צפרדע נחלים – Pelophylax ridibundus

DSCN5712

היום אני מספרת על צפרדעים. אחד מבעלי החיים החביבים ביותר שאפשר לפגוש. 

DSCN5717

צפרדע הנחלים היא דו-חי, כלומר היא מבלה את חייה במים ומחוץ להם, וזקוקה גם למים וגם ליבשה על מנת לשרוד. 

IMG_8740

הצפרדעים יכולות להיות ירוקות, חומות, או שילוב גווני ירוק וחום. 

DSCN5706

הבעת הפנים שלהם מאד משעשעת בעיני, מין הבעה פלגמטית לא מרוצה, אבל העיניים מאד ערניות. 

DSCN5716

מחזור החיים של הצפרדע הוא בהחלט מיוחד ומעניין. צפרדעים – לא עושות אהבה. No Sex for them… כלומר, יש מפגש – אבל אין באמת מגע. 

DSCN4559

הזכר והנקבה שוחים יחד, הצפרדע הנקבה משריצה כמה אלפי ביצים לא-מופרות למים  – לנחל, לשלולית – לאן שאפשר.
הזכר מפריש זרע למים, וכך הוא מפרה את הביצים. זוהי הפריה חיצונית. 

DSCN6629

מהביצים המופרות בוקעים הראשנים. הראשנים נראים כמו ראש קטן עם זנב – ממש לא כמו הבוגרים. הם גם נושמים עם זימים, כמו דגים. אבל הם גדלים ומתפתחים, 

DSCN5744

הראשנים מפתחים רגלים וריאות. כאן בתמונה אפשר לראות שלראשן שצילמתי כבר יש התחלה של רגלים אחוריות קטנות ולבנות: 

DSCN5740

הגלגול מראשן לצפרדע כולל שלושה שלבים: בשלב הראשון מופיעות הרגלים האחוריות, בשלב השני – הרגלים הקדמיות; ובסוף נעלם הזנב.

DSCN4560

בשלב הזה הצפרדע יכולה כבר לצאת מהמים – יש לה ריאות והיא מסתדרת במים ומחוץ להם. 

DSCN6632

רק צפרדעים בוגרות יכולות להתרבות. הצעירות לא. 

DSCN5724

הצפרדעים גרות בצמוד למקווי מים, ואם אין מקווים זמינים – הן תמצאנה כל מקום אפשרי. 

 DSCN4564  

ולכן בתל אביב, המקום הנוח למצוא אותן הוא… בחממה הטרופית של הגן הבוטני. שם תמיד יש מים, הטמפרטורה חמימה ונוחה – והצפרדעים משגשגות. 

DSCN5720

את התמונות צלמתי
בנחל כזיב, 10.5.2013
בחניון האגם בכרמל, בתאריכים 31.5.2015 ו-7.6.2015,
ובגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב בתאריך 3.9.2015 

DSCN5709

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN4550

סקר טבע עירוני ברעננה

asis01

ברשימה על שנונית השפלה, אמא של יותם שאלה אותי על סקר הטבע העירוני. החלטתי שהתשובה מצדיקה רשימה מלאה.
בשנים האחרונות החברה להגנת הטבע עורכת סקרי טבע עירוניים בערים שונות בארץ. 

PL01

הרעיון הוא פשוט: המדינה שלנו היא מדינה צפופה מאד – מהצפופות בעולם. כמות התושבים עולה בהתמדה, והארץ עוברת תהליכים של עיור מואץ – בונים עוד ועוד. 

PL03

זה, כמובן, מגיע על חשבון הטבע. פחות שדות פתוחים (כמו שהיו להרבה מאיתנו במרחק הליכה מהבית כשהיינו ילדים), פחות פרדסים ושדות חקלאיים צמודים לעיר, ויותר שכונות, רצוי בבניה רוויה – רבי קומות זה לצד זה. 

asis04

במסגרת הסקר, אנחנו – הסוקרים – מסתובבים בשדות פתוחים שנשארו בעיר, בשולי נחלים, בגנים ציבוריים וגם באזורים הפתוחים צמוד לעיר מסביב לה, ובודקים מה נשאר – מחפשים צמחים ובעלי חיים שנשארו בסביבה.

אני אחראית בעיקר על הצד הבוטני, ובנוסף – ישנו סוקר צפר, שמאתר את הציפורים בשטח; וחלקים נסקרים גם על ידי מומחית זוחלים (פגשתי אותה. אישה מדהימה, ולא מפחדת מנחשי צפע! לא יאומן!). 

clovers

כבר כתבתי על סקרי הטבע שהשתתפתי בהם בכפר-סבא ובהוד השרון, והשנה נערך סקר דומה ברעננה. בכל סקר יש מציאות. למשל, במרכז רעננה מצאתי פרדס שכולו אדום מפריחת פרגים: 

asis02

אחת המציאות החשובות שמצאנו היתה מחפורת בשולי העבודות על כביש 531. זהו אזור שייסלל, וכל הטבע שבו אמור להיות מושמד. הדחפורים העובדים על הכביש יצרו מחפורת, שהתמלאה מי גשמים. צפרדעים ואילניות ניצלו את השלוליות והטילו בהן ביצים – ומהן בקעו ראשנים.

אנחנו ראינו את הראשנים, ודיווחנו לעירית רעננה, שיחד עם היחידה האזורית לאיכות הסביבה בשרון מיד יצאו למבצע הצלה: הם אספו מאות ראשנים בדליים, והעבירו אותם אל בריכת רשפון – בריכת מים קבועה – שם יוכלו הראשנים להמשיך את התפתחותם.

בתמונות כאן אפשר לראות מימין את המחפורת והראשנים, ומשמאל – תעלת מים בין פרדסים, מלאת פסולת בנין, אך צפרדעים גדלות בה. 

frogs

כן, זה הצד הפחות מוצלח של העסק – הרבה פעמים אנחנו מוצאים נקודות שאנשים פשוט זרקו בהן פסולת – פסולת בנין, פסולת גינון או סתם זבל – במקום לפנות לאתר מוסדר. אנחנו מדווחים גם על הנקודות הללו, במטרה שהעיריות יפנו משם את הזבל, וינקו את האתר. 

asis03

כמובן, בעיר אפשר למצוא גם מינים תרבותיים – צמחים שנשתלו בכוונה על ידי האדם, ובעלי חיים שהובאו בכוונה. ברעננה, למשל יש שאריות פרדסים, ברבורים שהובאו לפארק העירוני, ופרחי גינון כמו הדייטס הדרום-אפריקאי. 

CULTIVATE

חלק מהמינים הופכים להיות מינים פולשים – הם מצליחים להתרחק מהעיר ולהשתלט על שטחים טבעיים, ואז הם משנים את המערך האקולוגי העדין בטבע. בקולאז' הבא כינסתי כמה מהפולשים הבעייתיים שמצאנו ברעננה.
אזכיר את השיטה הכחלחלה – עץ שנשתל פה על ידי הבריטים, ובזמן האחרון רשות הטבע והגנים התחילה במאמצים לעקור את השיטים משמורות הטבע, ולאפשר לשיחים ולצמחים המקומיים להתרבות;
החמציץ הנטוי – שחונק את כל הצמחיה בדרכו, מתרבה באופן וגטטיבי (כלומר, הבצלים של הצמח מתפצלים לבצלי משנה וצומחים עוד ועוד) ומכסה המון שטחים – ועדיין לא מצאו איך להלחם בו;
והאמברוסיה המכונסת – פולש חדש יחסית, שהבעיה שלו היא שהוא צמח אלרגני חריף – אבקת הפרחים מתפזרת ברוח, ואנשים רבים רגישים לה. 

invasive

אנחנו מחפשים – ומוצאים – פינות נחמדות, שאפשר לראות בהן את הטבע והעיר יחדיו.

בשנים האחרונות המודעות לטבע גדלה – והעיריות מתחילות לגנן בצמחים מקומיים. עירית נתניה הגדילה לעשות, יש להם אקולוגית עירונית שדואגת לפזר זרעי צמחים מקומיים באיי תנועה ובשולי דרכים.
עירית רעננה גם היא הקצתה כמה אתרים, בשולי גנים ציבוריים ובשיתוף ילדי העיר הם פיזרו זרעים של צמחים מקומיים. התוצאות ממש נהדרות.
נושא נוסף שתופס תאוצה הוא גינות כלבים – שטחים בהם בעלי כלבים יכולים לשחרר את כלביהם לשחק ולהתרוצץ, כך שלא יפחידו ילדים בגינות הציבוריות.

NC02

הנה כמה מהצמחים המיוחדים שפגשתי ברעננה – אמנם הרותם, האלקנה והחצב אינם נדירים, אך באזורים עירוניים קשה למצוא אותם. החוחן הקרדני הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. 

Special

גם במדשאות בגנים הציבוריים אפשר למצוא פרחים – לרוב מינים קטנים למדי. כבר סקרתי בבלוג את אחד הנפוצים – ילקוט הרועים. כאן אפשר לראות ארבעה מינים שמצאתי במדשאות רעננה: 

lawn

גם עצים מאד חשובים לנו. העצים תורמים חמצן, נותנים צל, ועוזרים להוריד מעט את החום – ממש כמו בשיר של נעמי שמר, כיצד שוברים חמסין.
בשנים האחרונות התחילו להעריך את שווי העצים בכסף. עץ בוגר בעיר יכול להיות שווה עשרות אלפי דולרים. בשרון, העצים המיוחדים ביותר הם אלוני התבור, השיזף המצוי והאשלים. 

trees

ומה בקשר לבעלי חיים? הנפוצים ביותר הם כמובן החרקים. חיפושיות, פרפרים, עשים ופשפשים מסתדרים לא רע בשדות וגם בגנים הציבוריים. כאן אפשר לראות מגוון קטן מתוכם: 

bugs

אבל הבולטים ביותר הם העופות. אפשר לשמוע את שירתם, ולראות אותם – אפילו בתל אביב. ואם יש הרבה מזל, אפשר גם לפגוש קינון – קן עם ביצים. כמובן, אסור לגעת בקן ורצוי להתרחק. את התמונה צלמתי ממרחק בטוח, כדי לא להפריע לקינון. גם חלק מהציפורים ברשימה הקודמת הן מרעננה. 

birds0

את המידע שאנחנו אוספים אנחנו מעבירים לעיריות בצורה מעובדת. אנחנו מאתרים אזורים איכותיים – אזורים שיש בהם אוכלוסית בעלי חיים או צמחים ייחודיים, וממליצים לעיריה לשמר אותם.
אמנם לחברה להגנת הטבע אין סמכויות ניהוליות, אנחנו לא יכולים לחייב את העיריות לשמור על שטחים מסויימים – אך כיום יש יותר הכרה בחשיבות הנושא – יותר ויותר אנשים מבינים שחשוב לחיות לצד הטבע, לתת לטבע להתקיים סביבנו. זה תורם לאיכות האוויר ולאיכות החיים שלנו. גם העיריות מבינות את זה, ובמקומות רבים יש שיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע – למען התושבים ולמען הטבע יחדיו.  

PL02 

עוד ועוד ערים מצטרפות לסקרים – אני הייתי שותפה לסקרים בכפר סבא ובהוד השרון, פרט אליהם אני יודעת שנערכו סקרים בחיפה, פרדס חנה, פתח תקווה, גבעתיים – וכעת מתוכננים סקרים בערים נוספות, כמו נס ציונה, אופקים ואפילו אילת. סקרים נעשים גם במקומות נוספים.
אני מקווה שזהו סימן לטובה, ושנוכל לקדם אתרים טבעיים סביבנו. אנחנו מדינה צפופה – בממוצע, יש מעל 300 אנשים המתגוררים בכל קמ"ר בארץ. ובכל זאת אפשר עוד לפגוש כאן צבאים, יעלים ובעלי חיים מיוחדים – וגם כל מיני סחלביםאיריסים ושלל פרחים נפלאים. 

Vetch-Milkvetch

את התמונות צלמתי ברעננה, בין מרץ למאי 2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אם אתם רוצים להיות מעורבים בטבע העירוני – חפשו בפייסבוק קבוצות "טבע עירוני".
למשל:

 טבע רענני – טבע עירוני ברעננה
 טבע עירוני בערי השרון הדרומי – לרעננה, כפ"ס, הוד השרון וסביבתם
 קבוצת טבע עירוני בפרדס חנה-כרכור
 קבוצת טבע עירוני בפתח תקווה
 קבוצת טבע עירוני בבאר-שבע
 קהילת טבע וחינוך בחיפה 

NC01

טבע עירוני: תחנת הצפרות בגן סאקר, ירושלים – חלק שני

המשך הסיור בתחנת הצפרות בירושלים. הקליקו לחלק הראשון.

רוב הציפורים שראיתי בתחנת הצפרות היו צוצלות, דרורים ובולבולים – ציפורים שאני רואה בכל מקום, ולא צריכה לנסוע במיוחד לירושלים בשביל לפגוש אותן.
אבל פה ושם הגיעו כמה מיוחדות, כמו קנית – ציפור שאוהבת להתחבא בסבך ביצה, ופה היא מתחבאת בין עליו של האיריס הענף:
אבנר מספר שעופות מים מתחילים לגלות את הבריכה, וכבר ביקרו אצלם אנפית גמדית וכמה לבניות.

גם נקר סורי עבר מעלינו, בין העצים. לצערי, הוא לא נשאר לדגמן לי מספיק זמן. 

נקבת הסבכי שחור-הכיפה, לעומת זאת, שיתפה איתי פעולה ועמדה בסבלנות על ענף עד שהצלחתי לצלם תמונה טובה שלה.

בבריכה חיות המון צפרדעים – שומעים אותן מכל עבר, לראות קצת יותר קשה כי הן חבויות בבוץ. אבנר מספר שהוא ראה פעם אחת שלדג לבן-חזה יורד ותופס חמש צפרדעים בזו אחר זו…
לא נראה שזה פגע במיוחד באוכלוסיה. למשל, בתמונה הבאה יש ארבע צפרדעים. (וזו הסיבה שלא הורדתי מהתמונה את החלקים עם הענפים המטושטשים…)

בשטח הפתוח של התחנה נשמרת הצמחיה טבעית. עכשיו רוב הפרחים כבר גמרו לפרוח, ומצאתי צלע-שור קטנה: פרח קטן ועדין ממשפחת הסוככיים:

ומה לגבי פרפרים? המוני פרפרים מרפרפים בשטח. בודדים הצלחתי לצלם.
למשל, לבנין הכרוב –

כחליל השברק – שהגב שלו בצבע כחול מטלי משגע

כחליל האפון נהנה מאד מפרחי אחירתם החורש. שימו לב שגם אצלו, כמו לכחליל האשחר, יש ראש מדומה עם שנצים דמויי מחושים בחלק האחורי של הכנפיים –

גם סטיריות היו – ראיתי סטירית פקוחה וגם את סטירית היבלית. צלמתי סטירית משויישת שנהנתה מצוף של דרדר מצוי –

לפתע שמעתי זמזום חזק, ממש הליקופטר מעלי… הסתכלתי וראיתי משהו שחור וגדול (גדול יחסית לחרק…). הוא נחת על שיח צלף קוצני, ואני התקרבתי כדי לצלם:
זהו קפנודיס השקד. חיפושית גדולה (כמעט 5 ס"מ אורכה), שהפונדקאי שלה הוא עץ השקד. הבעיה היא שזחלי הקפנודיס הורסים את עצי השקד והורגים אותם, ולכן החיפושית הזו נחשבת למזיק רציני לחקלאות.

הסתובבתי עוד קצת בשטח התחנה, ראיתי שרקרקים ופשושים שבאו לבקר,
הודיתי לאבנר על הסיור המקיף וההסברים היפים.
בדרך לאוטו, על עץ ברוש, פגשתי שוב את הסבכית שחורת-הכיפה. עכשיו אני כבר מזהה אותה בעצמי:

התמונות צולמו בתחנת הצפרות בירושלים, בתאריך 15.5.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
וגם מוזמנים לבקר בתחנה המקסימה הזו.

 

 

טבע עירוני: תחנת הצפרות בגן סאקר, ירושלים

"אולי תבואי לבקר גם אצלינו?" שאל אותי אבנר. ולמען האמת, כבר כמה זמן אני חושבת על ביקור בתחנת הצפרות בירושלים. אז באתי.

תחנת הצפרות של ירושלים הוקמה בשנת 1994 ע"י עמיר בלבן, ושותפים נוספים מהחברה להגנת הטבע. היא נמצאת בין גן הורדים לגן סאקר למתחם הכנסת.
המקום נעים ויפהפה, בנוי בחשיבה אקולוגית – יש דגש על מחזור חומרים, שימוש בצמחיה מקומית, ויש גם בריכת מים קטנה שמאחוריה יש מסתור בו אפשר לשבת ולצפות בציפורים, בלי להפחיד אותן.

הגעתי לתחנה, ומצאתי מדריך ומדריכה, מולם יושבים עשרה בני נוער, והם מדברים על ציפורים ופרפרים. נשארתי להקשיב, ונהניתי לראות איך בני הנוער מתעניינים בציפורים – במיוחד בזו שהחזיק המדריך.
המדריכה לקחה את הילדים לסיור בשטח עם משקפות ומגדירים, ואני ניגשתי לומר שלום למדריך – אבנר, שהזמין אותי.
אבנר שמח לקראתי, ולאחר שטִבָּע ושחרר את אחרונות הציפורים שנלכדו באותו בוקר – אפילו ערך לי סיור מקיף בשטח התחנה.

עד סוף מאי, כל בוקר מתבצע טיבוע בתחנה. צריך לבוא מוקדם – אם תגיעו בסביבות 7-8 בבוקר זה יהיה מצוין: אני ראיתי רק את סוף התהליך.
מעניין מאד לראות את אנשי התחנה לוכדים ציפורים, ואז שוקלים ומודדים אותן, מטבעים אותן – ומשחררים.
ציפורי שיר הן יצורים קטנים ועדינים. למשל, השיחנית הקטנה שבתמונה מעל שוקלת 9 גרם בלבד.

התחלתי במסתור, והסתכלתי סביב. בצד עומד שולחן ועליו הניחו פירות – הדרורים מאד נהנו מהאבטיח, ומאוחר יותר ראיתי גם שחרור מגיע ואוכל ממנו.

אבנר מספר שציפורים שמקננות בכל העיר כבר מכירות את אתר התחנה בתור מקום למצוא בו מזון ומסתור, וגם אם אינן מתגוררות ומקננות בשטח – הן באות לאכול בתחום התחנה.
חלקן מקננות ממש קרוב, כמו למשל – קן הצוצלות הזה, שנמצא בתוך בנין התחנה.

בבריכה הקטנה שתלו מגוון צמחי מים שחלקם נדירים ובסכנת הכחדה, כמו איריס ענף

נימפאה לבנה – מין שנכחד מהטבע, וכיום ניתן לפגוש אותו רק בגנים בוטניים. 

וחמשן זוחל – מין נדיר נוסף, שאני מכירה ממערת פער בגליל העליון.

הבריכה בנויה בצורה חכמה – יש בריכונת קטנה שממנה יורדים המים במפל בגובה 30 ס"מ, וממשיכים בפלג קטן אל הבריכה המרכזית.
הרבה ציפורים באות לבריכונת הקטנה, להתרחץ במים ולשתות אותם, למשל – בולבול צהוב-שת

וגם נקבת סבכי שחור-כיפה –

הרשימה מתארכת, ויש לי עוד הרבה מה לספר ולהראות, ולכן אני אסיים פה: המשך יבוא!
התמונות צולמו כולן ב-15.5.2012, בתחנת הצפרות בירושלים, מומלץ לבוא לבקר – פתוח גם בסופי שבוע.
הציפורים בתמונה הראשונה והאחרונה הן דרור הבית,
בתמונה השניה זו צפרדע נחלים מהבריכה,
וכתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אילנית מצויה ועוד דוחיים

ביום רביעי, במסגרת השתלמות רת"ם, טיילנו במאגרי מים בדרום רמת הגולן. היינו במקומות מיוחדים מאד, חלקם שלוליות מתייבשות, חלקם מעיינות, וגם מאגר מים סכור.
הפעם, פרט למספר צמחים מיוחדים – לכדו את עיני האילניות. ליד כל שלולית או ביצה שהיו בהם מים, קיפצו אילניות. – אילנית מצויה – Hyla savigni.
הראשונה שראיתי היתה בוגרת – באורך של כארבעה סנטימטרים –

 

אבל הרוב היו צעירות-קטנטנות, באורך של סנטימטר אחד ומטה.

האילנית אינה צפרדע! היא שייכת – כמו הצפרדע – לסדרת חסרי הזנב במחלקת הדוחיים, אבל היא בת למשפחה נפרדת.
בסיור רת"ם, הצמחיה מסביבנו רחשה אילניות. כל צעד גרם לעשר אילניות לקפץ ולברוח הרחק מאיתנו…

מחלקת הדוחיים – זהו תרגום של המילה היוונית Amphibia – שפירושה חיים דו-צדדיים. ראשן האילנית בוקע מביצה במים, וחי במים במשך פרק חייו הראשון. הראשן נראה כראש עם זנב, ללא גפיים וללא איברים נוספים.
במשך הזמן, מתפתחים האיברים – הגוף גדל, והגפיים צומחות. בסופו של דבר, הזנב נעלם. קצב ההתפתחות תלוי בסביבה – אבל בד"כ תוך שנה הוא מגיע לבגרות. אילניות יכולות לחיות כ-20 שנים.
כאן אפשר לראות אילנית זעירה, שעוד לא סיימה את ההתפתחות – ועדיין יש לה זנב:

האילנית אוהבת לשהות על עצים ושיחים בקרבת המים, ומכאן שמה. רוב האילניות ירוקות, אבל זה לא קבוע – הן מחליפות צבע במהירות בהתאם לסביבתן: חום, חום-שחור, אפרפר, ירקרק, צהוב – ולפעמים גם כתמים – ירוק מנומר בנקודות אפורות, וכיו"ב.
בדרך כלל, צבעם של אילניות שיושבות על העלים והצמחים – יהיה ירוק. אילו שבבוץ – יהיו חומות-אפורות. אילו שעל גזעי עצים – יהיו חומות-מנומרות…
מה שקבוע הוא צבע הגחון – הוא תמיד בהיר.

חלקן נראו לי כמו אבני חן זעירות על העלים:

בתמונה הבאה אפשר לראות אילנית בוגרת (שפגשתי בכרמל, 19.2.2005) – שימו לב לגוף החלקלק, ולעיניים שמוסוות על ידי הפס החום לאורך גופה –

האילניות, כאמור, חיות במקווי מים. מקווי המים בארץ התמעטו מאד, ואיתם גם בעלי החיים הגרים שם. כיום אפשר לפגוש אילניות במישור החוף בשלולית דורה בנתניה, בבאסה בהרצליה, ובעוד כמה בריכות עונתיות. בהרים מצבן טוב יותר – הן חיות ליד מעיינות שונים.
לפי הכתוב באתר החברה להגנת הטבע, בעשר השנים האחרונות חלה הפחתה של למעלה מ-30% במספר אתרי-ההטלה הפעילים. כיום גם האילנית היא מין אדום – כלומר, מין בסכנת הכחדה.
באחד המעיינות שהיינו בהם, ראיתי אבן קטנה – ועליה מתחממות שתי אילניות. אני מזכירה שכל אחת מהן היא בגול של סנטימטר לערך… כל קנה המידה פה פצפון:

הזוג הזה (וגם האחת שעברה בשחיה לידן) מאד מצא חן בעיני – אז התעכבתי שם:

אחת האילניות שצלמתי החליטה שהיא לא רוצה להיות האובייקט: היא מעדיפה להיות הצלם. ולכן היא קיפצה לה על מצלמתו של עמית (מנהל פורום שמירת טבע) – במטרה להגיע לצד הצלם:  

אחד הצמחים הנפוצים מסביב לשלוליות המים הוא פספלון דו-טורי – ועליו מטפסת האילנית כאן:

בארצנו חיו בעבר שבעה מינים של דוחיים, ואחד מהם נכחד מהעולם (לא רק מהארץ).
מתוך שבעת המינים הללו, שני מינים הם מסדרת בעלי-הזנב – טריטון הפסים וסלמנדרה כתומה – שניהם מאד נדירים כיום.
חמשת המינים האחרים הם מסדרת חסרי הזנב – כלומר, צפרדעים וקרוביהן –
המין שנכחד הוא עֲגֻלָשוֹן שחור-גחון, שהיה מין דומה לצפרדע, בעל לשון עגולה וגחון שחור מנוקד. הוא נכחד עם ייבוש החולה.
המין שהיה הנפוץ ביותר בארץ (ודווקא אותו לא צלמתי…) הוא הקרפדה הירוקה. היא ניכרת בגב מגובשש, וכמו כל הדוחיים, גם היא מוגדרת בסכנת הכחדה.
עדכון: בשנת 2011, נתגלה העגולשון מחדש בשמורת החולה! מסתבר שהם לא נכחדו, אלא היו ועודם מאד נדירים! 

מבין הדוחיים בארצנו, היחידה שעונה לשם צפרדע – היא צפרדע הנחלים. בתמונה פה אפשר לראות פרט צעיר – הגדולות הן בד"כ באורך 10 ס"מ, ומגיעות אפילו ל-15 סנטימטרים.
גם צפרדע הנחלים אינה בעלת צבע אחיד – מירוק בהיר ועד חום. אצל צפרדע הנחלים בולט הראש המשולש – בניגוד לקרפדה, שראשה מעוגל יותר. הצפרדעים הן קניבליות! אם תשימו שתי צפרדעים בגדלים שונים זו ליד זו – הגדולה תטרוף את הקטנה יותר.
גם אצל צפרדע הנחלים, העיניים מוסוות כחלק מפס שעובר בצידי הגוף. כיום, צפרדע הנחלים היא הדוחי הנפוץ ביותר בארץ, אבל היא מוגדרת כמין בסיכון עולמי.

הדוחי האחרון ברשימה הוא חַפָּרִית עין-החתול, שכיום שמה שונה לחפרית מצויה.
אם מסתכלים על העיניים שלה, רואים מאיפה מגיע השם "עין החתול". יש לה אישון אנכי, כמו לחתולים – בניגוד לשאר הדוחיים שהראיתי פה, שאצלם האישון עגול. החפרית קבלה את שמה כי היא אוהבת להתחפר בבוץ. גם הצבע שלה בוצי. החפרית היא בסכנת הכחדה חמורה – לפי ההערכות, יש מאות בודדות של חפריות בארץ.

התמונות צולמו:
בכרמל – 19.2.2005 – האילנית הבודדת
בשלולית דורה – 26.5.2007 – צפרדע הנחלים
ובגולן – 9.6.2010 – כל השאר.

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! 

ולסיום, שיר מתבקש: