

וזה אמנם מדבר על שיבולים ירוקות ולא זהובות, אבל זה שיר של לאה גולדברג –

רשימה לבנה לשבועות, תשע"ב – חלק שני

 אני ממשיכה עם מופעים לבנים ובהירים לכבוד שבועות.
ברשימה לפני שלוש שנים סיפרתי על גן ארץ-ישראל של עתי יופה בנתיב הל"ה, וסיפרתי על הדרדר הכחול הלבקן שפגשתי שם – השנה, פגשתי שוב את הדרדר הכחול הלבקן.

השנה הגן של עתי חוגג 50 שנות פעילות, עם מגוון נהדר של צמחים נדירים ומיוחדים.
למי שלא מכיר: עָתָי יופה (השם הוא שם תנ"כי, של אחד מגיבורי דוד המלך) הקים בקיבוץ נתיב הל"ה גן מקלט לצמחי ארץ ישראל. הוא מגדל בגן – לצד צמחים נפוצים כמו הדרדר הכחול – הרבה מהמינים הנדירים ביותר של ארצינו.
ישנם כמה מינים שנכחדו מהטבע – אך אצל עתי הם עדין פורחים – כמו פעמונית הדורה ומרוות החפים.
כשביקרנו אצל עתי, בנוסף לדרדר הלבקן – מצאנו פרג אגסי:

אמנם בהיר, ולא לבקן לחלוטין – אך בהחלט מיוחד וחגיגי:

בגליל העליון, ליד כפר ורדים, מצאנו זקן-תיש ארוך שצבעו לבנבן, ולא הורוד-הלילכי הרגיל.

שום תל אביב פורח בדרך כלל בורוד, פה ושם מוצאים גם פרט לבקן –

וליד עפולה יש חורשה ששם ידוע שאפשר למצוא את דם-המכבים האדום – בלבן.
אגב, באירופה ישנם מינים קרובים שצבעם צהוב-קרם. בגן הבוטני בגבעת רם פורח בימים אילו דם-מכבים איטלקי שצבעו צהבהב.

השנה פגשתי גם פרט צהבהב בנחל כזיב:

המיוחדים מכולם, בעיני לפחות, הם הסחלבים. הסחלב האנטולי שצלמתי בנחל מירון הוא לא לבקן לחלוטין, אלא ורדרד בהיר מאד

לדעתי הגוון הזה חגיגי ומיוחד.

ובכרמל, במחצבת חרייבה היתה השנה עליה לרגל אל השפתן המצוי – עוד סחלב מיוחד, שפורח בדרך כלל בצבע בורדו עמוק,

אבל בין אלפי הפרטים בצבע בורדו, היה אחד צהבהב-ירקרק:

 את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
7.4.2011 בשביל נורמן ליד כפר ורדים,
20.5.2011 בשולי עפולה,
15.3.2012 ביער אילנות,
27.3.2012 במחצבת חרייבה בכרמל,
29.3.2012 בגן של עתי יופה, בנתיב הל"ה,
10.4.2012 בנחל מירון,
12.5.2012 בנחל כזיב


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חג שמח!

 

רשימה לבנה לשבועות, תשע"ב

לכבוד חג שבועות לפני שלוש שנים, פרסמתי רשימה לבנה: רשימה על פרחים שביום-יום הם צבעוניים, אבל פה ושם פוגשים מופע לבן שלהם: לבקנים.
כיון שהצטברו אצלי בינתיים עוד כמה וכמה לבקנים שכאילה, החלטתי ששבועות הוא זמן מצוין לסקירת לבקנים.
בעצם, נשאלת השאלה – מה זה "לבקנות" – או Albinism באנגלית?
זהו פגם גנטי בו הצמח מפסיק לייצר פיגמנטים. וכאן אנחנו מתחילים להסתבך, כי הכלורופיל – שנותן לצמח את הצבע הירוק – גם הוא פיגמנט.
צמח לבקן אמיתי הוא צמח שלא מצליח לייצר כלורופיל. אם הוא לא מצליח לייצר כלורופיל, תהליך הפוטוסינתזה לא מתקיים ולכן הצמח לא יצליח לספק לעצמו מזון. במצב כזה, לפני שהוא יצליח להתפתח הוא ימות. בודאי הוא לא יצליח לפתח פרחים – שדורשים הרבה אנרגיה ומזון.
ללבקנים שאני מראה ברשימה פה – אין בעיות של ייצור כלורופיל: הצמחים ירוקים ומבצעים פוטוסינתזה. אבל הפרחים שלהם לבנים או בהירים מאד – מה שמעיד על בעיה בפיגמנטציה. כלומר, הם לא לבקנים "אמיתיים", אלא פרחים בעלי פגם גנטי שמונע מהם לייצר את הפיגמנטים הצבעוניים שלהם.

הראשון הוא הקטן ביותר – ורוניקה סורית. הורוניקה היא כחולה-לבנה, ולכן יש הקוראים לה "ורוניקה ציונית". אבל פעם אחת, בהר אדיר, פגשנו אחת ורדרדה בהירה:

ישנם מינים רבים של מקור חסידה, ולפעמים הם מאד דומים וקשה להבדיל בינהם. ההבדלים בין  המינים השונים הם לעתים מזעריים.
הפרחים של מיני מקור החסידה השונים הם בדרך כלל על הקשת בין ורוד לסגול.
ביער קדימה צלמתי מקור חסידה מפוצל לבקן: במקור הוא אחד הורודים יותר.

ואילו באיזור לכיש, ליד תל בית מרסים פגשתי דוקא מקור חסידה ארוך – מין האופייני לאיזורי ספר המדבר, בעל פרי (כלומר, מקור-חסידה) ארוך – ארכו בסביבות 8 ס"מ.
הפרח שלו בדרך כלל בצבע סגלגל-תכול, אך לא הפעם:

פרח אופייני לתקופת החורף, שפורח בירוק-סגול הוא המצילות. במישור החוף ישנם שני מינים נפוצים, ויש לי נציגים לבקניים לשניהם:
מצילות החוף – בעלי ציצית קטנה למעלה –

ומצילות מצוייצות – בעלי ציצית גדולה ומרשימה. כאן אפשר לראות פרט סגול "נורמלי" ליד הפרט הלבקן:

ברשימה לפני 3 שנים הצגתי בן-חצב יקינתוני לבקן מחורשת הסרג'נטים. כנראה התופעה קיימת שם – גם השנה פגשתי בן-חצב יקינתוני לבקן:

הלבן ממש זוהר על רקע מרבד של חרצית דביקה (שהיא קטנה יותר מהחרצית העטורה, הנפוצה)

והיפהפיה שלי להיום היא החטמית הזיפנית –

בכרמל מצאנו מקבץ מרשים של חטמיות, ורודות ולבנות יחדיו – חגיגיות ונפלאות!

את התמונות צלמתי:
בהר אדיר, 7.4.2011
ביער קדימה, שמורת תל יצחק וחורשת הסרג'נטים, 15.3.2012
בתל בית מרסים, לכיש 29.3.2012
ובכרמל 30.4.2012

וכיון שיש לי עוד לבקנים – המשך יבוא!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חג שמח!

מישויה פעמונית – Michauxia campanuloides

 
היום אני ממשיכה עם מוטיב הפרחים בלבן – ומציגה פרח שאינו לבקן, אלא לבן באמת.
לדעתי, זהו הנציג היפה ביותר ממשפחת הפעמוניתיים בארץ – מישויה פעמונית.
 
(3.5.2007 מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)
 
המישויה גדלה בצפון הארץ – גליל עליון, מורדות החרמון ועוד כמה נקודות. זהו צמח אוהב מצוקים, ולכן לרוב קשה להגיע אליו.
 
(19.5.2007, קרן ברתות, נחל כזיב)
 
הפרח עצמו מיוחד מאד: הוא הפוך! עלי הכותרת מופשלים לאחור. מה שגורם לי תמיד לחשוב על הבן שלי, שמסוגל לא לשים לב וללבוש את המכנסים הפוכים….
זהו פרח גדול למדי – מגיע ל9 ס"מ קוטר, עלי הכותרת משוכים לאחור – ואילו עמוד העלי ובראשו הצלקת – בולטים קדימה.
הפרח מזכיר לי קצת דב נמלים, עם חרטום ארוך…
 
(15.5.2008, מעל עין קיניה, מורדות החרמון)
 
המישויה נקראת כך על שם בוטנאי צרפתי ששמו אנדרה מישו – שחי במאה ה18, נשלח לחקור את איזור פרס וגילה את המישויה. הוא היה הבוטנאי המלכותי של המלך הנרי ה-16.
 
(15.5.2008, מעל עין קיניה, מורדות החרמון)
 
יש בעולם שבעה מינים שונים של מישויה, וכולם נמצאים באיזור שלנו – מכרתים ועד פרס. לנו יש מין אחד – הוא נדיר למדי, ומאד יפה.
 
 
(15.5.2008, מעל עין קיניה, מורדות החרמון)
 
 
בנחל כזיב, בקרן ברתות פגשתי מישויות ועליהן מסיבה: המוני פרפרים – כחליל האשחר – התגודדו על המישויות. חלק מהם צלמתי:
 
(19.5.2007, קרן ברתות, נחל כזיב)
 
בגלל הנטיה של המישויות לגדול במצוקים, הרבה מהתמונות שלי צולמו מלמטה, בעוד אני מנסה לשמור על שיווי משקל במדרון תלול, ולצלם את המישויות הגבוהות – הצמח גובהו מטר עד שניים – שפורחות מעלי.
 
(17.5.2008, מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)
 
הפרי של המישויה גם הוא מיוחד מאד: בצורת כוכב –
 
(17.5.2008, מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)
 
 
חג שמח ופורח לכולם!
 
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 
(17.5.2008, מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.

ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!

הייתכן?!?!?!

יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.

היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.

עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים:  שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:


סחלב פרפרני – Orchis caspia
  

 

סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.
הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.
השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:

במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:

סחלב אנטולי – Orchis anatolica
סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.
אילו מהר קטע, 13.4.2007 :

נכון שהם מקסימים?
הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.
   
סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata
סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.
אילו מה13.4.2007:

 את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:

עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רשימה לבנה לשבועות

 
לכבוד שבועות החלטתי ללבוש לבן ולהציג פרחים לבנים.
השושן הצחור, שאין כמוהו בלבנים, כבר סיים את פריחתו – והרעיון שלי הפעם הוא לקחת פרחים שביום-יום כלל אינם לבנים, אבל פה-ושם יש מופע לבן שלהם.
כלומר, לבקנים.
 
כבר הצגתי פה שני לבקנים, ואני אזכיר אותם:
 
כלנית מצויה  – Anemone coronaria
ממשפחת הנוריתיים – שצלמתי ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :
 

 
סתוונית היורה  – Colchicum stevenii
ממשפחת השושניים – שצלמתי בחורשת הארבעים, 1.12.2007:
 

 
ועכשיו אני מוסיפה, לפי סדר כרונולוגי:
 
בן חצב יקינתוני  – Scilla hyacinthoides
 
גם הוא ממשפחת השושניים,  שצלמתי בחורשת הסרג`נטים הנתניה,  31.3.2007 : צבעו של בן-החצב הוא תכלת-סגלגל. האחד הזה החליט להתחפש לקרובו החצב:
 

 
ומבט על פרח בודד מקרוב:
 

 
פעמונית קִפּחת  – Campanula rapunculus
 
ממשפחת הפעמוניתיים  – פרח נפוץ ומוכר, בצבע סגול עז.  במירון, ב-23.5.2007 – הפעמונית החליטה להחליף את הסגול בלבן.
 
  
 
כנראה יש משהו באווירו של הר מירון, שגורם לפרחים לרצות להטהר מצבעי היום-יום, ולהתקשט בלבן חגיגי. יש לי כמה צילומים של סחלבים לבקנים מהמירון.  הנה שוב הפעמונית:
 

 

דרדר כחול  – Centaurea cyanoides
ממשפחת המורכבים.
ב5.4.2008 ביקרתי בגן הבוטני של עָתַי יופה בנתיב הל"ה. זהו מקום נפלא, ושמעתי שעכשיו עתי עורך שם סיורים בתשלום. זהו גן מדהים שכולל כמה מהיפים והנדירים שבצמחי ארץ-ישראל.
בביקורי אז, עתי הראה לי דרדר כחול – שפרח בלבן:
 

 
הדרדר הכחול – עם צבעו הכחול העז – תמיד הקסים אותי. והנה, גם בלבן הוא מיוחד ומרגש:
 

 

שום תל-אביב  – Allium tel-avivense
 

גם הוא ממשפחת השושניים, פרח ורוד ומיוחד של מישור החוף שכבר הצגתי פה  – ואת האחד המיוחד הזה פגשתי בשמורת בני ציון, 19.2.2009
 
 

 
יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis
 
עוד נציג יפהפה של משפחת השושניים, שככב אצלי בעבר.
בטיול במירון, בפורים האחרון – 10.3.2009 – ההר היה מלא יקינתונים. חגיגה תכולה לכל עבר. אבל בין המוני התכולים – גילינו בשביל הפסגה אחד לבן:
 
   
 
עכנאי יהודה – Echium judaeum
 
ממשפחת הזיפניים. פרח חביב מאד, שצובע מרבדים בורוד-סגול במרץ. בגבעת זקיף, מעל כרמיאל ב-21.3.2009 – הוא הפתיע אותנו בלבן.
 
 
 
ועכשיו, לכבוד החג – אני שוב מארחת בבלוג את אמא שלי – ציפורן חתול1. כשסיפרתי לה שאני מתכוונת להכין רשומה לבקנית לכבוד שבועות, היא תרמה לי עוד שני פרחים מיוחדים בלבן:
 
דם המכבים האדום – Helichrysum sanguineum
 
ממשפחת המורכבים. כשמו כן הוא – אדום. בעצם, האדום שבו איננו הפרח אלא מעטפת של הפרחים. הפרחים הם בצבע קרם, פורחים מאוחר יותר ופחות בולטים. אבל אין ויכוח על זה שהמעטפת היא אדומה לוהטת…
 
… פרט למקרים שבהם היא לבקנית: צולם ע"י ציפורן חתול1, ליד עפולה, 8.5.2009 :
 
 
 
ואין כמו לסגור את הרשימה הזו עם פרח מרהיב, לא משנה מה הצבע שלו:
 
מרווה כחולה – Salvia indica
 
המרווה הכחולה ממשפחת השפתניים כבר כִּכבה אצלי ביום העצמאות. היא גדולה ומרהיבה. בהר בנטל, ב-8.5.2009,  ציפורן חתול1 פגשה אותה בלבן!
 
 
 
חג שמח ולבן לכולכם!
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!