סתיו של פרפרים – חלק שני

לפני שאני ממשיכה עם עוד כמה פרפרים מטיולי הסתיו שלי –
אם טרם קראתם על אירוע שפיכת הנפט מצינור קצא"א בערבה – אתם מוזמנים לקרוא כאן וכאן (בפייסבוק) וגם כאן (בוואללה).
בפייסבוק נפתח דף "שחור בעיניים" הקורא לשקיפות בכל הטיפול בנושא, ולהעמדה לדין של האשמים – הצטרפו אליו!
ויש גם עצומה לחתום עליה – אנא חתמו כאן.
בינתיים כבר הביאו לשטח ציוד כבד לנסות לקלף את השכבה הפגועה. השאלה היא האם זה לא יעשה עוד יותר נזק (פגיעה בבע"ח קטנים שנמצאים שם ובמקרה עוד חיים, פגיעה בצומח שנמצא שם…) – אני לא יודעת, ומקווה שיש גם אקולוגים מעורבים שם ושזה לא סתם כסת"ח.
את התמונה הזו פרסמו בדף "שחור בעיניים" – אני מאד מסכימה עם הכתוב פה. 

 
ובמעבר חד מאד, אני חוזרת אל הפרפרים. למשל, עוד זנב סנונית שדגמן לי בצורה מעניינת ברמת הנדיב: 

אחריו – דווקא עש, ולא פרפר: היצור הקטן הזה (שגדלו בערך סנטימטר) הוא עש ששמו טוואית הארכובית (בלטינית – Orgyia dubia):
אם אתם רוצים לדעת מה ההבדל בין עש לפרפר, יש מאמר מצוין של עמיר באתר Insectour.
העש הזה הפך את השוביניזם הקיצוני לדרך חיים. גם על אורח החיים שלו יש מאמר מצוין באתר Insectour. 

ובחזרה לפרפרים – לבנין משוייש (Belenois aurota) הוא פרפר יפהפה, ויחד עם טיון דביק, שילוב הצבעים מאד מוצלח בעיני – 

אבל גם כשהוא עוצר לנוח על עלה של אקליפטוס זה נחמד: 

ברמת הנדיב פגשתי את סטירית הציבורת (Lasiommata megera) –  

אני מאד אוהבת לראות את העיניים המרובות על הצד התחתון של הכנפיים: 

לבנין הצלף (Colotis fausta) הוא פרפר נפוץ למדי, ופגשתי אותו בכמה מקומות. הנה דוגמן אחד, נהנה מצוף של כתלה חריפה על הר תבור: 

ובכוכב יאיר צלמתי את הצבעוני השקוף (Archon apollinus): 

פרפר מקסים, שהכנפיים העליונות שלו הן שקופות, ובמבט מלמטה מתקבלת תמונה די דרמטית: 

הפרפר המיוחד ביותר שפגשתי והצלחתי לצלם הוא זה: נמפית הקטלב (Charaxes jasius), הגדול ביותר בין פרפרי היום בארץ: פגשתי אותו בכרמל, בספטמבר, הצלחתי לצלם 2 תמונות דומות – וזהו בערך. אני מקווה לפגוש אותו שוב, ולתת לו את הכבוד הראוי – לדעתי זהו הפרפר היפה ביותר בארץ. 

עד כאן רשימת הפרפרים הצבעונית שלי… את הפרפרים צלמתי ברחבי הארץ – מקיבוץ להבים בדרום, דרך מישור החוף, הכרמל ועד לגליל, בין ספטמבר לנובמבר 2014. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

זחלי פרפרים ועשים בישראל

אני שמחה לספר לכם על מדריך חדש בסדרת "טבע ישראלי" שמגיע לחנויות בימים אילו: מדריך זחלים! 

זחל צבעוני שקוף, כרמל, 1.1.2009

לפני שאני מתחילה לספר לכם על המגדיר, וכמה אני שמחה שהוא יצא לאור – אסביר לכם שיש "זחל" ויש "תולעת" ואלו שני יצורים שונים לחלוטין.
התולעת היא בעל חיים חסר חוליות, ללא רגלים – והיא נשארת באותה צורה כל חייה. כמו שהתחילה – ככה היא תגמור. על הקרקע.

זחל של תנשמית על חלבלוב הרמון, נגב – צלמה אמא שלי

הזחל הוא חלק ממחזור החיים של חרק. כמו לחרקים רבים, לפרפרים (ולעשים, קרוביהם) יש מחזור חיים עם גלגול מלא: בתחילה הנקבה מטילה ביצה.
מהביצה בוקע זחל – והוא ניזון בעיקר מהצמח עליו הוטל.
הזחל מתגלם לגולם בשלב השלישי,
ואז מגיע השלב הרביעי והמרשים – שלב הבוגר – הפרפר או העש שאנחנו פוגשים מרחף בשדה. בשלב הזה מתרחשת ההזדווגות, והנקבה מטילה את הביצים לדור הבא. 

טוואי מהסוג Lasiocampa על רקפת בכרמל, 1.1.2009

כיון שכך, הזחל הוא בעצם חרק. ולכן יש לו 6 רגלים – כמו שאפשר לראות יפה בתמונה הבאה – זחל של טוואי רבא, שצלמתי בצפון הנגב, 24.2.2010: 

בדרך כלל הזחל שונה מאד מהבוגר. כדוגמא, הנה זחל של זנב-סנונית הדור, מטייל על גבעול שומר פשוט. אמא שלי צלמה אותו בנחל תלכיד בבקעת הירדן: 

לעומת זאת, כך נראה הפרפר הבוגר – שונה לחלוטין. צלמתי אותו בהוד השרון, 18.6.2013: 

עד לאחרונה לא היה בארץ מגדיר או מדריך המוקדש לנושא הזחלים. יש מידע חלקי בספרים של יצחק אייזנשטיין, יש מידע חלקי באנציקלופדיה של החי והצומח (כרך חרקים) ויש מידע חלקי בספר הפרפרים של דובי בנימיני (במהדורה המורחבת).
אבל אין מדריך שבאמת יראה לך איזה זחל יתפתח לאיזה פרפר או עש. 

זחל של תנשמית יהודה, שמורת בני ציון, 5.1.2013

יש כמה וכמה סיבות לכך. הראשונה היא מחסור בידע ובמחקר. יש הרבה חרקים בארץ שלא נחקרו, ולא ידוע מי הם.
למשל, בתמונה הבאה – זהו זחל שצלמתי בחרמון, ב-21.5.2009. לא מצאתי תמונה דומה בספרים שלי, ובסופו של דבר עמיר ויינשטיין (בעל הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול") עוז ריטנר (בעל אתר החרקים המופלא Nature Of Oz) הודיעו לי שזהו זחל עש ששמו הלטיני Zygaena. בעברית קוראים לסוג ססמבריק. אבל בחרמון ישנם מינים שלא נחקרו עדיין, ולכן אי אפשר לדעת איזה בוגר יתפתח מהזחל הזה.

מצד שני, ישנם זחלים רבים שהם ידועים ומוכרים. את הזחל היפהפה הבא צלם חברי הטוב איתי נחשון – ותודה לו על הרשות להשתמש בתמונותיו הנפלאות!
זהו זחל של עש ששמו תנשמית הבוצין. 

המדריך החדש והנוח בסדרת טבע ישראלי מיועד בדיוק בשבילנו: בשביל להכיר את הזחלים הנפוצים, אילו שפוגשים בטיול מזדמן בשדה.
במדריך מצאתי שהזחל הירקרק המרשים בתמונה הבאה הוא זחל של עש ששמו טוואית הארכובית. צלמתי אותו ליד נחל נעמן, בשולי עכו בתאריך 13.6.2013.
למדתי גם שהעש "טוואית" הוא ממשפחה שונה מהעש "טוואי" – למרות הדמיון בשם, ולמרות ששניהם מתגלמים בפקעת קורים אותה הם טווים. 

כמו בכל המדריכים בסדרת "טבע ישראלי", מטרת המדריך היא לא לכסות את כל הקיים בטבע הישראלי – אלא לתת למטייל אפשרות להכיר את הנפוצים, לזהות אותם.
למשל – את הרפרף המשורטט הזה, שאיתי צלם : 

או את דובון הקורים שאני פגשתי באחו נוב ברמת הגולן ב13.2.2014 – 

כמו תמיד במדריכים הללו, ליד כל איור יש הסבר קצר וממצה, כתוב יפה שמסביר על הציור. בתמונה הבאה, למשל – עש ששמו תהלוכן האורן. התהלוכנים גדלים בקן משותף על עץ אורן, וכשמגיע זמנם להתגלם – הם יוצאים בתהלוכה בזה אחר זה. את התהלוכה מובילה לרוב נקבה. היא יוצאת לדרך וכל אחיה ואחיותה בעקבותיה, ראש לזנב. היא מוצאת מקום, והזחלים מתגלמים שם בקרקע או מתחת לסלעים. אמא שלי צלמה תהלוכה מקסימה שכזו: 

סיבה נוספת לעובדה שאין מגדיר מסודר לזחלים היא פשוט ההשתנות שלהם.
כשזחל בוקע מהביצה – הוא בד"כ זעיר. בגודל של מילימטר או שניים. עם הזמן, הוא אוכל וגדל – יש זחלים שמגיעים לגודל 10 ס"מ!
במהלך הגדילה הם לפעמים משנים צבע או רמת שעירות. 

טוואי רבא, צפון הנגב, 24.2.2010

למשל, הזחל בתמונה הבאה – זהו זחל של עש מקסים בשם דובון יפהפה, שצלמה אמא שלי. כשהזחל צעיר, יש לו כתמים כתומים גדולים על הגב. כשהוא מתבגר, הכתמים הכתומים נעשים קטנים מאד – כאן כבר יש רק פסים דקים, ואילו הצבע השחור נעשה בולט יותר.
כלומר, בשביל ליצור מגדיר מלא של זחלים, צריך להוסיף כמה איורים לכל זחל – כדי להבדיל בין שלבי ההתפתחות שלו, ושינויי הצבע. 

כך נראה הדובון היפהפה הבוגר – נכון שהוא באמת יפהפה? 

זו הפעם הראשונה בה יוצא מדריך קל, זמין ונוח שמאפשר לנו להכיר את הזחלים הנפוצים בסביבתנו. לדעתי, מדריך שכזה היה חסר לנו – ואני מאד שמחה שנועם הגה את הרעיון, וגם דאג לבצע.
בתמונה הבאה תראו זחל נוסף שלמדתי להכיר מהמדריך – זחל שהגיע אלי בתוך זר פרחי לע-הארי תרבותיים שקניתי בדוכן פרחים. הוא הפתיע אותי, אבל ניסיתי לעקוב אחריו. לצערי, אני חושבת שהחתולים שלי טרפו אותו והוא לא הגיע לשלב הגולם.
זהו פְּרוֹדֶנְיָת השדות – עש שידוע כמזיק לחקלאות ולגינות נוי. 

שמחתי לגלות במדריך גם הסבר על ססתיק – ססתיק אלו עשים שבונים "תיקים" – או "קופסאות" מזרדים וענפים, ובתוכם מתפתח הזחל. הזחל נושא איתו את ה"תיק" לכל מקום, ובסופו של דבר מעגן אותו לענף ומתגלם בתוכו. יש מספר מינים, וכל מין בונה לו תיק שנראה אחרת. אני חושבת שהמרשים ביותר זהו ססתיק מרובע – שבונה תיק בצורת קוביה מיוחדת. גודל הקוביה – ארבעה סנטימטרים בערך. 

בתמונה הבאה זהו עש ששמו עשנור הרותם, שצלם איתי. העשנור תופר לעצמו מחסה מחוטי משי דקים, ואפשר לראות בתמונה שני זחלים – אחד גדול יותר, ומתחת לו אחד צעיר –

אני ממליצה בחום על מדריך הזחלים החדש –  ועל כל סדרת "טבע ישראלי" – כמו המדריכים האחרים בסדרה גם המדריך החדש נוח מאוד לשימוש: קל, מתקפל ועמיד ברטיבות.  

מחיר 29 ₪
להשיג בחנויות הספרים, בחנויות למטיילים, בשמורות הטבע ועוד.
עורך ומפיק: נועם קירשנבאום
הוצאה לאור: "טבע ישראלי"
לפרטים נוספים, ורכישה מרוכזת בהנחה:
נועם 7904905 050
talituly@zahav.net.il

גילוי נאות: נועם, המוציא לאור של סדרת "טבע ישראלי" הוא חבר שלי, ואת המדריך קבלתי ממנו במתנה. אבל אני בטוחה למדי שהייתי קונה אותו בכל מקרה. זהו באמת מדריך שימושי.
ועם זחל צבעוני שקוף שצלם איתי (כאן מעל) וזחל טוואית הארכובית שאני צלמתי (בתמונה הבאה ) –

אני מודה מאד לאיתי נחשון ולאמא שלי שהרשו לי להציג את תמונותיהם הנהדרות!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לזכרו של עזריה אלון

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון. 

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם. 

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד. 

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו. 

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.  

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992) 

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו." 

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי. 

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו." 

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. 

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו. 

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות. 

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך. 

כתבות נוספות עליו:

 באתר החברה להגנת הטבע

 באתר Walla חדשות

 באתר Ynet

 בבלוג עונג שבת של דוד אסף

 באתר פרס ישראל

​ כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

 באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

רמת הגולן, 11.2.2012

לפני שאני מתחילה את הרשימה, יש לי בקשה.

כיון שתפוז לא מתקנים עדיין את האלבומים – התחלתי להעלות תמונות ל-Flickr. אבל שם יש לי מגבלות – מגבלות מקום, ומגבלות של כמות תמונות.
בעוד כ-5 רשומות אני אגיע אל המגבלות הללו, ואז יש לי 2 אפשרויות פעולה –
– לחפש מקום אחר לתמונות שלי (אם יש למישהו הצעה, אני אשמח לשמוע)
–  להפסיק לפרסם, או לצמצמם מאד את הפעילות, לחזור לשיטת "מיני רשומה" – תמונה אחת בלבד, כמה מלים.
אני רוצה להמשיך לפרסם.
פרסמתי בפורום משוב בקשה לתפוז, שיתעדפו את בעיית האלבומים ויפתרו אותה. אני מבקשת מכל הקוראים שלי להכנס להודעה, ולהוסיף תגובה המצטרפת לבקשה שלי. אם תהיינה הרבה תגובות, אולי הם יתחילו לטפל בבעיה.

תודה לכולם.

כבר סיפרתי לכם שטיילנו בגולן – התחלנו עם הטופל האדום, שנמצא ממש בעליות מדרום לרמה – והמשכנו צפונה.
התחנה הבאה, לאחר הטופל, היתה בעין תאופיק – יער קק"ל, שיש ממנו תצפית יפה לכנרת, לטבריה ולגליל: 

משם עלינו לאחו נוב. כבר הצגתי את הכלניות הנהדרות שפרחו שם – הן לא היו היחידות. האחו מלא פרחים.
כאן, מימין – רומוליאה סגלולית – הרומוליאות של דרום הגולן נחשבות לזן שונה מעט מזה של שאר הארץ.
ומשמאל – אחת החברות הקטנות של משפחת הציפורניים – קרנונית לקויה. קרנונית – בגלל הקרניים בעלי הכותרת. 

   

מצאנו מקבצים של זהביות באחו, אני משערת שזו זהבית השלוחות – הדרך לוודא היא באמצעות הפקעת, ואני העדפתי להשאיר את הזהביות במקומן. 

עדיין יש אלפי נרקיסים בשטח, וניחוחותיהם נישאים למרחק 

בסופו של הסיור באחו נוב הצלחנו גם למצוא את איריס הביצות:  שני האיריסים הראשונים פורחים! מאד שמחנו! 

פתאום ראיתי פרפר. רדפתי אחריו במשך כמה וכמה דקות עד שהצלחתי ללכוד אותו בעין המצלמה: זהו צבעוני שקוף. 

בדרכנו חזרה לאוטו, ראינו את היצור הבא:
לא, זו לא תולעת – זהו נחש. נחש קטן, שאורכו בערך 20 ס"מ ושמו נחשיל מצוי. זהו יצור אוהב לחות, שבד"כ נמצא מתחת לפני האדמה. 

מאחו נוב נסענו צפונה. לפתע, לצד הדרך מוטי ראה משהו זז. חזרנו עם האוטו וראינו את התצפית המרגשת ביותר שלנו לטיול הזה (ולעוד כמה טיולים…) : חתול בר, מתרחק בשפיפה מהכביש – כדי שלא נתקיף אותו. יצור יפהפה! 

עצרנו ליד מאגר בנטל, ושם פגשנו המוני איריסים, קטנים ותכולים: איריס הלבנון
בין האיריסים היו מקבצים מרהיבים של רקפות יווניות. (מקבץ לדוגמא תוכלו לראות בסוף הרשימה)

לא יכולנו להתעלם מהחרמון שנשקף אלינו מכל מקום – חרמון הסבא, הלבן והיפהפה.
העננצ'יקים אמרו שזה נראה כמו הר של גלידה!

את הטיול סיימנו ביער אודם – הג'ובה הגדולה. רשות הטבע והגנים מסדירה את האיזור כעת, הם מנגישים אותו לנכים.
מצד אחד, קצת חבל לי לראות איזור פראי כזה הופך לשביל סלול עם מצפור.
אבל זה סתם אגואיזם פרטי שלי. אני חושבת שההנגשה של הג'ובה לנכים היא חשובה וטובה. לאפשר לכל אדם לרדת לשם, ולהסתכל על השטח – זה בהחלט צעד חשוב וטוב. 

אנחנו הסתכלנו על הפרחים שפרחו מסביב לשביל. כאן מעל ישנו שילוב של זהבית דמשקאית (בצהוב) עם נץ-חלב אזמלני (בלבן),
ולמטה – עוד איריס לבנון, משקיף על שולי הג'ובה הגדולה. 

בין העצים הציצו המוני רקפות יווניות קטנות ונחמדות 

ומצאנו גם מקבץ של קורידלית הסלעים – צמח נדיר, קרוב לעשנן שגדל בשולי חצרות בעיר. 

התמונות צולמו כולן ברמת הגולן, בתאריך 11.2.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ב-Flickr. 

ספלול מחוספס – Aristolochia scabridula

הספלול האחרון שלי לעת עתה (פורחים בארץ עוד שלושה מינים שטרם היה לי העונג לפגוש) הוא הספלול המחוספס.

  

הוא קרוי "מחוספס" בגלל העלים המחוספסים (שהם דומים מאד לאילו של הספלול הססגוני).

הוא נדיר למדי, אני מכירה אותו רק מהחרמון ומיער אודם. הוא לא מופיע במגדיר,  כלומר לא היה ידוע בארץ בראשית שנות ה-90.

  

גם הוא שרוע על הקרקע, וגם אצלו הפרחים חבויים בין העלים וצריך לחפש אותם –

אבל היום רציתי לדבר על הספלול בהקשר של חרקים.

הספלול הוא צמח פונדקאי חשוב מאד לכמה מיני פרפרים ממשפחת הצבעוני.
הראיתי פה בעבר (למשל) את הצבעוני השקוף והצבעוני הקשוט – שניהם מטילים את ביציהם על צמחי הספלול. והזחלים נהנים מהעלים. 

בתמונה מעל אפשר לראות זחל של פרפר צבעוני שקוף. הזחל הספציפי הזה נהנה אמנם מעליו של אחד ממיני הספלול האחרים (ספלול השדה, אם אני זוכרת נכון) – אבל כל עוד זה ספלול, זחלי הצבעוני השקוף ישמח לכרסם את העלים.

אם מסתכלים על הפרח מהצד, רואים שהמבנה הוא דמוי חצוצרה, הצינור רחב ומפותל. אברי הרביה (אבקנים, צלקת) חבויים בפנים.
כאשר חרק בא להאביק את הפרח, הוא נכנס פנימה – בעקבות הריח. בתוך הפרח יש שערות הפונות מטה ומונעות מהחרקים שנכנסו לצאת עד שהן נובלות. החרקים מבלים יום-יומיים בתוך הפרח עד שהשערות נובלות.

  

אבל מסתבר שלא תמיד החרקים לומדים מטעויות… חרקים שנלכדו ממהרים, אחרי שהשתחררו, להתפתות שנית ולהיכנס לפרח נוסף – כך הם מאביקים אותו. 

התמונות צולמו באתרים הבאים:
ביער אודם, 7.5.2011
ובחרמון, בתאריכים 21.5.2009, 5.5.2010 וגם 14.5.2010
הזחל צולם ברמת הנדיב, 1.1.2009

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

צבעוני שקוף – Archon apollinus bellargus

ראשית: רציתי לאמר לכל מאות האנשים שקראו בבלוג שלי ביומיים האחרונים – ברוכים הבאים! ואתם מוזמנים להגיב, גם כאן, וגם לרשימות ישנות יותר!

 

ועכשיו לנושא הרשימה שלי היום… בכרמל פגשתי את הצבעוני הקשוט – ואילו במירון פגשתי את קרוב משפחתי: הצבעוני השקוף.

 

הוא התחבא לו בין העשבים – אך לא חמק ממני:

 

 

אחר כך, הוא התחיל לטייל בין הפרחים: ועכשיו יכולתי להבין למה הוא נקרא צבעוני שקוף.

למשל, כך הוא נראה על פשתה שעירה, ורודה:

 

 

 

כך על תלתן תריסני, לבן –

 

 

וכך על כתמה עבת-שורשים צהובה:

 

 

הצבעוני השקוף הוא פרפר מאד יפה, והוא המשיך לטייל בין הפרחים, מתקרב אלינו ומתרחק מאיתנו…

 

 

נזכרתי במכתב השרשרת שהתרוצץ לפני כמה שנים, והראה פרפרים שקופים ממרכז אמריקה – פרפרים שנראים עשויים מזכוכית, ושמם העממי הוא Glasswing Butterflies – פרפרי כנף-הזכוכית. חשבתי לי שלצבעוני שלנו אין מה להתבייש לידם! הוא פשוט מקסים!

 

 

עוד תמונות יפות של צבעוני שקוף אפשר למצוא – כמובן – אצל אדי: כאן וגם כאן

 

 

כל התמונות צולמו במירון, בעליה להר הלל, 17.4.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.