שום הנגב – Allium rothii

a33

אני ממשיכה עם מין נוסף של שום שפגשתי רק לאחרונה: שום הנגב. 

a35

שום הנגב, כמו שאפשר לראות בתמונות, הוא שום יפהפה בעל עלים מרשימים ועלי כותרת לבנים, אך את עיקר תשומת הלב תופסים הצלקת והאבקנים שצבעם צבע בורדו עמוק. 

a36

כאן גם אפשר לראות למה התכוונתי ברשימה הקודמת, כשכתבתי על "שחלה עילית":  השחלה (שבעצם מתחילה להתפתח לפרי) היא הכדור הבורדו במרכז הפרח. אפשר לראות שעלי הכותרת והאבקנים מתחילים מתחתיה. 

a38

סיפרתי שבעולם יש כ-1,200 מינים שונים של שום. כדי לעדן את החלוקה, חילקו את הסוג לסקציות. סקציה היא קבוצה של חלק מהמינים באותו הסוג – מינים קרובים זה לזה מבחינה מורפולוגית וגנטית. 

a39 

כבר סיפרתי בעבר על סוג אחר שחולק לסקציות – האיריס.  למשל, איריסי ההיכל הגדולים והיפים הם סקציה בסוג איריס. 

a34

את השומים חילקו לשתים-עשרה סקציות שונות. לחמש מהן יש נציגים בארץ.
לכולן, כמובן, יש שמות לטיניים שלי (באופן אישי) די קשה לזכור. 

a40

ולכן בארץ נוהגים לקרוא להן על פי אחד המינים מהסקציה, לרוב – הנפוץ והבולט מין המינים. 

C61

אלו הן הסקציות –
סקצית Kaloprasum – לה יש נציג אחד בלבד בארץ – שום הגלגל – ולכן היא נקראת קבוצת שום הגלגל.
סקצית Allium – בעברית: קבוצת שום גבוה, וממנה הצגתי בבלוג את שום יריחו.
סקצית Codonoprasum – בעברית: קבוצת שום האבקנים, וממנה הצגתי בבלוג את שום האבקנים, שום סתווי והשום הצנוע.
סקצית Molium – בעברית: קבוצת שום משולש, ממנה הצגתי בבלוג את שום הכרמל.
סקצית Melanocrommyum – בעברית: קבוצת שום מזרחי, ממנה הצגתי בבלוג את שום תל אביב, שום אשרסון – וכעת גם את שום הנגב. 

A47

המאפיינים הבולטים של בני קבוצת השום המזרחי, אליה שייך שום הנגב, הם עלים רחבים ושטוחים בגובה הקרקע; גבעול עבה, והעובדה שלרוב אין להם את ריח השום האופייני. 

C57

שום הנגב גדל בארץ בעיקר בהר הנגב. הוא אוהב אזורים סלעיים – כמו שאפשר לראות מהתמונות – ונהניתי במיוחד לצלם אותו יחד עם ריבס המדבר: 

C58 

כשיורדים הגשמים הראשונים, מלבלבים עלי השום הרחבים. אחריהם עולה עמוד התפרחת, עם הניצן שנראה בהתחלה ככדור ירוק: 

C62

בתמונה הבאה אפשר לראות את השום מתחיל להפתח. העלה הירוק שעטף את הניצן מבהיר – זהו המתחל האופייני לכל המינים בסוג שום. 

C63

ואם כבר הזכרתי את ריבס המדבר היפהפה, שפורח ממש ליד השום – 

 c66

השנה הזדמן לי להגיע אל הריבסים פעמיים, בהפרש של שלושה שבועות. בראשית מרץ צלמתי ריבס מתחיל לפרוח מעל מכתש רמון – ממש מול קרני רמון: 

e001

ושלושה שבועות אחר כך, אותו צמח, פתוח יותר, בשיא הפריחה ואפילו מתחיל לחנוט פרי: 

e000 

את התמונות צלמתי בהר הנגב, בעיקר בבור חמת ובמעבר ערוד, בתאריך 26.3.2015
פרט לתמונת הריבס הצעיר, שהיא מתאריך 5.3.2015 

c65

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

c64

 

 

 

 

הבטחות צריך לקיים: ריבס המדבר – Rheum palaestinum


אי-שם בסוף דצמבר, פרסמתי תמונה של לבלוב עלים קטנטנים ואדומים – העלים של ריבס המדבר.
הבטחתי אז לחזור למדבר, כדי לראות את הריבס במלוא הדרו.

בסוף השבוע האחרון אכן חזרתי למדבר (בפעם הרביעית בחורף הזה) – כדי לראות איך גדלו אותם עלים קטנטנים.

 

גדלו יפה, נכון? למי שלא שם לב לקנה המידה, אני ממליצה להגדיל את התמונה על ידי הקלקה, ולהסתכל בצד שמאל למטה. כן, לא טעיתם: זוהי הנעל שלי. בכוונה השארתי אותה בתמונה. קוטר העלים מגיע ל-70 ס"מ בממוצע.
אפשר לראות את העורקים האדומים שיש במרכז העלה – תזכורת ללבלוב הצעיר מדצמבר:

ואז, במרכז העלים מתחיל לצאת ניצן:

נראה קצת כמו בקיעה של ביצת דינוזאור, לא?
הניצן מתפתח ומתחיל להתרומם על גבעול – או גזע, ומתחיל לפרוח.  

הגזע גדל, התפרחת נפתחת – וריבס בפריחה מלאה נראה כך :

  

הצמח בשיאו הוא בערך בגובה הברכיים – קצת יותר מחצי מטר. הפרחים הם אדמדמים – עם גוון צהבהב פה ושם.
הם קטנטנים, כיאה לבני משפחת הארכוביתיים – ומואבקים על ידי הרוח – כלומר, מפיצים את האבקה לכל עבר בתקווה שהרוח תשא אותה לפרח אחר – ותאביק אותו.

הפרח אמנם זעיר, אבל אם מסתכלים מקרוב  -הוא מאד נחמד:

ששה עלי כותרת, שלושה קטנים – ושלושה קטנטנים בינהם   , אבקנים גדולים. על כל צמח ישנם מאות פרחים קטנים כאילה. אחרי ההאבקה הם הופכים לפירות – שנראים כמו פנסים סיניים אדומים קטנים:

בלקסיקון מפה לצמחי ישראל, אבי שמידע כותב שהריבס הוא צמח גלגל.
כלומר, אחרי שהפירות מבשילים – הצמח כולו מתייבש; נעקר ממקומו – ומתגלגל ברוח. במהלך הגלגול הזה נושרים הזרעים ומתפזרים.
בעלים שלו השתמשו בעבר לבישול  – וגם כתרופה (חומר משלשל…) – אל תשאלו אותי איך זה מסתדר. הריבס הוא צמח מוגן – ואני לא מתכוונת לנסות ריבס בר. אני אסתפק בתרבותי שקונים בשוק.

ריבס המדבר הוא מין אנדמי לאיזורינו: הוא צומח אך ורק בהר הנגב ובהרי אדום. המין הקרוב לו ביותר הוא ריבס חרמוני – שגדל בחרמון, ובפסגות הרים גבוהים במזרח התיכון.

בסוף השבוע האחרון הצטרפתי שוב אל גל הפקח, הפעם במסגרת סקר בוטני בהר הנגב: נסענו  (תשעה אנשים) לנקודות מסויימות, ובדקנו כל מה שצומח שם. כל ציץ ועשב ניסינו להגדיר. זה היה מרתק.

בעצם, הסקר לא היה אמור לכלול את האיזור בו גדלים הריבסים. אבל גל החליט – במיוחד בשבילי – לשנות קצת את התכניות, וכן לכלול את נחל לוץ (האיזור שבו גדלים הריבסים) בסקר – ולהגיע אל הריבסים כבונוס.

נחל לוץ עמוס עכשיו בפריחה – מרבדים של מנתור המדבר מפיצים ריח מתוק, צובעים משטחים בורוד ומשתלבים עם מרבדים של אהרונסונית פקטורובסקי  בצהוב, בן שלח מנוצה בלבן – וצבעוני המדבר – אדומים מבהיקים.

אל הריבסים הגענו ממש לפני השקיעה – מה שאפשר לי לצלם גם כמה תמונות דרמטיות שכאילה:

המדרון היה מלא בריבסים, ומנוקד גם בשלל פרחים אחרים – אבל למען האמת, בעצירה הזו לא כל כך שמתי לב  מה פורח מסביב. בדקתי את הריבסים, אחד-אחד.

רציתי שוב להודות מעומק לבי לגל, הפקח של הר הנגב – על ארגון הסקר, על שינוי התכניות, על הריבס וכל שאר הדברים הנפלאים שראינו. במיוחד תודה על הגראנד פינאלה שהיה לנו: בחושך, בדרכנו חזרה אל מצפה רמון – ראינו קרקל צעיר – אבל אמיתי – ממש ממרחק קצר. הוא היה יפהפה.

כדאי מאד להקליק על התמונות על מנת להגדיל אותן ולראות כמה יפה הצמח הזה במדבר.
התמונות צולמו בנחל לוץ, 6.3.2010

 

תוספת: בעקבות כמה שאלות שנשאלתי – לכל מי שלא יודע מהו קרקל: קרקל הוא חתול בר גדול (כלומר, גדול יותר מחתול בית – אבל לא בגודל של נמר) , עם ציציות שיער באוזניים. לפי ההערכות, ישנם בין 150-200 קרקלים בארץ.
תמונות אפשר לראות באתר תצפית המצוין.

הבטחה לעתיד

 
בסוף השבוע האחרון נטשתי את המשפחה והבית, וירדתי לנגב.
הצטרפתי לסיורים של פקח של רשות הטבע והגנים בהר הנגב – לראות איך נראית עבודתו.
 
עבר עלי סופשבוע מרתק, מדהים ומיוחד – ראיתי את כל היופי והפלא שבמדבר, אבל ראיתי גם כמה קשה עבודתו של הפקח – גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית.
 
אני עוד מנסה להעביר למילים חלק ממה שחוויתי, ובינתיים – רק הצצה – הבטחה לעתיד, הבטחה שאני עוד אשוב השנה למדבר:
 

 
האדום האדמוני המדהים הזה, שצץ לו כך במדבר, וכל גדלו (כרגע) הוא כ-2 ס"מ, זהו ציץ של ריבס המדבר – Rheum palaestinum – צמח מדהים ממשפחת הארכוביתיים, שעוד לא פגשתי במלוא הדרו. למען האמת, זו היתה פגישתנו הראשונה.
 

 
אני אומרת שהצמח הוא "מדהים" – ואני אומרת זאת בלי שום הגזמה. שני הסנטימטרים הקטנים הללו יגדלו להיות עלים ענקיים שקוטרם בין חצי מטר למטר.
 
אז אני עוד אשוב למדבר, לראות את פריחת הריבס (ולא רק אותו)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
התמונות צולמו בתאריך 26.12.2009 בהר הנגב.