ישׂוּשׂוּם מדבר וציה

SONY DSC

סיפרתי כבר שבבוקר, כשיצאנו לדרכנו בעמק המוות – התחיל טפטוף. ובכן, הסתבר שהגענו אל אחד הימים החורפיים של עמק המוות לחורף 2012-2013.
בתמונה מעל אפשר ממש לראות את שמיכת העננים המכסה את העמק… 

SONY DSC

נסענו דרומה לאורך הכביש, כשמפעם לפעם מטפטף גשם – ועל ההרים משני צידי העמק משתוללות סופות שלגים.

d04

העננים מחבקים את ההרים – נופי בראשית מלאים הוד והדר

d05

עמק המוות הוא עמק מוקף הרים. במערב – רכס Panamint, במזרח – רכס Amargosa. הרכסים סוגרים על העמק וגם בצפון ובדרום ישנם הרים.

d06

מכאן אפשר להבין שעמק המוות הוא מדבר צל-גשם, ממש כמו מדבר יהודה שלנו. ענני הגשם שמגיעים מהאוקיאנוס במערב – מורידים את הגשם שלהם על הר וויטני (שהוא ההר הגבוה ביותר בארצות הברית, לא כולל אלסקה והוואי) ובמורדות המערביים של רכס פנמינט, ועד שהם מגיעים אל העמק – הם מדולדלים וכבר אין בהם כמעט משקעים.
בנוסף, מכיוון שהעמק נמוך מאד – בערך 95- (מינוס תשעים וחמישה) מטר בנקודה הנמוכה ביותר – זהו מקום חם ושחון מאד. לתופעה הזו קוראים, כאמור, מדבר צל-גשם. 

SONY DSC

אבל אנחנו הגענו, כאמור, לחורף! היה יום נעים – בערך 15 מעלות, ושיחי הCreosote נהנו מהגשם שירד. 

d02

וכמובן, כל מי שמכיר את המדבר יגיד לכם שאם יש גשם – צריך לשים לב לשטפונות! לצד הכביש ראינו זרמי מים – 

SONY DSC

ואז הם גם חצו את הכביש – כל הדרך שלנו היתה מלאה "גשרים איריים" – באמריקה פשוט קוראים לזה "Dip" – מטבל. כי טובלים את הרגלים – או הגלגלים. 

SONY DSC

תהיתי מאיפה מגיע השם "גשר אירי". לפי מה שקראתי, במלחמות בין האירים לאנגלים – האירים בנו בנהרות שלהם גשרים שהיו בערך חצי מטר מתחת לגובה פני המים. כך הם שמרו עליהם בסוד מפני האנגלים: הם יכלו לעבור על הגשר (ולהרטיב את הרגליים), ואך מי שלא ידע שיש שם מעבר – לא ראה אותו, כי המעבר היה שקוע במים.
מכאן, בהשאלה – כל מעבר מים שטובלים בו את הרגליים, הפך בארץ להיות גשר אירי. למרות שהשם הנכון בעברית הוא "מעברה" – כלומר, נקודת מעבר. 

SONY DSC

בינתיים הגענו אל גבעות החרדל… גבעות יפהפיות, בצבע צהוב-חרדלי משגע:

d11

שם צלמתי את התמונה הזו, שאני מאד מאד גאה בה – ובעצם כבר פרסמתי אותה בבלוג רגע לפני שחזרתי לארץ – אבל אני חושבת שמגיעה לה חשיפה חוזרת: 

d13

בתמונה הזו רואים את קרני השקיעה הרכות מאירות את גבעות החרדל – ומאחוריהן, מושלג, מציץ הר ווינטר – Winter's peak, שגבהו כ-1500 מ'.
ההר נקרא על שם רוזי ואהרון ווינטר, שהיו ממגלי המינרלים שנחצבו בעמק. 

SONY DSC

מעט הלאה, הגבעות הצהבהבות מפנות מקום להרים חומים, ומאחוריהם מציצה אלינו פסגתו של הר נוסף – Schwaub peak. 

d15

הנה מבט מרחוק אל הרכס, עם עוד קבוצה של גבעות חרדל (יש באיזור כמה גושים חרדליים) משמאל – 

SONY DSC

גבעות החרדל קיבלו את צבען בגלל כמויות גדולות של גפרית שיש באדמה. אנחנו הלכנו לטייל בינהן, וגילינו שלל צבעים. 

SONY DSC

הגבעות מאחור הן בגוון סגול, אילו ליד הן בצבע חום-ורדרד… 

d19

צהוב, סגול, ורוד, חום – שילוב צבעים שעובר רק בטבע. 

SONY DSC

המרקמים, הגוונים והעוצמה של הסלעים והגבעות סביבנו היו נפלאים!

d20

הזכרתי קודם, שבעמק המוות נחצבו מינרלים. כאשר בכל מערב ארצות הברית היתה הבהלה לזהב, ואלפי אנשים חיפשו זהב – כאן לא מצאו אותו.
אבל מצאו כמה וכמה מינרלים יקרי-ערך, בעיקר Borax – שכונה אז "זהב המדבר הלבן". 

d21

בתחומי הפארק היו כמה מכרות שבהם כרו את המינרלים השונים, וסיפורים על עגלות רתומות ל-20 פרדות, שהיו סוחבות את סלעי המינרלים לעיבוד, מחוץ לעמק.
בתמונה הבאה אפשר לראות את שרידי המכרה של חברת Harmony Borax Works, שפעל בשנות ה-80 של המאה ה-19.
ו…בעצם לא ניסיתי לצלם את המכרה, אלא את השתקפות רכס Panamint בשלולית הנהדרת על הכביש: 

d22

לקראת השקיעה יצאנו לנו אל המלון שלנו (מלון בתוך תחום הפארק עולה לפחות 250$ לחדר ללילה, ויש גם חדרים ב-500$ ללילה… אנחנו העדפנו להתרחק מעט ולשלם פחות). 

d23

הערב יורד על רכס Panamint – בין העננים שם מתחבא לו Telescope Peak – אחד ההרים הגבוהים באיזור – גבהו כ-3.3 ק"מ. כשאום נטע הסבירה לי את השם, חשבתי בהתחלה שלפסגה קוראים Telescopic…

SONY DSC

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני –  בתאריך 8.3.2013 בעמק המוות, על כל תמונה רשום שם הצלמת, ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

d12