חלביב רֹתמי – Periploca aphylla

h01

בשבת, כמו שכבר ידוע לכם, טיילתי בבקעת הירדן. רוב הצמחיה באיזור היא נמוכה – צמחית בָּתָה (כלומר, צמחים עשבונים, שלרוב לא עוברים את גובה הברכיים). פה ושם בלט שיח קרח –
בעצם הוא נראה קצת כמו גיבוב של ענפים יבשים למחצה…

h03

אבל כשהתקרבנו אליו, ראינו שהענפים מלאים פרחים –

h08

ולא סתם, אילו פרחים בעלי מבנה מיוחד מאד: 

h16   h12

השיח הזה הוא החלביב הרֹתמי.  רֹתמי – כי מבנה הצמח דומה לזה של רתם המדבר: ענפים מעוצים, עלים קטנים מאד ומעטים מאד. זהו שיח שמותאם לאיזור בעל מעט מים.

הערת צד: אם כבר הזכרתי את הרתם – הוא פורח כעת במישור החוף! כל השיחים הגדולים הפורחים בלבן שאפשר לראות מכביש 2 ומכביש 4 הם רתמים. אם אתם עוברים ברגל ליד אחד, אני ממליצה מאד להתקרב ולהריח!

h14

אבל אני ממשיכה עם החלביב… הפרח שלו פשוט יפהפה. צבעו בורדו – כמו יין טוב, והוא שעיר.
הריח שלו דוקא פחות מושך – כלומר, פחות מושך לנו. הוא מנסה למשוך זבובים שיאביקו אותו, ועבורם הריח שלו מושך מאד.

h04

 העלים של החלביב הם קטנים מאד, מלבלבים בחורף – ונושרים במהרה.

h07  h11

השם "חלביב" בא לציין את העובדה שאם נפצע את הגבעול, הוא יגיר נוזל לבן, דמוי חלב.

h06

הפירות של החלביב הם תרמילים, ובתוכם זרעים. לכל זרע יש ציצית משיית ארוכה, והרוח מפריחה אותם לכל הכיוונים…

h05

בשלב מסוים בטיול שלנו השמים התעננו – כאן אפשר ממש לראות מאחורי שיח החלביב, את העננים באים ומכסים את התכלת:

h02

אבל אחרי שעה קלה השמים התבהרו שוב: אתם מוזמנים לראות מציאות נוספות מהטיול בפורום צמחי בר: היה לנו טיול פורח במיוחד.

h15

התמונות צולמו לאורך כביש 90 בבקעת הירדן – באיזור חניון תלכיד-פיראן, ודרומה משם באיזור צומת אדם, בתאריכים 28.1.2012 וגם 9.1.2010

h09

מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לעבור לראות אותן בFlickr בגודל מלא. שימו לב שהן נפתחות באותו חלון ולא בחלון חדש – לכן, אם רוצים לחזור לרשימה צריך להקיש Back.

h10

הלילה הלכה לעולמה המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה. אני לא קוראת הרבה שירה, ולרוב לא נהנית מזה. שימבורסקה היא אחת המשוררות הבודדות שהתלהבתי מהן. השירים שלה הם מקסימים ומאד מיוחדים בעיני.
יהי זכרה ברוך.

הנה קישור לשיר יפהפה ועצוב במיוחד שלה, שתרגם דוד וינפלד: חתול בדירה ריקה.
ותוספת: באבא יאגה כתבה קדיש ותרגמה כמה שירים שלה.

h13

רֹתם המדבר – Retama raetam

מי לא מכיר את הרותם? זהו אחד השיחים הנפוצים בארץ, אפשר לראות אותו בכל מישור החוף – ובעצם, התפוצה שלו היא כמעט בכל הארץ. רציתם פרח לאומי? אני בעד הרותם.
לא שיש לי משהו נגד רקפות – הן מקסימות, וכבר פרסמתי שבע רשימות על רקפות (חמש על רקפת מצויה, אחת על רקפת יוונית, ואחת על רקפת קיסוסית) – אבל תסתכלו על הרותם:

זהו אבטיפוס של צמח חסכן במים. הוא צורך ממש מעט מים, והוא כל כך חסכן, שכמעט ואין לו עלים. דרך העלים הצמח עושה פוטוסינתזה, ונושם – אבל הם גם שטח פנים גדול שדרכו מתאיידים מים. הרותם שינה את התפקוד: הוא מצמיח עלים זעירים בסוף החורף, כשיש פחות קרינה ופחות התאיידות. את רוב ההטמעה הוא עושה דרך הענפים והגבעולים שלו.
אגב, הרותם מאד מומלץ לגינון. אם אתם מחפשים שיח מרשים לגינה, שלא תצטרכו להשקות אותו אחרי השנה הראשונה – הרותם הוא הבחירה הנכונה.

השם שלו מגיע מהתנ"ך. זהו המקור הקדום ביותר לשם רותם. אליהו הנביא ישן מתחת לשיח רותם, כאשר ברח מאיזבל לאחר ששחט את כל נביאי הבעל. מלאך האלהים מצא אותו שם, ונתן לו אוכל ומים.

השם הערבי וגם השם המדעי נובעים מהשם העברי הקדום.

הוא גדל בכל הארץ, מהרי אילת בדרום ועד לצפון רמת הגולן. הוא מעדיף קרקע גירנית, אבל גם בחולות הוא מסתדר: השורשים שלו מעמיקים לחדור עד לשכבת הסלע, והוא מחזיק מעמד גם באיזורים חוליים.

הרותם משמש ברפואה עממית כתרופה נגד כאבי פרקים, כאבי גב, כאבי בטן ועוד מרעין בישין.

יש לו ריח עדין ונעים מאד. אם אתם פוגשים רותם, אל תתעצלו: גשו אליו, והריחו את הפרחים.

אם תסתכלו עליו על רקע השמים תקבלו את צבעי הדגל שלנו

הפרח הלבן עם הקווקוים בצבע בורדו – זה פשוט שילוב צבעים מקסים וייחודי

ואם אתם מתעקשים, אפשר להוסיף גם איריס ארגמן לסידור הפרחים – זה שילוב נהדר בעיני.
אנשים לומדים במיוחד שילוב צבעים ועיצוב זרי פרחים… לרותם ולאיריס זה בא באופן טבעי.

מכל הסיבות האילה, אני איתנה בדעתי שהרותם הוא הפרח הלאומי שלנו. האם שכנעתי אתככם? אני מוסיפה סקר בסוף הרשימה כדי לדעת…
(אם הסקר לא מתווסף לי, אני אשמח לדעת את דעתכם בכל מקרה)

הרותם שייך למשפחת הפרפרניים – הם נקראים כך כי הפרח הזכיר לבוטנאים פרפר. היום כשמתארים אותו, מדברים בד"כ על סירת מפרש: החלק העליון הוא המפרש, העלה האמצעי הוא אמצע הסירה – ויש לה שני "משוטים". האבקנים ועמוד העלי יושבים להם בסירה.

  

התמונות צולמו –
בחולות ניצנים, 21.2.2008
בשמורת האיריסים בנתניה, 19.2.2009 וגם 30.1.2010
ובגבעת אולגה, 2.2.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!