מיליוני עשים בעמק הפרפרים!


קראנו הרבה על עמק הפרפרים של רודוס, ומאד רצינו לבקר בו.  


הרבה מהאתרים בהם קראנו על העמק מזהירים שאין שם שום דבר מעניין… כמו שאפשר לראות בתמונות, אנחנו דווקא פגשנו המוני עשים !

ולכן היום אספר על העש ששמו: Euplagia quadripunctaria rhodosensis, ושמו העממי Jersey Tiger, כלומר טיגריס ג'רזי. טיגריס – בגלל הפסים הלבנים שלו. כמעט לכל בעל חיים מפוספס בעולם יש שם עממי שכולל את המילה "טיגריס"…

כיוון שהוא לא מרחף בארץ אין לו שם עברי. זהו העש ממשפחת הדובונים (כמו הדובון היפהפה שהצגתי בעבר) ומשמעות שם המין – quadripunctaria היא ארבע-נקודות, בגלל הנקודות השחורות על הכנפיים התחתונות. לכן בעברית אקרא לו דובון ארבע-הנקודות.
ברודוס נמצא תת מין מקומי של הדובון הזה – תת-מין רודוס, שאפשר לפגוש בעיקר בטורקיה ויוון.

הסיבה שחלק מהאנשים לא פוגשים את המחזות המרהיבים שאתם רואים בתמונות היא מחזור החיים של העשים. אנחנו מתפעלים בעיקר מהבוגרים – אך העשים עוברים גלגול מלא, ונראים אחרת בכל עונה.

העש מתחיל בתור ביצה. את חודשי הסתו – בין ספטמבר לדצמבר הוא מעביר בביצה. מן הביצה בוקע זחל קטנטן במהלך דצמבר, והוא ניזון מעלי העצים והצמחים סביבו במהלך החורף והאביב – מדצמבר  ועד אפריל. הוא מנצל את הזמן לאכול הרבה מאד ולגדול. בסביבות אפריל הזחלים מתגלמים. הבוגרים יוצאים מהגולם במהלך חודש יוני – ואז העמק מתמלא ברפרופי כנפיים. את הבוגרים אפשר לפגוש בקיץ, בין יוני לספטמבר. הם מזדווגים והנקבות מטילות את הביצים. בספטמבר הבוגרים מתים ומחזור חדש מתחיל. 


לבוגרים בעצם אין פה. הם לא אוכלים כלל, הם מסתמכים על האנרגיה שצברו כשהיו זחלים. הם מעדיפים להעביר את רוב הזמן במנוחה, על הסלעים הטחובים, העצים והעלים. לכן גם חשוב לא להטריד אותם – לא להרעיש, לא להשתולל וכמובן לא להכות על סלעים ועצים. אם הם נבהלים ומעופפים, הם מאבדים אנרגיה ואז ימותו מהר יותר – ואולי לא יספיקו להזדווג ולהטיל ביצים בשביל להתחיל מחזור חיים חדש. 

ראינו את הדובונים הללו על המוני צמחים. כל הסלעים הטחובים, רוב גזעי העצים והרבה עלים היו עמוסים בדובונים. בעבר, לפני שהיתה המודעות להגן עליהם – אנשים טיילו בכל העמק ולא רק בשביל המיועד, והיו דופקים על העצים והסלעים בשביל לראות מחזות מרהיבים של ענני דובונים. הדובונים היו קרובים להכחד מהמקום – אך למזלם ולמזלנו היוונים התעוררו בזמן, הפכו את המקום לשמורת טבע, פיזרו פקחים והוסיפו אנשים שיסבירו איך להתנהג נכון בשטח. 

כשמסתכלים על העשים הללו במצב מנוחה, הם נראים כמו משולשים בשחור-לבן. אבל בתעופה – מתגלות הכנפיים התחתונות האדומות-כתומות, והמחזה מרהיב. הם מרחפים כל כך מהר, שהם נראים כמו הבהוב כתום…

לא באמת הצלחתי לצלם אף אחד במצב תעופה – בתמונות הם נראים כמו מריחה כתומה. לכן הופתעתי לרגע כשראיתי אחד מרחף באוויר, כך שאפשר לראות את ארבע הנקודות:
אבל מיד שמתי לב לקורי העכביש… הדובון הזה נפל ברשת עכביש, ובעצם הוא ז"ל.  

בשפות שונות יש לדובונים הללו שמות עממיים רבים. שמו העממי ברוב המקומות הוא "דובון" – דובון מפוספס, דובון ספרדי, דובון רוסי וכדומה. באיטלקית הוא נקרא falena dell'edera – כלומר עש הקיסוס. ובאמת צילמנו אותם גם על עלי קיסוס החורש (ששמו הלטיני Hedera helix) – אבל גם על צמחים רבים נוספים…

בתמונה הראשונה ברשימה אפשר לראות דובונים על שערות שולמית מצויות. בנוסף, צילמתי דובונים על אלת המסטיק (Pistacia lentiscus): 

על עלי תאנה (Ficus carica):

גם ההדס המצוי (Myrtus communis) לא נמלט מהעשים הללו:

ראינו גם כמה עצי קטלב מצוי (Arbutus andrachne) כמו שיש בארץ. רק שבארץ הדובונים לא יושבים עליהם: 

הדולב המזרחי (Platanus orientalis) הוא עץ חובב מים, בארץ אפשר לראות אותו בנחל עמוד. גם בעמק הפרפרים היו עצי דולב והדובונים לא דילגו עליהם:

אבל העץ הנפוץ בעמק – העץ שאני מתכננת לו רשומה משלו – היה הליקווידמבר המזרחי: 


עלי הליקווידמבר דומים לאלו של הדולב, אבל הגזעים שונים. לדולב יש גזע בהיר וחלק:

ולליקווידמבר – גזע אפור מחוספס.

הדובונים בהחלט העדיפו את הליקווידמבר: הם כיסו את גזעי העצים כך שנראה שלרוב העצים יש בגד מיוחד בשחור-לבן.

על מנת להמחיש את הכמויות של הדובונים אפילו הסרטתי אותם: רוב השביל שהלכנו בו כלל מחזות כאלה, ובאמת היה קשה להפסיק לצלם: 

 אני מקווה שימשיכו לשמור על העשים הללו, הם באמת נהדרים.
את התמונות צילמתי בעמק הפרפרים ברודוס, בתאריך 6.7.2019.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

נמפית הקטלב – Charaxes jasius

DSCN8207

אני מפסיקה את הדיווחים על אנגליה (וKew Gardens) בשל פרפר. 

DSCN8210

ולא סתם פרפר. הגדול בפרפרי היום של ארצנו – נמפית הקטלב. 

DSCN8279

הפרפר הגדול בארץ הוא עש לילי ששמו שבתאי השקד, והוא בערך כפול בגודל מהנמפית הזו – וגם אותו טרם יצא לי לפגוש.
אבל היום אני מדברת על פרפר יום. 

DSCN8216

כלומר, פרפר שפעיל במשך היום. 

DSCN8225

נמפית הקטלב היא פרפר מרשים. מוטת הכנפיים של הזכר היא מעל 4 ס"מ, ושל הנקבה – 5 ס"מ. 

DSCN8242

השם העברי – נמפית – נגזר משם המשפחה – נמפיתיים – Nymphalidae – שמגיע מהנימפות היווניות 

DSCN8228

ונמפית הקטלב – כי הקטלב הוא העץ עליו הנקבה מטילה את ביציה. זהו הפונדקאי של הזחלים. 

DSCN8229

אבל הנמפית שלי – כמו שאפשר לראות בתמונות – לא הסתובבה על קטלב, אלא נעמדה על אלון. מדי פעם יצאה לריחוף מהיר בסביבה – ואז חזרה לנקודה בולטת, על מנת לתצפת. 

DSCN8240

זו התנהגות אופיינית לפרפרים זכרים טריטוריאליים. הם נעמדים במקום בולט בטריטוריה שלהם, ויוצאים לסיבובי אזהרה מפעם לפעם. הם יבריחו מהשטח כל פרפר, עש או שפירית שהם רואים – אלא אם זו נקבת נמפית קטלב. 

DSCN8249

אני משערת שהזכר הזה כבר עבר כמה קרבות – הכנפיים שלו מרוטות למדי, ופוגמות קצת ביופיו ובייחודו. 

DSCN8212

הנה, לשם השוואה, הנמפית שצלמתי על אותו אלון בשנה שעברה: זה פרט מושלם, אך לצערי הוא העדיף לברוח ממני – וצילמתי רק תמונה אחת שלו: 

ktalav

הפרט שפגשתי השנה היה סבלן יותר, עסק בהגנה על הטריטוריה שלו – אבל גם היה מרוט יותר. 

DSCN8258

השם העממי של נמפית הקטלב הוא Two-tailed Pasha – כלומר, פחה דו-זנב.
דו-זנב – בגלל שתי הבליטות בתחתית כל אחת מהכנפיים התחתונות. ופחה – כי הוא נראה מלכותי, שליט כזה. 

DSCN8269

ברשימה על סטירית הטבעת מדצמבר האחרון כתבתי שהמשאלות שלי הן:
לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים, ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה.
אז הצלחתי לצלם שוב את נמפית הקטלב, אבל אני מקווה לחזור אליה – הפעם גם למצוא פרט יפה יותר. (וכמובן, שאר הרצונות שלי עדין שרירים וקיימים) 

DSCN8270  

את התמונות צלמתי בגבעת ההגנה בכרמל, בתאריך 13.10.2015 וגם 10.9.2014

DSCN8276 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN8272

 

גם אני יצאתי לשלג!

בעקבות התמונות מירושלים של אנג`ולי, טליונת, מיקה ו-Ktumama– בנוסף לנגה ועינבלית שהציצו עם שלג מהגליל, ועוד כמה (סליחה אם שכחתי…) – גם אני הרגשתי צורך עז בשלג.

יצאנו לגליל – ובאופן טבעי למדי, הגענו לאיזור המירון.

כבר בדרך התפעלנו ממטעי עצי הפרי שהולבנו –

עלה גרניון נחמד הציץ אלינו מהשלג – אני חושבת שזה גרניון מאדים.

בעליה למירון פגשנו בלגן – ואת המשטרה… כבר חששתי שאנחנו עומדים לקבל שידור חוזר של הבלגן משנה שעברה, אבל הפעם המשטרה דווקא אישרה לאנשים להכנס עם המכוניות – כלומר, וויסתו את התנועה ולא חסמו אותה. אז לאחר שיחה עם שני שוטרים אדיבים, עלינו עם האוטו אל הפסגה.

בדרך עצרנו ליד עצי הקטלב. אני מאד אוהבת את הקטלב – הוא עץ יפהפה, הגזע האדמדם, העלים הירוקים – ובתוספת שלג זה באמת נפלא!

ככל שעלינו למעלה, השלג היה אבקתי, טהור ורך ויפהפה. תענוג שעדין לא הפשיר-וקפא מחדש. רק כמה עלי שלכת נפלו עליו וקישטו אותו

בפסגה השלג היה עמוק למדי – כחצי מטר – והקיף ברכות את עצי האלון

השקפנו לכיוון חורבת בק – האלון הבודד הגדול נראה נפלא עם השלג סביבו

צילמתי תמונה פנורמית (מודבקת מכמה תמונות) של השטח –

אחרי שנהנינו בשלג, זרקנו כדורי שלג, והשתוללנו קצת – נסענו לג`יש, לארוחת צהרים. באחת החצרות בכפר ראינו "חתול שלג" –

תראו איזה יופי נראה ג`יש בשלג, עם העננים הנהדרים בשמים –

זהו ההר ממול ג`יש, שם צילמתי בנובמבר האחרון את האחילוף הקטן

צלמתי את התמונות במירון ובסביבותיו בתאריך 10.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

פירות הקטלב המצוי

בשבוע שעבר בקרתי בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב – ושמחתי לגלות שעצי הקטלב עמוסי פרי.

חוץ מזה, עופר D פרסם רשימה על עץ קטלב שהוא צלם ליד ביתו החדש בקליפורניה.
אמנם זהו לא הקטלב "שלנו", אבל "הכל נשאר במשפחה"

לא כולם אוהבים את פירות הקטלב. זה מה שנקרא "טעם נרכש", ולא כולם מתפעלים ממנו.

מוטי, למשל, לא מאד אוהב אותם. הוא טוען שיש בהם עפיצות שלא נעימה לחיכו.
מיכל של Anguly, לעומתו – ממש התלהבה מהם בפגישתנו האחרונה, ורק ביקשה שאקטוף לה עוד ועוד…

אני אוהבת את פירות הקטלב. צריך לשים לב לא לקטוף כשהם עוד בוסר, כמו בתמונה הזו  –

אלא לאסוף אותם כשהצבע אדום ויפה, והמרקם רך מעט. כמו מרקם של אפרסק קצת-בשל-מדי. אז הם מתוקים וטובים.  

כבר כתבתי בעבר רשימה על הקטלב, כולל אגדה (יפה ומיוחדת, ללא מוות) – אתם מוזמנים לחזור לקרוא אותה,

 בארץ אפשר למצוא קטלבים בכרמל, בגליל, בהרי יהודה.
בעולם הם גדלים באגן הים התיכון וממשיכים מזרחה באסיה.

הפירות מבשילים בנובמבר-דצמבר, וזה בהחלט כיף לקטוף חופן קטלבים ולאכול, ישר מן העץ!  

 

התמונות צולמו – והפירות נאכלו – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, בתאריך 28.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קטלב מצוי – Arbutus andrachne

היום אני מציגה עץ – עץ יפהפה, עם גזע אדום – הקְטָלָב.
אני חושבת שהקטלב הוא באמת אחד העצים היפים ביותר שיש.

 

שילוב הצבעים – של הגזע בגוון אדום-יין עם העלים הירוקים והפרחים הלבנים – או הפירות האדומים – נפלא בעיני.
הגזע של הקטלב, וגם הענפים – נראים מאד שריריים.

אני מאמינה שרובכם מכירים את האגדה על הבן שקטל את אביו בגלל חילוקי דיעות, או אהבה, או כל מיני סיבות אחרות – ומדמו של האב צמח עץ הקטלב. אני לא אוהבת את האגדה הזו. יש בה יותר מדי מוות.
אצלינו מספרים אגדה נחמדה יותר – אגדת הקטלב והיונה.

מספרים על הקטלב, שצמח לו באירופה – והיתה לו חברה טובה – יונה. היונה היתה מתעופפת לה מצד לצד, ובכל ערב מגיעה אל בין ענפי הקטלב – לנוח את מנוחת הלילה, ולספר לקטלב על מסעותיה. היא נהגה לתאר לו את המראות והמקומות שהיתה בהם, יצורים שונים שפגשה וכדומה.

הקטלב מאד אהב את היונה ואת סיפוריה.

יום אחד, הגיעה היונה אל הקטלב בהתרגשות: תקשיב, היום הייתי במקום מקסים! יפהפה! כל כך נפלא שם, מעודי לא ראיתי כזו ארץ יפהפיה!

הקטלב התעניין מאד – איפה היית? מהו המקום הזה?

והיונה הסבירה בהתלהבות – הייתי בארץ ישראל. זו ארץ כל כך יפה! והנוף מההרים – במיוחד מראשי ההרים – פשוט עוצר נשימה. כדאי לך לבוא ולראות! כל כך כדאי!

"אבל אני עץ…" אמר הקטלב – "איך אני אבוא?"

אך היונה לא ויתרה, והמשיכה לתאר את ארץ ישראל עד שסקרנותו של הקטלב ניצתה, והוא החליט לנסות להגיע לשם.

אך לקטלב אין רגלים. יש לו שורשים… הוא שלף – לאט…לאט… את שורשיו, והתחיל להתקדם במורד ההר עליו הוא התגורר – בזהירות, מטה מטה. שורש אחר שורש זזו להם במורד ההר.

אחרי זמן ארוך מאד, עם עידוד וליווי מהיונה – הגיע הקטלב לים התיכון. הוא נרתע קצת ממי המלח – אבל היונה המשיכה לעודד אותו, ולספר לו על יופיה של ארץ ישראל, והוא אמר לעצמו – נו, עשיתי את הדרך עד כאן – ולא אמשיך?!

ירד הקטלב לים, והחל לצוף… הוא כיוון את השורשים שיעזרו לו לנווט – והיונה הראתה לו את הדרך, וכך הוא הגיע אל ארץ ישראל…

והיונה המשיכה להאיץ בקטלב – בוא! עלה למעלה! הנוף מההרים עוצר נשימה!

הקטלב היה כבר עייף מהשחיה הארוכה, אבל הוא התחיל לטפס… ולטפס… שורש, אחר שורש… ענף לפה, ענף לשם… הטיפוס ארך וארך – וכל אותו הזמן, היונה מרחפת סביבו… טסה במעלה ההר לפסגה – וחוזרת אליו, עם כמה מילות עידוד. ושוב – טסה, וחוזרת – "נו! אתה כבר באמצע העליה! ממש כדאי לך להמשיך!"

הקטלב הסתכל סביבו, והנוף באמת מרהיב – הרים, עמקים – והים במרחק… במאמץ כביר הוא ניסה עוד לטפס – מושך את הגזע עוד קצת, כולו מזיע, כולו אדום ממאמץ!

השרירים שלו התנפחו והיו מאד מאומצים…

בסופו של דבר, הקטלב עצר. די! עד כאן! לכאן הגעתי – וכאן אעצור. מכאן אני לא ממשיך.

"אבל אבל אבל…" קראה היונה – "אתה כל כך קרוב! הנה הפסגה שם – ממש לא רחוק מעליך! "

"אני מצטער, יונתי" גנח הקטלב. "פה אני נשאר"

ושם הוא באמת נשאר. ועד היום, אנחנו פוגשים את הקטלב, כולו אדום ממאמץ, שריריו משורגים ומאומצים – אפשר לראות את זה יפה בתמונה הבאה.

ותמיד הוא באמצע ההר. לא על הפסגה.

 

לקטלב יש פירות אדומים – ובעונת הסתיו, כשהם מבשילים ומתרככים – אני מאד אוהבת לאכול אותם. גם הציפורים. אבל… לא כולם אוהבים. מוטי, למשל, טוען שיש להם מין "עפיצות" וטעם לוואי – שמפריעים לו.

הפרחים של הקטלב נראים כמו כוסות קטנות הפוכות. הם גדלים באשכולות פרחים, והם מאד חינניים. יש להם צוף נוזלי, שמושך אליהם זבובי רחף ודבורים.

בגן הבוטני בירושלים, בגבעת רם – פגשתי את העץ הבא. דומה מאד לקטלב, אך… לא זהה. זהו Arbutus unedo – קטלב אירופאי. הכינוי שלו באנגלית הוא Strawberry tree. הפירות שלו גדולים יותר, ובהחלט טעימים יותר מפירות הקטלב שלנו.

זהו הקטלב שנשאר באירופה, ולא בא עם היונה לארץ. רואים שהוא פחות שרירי – הוא לא התאמץ כל כך בדרכו הארוכה לארצנו…

את התמונות צלמתי בהרי יהודה, הכרמל והגליל העליון בשנים 2006-2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמנונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 אנחנו יוצאים מחר לכמה ימים הרחק מהמחשב… ניפגש בהמשך השבוע