אירוס הארגמן – פוסט אורח

dscn6452

היום אני מארחת בבלוג את גיל ירדני. גיל היתה מסטרנטית במעבדה של ד"ר יובל ספיר לְפָנָי, והיום עושה דוקטורט באוניברסיטת וינה. היא כתבה פוסט רגיש ועצוב על אירוס הארגמן באופן פרטי ועל שמירת טבע באופן כללי, ואישרה לי לפרסם את דבריה.

dscn6465

אני מעטרת אותם בתמונות שצלמתי בשמורת אירוס הארגמן בנתניה, בתאריך 26.2.2017.  

כך כתבה גיל: 

dscn6497

אירוס הארגמן – גיל ירדני

dscn6480

דבר משונה הוא לצפות מהצד בדברים נעלמים והולכים, לחיות מספיק זמן כדי שהעולם ישתנה לבלי הכר בצעדים קטנים, בלתי מורגשים ובלתי הפיכים לחלוטין. שלוש שנים עבדתי כסטודנטית או עוזרת מחקר על קבוצת מינים קטנה ומרשימה: אירוסי ההיכל. במיוחד עבדנו על אירוס הארגמן המפורסם, הכריזמטי, הסקסי. כשאתה קרוב מספיק למשהו הוא משנה אותך ואתה משנה אותו. עבודת שדה היא עניין אינטימי, ניסיתי להסביר לחבר. אתה לומד ניואנסים והופך לאדם מוזר. אתה מזהה את משפחות הדבורים לפי הזמזום כשהן חולפות לידך, אתה מסדר את יומך לפי תזוזת הצל על הקרקע, אתה הופך ממבקר לשייך לנוף ומשתנה לתמיד.

dscn6493

אירוס הארגמן הוא מין אנדמי למישור החוף של ישראל. אנדמי, כלומר: גדל אך ורק שם. זוהי תפוצתו העולמית. וואלה, מזל רע להיות שייך לאיזור המאוכלס ביותר במדינה צפופה ומוכת פוליטיקה ובמיוחד כשאתה צמח ואינך יכול לארוז וללכת. לעתים שאלו אותנו למה המדגם כה קטן ואמרנו: כי אין יותר. זהו כל המדגם. אלו כל האוכלוסיות. 14, בערך שלוש בנות קיימא. גדלות בשטחים זעירים כעציצים בין שכונות מגורים למשפחות צעירות, מטעי אבוקדו ומחלפים חדשים של משרד התחבורה. זה בדיוק מה שיש, וכל שנה יש פחות.

dscn6474

בכל שנה קבלנים חדשים בונים, צעירים על טרקטורונים משטחים את הנוף, מטיילים רבים חסרי ידע דורכים או קוטפים. השנה האירוסים נגנבים בכמויות: מישהו בא ומוציא את הצמח עם מעדר. מכת מוות קטנה לאוכלוסיה עם מגוון גנטי נמוך. העודר שותל את הפרחים בגינה או משהו כדי שיהיה לו יפה ונחמד. אולי מוכר את הצמח עבור כסף: צמח נדיר מאוד. עוד מעט נדיר לחלוטין, כלומר בלתי קיים. צמח שלא קיים וודאי עולה הון בכסף. אפשר לדבר על שימושי האדם ועל חשיבות המגוון ועל כל המידע המדעי הרלוונטי אבל בעיקר זה נורא עצוב.

dscn6461

בוואטסאפ של הבוטנאים כועסים ויש מתח. אבל מי שלא הפנים עושה זאת כעת, המין תכף נכחד, עניין של גג 10 או 15 שנים. המטיילים שאלו: אבל אי אפשר לשים אותו בגן בוטני? אפשר, אמרתי, לשים במוזיאון. מוזיאון הנצחה. ותראו, האירוס הוא אחד. יש עוד עשרות דברים שגדלים פה, נסתרים מעין ואין להם תחליף. שמעו, זה נורא מוזר, לצפות בדברים הולכים ונעלמים, להציג את המידע המדעי הרלוונטי, לשמוע שדיברו עם הרשות ועם העיתונות ועם העירייה אבל אין אכיפה ובישראל אין לזה זמן. זה בסדר, גם לצמחים אין זמן ולצמח לא כואב ולא אכפת לו. הוא לא מצטער. זה רק אנחנו שעצוב לנו ומשונה לנו, לצפות מהצד בדברים שנעלמים והולכים.

dscn6498


עד כאן דבריה של גיל. אין לי מה להוסיף – אני, כמובן, מזדהה מאד ומסכימה עם כל מילה.
תודה, גיל, שהרשית לי לפרסם את דבריך. 

dscn6450

צא לנוף – אך אל תקטוף!

DSCN9430

שבוע עבר מסקר איריס הארגמן שהשתתפתי בו. רק שבוע אחד. 

DSCN9405

ביום חמישי בבוקר קיבלתי הודעה בוואטסאפ – "בוקר כואב ורע משמורת אלוני קדימה. ונדליזם חמור התרחש הבוקר/אתמול בערב בשמורה" – השחתה מכוונת, ובמקור חשבו שהיתה גם עקירה של צמחים.

בחור שטייל בשמורה הזדעזע לגלות "זר" פרחי בר זרוק על הקרקע. זר שכלל שום תל אביב, צבעונים, תורמוסים, פרגים – וכמובן, גם איריסים. ולא סתם איריסים , אלא האיריסים הצהובים – שמשכו המון מטיילים וחובבי טבע אל השמורה הקטנה הזו בשבועיים האחרונים.

DSCN9406

לכן הבוקר נסעתי לראות מה התרחש. לשמחתי, לא מצאתי סימני עקירה.
אבל השמחה היתה קצרה אל מול מראות של צבעונים קטופים וזרוקים על הקרקע.

DSCN9427

התקרבתי אל גוש הפריחה הצהוב – לפחות לא פגעו בפרחים שסיימו לפרוח, אז יש סיכוי ליצירת פרי.
הנה העדות האילמת: משמאל, לפני שבוע. מימין – ביום שישי בבוקר. 

DSCN9686-horz

שוב אני ניצבת מוכת אלם אל מול הרס לשם הרס. מדוע לקטום כך את ראשי הפרחים? מדוע להרוס?

יש כמה השערות – ההשערה הפשוטה ביותר, היא שמישהו קטף לעצמו זר פרחים. מישהו אחר ראה אותו, העיר לו – והקוטף זנח את הזר הקטוף וברח.
השערה אחרת, היא שמישהו כועס על עיריית קדימה, או על רשות הטבע והגנים – והחליט להתנקם בטבע, כי כאן בארץ קל להיות חזק על חלשים.

DSCN9413

אז רציתי לומר כמה מלים על שמורת טבע, והמשמעות שלה.

שמורת טבע נועדה – קודם כל ומעל לכל – לשמור על הטבע. אנחנו רק אורחים בשמורה. מבקרים.
כשאתם מבקרים חברים, האם תורידו תמונה מהקיר שלהם, ותיקחו אותה – רק כי היא מוצאת חן בעיניכם? האם תקחו את צנצנת הזכוכית שלהם ותשברו אותה, רק כי הם אמרו משהו לא לרוחכם?
אני משערת שלא. אז למה אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים כאלה בטבע?

DSCN9412

כשיוצאים לטבע, צריך לזכור שאנחנו מבקרים.
לא משאירים בשטח שום דבר פרט לטביעות הרגלים שלנו,
לא לוקחים שום דבר פרט לרשמים ולתמונות שצילמנו.

לפני 50 שנים בערך, קמו כמה אנשים מדהימים – ביניהם עזריה אלון ז"ל ועוזי פז יבדל"א, ובעזרת הסופר ס. יזהר (שהיה ח"כ) העבירו את חוק ההגנה על הצומח – אסור לקטוף פרחי בר!
הם לימדו את הילדים מגיל צעיר, ואותם ילדים (שהיום הם בגיל של אמא שלי) – למדו והעבירו את הידע הלאה. בזכותם יש לנו מרבדי פריחה של כלניות, בזכותם עדיין פוגשים את האיריסים והסחלבים בטבע.

אבל באיזו נקודת זמן בדרך הפסיקו לשים דגש על הרעיון. הדור שלי עדיין מכיר את רוב העקרונות, אבל אנשים שצעירים ממני ב-20 שנים, או אנשים שהגיעו לארץ ב-20 השנים האחרונות – לא למדו את הססמאות, לא הפנימו את רעיון השמירה.
רבים מהם יוצאים לטבע ומתפעלים מהפריחה – אבל לא מבינים שקטיפת פרחים בטבע – תמנע מהצמח לפתח פרי, ובלי פרי – לא תהיינה פריחות בעתיד.

DSCN9424

אני מזכירה שוב את אחד הפתגמים החביבים עלי – פתגם אינדיאני שאומר: לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו. קיבלנו אותו בהשאלה מצאצאינו.

הגיע הזמן להחזיר את הסיסמאות, ללמד מחדש את כולם: 

צא לנוף – אך אל תקטוף! 

DSCN9416

בינתיים בשמורת קדימה הפריחה מתקדמת: האיריסים מסיימים לפרוח, וזהו שיא הפריחה של שום תל-אביב (בתמונה מעל) ושל התורמוס הארץ-ישראלי (בתמונה השניה ברשומה) 

DSCN9420

פשתנית יפו (בתמונה מעל) ומצילות החוף (בתמונה הבאה) מתחילות לפרוח.

אני מקווה מאד שאנשים ישימו לב, יהנו מהפריחה ויזכרו להשאיר אותה כדי שגם אחרים יוכלו להנות.
ואם אתם נתקלים במישהו שקוטף – תסבירו לו, בעדינות, שאסור לקטוף, וצריך לשמור על הטבע. 
על מפגעי טבע, ועל אנשים שהורסים – חשוב לדווח למוקד *6911 

DSCN9407 

את התמונות צלמתי בשמורת אלוני קדימה, בתאריך 6.3.2015
פרט לתמונת האיריסים הצהובים הפורחים שהיא מתאריך 26.2.2015

DSCN9410

החצבים שלי פורחים!

תפוז תקנו את התקלות באלבומים, בצלאל דאג לעדכן אותי באופן אישי! עכשיו אני שוב יכולה לגשת אל התמונות שלי!  לכן אני מעלה רשומת המשך לרשומת ניצני החצב מהשבוע שעבר.
סליחה על הפרסום הכפול – טעות קטנה שלי…

ניצני החצב גדלו במהירות – תוך חמישה ימים, ב-18.8.2010  הגדול בינהם הגיע לגובה של מטר:

  

אפשר לראות שהמרחק בין הניצנים גדל – (מימין: הקטן ביותר, ומשמאל – הגדול ביותר)  

 

בספרה "פרחי בר בארץ ישראל", כותבת פרופ. נעמי פיינברון-דותן:
בחודשים אב-אלול, בעצם להטו של הקיץ, כשעומדים השדות חרוכי שרב, והגשמים עדיין רחוקים, תופענה מתוך האדמה תפרחות החצב התמירות. כְּנֶרות לבנים הן צצות מתוך הקרקע, קבוצות קבוצות, וקומתן כמחצית המטר ומעלה. מתחילה ייפתחו הפרחים התחתונים; עם רדת הלילה ייסגרו ומעליהם, למחרת, ינצו פרחים חדשים. איזור איזור של פרחים, כעשרה במספר, ינצו מדי יום, ופריחת התפרחת כולה תמשך כשבוע ימים.

החצב שלי עדיין לא פרח באותו שלב: למחרת היום מהתמונות הקודמות, צלמתי אותו שוב:

הרגשתי שממש, עוד רגע… אבל ב-22.8.2010 עדיין לא פרח כלום, למרות שאפשר לראות שהגדול בינהם – שמופיע לבדו בתמונה השמאלית – מפותח יותר מאחיו.

  

ואז, בבוקר ה-23.8.2010, חיכתה לי הפתעה: או יותר נכון, 16 הפתעות:

 

החצב הראשון פרח!

נעמי פיינברון כתבה שנפתחים כעשרה פרחים כל פעם – אצלי נפתחו ששה-עשר פרחים ביום הראשון! אני מאד אוהבת לצלם חצבים מלמטה, מקרוב לפרח – הם נראים כמו מגדל פירמידלי, ועם השמים הכחולים זה מאד פוטוגני:

בילבו, כמובן, שמח לבוא ולבדוק את המצב. הוא חתול מאד סקרן, ולא ייתכן שהוא יוותר על בדיקת החצבים.  הוא צריך להיות מעורה בכל מה שקורה בבית.

בעקבות שרשור שראיתי בפורום שמירת טבע, אני רוצה לציין שהחצב בטבע הוא צמח מוגן! אסור לעקור, אסור לקטוף! אפשר להשיג את הבצלים במשתלות במחיר סביר ביותר – במחיר של כרטיס קולנוע אפשר לקנות 4-5 בצלים!

ביום שלישי, 24.8.2010 עליתי שוב, כדי לפגוש את החצב הפורח שלי, ולשמחתי הרבה – פרחו שניים!

אצל הראשון (השמאלי בתמונה מעל) רואים שפרחי היום הראשון נבלו, ופרחי היום השני פורחים. אצל השני (הימני) פורחים שמונָה הפרחים התחתונים. אני מאד שמחה שהחצבים שלי פורחים!

ועדכון טרי מהבוקר: החצב השלישי פרח! פרח בודד פרח בחצב השלישי.

התמונות צולמו כולן על הגג שלי, בתאריכים 18-24.8.2010 .
ושוב אני יכולה לכתוב שאתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ולפני סיום, נושא נוסף: לפני מעט יותר משנה, המלצתי פה על סדרת מדריכי טבע – סדרת "טבע ישראלי". אילו מדריכים שנוח לטייל איתם, והם אמנם לא כוללים את כל המגוון הביולוגי בארצנו – אבל הם בהחלט כוללים את הנפוצים, גם בחי וגם בצומח.
במהלך השנה האחרונה, נועם – המו"ל של הסדרה – הוציא לאור שני מדריכים נוספים: מדריך לצמחי תבלין ומאכל (שהזכרתי אותו ברשימת הקריתמון הימי)  – והמדריך החדש ביותר, מדריך החרקים.

גם כאן, המדריך כולל חרקים נפוצים – כאילה שתפגשו גם בעיר, וגם בטבע. הוא נוח לשימוש, האיורים ברורים ובהירים, המידע קצר וקולע.
את כל המדריכים אפשר להשיג בחנויות הספרים,חנויות למטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק: נועם קירשנבאום.
הוצאה לאור: "טבע ישראלי"
לפרטים נוספים:
talituly@zahav.net.il

 
 
תוספת: עמיר ויינשטיין פרסם בבלוג שלו כתבה מרתקת על ההיסטוריה של הטקסונומיה. תקראו, זה פשוט מרתק.