דבשה הודית – Melilotus indicus

אני חוזרת לטבע העירוני – פרח קטן ומאד נפוץ. היתה תקופה שהוא גדל לפתע בעציצים שלי, ותמיד טעיתי בשם שלו…

הדבשה היא פרח מאד קטן – כל פרח הוא בגודל של 2 מ"מ, כל תפרחת היא באורך 2-3 ס"מ בלבד.

בכרמל נפוץ מין מאד דומה, ששמו דבשה מחורצת. בעבר קראו לה "דבשה חרוצה", ואני תמיד קישרתי את זה לדבורי הדבש החרוצות שאוהבות אותה.
הדבורה בתמונה הזו היא מחושית, ולא דבורת דבש, אך גם היא נהנית מהצוף של הדבשה –

ובאמת, שמה "דבשה" כי היא צמח צוף מוצלח.

בדבשה שאני מכירה מהכרמל, הדבשה המחורצת – שם המין "חרוצה" שהפך ל"מחורצת" מגיע מהפרי, שנראה כאילו מישהו לקח אותו וחרץ עליו חריץ ארוך ודקיק, סביב-סביב.

אז הסתכלתי על הפרי של הדבשה שפגשתי הפעם, והוא כלל לא חרוץ – יש בו מעין רכסים ושקערוריות. צלמתי את הפרי יחד עם האיור התואם במגדיר – זהו איור של דבשה הודית.
וזו ההוכחה הברורה שהפרח שצלמתי באיזור כפר סבא (בדקתי פירות של צמחים נוספים, וכולם היו כמו זה) הוא אכן דבשה הודית, ולא מחורצת.

הדבשה ההודית נפוצה במישור החוף, כפי הנראה יותר מהדבשה המחורצת. שתיהן נפוצות למדי באיזורים הים תיכוניים סביב כל אגן הים התיכון.

הדבשה היא צמח צוף טוב, וצמח שמסתדר היטב בשולי דרכים ובתים – כלומר, בהחלט אפשר למצוא אותו בעיר ובסביבותיה.

עוד תמונה נחמדה אחת , לכבוד יום ולנטיין שהיה בשבוע שעבר – זוג דרורים – הזכר בחוץ, הנקבה מציצה – בקן שהם בנו בתוך פתח של צינור ניקוז, בקיר.

את התמונות צלמתי בכפר סבא, בתאריך 14.2.2013
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולזכרו של שמוליק קראוס, שאמנם היה חרה של בנאדם, אבל מלחין נהדר, מוזיקאי בחסד שכתב כמה מהשירים המופלאים ביותר – הנה אחד השירים הנהדרים שהלחין:

עדעד כחול – Limonium sinuatum

אני קופצת בחזרה אל פרחי העונה במישור החוף – פרח בולט ונפוץ לאורך החוף: עדעד כחול.
אני אחזור בשבוע הבא אל פרחי החרמון המדהימים, יש לי לפחות שתי רשימות על פרחים מדהימים בקנה.

ועכשיו חידה: מה צבע הפרח של העדעד הכחול?

מי שענה "כחול" – טעה! צבע הפרחים הוא לבן!

לפרחי העדעד הלבנים יש גביע כחול – בולט וצבעוני, שנשאר גם לאחר תום הפריחה.בזכות הגביע הזה קוראים לעדעד "כחול".

כאילו הם "פורחים לעד"… מכאן בא השם "עדעד".

 

כבר סיפרתי פה על שניים ממיני העדעד שפורחים בחוף – עדעד רותמי ועדעד הביצות, שפורחים בורוד בקיץ.

גם העדעד הכחול פורח בחוף,  הוא מתחיל לפרוח כבר במרץ, ומסיים בקיץ.

גם העדעד הוא צמח צוף טוב לפרפרים שמגיעים אליו. כאן, למשל, אפשר לראות את לבנין התלתן (פרפר תזזיתי למדי…) עוצר לרגע ללגימת צוף עדעד:

בגינת הפרפרים ברמת הנדיב שתלו במיוחד את העדעד – ושם מצאתי את נמפית החורשף נהנית ממנו –

 העדעד הכחול תורבת, ואפשר לקנות אותו במשתלות ולשתול בגינה בבית. הוא מוסיף צבע למשך תקופה ארוכה בגינה, והוא מקסים.

   

העדעד הוא פרח מוגן בחוק, ואסור לקטוף אותו – גם במקומות שאינם שמורת טבע.  הוא נפגע קשות מקטיף בעבר, אבל התאושש והיום אפשר למצוא עדעדים לאורך כל חוף הים התיכון.

התמונות צולמו
ברמת הנדיב, 24.5.2011
בחוף השרון, ובגן לאומי אפולוניה 28.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

  

חרחבינה מכחילה – Eryngium creticum

הקיץ כבר כאן, ואני עוברת אל הקוצים.
אחד הקוצים היפים שיש הוא חרחבינה מכחילה.

השם שלו נוראי… צריך לבטא אותו מַכְחִילָה – כלומר, כ' לא דגושה ואחריה ח' רכה. אם אתם תימנים, זה יבוא לכם בקלות. אבל אשכנזיה כמוני שוברת פה את הגרון…

  

מצד שני, השם בהחלט הולם אותה – היא מתחילה כשושנת-עלים ירוקים, שעולה מהם גבעול ירוק עם קוצים ירקרקים, והם מכחילים עם הבשלתם.

  

השם חרחבינה הוא קדום, נזכר במשנה כצמח שהאוכל ממנו יוצא ידי חובת מרור בפסח – וכן, אפשר לקחת את העלים הטריים (בפסח עוד אפשר למצוא את שושנת העלים לפני שהגבעול עולה) ולאכול אותם – למשל כתוספת לסלט. הם אכן מרירים.

באחד המדרשים נאמר: "מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה – כך המצרים". עלי החרחבינה הצעירים אכן רכים, אך כאשר הם מבשילים – הם מתקשים והופכים לקוצים קשים.

ואילו משמעות השם – חרחבינה – מגיעה משורש "חָרב" – כלומר יבש, כיון שהיא פורחת כשהכל מתייבש.

החרחבינה היא ממשפחת הסוככיים – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת שמסודרת כסכך קטן. הצורה האופיינית היא צורתו של הגזר שפורח בצידי הדרכים, אבל אפשר לראות את זה גם אצל החרחבינה – הסכך שלה מעוגל יותר

החרחבינה פורחת במאי-יוני, בתקופה שבה רוב הפרחים כבר גמרו לפרוח – אבל בשיא העונה של הפרפרים. ולכן היא צמח צוף חשוב לפרפרים.
לכן, אם אתם רוצים למשוך פרפרים לגינה שלכם – חרחבינה היא צמח מומלץ ביותר. גם הצבע שלה נפלא, וגם הפרפרים אוהבים אותה.

בקולאז' הבא אפשר לראות את כחליל החומעה, אחד הפרפרים הנפוצים בארצנו, נהנה מחרחבינה בשמורת בני ציון:

ולעומתו, כחליל האשחר – פרפר נדיר למדי שמרחף בגליל העליון – בתמונה הימנית העליונה יש שני כחלילים, ואותם פגשתי ביער ברעם –

התמונות צולמו במקומות הבאים –
חוף אכזיב, 12.6.2008
בני ציון, 15.5.2010, 28.5.2010 וגם 7.6.2011
יער ברעם 11.6.2011

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!