סוף סוף אני מגיעה אל אחד הפרחים המיוחדים והיפים ביותר במדבר – ובארץ שלנו: צבעוני ססגוני. הצבעוני הססגוני פורח בהר הנגב, ואנחנו פגשנו אותו בשיא הפריחה, כשטיילנו בבורות לוץ.
כשהגענו לשמורה, הם עוד לא לגמרי נפתחו. אבל ככל שהתקדמנו בדרכנו – ראינו יותר ויותר פרחים פתוחים לרווחה, בוהקים באור השמש.
הצבעוני הססגוני הוא פרח יפהפה. עלי הכותרת הלבנים-ורודים, עם המרכז הצהוב יוצרים פרח מיוחד ויפהפה. אבל לקוראי בעלי הזכרון הטוב – הפרח הזה אמור להזכיר מישהו…
והמישהו הזה הוא צבעוני החרמון. צבעוני החרמון הוא מין של הרים גבוהים, שגדל בחרמון, בטורקיה ובקווקז. הצבעוני הססגוני לעומתו הוא מין מדברי, שגדל אצלינו בהר הנגב, וכן בהרי אדום ובדרום סיני.
תשאלו – מה לחרמון ולהר הנגב? איך זה שיש שני פרחים, כל כך דומים (ההבדלים הם בצורת העלים, בעובדה שצבעוני החרמון פורח בבודדים – ועוד כמה הבדלים קטנים) – האחד בחרמון, השני בנגב – ובאמצע אין שום דבר דומה?!
ובכן, מסתבר שיש עוד זוגות שכאילה! לריבס המדבר שהצגתי פה יש אח קרוב בשם ריבס אמיתי שגדל בחרמון. ישנו שיח מרשים עם פריחה פרפרנית צהובה – למין החרמוני קוראים קרקש קיליקי, ולמין המדברי – קרקש צהוב. בחרמון גדל גפוף החרמון (ממשפחת הארכוביתיים) – ובנגב גפוף קוצני. בהר הנגב אפשר למצוא כרכום דמשקאי (שהוגדר בהרים באיזור דמשק) ועוד, ועוד!
ההסבר – לפי מה שספר פרופסור אבי שמידע – הוא זה: בעבר, היו שינויי אקלים גדולים. בעת תקופת הקרח – הארץ התקררה, וצמחים צפוניים עמידים לקור התפשטו דרומה. אני משערת שבתקופת הקרח אפשר היה למצוא צבעוני ססגוני גם במרכז הארץ. כאשר תקופת הקרח חלפה, הקרח נסוג והטמפרטורות עלו. הצמחים אוהבי הקור פעלו לפי עקרונות האבולוציה: חלק נכחדו מהאיזור החם, וחלק – התאימו את עצמם אליו.
בהר הנגב, תנאי מזג האוויר הם מאד יחודיים: זהו מקום גבוה (הצבעונים, למשל, גדלים בגובה 800-1030 מ') . בלילה קר, ובחורפים מסויימים אפילו יורד שם שלג. ולכן, צמחים רבים מאוהבי-הקור שרדו שם. אבל הם היו אוכלוסיה מבודדת ומרוחקת מקרוביהם בחרמון, ולכן הם השתנו מעט. וכך נוצרו כל המינים של הר הנגב – הקרובים למיני החרמון.
מינים מעניינים נוספים, שהתפתחו באותו אופן – נמצאים בהר הגבוה בדרום סיני.
בטיולינו בבורות לוץ, מאד נהניתי משילוב הצבעונים עם השמשון ההדור, ועם בן-שלח מנוצה (הפרח המצליב הלבן פה מעל) וכשפגשנו צבעוני מדבר אחד (שהוא אדום, וקרוב מאד לצבעוני ההרים הנפוץ בארץ) – ניסיתי להחליט, מאיזו זווית זה יפה יותר: מכיוון ה"מדבר" או מכיוון ה"ססגוני"?
גם כאשר הצבעוני מתחיל לנבול, הגוונים שלו מרגשים:
ופגשנו גם אחד שהוא צהבהב ולא לבן – פרט מיוחד ומאד יפה בעיני:
הכתם הצהוב במרכז הוא שלט פרסומת: כיון שהאבקנים הצהובים אינם מספיק בולטים, הצבעוני מחזק את הצבע שלהם בעיגול צהוב בולט – אותו אין חרק שיפספס.
התמונות צולמו בשמורת בורות לוץ בנגב, 20.2.2010
כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי להנות מהצבעונים הנפלאים הללו!
הרשימה היום מוקדשת לשני אנשים חשובים לי, שחוגגים יום הולדת! חברתי הטובה Aquag – והגיס שלי zvior12. רציתי לאחל לשניכם המון מזל טוב, ואושר, והצלחה, ושמחה! אני מצרפת בשבילכם כמה עצות טובות לחיים:
ברשימת פורים הבטחתי לספר על שמשון הדור – והנה אני מקיימת.
השמשון הוא פרח ממשפחת הלטמיים. אם תסתכלו, תראו שמבנה הפרח דומה לזה של לטם. בארץ ישנם שנים-עשר מינים של שמשון – וכולם פורחים בצהוב. כולם? פרט לאחד. השמשון ההדור.
השמשון ההדור פורח – בדרך כלל – בוורוד. אבל בהר הנגב הוא פשוט צבעוני. הוא פורח בכל הגוונים – מלבן ועד בורדו כהה, דרך כל וורוד אפשרי (או בלתי אפשרי). כבר בדרך לבורות לוץ, בנסיעה, אפשר לראות אותם פורחים ומחייכים מצדי הדרך.
בתחילה ראינו רק ורודים,
ואז התחלנו לשים לב לגוונים השונים
כל כך הרבה גוונים, לבנים, ורדרדים, ורוד-ברבי, ורוד מג'נטה – ועד בורדו עז ויפהפה. השמשונים בהר הנגב הם פשוט חגיגה לעיניים
בדרך כלל, ורוד הוא דווקא לא הצבע החביב עלי. כחולים וירוקים הרבה יותר חביבים עלי. אבל איך אפשר שלא להתלהב מהחגיגה הורודה הזו?! הם פשוט נהדרים.
שמו הלטיני של השמשון – Helianthemum – מגיע משמו של אל השמש היווני, הליוס. הליוס הוא בנו של הטיטאן היפריון, ואחיהן של סלנה – אלת הלבנה, ואאוס – אלת השחר. הליוס נהג במרכבת השמש, בשמים – וראה הכל מלמעלה.
בעצם, הליוס היה האל המלשן… הוא זה שספר להפייסטוס שאפרודיטה אשתו בוגדת בו עם אראס (אל המלחמה). הוא זה שספר לדמטר שהאדס חטף את בתה פרספונה.
וכיון שהשם הלטיני הוא בעקבות השמש – קראו את שמו בעברית "שמשון" – שם הולם ומוצלח.
השמשון הוא פרח אוהב-חום ושמש – הפרחים מחייכים אל השמש. ממש כמו מקור החסידה השעיר, הם פורחים בבוקר לכיוון השמש – ובערב, נובלים.
כאן אפשר לראות מראה אופייני לשמורת בורות לוץ בעונה הזו: שמשונים בכמה צבעים, ויחד איתם – צבעוני ססגוני שזוהר בלבן.
לצבעוני הססגוני אני – כמובן – מתכננת רשימה משלו. אבל כיון שהוא כל כך יפה, וכל כך מיוחד – הנה עוד תמונה שלו יחד עם השמשונים:
השמשונים פורחים כעת ברוב חלק הנגב, וגם בדרום הרי יהודה. אפשר לראות אותם בשמורת בארי, בשמורת פורה ועוד.
אבל – כאמור – אם אתם רוצים לראות אותם בכל מני צבעים, אז סעו להר הנגב.
בספרות כתוב שאם יש מזל, ויודעים איפה לחפש (ולצערי, אני ממש לא יודעת) – אפשר למצוא על שרשי השמשון פטריות כמהין. הכמהין נחשבות לפטריות הטובות בעולם, והן חיות על שרשי השמשון.
אבל זו כנראה טעות – לפי מה שהבנתי מאחת הממומחיות הגדולות לפטריות בארצנו, השמשון היחיד ה"מארח" את פטריות הכמהין – הוא שמשון יושב. מין של שמשון (בעל פרחים צהובים), שפרחיו "יושבים" בחיק הגבעולים. הוא גדל בחולות בצפון הנגב… אמנם הכמהין בארץ הוא "כמהין לבן" – שהוא הזן הפחות-יוקרתי – ובכל זאת, הייתי מאד שמחה למצוא ולטעום פטריות כמהין.
התמונות צולמו בהר הנגב, בורות לוץ בתאריך 20.2.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 