היום לפני 12 שנים פתחתי בלוג לתמונות פרחים. בינתיים הוא הפך להרבה יותר מזה, ולראיה הרשומה היום: אני חוגגת בלוגולדת עם סחלב חדש ומיוחד שנמצא בארץ לראשונה ממש לא מזמן.
לפני שבועיים בערך טיילה חברתי סאקרה בגולן. סאקרה היא (בין שאר כשרונותיה) מדריכת טיולים חדת-אבחנה וכל טיול איתה הוא חוויה מרתקת.
בצפון הגולן, בנקודה אליה היא עלתה לצפות על הנוף היא ראתה לפתע סחלב נבול שנראה אחר, שונה מהסחלבים המוכרים בארץ.
היום אני מציגה פרח לא נפוץ בכלל: חד שפה מזרחי.
בארץ פורח חד-שפה מצוי, שהוא נפוץ מאד – אתם יכולים לראות אותו בתמונה הבאה. אבל אני, כדרכי, מתחילה קודם עם המינים הפחות מוכרים.
אני מכירה את חד-השפה המזרחי בעיקר מיער אודם ומהגולן.
זהו צמח בגודל בינוני – גבעולים בגובה 20-50 ס"מ, ועלים רכים ושעירים – מצופים פלומה רכה ונעימה לליטוף.
הפרחים הם קטנים ומתחבאים מתחת לעלים: צבעם כחול-לבן.
בטיול האחרון עם חברים לצובה (היו שקדיות נפלאות!) פתאום אחד החברים שאל אותי: עננת, מה זה?
וזה היה… חד שפה מזרחי! מאד הופתעתי. בכלל לא ידעתי שהוא פורח באזור ירושלים! מיד התיישבתי לידו:
הסברתי בהתלהבות לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שסתם עבר שם במקרה) שזה חד-שפה מזרחי, מין נדיר ומיוחד. וכמובן, צילמתי אותו מכל הכיוונים.
אחר כך מצאתי שאכן, בספרים כתוב שהוא צומח ביהודה ושומרון, ואפילו מוכר מאזור עין טייסים – ממש ליד צובה. בשבילי זו היתה ההפתעה המוצלחת של הטיול.
בגולן הוא פורח מאוחר יותר – באפריל-מאי. בהרי יהודה, מסתבר, הוא פורח כבר בפברואר.
את התמונות צלמתי –
ביער אודם, בתאריכים 22.4.2014, 7.5.2015
ליד צובה, בתאריך 13.2.2016
חד השפה המצוי הוא מהכרמל, מתאריך 9.2.2016
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד
בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד:
בכסלו נרקיס הופיע
בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!)
ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד
באדר עלה ניחוח מן הפרדסים
בניסן הונפו בכוח כל החרמשים
באייר הכל צמח
ובסיוון – הבכיר
בתמוז ואב –
שמחנו אחר קציר
תשרי, חשוון
כסלו, טבת
חלפו, עברו ביעף
גם שבט, אדר
ניסן, אייר
סיוון, תמוז ואב.
ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה
והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך)
שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים!
בזמן שבו צלמתי מעט מהשלג שירד בכרמל – ירד המון המון שלג בצפון הארץ. קראתי דיווחים על 30-50 ס"מ של שלג בהר מירון, ויותר מזה ברמת הגולן ובחרמון.
ולכן, למרות שמאד התרגשתי מתמונת היעלים בשלג במצפה רמון שצלמה תיקי עוזר (ופרסמה בפייסבוק – שווה להציץ, זו תמונה מופלאה!) – היה ברור שהסיכוי הטוב לראות שלג יהיה בצפון – ונסעתי עם חברים צפונה.
התחלנו בתצפיות מאיזור רמת דלתון.
הנה הר מירון: יש עליו כמויות נאות של שלג.
בשלב הזה עוד קיוויתי שאפגוש בשלג רקפת יוונית, או איריס הלבנון… למרגלות המירון פגשתי סביון אביבי (שלא נראה מאד אביבי) בשלג:
הסתכלנו צפונה: בבדידות קורנת נם חרמון הסבא, וצינה נושבת מפסגת הצחור –
בעצם, כל צפון הרמה הבהיק בלבן. הנה הר בנטל:
וממש לידו, הר אביטל: רואים יפה את הלוע שלו, ואת הכביש שעולה לבסיס:
נראה שכדאי לנסוע לגולן. אז נסענו.
עלינו לרמה מכיוון גונן. לאט לאט הנוף נעשה לבן יותר.
בצומת גוב געש היה משטח לבן ונפלא של שלג עמוק – ועצרנו לבדוק אותו.
ציירתי בשלג מלאך-שלג – Snow Angel – את זה למדתי לעשות בארה"ב, ובעצם מאז שהתגוררתי שם לא עשיתי אחד. למי שתוהה, הנה סרטון הדרכה איך לצייר מלאך-שלג בשלג.
המשכנו צפונה, לכיוון הג'ובה הגדולה – החניה המוסדרת אבדה בשלג… אבל מצאנו מקום לחנות וירדנו לכיוון הג'ובה. כמויות השלג מדהימות – שלג בעומק 60-70 ס"מ, מכסה את העצים והקרקע
הג'ובה, למי שלא יודע, היא בור גדול שנוצר כתוצאה מפעילות געשית שהיתה בעבר בגולן. הג'ובה הגדולה ביער אודם היא הגדולה בארץ. קוטרה כ-250 מטרים ועומקה כ-60 מטרים. ככה היא נראתה אתמול:
ואם מסתכלים היטב, רואים במרחק את גוש הרי מירון, הלבנים מהשלג.
ניסיתי לחפור קצת בשלג, כדי לחפש רקפת יוונית. מובן שנכשלתי… איך אפשר למצוא רקפת יוונית, צמח בגודל 3-4 ס"מ, בשלג בעומק 60-70 ס"מ?
אז צלמתי נטיפי קרח:
המשכנו דרך הישובים מסעדה ובוקעתא לכביש 98, ובו נסענו דרומה. כך נראתה הדרך ממסעדה לבוקעתא:
עוד אנחנו נוסעים, וראינו ממרחק שהדרך העולה להר בראון מפונה, ובולטת בשחור על רקע השלג הלבן. ניצלנו את העובדה שבאנו ברכב 4X4, ועלינו לראש הר בראון.
רוב הדרך סלולה, ועבירה גם לרכב רגיל – אך החלקים העליונים הם דרך עפר, קפואה בחלקה, והנסיעה למעלה מחייבת זהירות.
את הנוף מפסגת הר בראון אפשר לסכם במילה אחת: לבן.
את התחושות שלנו שם אפשר לסכם בשתי מלים: התעלות קפואה.
מד הטמפרטורה של האוטו הראה מינוס-מעלה, והרוח החזקה גרמה לתחושה של טמפרטורה נמוכה הרבה יותר. הנוף מרהיב – לבן לכל הכיוונים – אך הרוח חזקה מאד.
הנה מאגר בראון – בשבת ראיתי תמונות שלו מכוסה שכבת קרח. בינתיים הקרח נמס. אבל יש עוד הרבה מאד שלג.
הופתעתי לראות כמה ציפורים בשלג בראש הר בראון. ראינו עפרוני מצוייץ, שלא המתין לצילום – אבל הגבתון הצהוב הסכים לעמוד ולהצטלם:
למרגלות ההר עמדו כמה פרים ופרות, די ריחמתי עליהם ככה בקור –
נסענו לראות גם את מאגר בראון מקרוב. פתאום ראיתי משהו זז…
לבנית גדולה נעמדה על השלג. ממש לבן על לבן!
מעבר לכביש, בריכת באב אל הווא עדין קפואה. אבל הקרח כבר דק ומתחיל להסדק.
ועוד סוס אחד רועה בשלג. מסכן, נראה לי שממש קר לו…
הפעם צלמתי גם את הנסיעה ביער אודם – והעליתי את הסרטון להנאתכם:
ולסיכום: אמנם לא שלג-במדבר כמו במצפה רמון, וגם לא שלג-בכרמל שזה אירוע נדיר – אבל כמויות שלג שכאילה אני לא זוכרת שראיתי בארץ. זה היה טיול מדהים!
ואני אצטרך לחזור לגולן בשביל הרקפת היוונית… 😉
את התמונות והסרטון צלמתי ברמת הגולן, בתאריך 12.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
את הרשימה הזו הכנתי לפרסום כבר מזמן – אז למרות המצב הקשה, אני חוזרת אל פרחי האביב הפחות מוכרים, והפעם – עריוני קצר.
את העריוני הצהוב הנפוץ בארץ, אני מניחה שרבים מכירים. גם הצגתי אותו כבר בבלוג.
העריוני הקצר נקרא "קצר" – כי יחסית לעריוני הצהוב, עמוד התפרחת שלו קצר יותר. כמובן, הגובה הוא סימן סטטיסטי, ואי אפשר לפי סטטיסטיקה לקבוע שאילו מינים שונים.
בעצם הם מאד דומים – כמו לעריוני הצהוב, גם לעריוני הקצר יש פרח בגוון צהוב-כתום, שהוא לא סימטרי מושלם – חמישה עלי כותרת מעל, ושישי למטה, מופשל אחורנית.
כך שאם רואים רק תמונה של הפרח, אי אפשר לדעת איזה מהעריונים הוא זה.
ישנם שני הבדלים עיקריים בין העריוני הצהוב לקצר –
האחד הוא ההסתעפויות. לעריוני צהוב עמוד תפרחת בודד ועליו הפרחים. לעריוני הקצר עמוד תפרחת המסתעף לכמה גבעולים, ועל כולם יש פרחים.
השני הוא שעות הפריחה. העריוני הצהוב פורח במשך היום. בלילה הפרחים נסגרים, אך עם בוקר הם נפתחים שוב. העריוני הקצר פורח רק בערב – הפרחים נפתחים בסביבות ארבע אחרי הצהרים, ופורחים בערך עד לשעה עשר בלילה – ואז נסגרים.
ולכן, רוב הפעמים בהן פגשתי עריוני קצר, הוא נראה כמו בתמונה הבאה: הפרחים פשוט היו סגורים. רוב הטיולים שלי הם במשך היום, וכיון שאת העריוני אני בד"כ פוגשת ברמת הגולן – אחרי הצהרים זו כבר שעה שמתחילים בה את הדרך הביתה…
ובכן, בטיול באפריל האחרון השארנו לעצמנו את רכס בשנית בתור נקודה אחרונה בכוונה – ואכן הגענו לשם רק בשעה 4, ופגשנו את העריונים פורחים במלוא תפארתם: תסכימו איתי ששווה להגיע מאוחר הביתה, בשביל העריונים היפים הללו?!
ואם אפשר לשלב אותם עם בקיה דקת עלים, אז למה לא?
העריוני הקצר פורח באיזורים המזרחיים של אגן הים התיכון, הוא אוהב בתות סלעיות והרריות.
בארץ הוא מוכר בעיקר מהרי יהודה ומהרי הגולן והחרמון.
את התמונות צלמתי ברמת הגולן, בתאריכים 5.5.2011, 22.4.2014, 26.4.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! ואני מקווה שהשקט והשלווה יחזרו אלינו, ומהר – לשני הצדדים.
המין השלישי בסדרת האחילופים שלי הוא – לדעתי – היפה והמיוחד בינהם.
ברור שהוא הססגוני ביותר.
אני שמחה להציג בפניכם את אחילוף החורן: מין נדיר ומיוחד, מין אדום – כלומר, בסכנת הכחדה.
וכמובן, מין עם סיפור מיוחד.
אי-שם בשנות החמישים הסתובב במזרח התיכון בוטנאי צרפתי מוכשר ומכובד – שמו פול מוטֶרְד (Paul Mouterde).
מוטרד אסף באותו זמן הרבה מידע על הצמחיה של סוריה ולבנון, ובשנות ה-60 אף פרסם את "הפלורה של סוריה ולבנון", שעד היום נחשב לספר הבוטניקה המקיף ביותר לשתי המדינות הללו.
צרפתי אחר שהסתובב באיזור – פאבו (Pabau) מצא מין לא מוכר של אחילוף, באיזור ג'בל א-דרוז – איזור החורן.
מין שלא דמה לאף אחד מהמינים המוכרים. ההבדל הבולט ביותר היה בשזרה: היא צהובה! והמתחל בעל צבעים משתנים – מצהוב עז, דרך ירוקים, כתומים, ומגיע גם לבורדו.
פאבו לקח את הפרח אל מוטרד, והוא הגדיר את האחילוף הזה בשם "אחילוף החורן". לא הרבה היה ידוע עליו, הוא נחשב אנדמי לסוריה.
בסתיו של שנת 1995 יצא לטייל במרכז הגולן אריה אוהד – ולא רחוק מצומת המפלים הוא מצאו אחילוף אחר. שונה. משהו לא מוכר.
אחילוף עם שזרה צהובה! המין שהיה ידוע מתאוריו של מוטרד הצרפתי (40 שנים קודם לכן) – אך לא נצפה ולא תועד מאז בשום מקום!
אריה אוהד הביא אל האחילוף הזה את עפר כהן, שהגדיר אותו ופרסם את המציאה.
מאז, חיפשו את האחילוף הזה במקומות רבים בגולן – אבל תחום התפוצה שלו הוא צר מאד. שטח של כעשרה קילומטרים רבועים, במרכז הגולן. באיזור גלגל רפאים.
ולכן יש לשמור היטב על השטח הזה – כי מחוץ לו האחילוף פשוט לא קיים…
ולכן, כבר שלוש פעמים עליתי לגולן כדי לפגוש את הפרח המיוחד הזה.
כן, גם הוא ריחני – אם כי פחות מאחילוף הגליל או אחילוף צר-עלים (או שפשוט הגעתי אליו ביום פחות חם…)
הססגוניות שלו, ליד הצמחיה היבשה, מאד מיוחדת.
הפעם שמנו לב לתופעה מיוחדת נוספת – מספר פרטים של האחילוף היו בעלי שזרה מקופלת. אנחנו לא יודעים מדוע זה קורה או איך – אבל זה בהחלט נראה מעניין:
תודה רבה ליובל ספיר על התיקונים בסיפור!
את התמונות צלמתי באיזור גלגל רפאים, בתאריכים 9.11.2011 וגם 2.11.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
רגע לפני פורים אני רוצה להציג פרח חביב, לא מתבלט.
צמח נחמד בעל פרח מעוצב, קרוב משפחה של הרדוף הנחלים: וינקה עשבונית.
כמו רבים מבני משפחת ההרדופיים (סם-כלב מזרחי, למשל) הוינקה היא צמח רעיל. מהשורשים של מין קרוב אליה – וינקה ורודה – מפיקים תרופות.
אני מכירה את הוינקה מהגינה של אמא שלי… בעצם – לא את הוינקה העשבונית, כי אם מין קרוב – וינקה גדולה – נפוצה בארץ בגינון.
הוינקה פורחת בארץ באופן מאד מקוטע – בגולן, ובצפון הנגב. פגשתי אותה בהר בנטל בגולן, למשל – ובשמורת פורה בנגב (שם אפשר להנות ממנה יחד עם הכלניות)
בהרי יהודה ושומרון היא גם פורחת, אבל לפי ההשערות שם היא בעצם פליטת תרבות.
אני לא מכירה אותה מאיזור הכרמל או הגליל.
ולכן הופתעתי למדי בביקורי האחרון ברמת הנדיב. נפגשתי שם עם האקולוגית הראשית של רמת הנדיב – ד"ר רחלי שוורץ-צחור הנפלאה, והיא אמרה לי שהוינקה פורחת בשטח!
כלומר, יש וינקה פורחת בר בכרמל! רחלי הנחתה אותי איך להגיע, ובאמת הלכתי והגעתי לשיח גדול של אלת המסטיק, מוקף בזר נהדר של וינקה!
נשאלת השאלה, מדוע התפוצה מקוטעת בצורה כזו?
ההשערה היא, שבעבר הוינקה היתה נפוצה יותר – וגדלה באיזורים של קרקעות כבדות – בשולי שדות מעובדים.
עם התקדמות הטכנולוגיה והמעבר לחקלאות מודרנית – טרקטורים שהופכים את האדמה באופן עמוק יותר – נכחדה הוינקה מהאיזורים הללו, ונשארה רק באיזורים שבהם יש קרקעות עמוקות – אך ללא חקלאות מודרנית.
תראו איזה ניצן נחמד יש לה –
לפי הכתוב בלקסיקון מפה של פרופ. אבי שמידע, הניצן המסולסל בצורה זו הוא אופייני לכל בני משפחת ההרדופיים.
האבקנים, הצוף והצלקת של הוינקה חבויים כולם בתוך צינור הכותרת. עמוק בפרח.
כלומר, רק פרפרים או דבורים בעלות חדק מספיק ארוך יוכלו להגיע אל הצוף ויאביקו את הפרח הזה.
התמונות צולמו:
בהר בנטל ברמת הגולן, 21.3.2009
ברמת הנדיב, 16.2.2012
בשמורת פורה, 23.2.2012
התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.
לפני שאני מתחילה את הרשימה, יש לי בקשה.
כיון שתפוז לא מתקנים עדיין את האלבומים – התחלתי להעלות תמונות ל-Flickr. אבל שם יש לי מגבלות – מגבלות מקום, ומגבלות של כמות תמונות.
בעוד כ-5 רשומות אני אגיע אל המגבלות הללו, ואז יש לי 2 אפשרויות פעולה –
– לחפש מקום אחר לתמונות שלי (אם יש למישהו הצעה, אני אשמח לשמוע)
– להפסיק לפרסם, או לצמצמם מאד את הפעילות, לחזור לשיטת "מיני רשומה" – תמונה אחת בלבד, כמה מלים.
אני רוצה להמשיך לפרסם.
פרסמתי בפורום משוב בקשה לתפוז, שיתעדפו את בעיית האלבומים ויפתרו אותה. אני מבקשת מכל הקוראים שלי להכנס להודעה, ולהוסיף תגובה המצטרפת לבקשה שלי. אם תהיינה הרבה תגובות, אולי הם יתחילו לטפל בבעיה.
תודה לכולם.
כבר סיפרתי לכם שטיילנו בגולן – התחלנו עם הטופל האדום, שנמצא ממש בעליות מדרום לרמה – והמשכנו צפונה.
התחנה הבאה, לאחר הטופל, היתה בעין תאופיק – יער קק"ל, שיש ממנו תצפית יפה לכנרת, לטבריה ולגליל:
משם עלינו לאחו נוב. כבר הצגתי את הכלניות הנהדרות שפרחו שם – הן לא היו היחידות. האחו מלא פרחים.
כאן, מימין – רומוליאה סגלולית – הרומוליאות של דרום הגולן נחשבות לזן שונה מעט מזה של שאר הארץ.
ומשמאל – אחת החברות הקטנות של משפחת הציפורניים – קרנונית לקויה. קרנונית – בגלל הקרניים בעלי הכותרת.
מצאנו מקבצים של זהביות באחו, אני משערת שזו זהבית השלוחות – הדרך לוודא היא באמצעות הפקעת, ואני העדפתי להשאיר את הזהביות במקומן.
עדיין יש אלפי נרקיסים בשטח, וניחוחותיהם נישאים למרחק
בסופו של הסיור באחו נוב הצלחנו גם למצוא את איריס הביצות: שני האיריסים הראשונים פורחים! מאד שמחנו!
פתאום ראיתי פרפר. רדפתי אחריו במשך כמה וכמה דקות עד שהצלחתי ללכוד אותו בעין המצלמה: זהו צבעוני שקוף.
בדרכנו חזרה לאוטו, ראינו את היצור הבא:
לא, זו לא תולעת – זהו נחש. נחש קטן, שאורכו בערך 20 ס"מ ושמו נחשיל מצוי. זהו יצור אוהב לחות, שבד"כ נמצא מתחת לפני האדמה.
מאחו נוב נסענו צפונה. לפתע, לצד הדרך מוטי ראה משהו זז. חזרנו עם האוטו וראינו את התצפית המרגשת ביותר שלנו לטיול הזה (ולעוד כמה טיולים…) : חתול בר, מתרחק בשפיפה מהכביש – כדי שלא נתקיף אותו. יצור יפהפה!
עצרנו ליד מאגר בנטל, ושם פגשנו המוני איריסים, קטנים ותכולים: איריס הלבנון
בין האיריסים היו מקבצים מרהיבים של רקפות יווניות. (מקבץ לדוגמא תוכלו לראות בסוף הרשימה)
לא יכולנו להתעלם מהחרמון שנשקף אלינו מכל מקום – חרמון הסבא, הלבן והיפהפה.
העננצ'יקים אמרו שזה נראה כמו הר של גלידה!
את הטיול סיימנו ביער אודם – הג'ובה הגדולה. רשות הטבע והגנים מסדירה את האיזור כעת, הם מנגישים אותו לנכים.
מצד אחד, קצת חבל לי לראות איזור פראי כזה הופך לשביל סלול עם מצפור.
אבל זה סתם אגואיזם פרטי שלי. אני חושבת שההנגשה של הג'ובה לנכים היא חשובה וטובה. לאפשר לכל אדם לרדת לשם, ולהסתכל על השטח – זה בהחלט צעד חשוב וטוב.
אנחנו הסתכלנו על הפרחים שפרחו מסביב לשביל. כאן מעל ישנו שילוב של זהבית דמשקאית (בצהוב) עם נץ-חלב אזמלני (בלבן),
ולמטה – עוד איריס לבנון, משקיף על שולי הג'ובה הגדולה.
בין העצים הציצו המוני רקפות יווניות קטנות ונחמדות
ומצאנו גם מקבץ של קורידלית הסלעים – צמח נדיר, קרוב לעשנן שגדל בשולי חצרות בעיר.
התמונות צולמו כולן ברמת הגולן, בתאריך 11.2.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ב-Flickr.
פרחים, פרפרים וכל מיני 