דרבנית התבור – Delphinium ithaburense

היום אני מציגה פרח יפהפה נוסף: דרבנית התבור.

הדרבנית נקראת כך בגלל הדרבן הארוך של הפרח –

כל שנה במירון,  יחד עם הרצועיות, אני פוגשת את הדרבניות. הן לא נדירות כמו הרצועיות – ובד"כ יש מקבצים יפים שלהם לאורך הכביש העולה לפסגה.
  

השם הלטיני של הדרבנית – Delphinium – דלפיניום – נבחר כי הניצן של הדרבנית הזכיר למגליו דולפין:

את דרבנית התבור שלנו גילה הבוטנאי השוויצרי אדמונד בואסייה – שחקר את הצומח בארצנו במהלך המאה ה-19, ופגש את הדרבנית בתבור – לכן קרא לה על שם התבור. ישנו עוד מין של דרבנית בארץ – דרבנית סגולה. היא קטנה יותר, ופורחת כעת.

הדרבנית היא פרח גבוה למדי – גובהה יכול להגיע למטר. אבל אם לא היו מספיק גשמים – היא תסתפק בגובה של 40 ס"מ בלבד…

לא.א.מילן יש שיר מאד נחמד, שהוא כתב על דרבניות וגרניום – שמו
The Dormouse and the Doctor – כלומר, המרמיטה והרופא.
הדרבניות בשיר שלו כחולות – זהו מין תרבותי.

בגלל זכויות יוצרים – וגם כי השיר ארוך למדי – אני לא אעתיק לפה את כולו,  אני אסתפק בחלק ממנו:

There once was a Dormouse who lived in a bed

Of delphiniums (blue) and geraniums (red)

And all the day long he`d a wonderful view

Of geraniums (red) and delphiniums (blue)

A Doctor came hurrying round, and he said:

"Tut-tut, I am sorry to find you in bed.

Just say `Ninety-nine`, while I look at your chest…

Don`t you find that chrysanthemums answer the best?"

 

The Dormouse looked round at the view and replied

(When he`d said "Ninety-nine") that he`d tried and he`d tried,

And much the most answering things that he knew

Were geraniums (red) and delphiniums (blue).

וכאן אפשר לקרוא את ההמשך, את מעשיו הנואלים של הרופא ואיך המרמיטה מתגבר עליהם, וחולם על דלפיניום וגרניום.

התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:
23.5.2007, 17.5.2008, 29.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

מודעות פרסומת

נמפית היערה – Limenitis reducta reducta

 היום יום הולדת שנה לבלוג שלי! הידד! 
בשנה הזו פרסמתי 160 רשימות, וצפו בהן כמעט 30,000 פעמים!
אני חוגגת יום הולדת שנה עם פרפר מאד מיוחד.
אי שם, בראשית ימי הבלוג שלי, פרסמתי תמונות של סטירית משוישת. זהו פרפר איטי יחסית, שמעופף נמוך מעל פני הקרקע.
הזכרתי אז, שאחד הפרפרים שאני חולמת לצלם הוא נמפית היערה.
לא תארתי לעצמי, שפחות משנה אחר כך – החלום הזה יתגשם!

נמפית היערה הוא פרפר גדול (מוטת כנפיים של כ-4.5 ס"מ) ומהיר. הוא מטיל את ביציו, והזחלים שלו מתפתחים על צמחי היערה – ומכאן שמו. לפי הספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הם "אינם נפוצים ביותר".

היערה היא צמח מטפס – כלומר, היא נמצאת מעל העצים, ונמפית היערה מרחפת לה אליה מעלה מעלה, גבוה – ובנוסף, היא מאד מהירה.

אבל בעוד הביצים, הזחלים והגלמים מוגבלים לצמח היערה למען מזון – ולא ישרדו בלעדיו – הבוגר יכול לברור לו לאן לעוף

ולשמחתי הרבה, הבוגר הזה עף לו אל פרח לטם שעיר, והחליט למצוץ ממנו צוף.
וזה מצא חן בעיניו מספיק זמן, בשביל שאני אוכל לצלם אותו!

כל התמונות צולמו במירון, ב-29.5.2009
כדאי-כדאי לכם להקליק התמונות על ולהקיש F11 על מנת לראות את הפרפר היפהפה הזה בגודל מלא!

 ועכשיו, כמה שירי יום הולדת – בשביל מצב הרוח :

חגיגה בלי Beatles זו לא באמת חגיגה…

רצועית הגליל – Himantoglossum caprinum

 
אפשר לאמר שהטבע בונה מתח.
הוא מתחיל בקטן. צנוע. הסחלב שפותח את עונת הסחלבים – הוא סחלב עדין וקטנטן – דבורנית שחומה.
אחר כך הוא מתגבר, ומציף אותנו בסחלבים גדולים יותר – למשל סחלב פרפרניסחלב הגליל על שלל צבעיו, דבורנית הקטיפה, סחלב נקוד ועוד ועוד.
אז מגיע תורם של המיוחדים – סחלבן החורש, שנק החורש, דבורנית גדולה
 
אבל השיא הוא עכשיו. כבר הראיתי את שלל הגוונים של בן-חורש רחב עלים,
והיום אני מציגה את אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו. בכל הספרים מודגש שהוא "נדיר מאד" או "נדיר במיוחד". פרח יפהפה, מיוחד, ומרשים:
 

 
זוהי רצועית הגליל.
מקור השם – למי שזה לא ברור לו – הוא בגלל צורת הפרח.
וזה בא מיוונית – Himantoglossum –
himas – רצועה, glossa – לשון.
 

 
הרצועית היא סחלב גבוה למדי – גובה עמוד התפרחת 40-80 ס"מ, ואם ממש טוב לו – הוא יגיע גם למטר.  לכל פרח יש מין "כובע" שיוצאת ממנו לשון ארוכה – השפית של הפרח.
לי זה תמיד מזכיר פאקיר הודי, שמחלל בחליל ומהפנט נחשים:
 
 

 
ואולי בכלל הנחש החליט להתלחש עם הפקיר, והוא שולח את ראשו אל הטורבן…
 

 
בכל מקרה, הרצועית היא פרח מדהים ומיוחד.
 

 
אנחנו פגשנו בה בהר מירון, לאורך הכביש העולה לפסגת המירון. ממש בשולי הכביש –
 

 
אנחנו משתדלים לעלות אליה לרגל כל שנה, להתרשם מיופיה. השנה היתה לנו הפתעה נעימה: בנוסף לרצועיות המוכרות לנו, מצידי הכביש – פגשנו אחת מתחבאת לה בצל עץ אלון, בתוך מקבץ של פרחי פעמונית קיפחת.
 

 
אני חייבת לציין שמאד ריגש אותי למצוא אותה. זהו אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו, לא הרבה ידוע עליו. למשל, לא ידוע עדיין מיהם המאביקים של הרצועית.
כשאני מנסה לחשוב על זה, עד היום לא ראיתי חרקים על הרצועיות. כן צלמתי עכבישים עליה. הנה, למשל סרטביש הפרחים, הידוע גם בשם יפרוחית – וזה אומר שכן מגיעים אליה חרקים כלשהם, כי העכבישים מחפשים את מי לטרוף…
 

 
בדרך כלל, הרצועיות פורחות במפוזר. אחת פה-אחת שם, מרחק של מטרים ועשרות מטרים מפרט לפרט. מדי פעם, אני פוגשת צמד שפורח יחדיו –  וזוהי שמחה:
 

 
התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:
23.5.2007
17.5.2008
29.5.2009
 
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא, להתרשם מהסחלב המיוחד הזה!!!
 

 

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

 
אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.
ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!
 
הייתכן?!?!?!
 
יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.
היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.
 
עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים:  שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:

סחלב פרפרני – Orchis caspia
  
 

 
סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.
הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.
 
השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:
 

 
במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:
 

 
 
סחלב אנטולי – Orchis anatolica
 
סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.
 
אילו מהר קטע, 13.4.2007 :
 

 
נכון שהם מקסימים?
הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.
 
   
 
 
סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata
 
סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.
אילו מה13.4.2007:
 

 
 
 את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:
 

 
 
עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

עוד בני-חורש וסיפור בלשי קטן

 
(יער אודם, 2.5.2008)
 
לפני שהתחלתי לכתוב את הרשימה על בן-החורש, קראתי עליו קצת במקורות שונים: האנציקלופדיה של החי והצומח, ספר סחלבי הבר של אסף שיפמן, לקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, וחוברת רת"ם מס. 19 המוקדשת לסחלבים, בעריכת פרופ. אמוץ דפני.
 
 
(17.5.2008, מירון)
 
להפתעתי, קראתי באנציקלופדיה של החי והצומח: "גדל בארץ במורדות החרמון, בגולן, בגליל העליון ובכרמל."
 
בכרמל???
בכרמל, ואני לא יודעת מזה???
 
(2.5.2009, מירון)
 
מיד הרחבתי את החיפוש. גם בספר "צמחי הגליל" כותב ד"ר עוזי פז שבן החורש ידוע מהכרמל! לעומת זאת, בסקר נוף הכרמל של מנחם מרקוס, ובספר המצוין והותיק "למטייל בכרמל" של זהרוני ו-וגר – הוא לא נזכר כלל.
 
(2.5.2009, מירון)
 
שלחתי מייל אל אסף שיפמן ואל אישי טלמון (עוד רודף סחלבים ותיק) עם שאלה נרגשת, ובינתיים קראתי שוב בחוברת רת"ם. שם כתוב כך:
 
"טוביה קושניר מדווח על המצאותו בכרמל, ומאז אין אישור לכך. לעתים, נראים העלים הצעירים של סחלבן מעוגלים ודומים לעלי בן-חורש רחב-עלים, ואולי זה מקור המידע?"
 
(מירון, 2.5.2009)
 
בינתים קבלתי מייל תשובה מאישי: הוא ספר לי שלפחות מאז 1980 לא דווח בן-חורש מהכרמל. יתר על כן: הוא יצא פעם אחת לסיור, יחד עם פרופ. דפני ועם אסף שיפמן לחפש את בן-החורש – והם חזרו ריקם.
 
(2.5.2009, מירון)
 
האם טוביה קושניר טעה? האם נצפה בן-חורש בכרמל מאז? אין לי תשובות, אבל אם ידווחו על בן חורש בכרמל, אני מבטיחה לגשת לבדוק!
 
(2.5.2009, מירון)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

צבעוני החרמון – Tulipa humilis

כבר  הרבה זמן אני רוצה לראות את הפרח הזה.
הוא גדל רק באיזור אחד: החרמון.
מבחינת עונת הפריחה הוא מהמקדימים בחרמון, והפרח נפתח רק בשעות הצהרים.
מכל הסיבות הללו, תמיד פספסתי אותו.
תמיד… עד יום חמישי האחרון:

אני גאה ומאושרת להציג את צבעוני החרמון!
ביום חמישי היינו בהשתלמות רת"ם לחרמון. ההשתלמות השנתית לחרמון היא ללא ספק פסגת ההשתלמויות השנתית. מגיעים לאיזור שבד"כ קשה לטייל בו, ורואים דברים מדהימים.

בניגוד לצבעוני המוכר לנו – צבעוני ההרים,  הצבעוני הזה הוא לבן-ורדרד, עם מרכז צהוב. הוא קטן יותר – קוטר הפרח כ-3 ס"מ.

הוא פורח באפריל, אבל במקומות שבהם השלג נמס רק לא מזמן, אפשר למצוא אותו עד סוף מאי.

הכתם הצהוב במרכז נועד להקל על המאביקים לזהות את איזור האבקנים. הוא גדול ובולט ומושך את העין.

הסיור אתמול היה  אחד הקשים שהיו לי: הקפנו את הר חבושית וירדנו ממנו לאיזור הרַכֶּבֶל התחתון – ירידה קשה במצוק תלול מאד, טרשי מאד.
אבל הפיצוי – הצבעוני – היה שווה את כאבי השרירים שיש לי עכשיו בכל הגוף!!!

לא היו הרבה פרטים: ראינו פרט אחד פתוח יפה, ועוד 4 סגורים. אבל כל אחד מהם זכה (לפחות ממני) לכבוד ואהבה…

כל התמונות צולמו בהר חבושית, רום של כ-1800 מטר; בתאריך 21.5.2009

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!

בן-חורש רחב עלים – Epipactis helleborine

 
היום אני מגיעה אל אחד הסחלבים המפוארים בארצנו.
הבטחתי סחלבים מיוחדים במאי, ואני מקיימת.
 
לא עוד סחלבים קטנים כמו הניאוטינאה או חמקמקים כמו המירונית. הסחלב שלי היום הוא מפואר והדור, צבעוני ומלא צוף. לא מאד גדול – כל פרח קטרו כ-2 ס"מ –  ויפהפה:
 
(מירון, 2.5.2009)
 
זהו בן-חורש רחב עלים, גדל בגליל העליון ובגולן – ופורח בשלל צבעים משגעים. הנה כמה דוגמאות צבע:
 
(מירון, 14.5.2005)
 
נפלא, נכון? יש לו הכל! ורודים, סגולים, אדומים, צהובים, ירוקים.. ססגוניות לשמה.
 
(מירון, 14.5.2005)
 
בן-חורש הוא סחלב נפוץ למדי בעולם – הוא פורח ממערב אירופה ועד להרי ההימלאיה! במסגרת חיפושים ברשת היום מצאתי אתר של צמחי הבר בהודו, וראיתי שם תמונות סחלבים מדהימים ויפהפיים, שגדלים בהודו, מהדרום הטרופי ועד להימלאיה הקרה. הסחלב היחידי שגדל גם בהודו וגם אצלינו – הוא בן-חורש רחב עלים.
 
 
(בירנית, 4.5.2006)
 
הסחלב הזה הוא גם מין פולש! אמנם לא אצלינו, אבל הוא הובא לצפון אמריקה – ארה"ב וקנדה  – על ידי האדם, התבסס שם – ואף "אמץ לעצמו" מאביקים – 4 מיני צרעות שמאביקות אותו שם.
 
(מירון, 13.4.2007)
 
אצלינו בארץ – הוא מופיע בגליל העליון ובגולן. המקום הנעים ביותר (לטעמי!) לפגוש בו, הוא שביל הפסגה של הר מירון. עכשיו זה שיא העונה, והפריחה שם נהדרת.
 
(מירון, 24.4.2007)
 
לפי לקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, המאביקים של בן החורש בארצנו הם זבובי רחף שנמשכים אל הצוף המשחתי הדביק שלו, ומטילים את ביצהם שם.
 
(23.5.2007, הר מירון)
 
אני יכולה להעיד שראיתי כמה וכמה פעמים קורי עכביש שעוטפים בני חורש. אפילו ראיתי פעם אחת "גנון" של עכבישונים צעירים שרק בקעו על בן-חורש.
יכול להיות שהעכבישות מוצאות את התטולות של הזבובות, והופכות אותם למסעדה לצאצאים שלהן?
אני לא באמת יודעת, זו סתם השערה פרטית שלי.
 
(23.5.2007, מירון)
 
כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 
 

פעמונית גפורה – Campanula sulphurea

עדכון:
בשבוע שעבר בקשתי מכולם לשלוח פקסים למשרד האוצר ולשר האוצר, כדי להביע דיעה נגד הרחבת סמכויות הות"ל.
לפי מה שפורסם בעיתונות האלקטרונית, הצלחנו – ואכן הנושא לא הועבר כחלק מחוק ההסדרים.
אבל… ההצלחה היא זמנית. ביבי החליט להפריט את מנהל מקרקעי ישראל.
לכאורה, מטרתו של ביבי היא להקל על האזרחים ולהפחית את מחירי הדיור לזוגות צעירים.
בהחלט יתכן שהתוצאה תהיה הפוכה, ובסופו של דבר התוכנית תגרום להעברת הבעלות על הקרקעות מהמדינה ליזמים וקבלנים שיאגרו קרקעות ויספסרו במחירן ויפגעו ביכולתה של המדינה לשווק קרקעות בשיטות של מחיר למשתכן וכדומה.
כמובן, ההפרטה לא תעזור לשטחים הפתוחים (בלשון המעטה) – כיון שהקבלנים והיזמים ירצו לבנות ככל האפשר, ללא התחשבות בתכנון ארצי.
 
לקריאה נוספת:
מאמר מענין של איריס האן מהתנועה הירוקה
מאמר מעניין מאד של עמית הרפז באתר "עבודה שחורה"
 
 
 

 
אתמול דברתי על פעמונית. ובהקשר הזה, רציתי לאמר שרוב הפעמוניות בארצנו הן סגולות. הפעמונית הקִפָּחַת  – שאני חושבת שהיא המוכרת ביותר, פעמונית ירושלים, פעמונית זיפנית – כולן סגולות. ויש עוד.
הפעמונית הדמשקאית שהראיתי אתמול היא מיוחדת – ורודה.
 

 
היום אני מראה את יוצאת הדופן: הפעמונית הגפורה.
גְפורה – בגלל הצבע הגפריתי שלה.
כלומר, הצבע הצהוב.
 
 

 
הפעמונית הגְפורה היא הפעמונית של מישור החוף – היא גדלה בחולות, והיא מוכרת מהחולות של אגן הים המזרחי: חופי סוריה, לבנון, ישראל ומצרים.
וכן, גם היא שייכת לצמחים המאויימים ע"י בניה.
 

 
אני פשוט נהנית מהצהוב העז שלה – שמשתלב עם השמש והחול (או החמרה) ומהעובדה שאחרי שיא האביב, רגע לפני הקיץ – עדיין יש פרחים מעניינים. הפעמונית הגפורה פורחת בין אפריל ליוני.
 

 
הפעמונית הגפורה היא קטנה למדי – בשיאה היא מגיעה בערך ל-20 ס"מ לכל הצמח. בד"כ פחות. אבל הצהוב שלה זוהר למרחק, וקשה לפספס אותה.
 

 
התמונות צולמו בחוף אשקלון (4.6.2005) ובשמורת בני ציון (14.4.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
   
 

פעמונית דמשקאית – Campanula damascena


בחודש מאי, כמעט בכל שנה, אנחנו נוסעים לנחל כלח.
הסיבה הראשית היא – כמובן, השושן הצחור.
אבל בנחל כלח ישנם בעונה הזו עוד כמה צמחים יפים ומיוחדים. פחות בולטים – אבל שווים גיחה.
כזה הוא הפרח שלי היום: הפעמונית הדמשקאית – ממשפחת הפעמוניתיים.

  

הפעמונית הדמשקאית היא קטנה מאד, והיא צמח סלעים: גדלה רק מתוך הסלע.

הצבע שלה ורדרד עדין, והיא כולה פיצקלה. צריך לדעת שהיא שם בשביל לחפש אותה.

לשמחתי, אמא שלי יודעת שהיא שם. אז היא הראתה לי את הפעמונית המיוחדת הזו כבר לפני שנים רבות, ואנחנו משתדלות לחזור כל שנה, ולבקר את הפעמונית הזו.

הפעמונית הזו היא רב-שנתית, כלומר היא פורחת באותם מקומות שנה אחר שנה. הצמח מתחדש כל שנה.
  

הפעמונית פורחת לה בכמה נקודות ידועות (לפחות, ידועות לנו ) בנחל כלח: למשל, על סלע אחד – שאנחנו קוראות לו "סלע הפעמוניות הדמשקאיות", ובפתח מערונת קטנה אחת, שכמובן ידועה בשם "המערה עם הפעמונית"…

כל התמונות צולמו בכרמל, בתאריכים 3.5.2008 ו-16.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שושן צחור – Lilium candidum

 
היום אני מציגה פרח מלכותי. אחד שיש לו הכל – גובה, יופי, ריח, הוד והדר.
 
כן-כן – הנה לפניכם השושן הצחור: ואם הייתי יכולה להעביר את הריח שלו, זה היה מושלם.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
השושן הצחור הוא בפירוש פרח מדהים. הוא גדל על מצוקים, מעדיף מקומות מאד לא נגישים. כך, למשל, נראה המצוק של נחל אַיְלַנְתָּה – יובל של נחל כֶּלַח – בכרמל כשהשושן פורח :
 
(נחל איילנתה, 16.5.2009)
 
בעבר טיפסתי לשם, למצוקי נחל איילנתה. זה מרשים ומדהים – אבל הטיפוס קשה. הפעם הסתפקתי בשושנים של נחל כלח: גם הם מקסימים.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
לשושן הצחור יש ריח נפלא. לקראת הלילה, הריח שלו מתחזק. הוא אינו סוגר את פרחיו ללילה, הוא משאיר אותם פתוחים ואף מחזק את הריח – כי המאביקים שלו הם רפרפים וחרקי לילה שונים.
 
(כרמל, נחל כלח, 3.5.2008)
 
השושן ריגש ועניין אנשים מאז ומעולם. הוא נזכר פעמים רבות בתנ"ך; במשנה, במדרשים, בכתבי בן סירה – הוא נזכר כסמל ליופי, וכמקור לתרופות.
היוונים והרומאים האמינו שהוא צמח מטיפות שנתזו מחלבה של מלכת האלים הֶרָה (יונו בגרסא הרומאית), כשזו הניקה את הרקולס.
הנוצרים ראו בו סמל לטוהר והקדישו אותו למריה אם-ישו – ובגלל זה כנראה הוא התמעט כל כך – הצלבנים במסעות הצלב אספו שושנים להביאם לכנסיות שלהם.
 
 
(נחל כזיב, קרן ברתות, 19.5.2007)
 
בעבר הוא היה – כפי הנראה – נפוץ בארץ הרבה יותר מהיום. אבל יופיו גרם לאנשים לאסוף את הבצלים ולתרבת אותם. וכך הוא נותר באיזורים חבויים ובמצוקים שהגישה אליהם קשה.
הנה דוגמא:
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
את התמונה הזו צלמתי מהעבר השני של הנחל… השושן צומח באמצע המצוק, פשוט קיר אנכי וגבוה. זו בהחלט דוגמא לנקודה בלתי נגישה בעליל!
 
 
(נחל כזיב, קרן ברתות, 19.5.2007)
 
בארץ, השושן התגלה מחדש במהלך המאה ה-20 – ע"י אוטו ורבורג באיזור מטולה, ע"י נח נפתולסקי במרומי הגליל העליון, וע"י טוביה קושניר (שכבר הזכרתי בבלוג) בכרמל.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)
 
כך נראה הפרי של השושן, שהפיץ זרעים:
 
(כרמל, נחל כלח, 3.5.2008)
 
"כשושנה בין החוחים" (שיר השירים פרק ב` פסוק ב`) – בעונה הזו, שבה רוב הפרחים קמלים, והקוצים שולטים בנוף – פורח השושן ומרגש אותנו ביופיו ובריחו.
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2008)
 
מומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את התמונות בגודל מלא, ולהנות מזיו יופיו של השושן!
 
(כרמל, נחל כלח, 16.5.2008)
 
 
אהבתם? תקליקו על MaxIt!

רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם – Cytinus hypocistis

 
זה מתחיל בקטן. ציץ אדום בקוטר סנטימטר או שניים, שבוקע מהאדמה:
 
(2.5.2009, הר מירון)
 
אם מחפשים, וחושפים בעדינות – מגלים לפעמים מושבות שלמות:
 
(6.4.2007, הר מירון)
 
ותמיד תמיד  למרגלות הלטם. בעיקר בכרמל, אך גם במירון.
 
בשלב הבא, זה מציץ קצת יותר מהקרקע, והכדורים האדומים נפתחים ומראים תוכן לבן:
 
(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)
 
ובסופו של דבר, גם הם פורחים:
 
(הר מירון, 27.5.2006)
 
זהו צמח טפיל – כלומר, אינו עושה פוטוסינתזה ואין לו עלים או גבעול  ירוקים. הוא מתחבר לשורשים של צמח אחר, וגונב ממנו את כל צרכי מחייתו. לצמח הזה קוראים רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם.
רמונית – בגלל הצבע האדום והצורה הכדורית
לטם –  הוא הפונדקאי של הרמונית. לטם שעיר ולטם מרווני.
 
(17.4.2009, הר מירון)
 
לשמחתי, הרימונית גדלה בד"כ בכמה מקומות שמאד חביבים גם על הסחלבים – ולכן כשאנחנו יוצאים לחפש דבורניות וסחלבים בכרמל ובמירון, בדרך כלל אנחנו בודקים גם את האדמה מתחת לשיחי הלטם הרבים, וכמעט אף פעם לא מתאכזבים.
 
(19.4.2008 – כרמל)
 
לפעמים פוגשים פרטים בודדים וקטנים, כמו זה:
 
(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)
 
ולפעמים מושבות גדולות –
 
(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)
 
הנה מושבה ולידה עלה כותרת שנשר מאחד הלטמים – לטם שעיר –
(28.4.2007, חורבקת רקית, כרמל)
 
הרמונית שייכת למשפחת הרפלסיים, והיא הנציגה היחידה של המשפחה בארץ.
באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב: "המין הידוע ביותר במשפחה – Rafflesia arnoldii – גדל ביערות הטרופיים של מלזיה, ולו הפרח הגדול ביותר בממלכת הצמחים. קוטר הפרח כ-50 ס"מ, ומשקלו מגיע עד 7 ק"ג."
 
(22.4.2006, כרמל – התמונה הזו מזכירה לי נר זכרון)
 
אז הייתי חייבת לעשות חיפוש, ומצאתי כמה תמונות מדהימות של הפרח הזה. הרימונית הקטנה שלנו, שקוטרה סנטימטר בערך – היא קרובתו של הענק המרשים הזה.
 
 
 
(25.4.2005, כרמל)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

שום תל אביב – Allium tel-avivense

 
אי שם, בפברואר, הבטחתי רשימה על שום תל-אביב.
כשמבטיחים, צריך לקיים. אז למרות שעונת הפריחה שלו היא בחודש פברואר, ואנחנו כבר בחודש מאי – אני מקיימת, ומפרסמת את שום תל-אביב.
 
(2.11.2006, בני ציון)
 
שום תל-אביב הוא צמח מאד חשוב: זהו מין אנדמי לארץ שלנו, כלומר – אפשר למצוא אותו רק במדינת ישראל, ורק באיזור מישור החוף.
פרופסור דנין כותב עליו:
"גיאופיט אנדמי של קרקעות חול-חמרה במישור החוף. גדל על פי רוב בקרקעות שאינן מופרעות ועל כן עם התקדמות העיור והעיבוד בחקלאי של מישור החוף נמצא בסכנת הכחדה. כיום עוד מצויים פרטים רבים בשטחי הבור שהקרקע בהם מתאימה לו ונותרו בלתי מופרעים."
 
(19.2.2009, בני ציון)
 
זהו צמח מאד יפה – הפרחים הורודים שלו, ועמוד התפרחת העבה – פשוט מקסים.
הבעיה שלו היא הבעיה של כל הצמחים המיוחדים למישור החוף: הם לא משלמים ארנונה. ולכן מחליפים אותם בבניינים.
 
(19.2.2009, שמורת קדימה)
 
אז בינתיים אפשר לפגוש אותם בכל שמורות העציץ בשרון, ובשטחים הפתוחים שנשארו בין פלמחים לאיזור חולות חדרה…
 
(19.2.2009, בני ציון)
 
וכמובן, בחודש פברואר. כלומר, יש עוד 9 חודשים עד לפריחה הבאה…
 
 (דבורה מבקרת שום, שמורת קדימה, 19.2.2009)
 
בהשתלמות רת"ם בנחל תלכיד בבקעת הירדן, צלמתי שום מאד דומה לשום תל אביב:
(נחל תלכיד, 26.3.2008)
 
זהו שום אשרסון – Allium aschersonianum  – בארץ הוא גדל בנגב ובבקעה. הוא הרבה יותר גבוה משום תל אביב, אבל בסך הכל הם דומים, ופרופסור שמידע טוען ששום תל אביב התפתח משום אשרסון.
פרופסור דנין כותב עליו:
"גיאופיט בעל בצל, הדור פרחים שגובה עמודי התפרחת שלו מגיע ל-30-70 ס"מ, הגדל בעיקר בבתי-גידול מדבריים. צמח זה הוא אחד מהצמחים שמנסים לתרבת במוסדות המחקר הישראליים. גדל בקרקעות חוליות בצפון הנגב, בקרבת סלעים בהר הנגב וגם על קרקעות המתפתחות על חואר הלשון בבקעת הירדן."
 
(19.2.2009, שמורת קדימה)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(שמורת בני ציון, 21.2.2009)
 
 

קצח ריסני – Nigella ciliaris

אי-שם, התחילת ימי הבלוג שלי, הצגתי פרח יפהפה ומיוחד מאד – קצח השדה.

כמעט שנה חלפה, וקצח השדה ודאי יתחיל לפרוח עוד מעט לאורך מישור החוף. אבל בינתיים אני מציגה קרוב משפחה מכובד ולא פחות יפה:

זהו הקצח הריסני. פרח מאד דומה לקצח השדה, רק שהוא פורח בצהוב ולא בתכלת.

הקצח הריסני גדל בכל שדרת ההר – הרי יהודה, כרמל, גליל…
ותמיד הוא מרשים במורכבות של הפרח…

מבחינתי, לפגוש קצח ריסני זו חוויה. אף פעם לא פגשתי אותו באותו מקום פעם שניה. תמיד הוא מפתיע אותי.

מה שמיוחד בקצח, זה שהוא מעניין בכל שלב. הפרח שלו מדהים. אך מן הפרח בא הפרי:

כאן הפרח נובל ופרי צעיר יוצא ממנו:

הפרי עצמו הוא מין כוכב יפהפה:

וגם כשהפרי מתייבש ומבשיל, הוא עדיין מעניין:

(מעניין גם את הפשפש – תריסית כלשהי – שטפס עליו!)

מבט על הפרי הפתוח (שכבר הפיץ את הזרעים) מלמעלה:

הפרחים צולמו בכרמל, בהרי יהודה ובגליל העליון במרץ עד מאי, בשנים 2007-2009…

הפרי היבש צולם בתחילת המסלול של נחל עמוד, ביולי 2006.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רציתי לצרף שיר שנזכרתי בו פתאום – אבל לא מצאתי קליפ, לכן אני מסתפקת בחלק מהמלים של השיר, וקישור לשיר המלא –

שש עשרה 
מילים ולחן: נעמי שמר
בסנדלים על גשר הירקון
שניהם בג`ינס ובטריקו
והם תולים מבט ירוק במיים
הם בשישית,  ובינתיים-

ספרי ספרי
האם מתוך הפרח יעלה הפרי ?
ספרי ספרי
איך מן הפרח בא הפרי ?

הולכים ברגל עד רמת אביב
ובדממה שמסביב
בנקישות הרגל הקלה – לה
כל סימני השאלה – לה

ספרי ספרי
האם מתוך הפרח יעלה הפרי ?
ספרי ספרי
איך מן הפרח בא הפרי ?

7.5.2009: תוספת: תודה רבה לאדי, שמצא עבורי את הסרטון עם השיר:

דבורנית הדבורה – Ophrys apifera

 
היום אני מציגה את הדבורנית המושלמת…
 
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
 
זוהי דבורנית הדבורה. הגוף שלה (כלומר השפית) עגלגל, הכנפיים ורודות יפהפיות (למרות שיכולות להופיע בלבן – כבר דיברתי על שונות בסחלבים. באירופה יש בד"כ כנפיים לבנות) ויש לה שן קטנה וירוקה בתחתית הבטן.
 
 (כרמל, 3.2006)
 
דבורנית הדבורה בארצנו היא מהסחלבים הנדירים ביותר. בעולם היא גדלה על שטח די רחב – ממערב אירופה, סביב הים התיכון ומזרחה עד להרי הקווקז.
 
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
 
לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, אפילו דארווין חקר את הדבורנית הזו – היא היתה נושא לתצפית-האבקה קלאסית של דארווין.
 
(3-4/2007 – בכרמל ובשמורת הסחלבים ליד חורשת טל)
 
כבר הסברתי בבלוג, ששיטת ההאבקה של הדבורניות היא על ידי רמייה מינית – הן מרמות דבורים ממין זכר, שבאים להזדווג איתן וע"י כך מאביקים אותן.
אבל… מה קורה אם הרמאות נכשלה, ואף "דבוֹר" לא הגיע להאביק?
 
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
 
בשביל זה קיימת שיטה בשם "האבקה עצמית":
בתמונה הבאה אפשר לראות את האבקיות – שני כדורונים שיורדים אל הצלקת, והדבורנית מאביקה את עצמה:
 
(מירון, 24.7.2007)
 
לפי ההערכה,  כ-5% מדבורניות הדבורה נוקטות בשיטת ההאבקה העצמית.
 
(מירון, 2.5.2009)
 
כנאמר – "אם אין אני לי, מי לי?!"
 
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
 
לפני כמה זמן החלטתי לבדוק איך נראית דבורנית הדבורה מלמטה:
 
(31.3.2007, רקית, כרמל)
 
ועוד נסיון שאני מאד אוהבת:
 
(7.4.2007, שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל)
 
את דבורנית הדבורה אני מכירה מהכרמל, מאז שהייתי ילדה. שם תמיד מצאנו אותה – פשוט כי ידענו היכן לחפש.
לכן די הפתיע אותי לגלות שזהו בעצם פרח נדיר ומיוחד למדי, ויש אנשים – גם כאילו שמקצועם הוא בוטניקה – שמעולם לא פגשו אותה…
 
(כרמל, 19.4.2008)
 
שתי התמונות הבאות מאד חביבות עלי: זה היה טיול אחרי-הגשם בעליה להר מירון, והדבורנית הזו, רחוצה מגשם, היתה פשוט נפלאה:
 
(הר מירון, 25.3.2006)
 
 
את התמונות צלמתי בכרמל (בעיקר בחורבת רקית וחורשת הארבעים), בגליל (לאורך הכביש העולה למירון, ובחורבת צונם), ובאצבע הגליל (שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל) בשנים 2006-2009
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם! זו דבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה, ושווה להתעמק בתמונות.
 
 
(שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, 7.4.2007)
 

דבורנית גדולה – Ophrys holosericea

 
(מירון, 2.5.2009)
 
דברתי כל כך הרבה על ההבדלים בין דבורנית נאה לדבורנית גדולה, אז אני ממש מרגישה צורך לפרסם גם את הדבורנית הגדולה.
 
(כרמל, איזור רקית, 28.4.2007)
   
ובהמשך לרשימת הדבורנית הנאה – הסתכלו-נא על התמונה הבאה. האם הגוף נראה לכם משולש, כעין אוהל – או מרובע?
 
(כרמל, 19.4.2008)
 
לי זה נראה משולש יותר. אבל הפרח היה גדול למדי – בהחלט מעל סנטימטר, וזו דבורנית גדולה.
 
או הדבורנית הבאה:
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
ה"כנפיים" של הדבורה ירקרקות ולא בורוד עז.
 
בקיצור, התחלתי לחפש בספרות.
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
בספר הסחלבים של אסף שיפמן ובאנציקלופדיה של החי והצומח – כתוב רק מה שאני כבר יודעת.
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
ואז נזכרתי בחוברות רת"ם. כבר סיפרתי שבשנות ה-80, אנשי הבוטניקה בארץ הוציאו חוברות מאמרים ומחקרים בוטניים – כתב עת מעניין מאד.
חוברת מספר 19 הוקדשה כולה לסחלבים, והעורך הוא ד"ר אמוץ דפני – (אז הוא היה ד"ר, היום כבר פרופסור) מאוניברסיטת חיפה, שהתמחה בסחלבים, ובפרט בסחלבי הבר בארצנו. 
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
 
ובכן, פתחתי וחיפשתי, ומצאתי את הפסקא הבאה:
 
דבורנית גדולה – Ophrys holoserica
א. תת מין גדולה – ssp. holoserica
ב. תת מין נאה – ssp. bornmulleri
 
(כתוב שם גם שקיים שם נרדף לדבורנית הגדולה – Ophrys fuciflora ).
 
(הר מירון, 17.5.2008)
 
א-הא! חשבתי לעצמי! זה מעניין מאד! תת מין, ולא מין נפרד?!
וכך כותב פרופ. דפני:
 
כמה מחברים מקבלים את הגישה שמדובר בשני תתי-מינים ולא בשני מינים נפרדים. מאחר ששני הטקסונים מכליאים זה בזה וכמעט חופפים בתפוצתם בארץ (לדבורנית הגדולה שטח נרחב יותר המגיעה עד לצפון מערב אירופה) – מקובלת עלינו הגישה שדבורנית נאה תחשב כתת מין של דבורנית גדולה, כפי שהוצע ע"י Willing & Willing (בשנת 1976)
 
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
את זה לא ידעתי! ואני מאמצת בשמחה את הגישה הזו. תמיד חשבתי שההפרדה בינהם אינה ברורה דייה.
 
ועכשיו עוד כמה דבורניות מיוחדות:
 
דבורנית-ענק בעלת 6 פרחים שפרחו במקביל (בד"כ יש 3-4 במקביל) ובערך תשעה בסך הכל – שצלמתי ממש ליד גבול לבנון, איזור בירנית 4.5.2006 :
 

 
דבורנית יפהפיה שנראית כאילו שפכו עליה אקונומיקה… פגשתי אותה בכרמל, איזור רקית, 28.4.2008 :  

  
ודבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה שבמקום לפרוח לגובה – פרשה את הפרחים לכל עבר. פגשתי אותה בכרמל, 25.4.2005 :

 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(כרמל, 19.4.2008)
 

דבורנית נאה – Ophrys bornmuelleri

 
בשבת טיילתי להר מירון, ופגשתי מספיק נושאים לעשרות רשומות… הר מירון הוא באמת אחד המקומות הקסומים ביותר בעיני.
 
אבל אני מתחילה לאט, והיום אני מציגה בפניכם דבורנית נאה:
 

 
הדבורנית הנאה פרחה בפברואר-מרץ בהרי יהודה, במרץ-אפריל בכרמל וברוב הגליל, ועכשיו היא פורחת בפסגת המירון.
 

 
הצורה שלה מקסימה בעיני – גם הציור היפהפה, וגם העובדה שאם מסתכלים עליה, אפשר לראות מין דובי חמוד ומחייך שמושיט את זרועותיו קדימה לחיבוק…
 

 
בד"כ ה"כנפיים" של הדבורנית הזו הן לבנות, אבל לעיתים הן נוטות לירקרק.
 

 
הבעיה העיקרית שלי עם הדבורנית הזו… שהיא דומה מאד לדבורנית הגדולה. וממש קשה לי להבדיל בינהן.
 

 

 
לכאורה, ההבדל הוא בצורה השׂפית – "גוף" הדבורה – פה, בנאה, אמור להיות משולש; ואצל הדבורנית הגדולה – הוא רבוע יותר.
 

 
אבל ההבדל הזה כל כך "in the eyes of the beholder" – כבר היו לי ויכוחים עם אנשים לגבי מה זה "משולש" לעומת "מרובע"…
 

 
פעם חשבתי שאם ה"כנפיים" לבנות-ירוקות, אז זו ודאי נאה, ואם הן ורודות – זו גדולה. מבחינה סטטיסטית זה אולי נכון – אבל יש ויש דבורניות גדולות עם "כנפים" לבנבנות או ירקרקות, ויש גם נאות ורודות כנפיים.
בסחלביים יש כזו שונות בצבעים, שאי אפשר להסתמך גם על זה.
…וחוץ מזה, סטטיסטיקה פה אינה הוכחה. זה כמו הסיפור על הסטטיסטיקאי שטבע באגם שעמקו הממוצע הוא 10 ס"מ.
 

 
ההבדל היחידי שאני כן מצליחה איכשהו לשים לב אליו, הוא גודל הפרח.
 

 
בדבורנית הנאה, השפית היא קטנה יותר – 7-10 מ"מ גודלה.
לעומתה, הפרח של הדבורנית הגדולה גדול יותר ומרשים, בד"כ מעל סנטימטר.
 

 
את המקבץ הזה (פה, מעל) צלמתי ליד עין חומימה במירון, ב4.2007. נסענו בכביש – ומהאוטו לפתע ראינו מקבץ של כ100 דבורניות! זה היה מאד מרשים.
 

 
המקבץ הבא, לעומתו – צולם ממש בשיא שביל פסגה – גם שם ראינו מעל 100 פרטים, אז – ב2005. אתמול  ראינו באותה נקודה כ-30 פרטים.
 

 
אחת מהן היתה מאד מיוחדת: עם נקודות על הכנפיים:
 

 
כל התמונות צולמו בכרמל, במירון ובנחל מתת במרץ-אפריל ותחילת מאי, בשנים 2005-2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

נורית הלב – Ranunculus ficaria

 
לפי האתר של פרופ. דנין, בארצנו גדלים 23 מיני נוריות.
ורק נורית אחת מהם – נורית אסיה, הנפוצה והמוכרת – היא בצבע אדום.
יש חמש בערך שצבען צהוב-לבן, והרוב הן בכלל… צהובות.
 
(כרמל, עין אלון, 19.2.2005)
 
היום אני מציגה בפניכם את הנורית הכי יפה מבין הצהובות (בעיני, לפחות) – נורית הלב.
 
(כרמל, עין אלון, 19.2.2005)
 
נורית הלב נקראת כך כי העלים שלה הם בצורת… לב (הו, המקוריות). זה גם מקל עלינו לזהות אותה, בניגוד לשאר הנוריות הצהובות שצריך להסתכל על הפרי שלהן והן נורא מבלבלות אותי…
 
(מירון, בירידה מעין הזקן, נחל כזיב)
 
נורית הלב אוהבת מקומות לחים – כמו שכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח: "מעדיפה קרקעות כבדות-לחות, ואף ביצתיות מעט" (כרך 10, עמ` 79)
 
(הר קטע, 21.3.2009)
 
הפרח של נורית הלב גדול למדי – בערך באותו גודל כמו פרח נורית אסיה האדומה, והצמח עצמו שרוע יותר על הקרקע. ממש כך:
 
(21.3.2009, הר קטע)
 
וגם הנורית הזו – כמו נורית אסיה – מבריקה מאד, מה שכמובן דורש פיצוי חשיפה כשמצלמים אותה (ולא תמיד אני שמה מספיק)
 
(הר קטע, 21.3.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
(הר קטע, 21.3.2009)

קרדה או דרדית?

 
לא מזמן, זיהיתי לAnguly פרח שהיא צלמה: זו היתה קרדה מכסיפה – וAnguly  הסבירה שהיא נוטה להתבלבל בין קרדה לדרדית.
 
מיד הבנתי שזה רעיון מצוין לרשימה: להציג אותן זו מול זו. ממש כך:
 

 
דומות? דומות. הן פורחות באותם איזורים בערך באותו זמן, נפוצות למדי, ורודות, מורכבות – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, ואצל שתיהן אילו רק הפרחים הצינוריים, ללא פרחים לשוניים…
 
אז בואו נפריד:
 
קרדה מכסיפה – Carduus argentatus
 
    
 
השם – קרדה – מגיע מלטינית: קרדוס פרושו קוץ. העלים של הקרדה קוצניים, וכמו שרואים היטב בתמונה – ה"גביע" של הפרח הוא קוצני. (הגביע לא דוקר, אבל העלים שלה דוקרניים למדי!)
 

 
ה"ראש" של הפרח לא גדול. הפרחים צינוריים ואינם ארוכים – ודי צפופים.
 
לעומת זאת,
 
דרדית מצויה – Crupina crupinastrum
 

 
הדרדית נקראת כך כי היא דומה לדרדר. אבל… רק דומה. היא כלל וכלל לא קוצנית. שימו לב לגביע שלה – הוא צר יותר, וחלק.
 

 
מבט על – אכן מזכיר במשהו את פרחי הדרדר (למשל, דרדר כחול). שימו לב שאצלה מספר הפרחים ב"ראש" קטן הרבה יותר – היא דלילה, וכל פרח צינורי שכזה ארוך למדי.  עדינה יותר ומעוצבת יותר.
 

 
 
ועכשיו זה כבר ממש פשוט לדעת  – הנה שוב הצמד ביחד.  מי זו מי?
 

 
התמונות צולמו בכרמל, בגליל ובהרי יהודה בשנים 2008-2009
ואחת על הגג שלי, בעציץ
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על מנת לראות בגודל מלא!
 
 

צבעוני קשוט – Allancastria cerisyi speciosa

 
לפי הכותרת, אתם בטח חושבים שהגעתי אל הפרח צבעוני…
 
ובכן – לא! בארצנו יש עוד צבעונים- פרפרים בשם צבעוני! והם יפהפיים!
 
(וחוץ מזה הבלוג שלי נקרא "פרחים, פרפרים וכל מיני" ובזמן האחרון היו כאן רק פרחים  )
 

 
הפרפר היפהפה הזה שמו צבעוני קשוט. אבל… יש מין דומה מאד ששמו צבעוני צהוב.
 

 
בטיול שלנו בשבת האחרונה ריחפו סביבנו עשרות צבעונים. הם עפו מעל ומתחת, בדקו את שלל מיני הפרחים שפרחו – ורקדו מסביבנו מכל הכיוונים.
 

 
אז ניסינו לצלם אותם. וזה לא היה קל. יצאו לי הרבה תמונות של פרחים מטושטשים שהרף עין קודם היה עליהם פרפר, עד שהגעתי אל הפרפר הזה:
הוא עמד לו ונח, ונתן לי לצלם אותו.
 

 
אנחנו חשבנו שזהו הצבעוני הצהוב – אבל בבית, בדקתי במגדיר של בנימיני, ושם כתובים ההבדלים בינהם. רוב ההבדלים לא בולטים – במיוחד לא בשטח.
בצילום אפשר לראות שלפרפר הזה יש קשקשים כחולים בכנפיים התחתונות – סימן לצבעוני קשוט:
 

 
אך הסימן החשוב ביותר הוא… המקום בו צלמתי אותם. בכרמל ובגליל המערבי – צבעוני קשוט; בגליל, בגולן, בהרי יהודה – צבעוני צהוב!
 
כל התמונות צולמו באיזור רקית בכרמל, 9.4.2009 –
ולכן זהו צבעוני קשוט.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

 

פשתנית מלבינה – Linaria albifrons

 
ליל הסדר כבר כאן, ואני עדיין עם פשתניות!
הפשתנית השלישית בסדרת הפשתניות הנוכחית היא עוד אחת מזעירי ארצנו: פשתנית מלבינה.
היא בערך באותו גודל כמו הפשתנית הזעירה. (לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, לפשתנית הזעירה פרח בגודל 3-5מ"מ, ואילו למלבינה – פרח בגודל 4-6מ"מ)
 
  
 
הפשתנית הזו פורחת בהרי יהודה, שומרון ובנגב. וגם היא מין "ארנבונת" כזו:
 

 
רוצים להבין קצת כמה היא קטנה? הנה היא, עם היד שלי שמייצבת אותה:
 

 
 
את הפשתנית המלבינה פגשתי בהשתלמות רת"ם לשומרון – באיזור הישוב עפרה.
 
 
 
כל התמונות צולמו ב-26.3.2009
 
 

  
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 חג שמח ופורח לכֻלם!! צאו, טיילו ותהנו!!!