קערורית שיחנית – Scutellaria tomentosa

אם כבר הזכרתי קערורית, ישנו מין נוסף של קערורית שהוא מאד נדיר.

הקערורית השיחנית היא בן-שיח  – כבר הסברתי על בן-שיח, כשסיפרתי על מרבה-חלב נגבי:  זהו צמח שנראה כמו שיח, אבל נמוך. בד"כ גבהו לא יהיה יותר מחצי מטר.

  

גם לקערורית הזו, כמו לאחיותיה, יש פרח מוארך וסגור, וגם היא בררנית במאביקים. אבל בעוד הקערורית הסגולה היא סגולה, והקערורית הנאדית ורודה-לבנה – זו צהובה.

הצהוב הזה, על רקע אדמת הבזלת של הגולן – ממש זורח!

אבל הופתעתי לגלות שהיא מוכרת לא רק מהגולן – לפי המגדיר, אפשר לפגוש אותה גם בהרי יהודה ובשומרון, למשל בנחל שורק. היא פורחת שם בחודש מאי.
אני משערת, שכיון שבמאי כבר מתחיל להיות חם, פחות מטיילים שם, ולכן גם פחות מכירים את הקערורית הזו.

אנחנו פגשנו אותה על מורדות הר אביטל: היו שם בערך עשרה בני-שיח, מפוזרים על דופן ההר – מאחורי גדר תיל. זה היה מתסכל למדי, להתקרב ככל האפשר אל התיל כדי לראות את הקערורית. את רוב התמונות צלמתי מרחוק.

אבל כידוע לכל קוראי, אין דבר העומד בפני הרצון שלי לצלם פרח – גם לא גדר תיל – ולכן, למרות שלא עברתי אותה (רמת הגולן, אתם יודעים), התקרבתי מספיק בשביל (כמעט) לקרוע את המכנסים (לא קרעתי, בסופו של דבר!)  – והצלחתי לצלם גם תמונות כאילה:

 

 הקערורית, ממשפחת השפתניים, פורחת בארץ במאי – יוני. אחרי שהצגתי שלושה מיני קערורית כאן בבלוג, נשאר לי לפגוש עוד מין אחד אחרון: קערורית הביצות, מין נדיר של עמק החולה, שמעולם לא פגשתי.

 

הקערורית הזו היתה "קינוח הסעודה" בטיול הנהדר לחרמון עם שאולי מגונן, 17.6.2011

וגם כאן, אני מודה מאד לשאולי, שלקח אותנו לראות את הפרח הנפלא הזה!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

יש בייביסיטר לחתולים, יש תכנית וכרטיסים:  הבלוג ואני יוצאים לחופשה, נחזור בקרוב!

קדד אהרנברג – Astragalus ehrenbergii

לפני קצת יותר משבועיים, מטייל מזדמן פגש פרח לא מוכר בחרמון. הוא צילם אותו, והעלה את תמונתו לפורום צמחי בר, על מנת לשאול מהו הצמח.

 

התגובה היתה מפתיעה: ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני בירושלים, שאל אותו אם… הוא בטוח שהתמונה צולמה בחרמון, ולא בקווקז.

אבל היא צולמה בחרמון. לאחר עוד חקירות ודרישות, אורי מצא את התשובה בספר של פרחי הלבנון: זהו קדד אהרנברג. קדד מוכר מלבנון ומסוריה, ובארץ נצפה פעם אחת ע"י פרופסור שמידע, בשנת 2008.

מאז פרסום התמונה בפורום "צמחי בר", הקדד הזה הפך לנקודה לעליה לרגל. כל אנשי הבוטניקה בארץ פתאום נסעו לטייל בחרמון.

כידוע לכם, ביום שישי (17.6 – לפני אחרון) גם אני הייתי בטיול בחרמון. ואת הטיול הדריך שאולי מגונן. אחרי שהוא כבר הראה לנו את הריבס, ועוד דברים נפלאים – הוא פתאום אמר לנו "עכשיו אנחנו נוסעים לנקודה האטרקטיבית ביותר בחרמון".  

אז נסענו, ובמקום מסוים על הכביש העולה להר חבושית עצרנו. מעלינו התנשא מצוק בגובה כחמישה מטרים. "זה שם, למעלה" – אמר שאולי בביטחון.

כבר ירדנו בעקבות שאולי מצוק מאד קשה עד לריבס האמיתי – אז מה זה בשבילנו לטפס מצוק (ועוד נמוך יחסית) בשביל הקדד?

אז טיפסנו למעלה, ושם חיכתה לנו חגיגה צבעונית.

הפרחים של הקדד הם צהובים, וגדלים בכדורים. גדלו של כל כדור הוא בערך אגרוף.
כאשר הפרחים מזדקנים ונובלים, הם הופכים לכתומים, משם לאדומים, לסגולים ולבסוף חומים.
כאן אפשר לראות את כל השלבים – מניצן ירקרק ועד לפרי סגול-חום :

כשמסתכלים על גוש הפריחה בשטח מקבלים מרבד נפלא כזה:

הצבעוניות שלו פשוט שבתה את לבי, ולא הפסקתי לצלם. יש לי כ-70 תמונות של הקדד הזה, רובן מאד דומות לזו:

הקדד שייך למשפחת הפרפרניים.
בארצנו  גדלים (פרט לקדד הזה) 48 מיני קדד, חלקם דומים מאד זה לזה. אפשר למצוא מינים שונים של קדד מהחרמון ועד אילת, מהמירון ועד ים המלח.
כאן בבלוג הצגתי רק את הקדד הקהירי, שגם הוא יפהפה – אם כי שונה לגמרי מהקדד הזה.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011
וכדאי מאד להקליק עליהן, ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

המון תודה לשאולי שבזכותו היה לנו טיול מרגש ומיוחד!

רגע לפני הסוף, אני מוסיפה עוד שתי תמונות של פרפר נהדר מהחרמון, שכבר הראיתי פה בבלוג בשנה שעברה: נמפית פנדורה – שותה צוף מדרדר מצוי, וממריאה:

 

 

שרביט שני מליון וצללית ערערית – Minuartia juniperina

קבלתי את שרביט שני המליון מNewklear, הלא הוא דרור, והחלטתי שמתאים לי לשלב אותו עם צללית ערערית.

צללית ערערית היא פרח ממשפחת הציפורניים. אפשר למצוא אותה רק במרומי החרמון – רום של 2 ק"מ ומעלה, שם היא פורחת. היא גדלה בצורה אופיינית לחגורה הכרקוצית – הצמח גדל כגוש כדורי.
אבל בניגוד לרוב הצמחים באיזור, היא אינה ממש קוצנית.
העלים שלה צרים ומחטניים כמו עליו של הערער – ומכאן שמה – אבל הם אינם קוצניים.

כאשר הצללית פורחת, היא פורחת בצורת כר מעוגל, מאות פרחים צפופים יחד. בשטח זה נראה מקסים. למשל בתמונה הבאה, שצלמתי ליד מצפה שלגים, צופה אל סוריה:

וכעת, לשאלות השרביט:

1. מה הנושא של הרשומה הכי טובה שעדיין לא נכתבה? מי היה כותב אותה? למה לא כתבת אותה בעצמך עד היום?
הרשימה הטובה ביותר תספר על מציאת פתרון מחזור אולטימטיבי, לכל הזבל שאנחנו מייצרים – כל הפלסטיק, כל האלקטרוניקה, ביוב,  זבל אורגני ואנ-אורגני. הכל.
מי היה כותב אותה? אני מניחה שמישהו עם האצבע על הדופק, כמו רועי צזנה או חדשותק. אבל אני אשמח לכתוב אותה אם באמת זה ייקרה.

2. במה תעסוק הרשומה השני מיליון שתכתבו בבלוג שלכם? מה תהייה הכותרת שלה?
מוטי כבר הסביר למה לא כל כך אפשרי להגיע לרשימה השני מליון מבחינה טכנית. אבל אם להיות אופטימית חסרת תקנה, הרשימה השני מליון שלי תעסוק בנצחון התנועה הירוקה, החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין בכל המאבקים שלהם, ועל חוק שנחקק שמחייב לשלב אקולוג מומחה בכל תכנון של בניה בארץ.

3. אילו הייתם יכולים לבחור איפה לפרסם את רשומת השני מיליון – איפה הייתם מפרסמים אותה? בעיתון? על קיר של בניין? בכיתוב עשן בשמים?
כהולוגרמות, ברחבי הארץ. (אם כבר, אז כבר)

4. איזה פריט, חפץ או כל דבר אחר (כן, גם דג זהב הולך) הייתם רוצים שיהיה לכם שני מיליון ממנו?
שני מליון צלליות ערעריות?
הייתי רוצה קצת Common Sense (הגיון בריא) – שאוכל לחלק ממנו לכולם (ולקחת גם לעצמי…)
מאד אהבתי את תשובתה של אתי אברהמי – על שני מליון חופני הבריאות.

5. הבלוגיה חוגגת את הרשומה השני מיליון. האם יש לכם בבלוג רשומה שקיבלה מספר מיוחד (מספר עגול, מספר "זהב" וכו')? או אולי רשומה שמייצגת מספר בעל משמעות אישית עבורכם?
את המספר המקורי שחשבתי עליו – חתך הזהב – 1.618033988 (שהוא די מתבקש פה) – כבר Newklear בחר. אז מה נשאר לי? פאי?

-phi = -frac{1 + -sqrt{5}}{2} = 1{.}618033988-dots

אני משערת שהרשימה שקבלה את המספר המיוחד ביותר היא רשומת "אל תבואו לשתול בכרמל" – עם כמעט 42,000 כניסות. זה מספר יפה!

6. לבלוגיה לקח 8 שנים להגיע לשני מיליון רשומות – מה אתם הספקתם לעשות בזמן הזה?
חשבתי על הרבה דברים, אבל בהקשר לבלוג, שפתחתי לפני שלוש שנים (וכמעט חודש) –
הספקתי לטייל בהמון מקומות בארץ – מהנקודה הגבוהה ביותר בחרמון ועד לנמוכה ביותר (ים המלח), לגלות את רת"ם, להצטרף אליהם וללמוד המון דברים על הארץ שלנו,
הספקתי להכיר המון מומחים לבוטניקה, זואולוגיה, אקולוגיה, טבע – ולגלות שאני מאד נהנית מהנושאים הללו,
הספקתי להבין קצת יותר את החשיבות של שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים, להבין מה ההבדל העקרוני בין שמירת טבע לאיכות הסביבה,
ולנסות להעביר קצת מההבנה הזו גם לקהל אחר, שלא רץ להשתלמויות רת"ם ולא מבין למה אני מקללת (בעדינות) כשאני שומעת את שיריה היפים של המאיינה ההודית, ומחפשת מסביב בהתרגשות כשאני שומעת צרחות של בז.

7. עם מי הייתי רוצה להרים כוסית לחיי המיליון הבא ולשלוח לו בקבוק יין תבור משובח במתנה?
היין, מן הסתם, כבר נגמר – אבל אם במקרה עוד לא, אני אעביר את השרביט אל מיכל 1979, בתקווה שיהיו לה סיבות טובות להרים כוסית.

 

עד כאן השרביט, ובמקום כוסית יין – הנה זבוב, לוגם צוף-צללית:

רגע לפני סיום, שתי תמונות מיוחדות (לפחות בעיני!)
האחת – ציפורנית שנונת-כותרת – מין נדיר מאד של ציפורנית שגדל בסדקי סלעים, ברום של 2100 מטר ומעלה. פגשנו אותה ליד מצפה שלגים:

והשניה – מבט שמיימי משהו, לפני שקיעה, מאיזור הרכבל העליון אל הרי הלבנון, והעננים בשמים

התמונות צולמו בחרמון, באיזור רכבל עליון ובמצפה שלגים, בתאריכים 2.6.2011 ו-17.6.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

  

ריבס אמיתי – Rheum ribes

לפני שנה וחצי, בערך, פרסמתי פה תמונות של ריבס המדבר –  צמח מיוחד ממשפחת הארכוביתיים.
סיפרתי גם על האח הקרוב-רחוק שלו: ריבס אמיתי, הגדל רק בחרמון.


מבט אל הרי הלבנון מעבר לחרמון

לפני חודש בערך, אורי פרגמן-ספיר, שהוא המדען הראשי של הגן הבוטני בגבעת רם, ירושלים – פרסם בפורום "צמחי בר" בתפוז תמונות של פריחת הריבס האמיתי, הוא ריבס החרמון.
את התמונות הוא צילם ברכס יפעת – איזור שבדרך כלל אין גישה אליו (מסיבות בטחוניות). הוא משקיף על הר דב  – שאותו אפשר לראות בתמונה הבאה:

הסתכלתי על אותו שרשור בהתפעלות ובהערצה, וקיויתי שביום מן הימים גם אני אגיע לראות את הצמח המרהיב הזה.

באופן מפתיע, ממש לא נאלצתי להמתין זמן רב: לפני שבוע וחצי הוצע לי להצטרף לטיול בחרמון. טיול בהנחיית שאולי מקיבוץ גונן – אחד מידעני החרמון הגדולים. כאשר נפגשנו, הדבר הראשון ששאולי אמר לנו היה: יש לנו אישור! נוסעים לרכס יפעת!

אם כך – נסענו! ואז הלכנו (בדרך ג'יפים), והלכנו עוד קצת  (בשביל) – ואז שאולי הסביר שצריך לרדת.
כיון שעמדנו באותו שלב בקצה מצוק כמעט אנכי, "לרדת" לא נשמע לנו אופציה מלבבת במיוחד.

אבל ירדנו.

הירידה היתה קשה עד מתישה. ירדנו במרחק ביטחון זה מזה, כדי שלא נדרדר אבנים אחד על השני (פה ושם כן דרדרנו…), החלקנו קצת וצעדנו בזהירות – בודקים איפה להניח את הרגל, כדי שהצעד הבא לא יהיה במרחק כמה עשרות מטרים במצוק…

 

לאחר חצי שעה של ירידה תלולה מאד הגענו אליהם – אל הריבסים!

ריבס אמיתי – כמו שאפשר לראות בתמונות של אורי – פורח בלבן. ריבס המדבר פורח בורוד.
אבל הפריחה נגמרה כבר מזמן, ואנחנו הגענו אל שלב הפירות. הפירות הם בעלי צורה מקסימה, וצבעם בורדו עז ומדהים – ממש צבע של יין טוב:

 

כמו לריבס המדבר, גם לריבס האמיתי יש שושנת עלים גדולה ומרשימה. כשאנחנו הגענו, היא כבר היתה די נבולה – ועדיין הצבעים שלה מקסימים בעיני:

ריבס החרמון הוא צמח נדיר מאד, שגדל רק במצוקים. כלומר, אם אתם הולכים לחפש ריבסים – קחו מכנסיים עמידים, שלא ייקרעו לכם – כי הסלעים הללו חותכים.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011 – והמון המון המון תודה לשאולי שהדריך והראה והדהים והסביר – היה לנו כיף אמיתי עם ריבס אמיתי.

כתמיד, אפשר ומומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד תמונה לסיום: מבט מאיזור מצפה שלגים (הנקודה הגבוהה בחרמון הישראלי) אל סוריה.

 רציתי גם להפנות את תשומת לבכם לשיתוף פעולה שלי עם Girlkido בבלוג שלה – הנסיך בגן המכושף על ההר.