טיול בלוגרים לנחל כלח, 14.5.2011

אני רוצה להתחיל בתודות….

 תודה לעופר, שבא לביקור בארץ ונתן לי מוטיבציה לזמן את כולם לטיול
 תודה למזג האויר, ששיתף איתנו פעולה באופן מושלם
 תודה לאמא שלי, שלקחה על עצמה את ההדרכה בכלל בלי להניד עפעף
 תודה לשושן הצחור שפרח במקום הקבוע שלו

 ותודה גדולה ומיוחדת  לכל אחד ואחד מ-45 משתתפי הטיול – כן! ארבעים וחמישה אנשים הגיעו!

 ואם לחזור לרגע לאחור… התחזית היתה נגדנו,  ובשעה 6 בבוקר התעוררתי מסופת רעמים – שהפכה לגשם קל. התארגנו ויצאנו, מצוידים בסווצ'רטים, בגדים להחלפה ומטריות.
לאורך הדרך ירד גשם שהשתנה מגשם קל ונעים, למבול עז. כבר חיכיתי לטלפונים מכולם, שיספרו לי שהם מבטלים. כבר כמעט התחלתי לדאוג…
אבל הגענו לכרמל, ושם היה קריר – השולחנות והסביבה היו לחים עוד מגשם שירד שם קודם לכן, אבל השמים היו בהירים.

חיכינו לכל המוזמנים, ויצאנו לדרך.
המסלול עובר בדרך שהיתה, לפני קום המדינה, הדרך היחידה שקישרה את קיבוץ בית אורן לעיר חיפה.
פגשנו שלל פרחים, למשל:

פשתת המכבד שצלמתי היא אחת מארבעה מיני פשתה שפגשנו: פשתה שעירה (בורוד), פשתה מצויה, פשתה אשונה ופשתת המכבד – בצהוב.

פגשנו שני מיני מורכבים כחולים ודומים: פרחיו של העולש (משמאל) יושבים בחיק הגבעול, בעוד פרחיה של החסה (מימין) – ניצבים על גביעים שנראים כמו פמוטים מעוצבים:

שלושה מינים של שפתניים שבלטו – אשבל מופסק, שנקרא כך כי כל הגבעולים גדלים עד גובה אחיד, ונפסקים בבת אחת, אשבל ארץ-ישראלי שאוהב סדקי סלע, וגעדה מפושקת בורוד עז:

פגשנו גם חרקים שונים – כמו טריכודית הפסים: חיפושית גדולה שדגמנה עבורנו

מבין כל הפרפרים שריחפו סביבנו, קלטתי שניים במצלמה: נמפית החורשף וסטירית פקוחה.

עינבלית סיפרה לנו על פירות הדודא הרפואי, ומה קורה כשמדריכת טיולים מנסה לתת לשופט מכובד להריח פרי דודא רפואי…
אם אתם רוצים עוד כמה סיפורים על הדודא, כתבתי עליו פה.

ואז הגענו אל גולת הכותרת: השושן הצחור. פרח יפהפה ומרשים, עם ריח נפלא!
כל מי שיכול לטפס, טיפס אל השושן חובב המצוקים, ומי שלא – נהנה מיופיו מרחוק.

המשכנו עוד קצת, כדי לראות פרח נדיר וחביב מאד – פעמונית דמשקאית

ישבנו לשמוע את האגדה על הלטם המרווני והלטם השעיר

וחזרנו לחניון, לאכול ארוחת צהרים מצוינת!


את התמונות צלמתי בטיול לנחל כלח, 14.5.2011
כתבתי על כל תמונה מה מצולם בה
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב תודה לכולם! נהניתי מאד, שמחתי להכיר את מי שלא הכרתי, ולהעמיק  את ההכרות עם מי שכן!

רשימות נוספות על הטיול:  (אני אשתדל להוסיף את כל מי שיכתוב. מוזמנים לשלוח לי מסר אם פספסתי מישהו!)

 בבלוג של טל1954 (השוקולדים היו מ-ע-ו-ל-י-ם!)  

 בבלוג של y י ר י ת

 בבלוג של סבא של דנדן

 בבלוג של  ענבלית

 בבלוג של הקלפטה הפולניה

 בבלוג של Trips and tips

 בבלוג של Anguly

 בבלוג של Motior

 בבלוג של shi1957

  בבלוג של טליונת1

 בבלוג של עופר D


כל מיני פשתים – Linum

 
אחרי שהזכרתי את הפשתה, כי שמה דומה לפשטה ולפשתניות (שהן בכלל ממשפחת הלועניתיים) – אני מגיעה אליה עצמה.
 
אבל כדי להוסיף ענין, אני לא אסתפק במין אחד של פשתה. לא-לא. היום אני מציגה ששה מינים!
 
אני אתחיל במובן-מאליו: הפשתה המוכרת ביותר היא
 
הפשתה השעירה – Linum pubescens
 
(9.4.2009 – חורבת רקית, כרמל)
 
 ורודה, נפוצה, בולטת – ומוכרת מאד. גדלה בכל האיזור הים-תיכוני, מהשפלה ועד לחרמון.
 
(14.4.2009, בני ציון)
 
הפשתה השעירה היא צמח רעיל, ולכן הוא נפוץ כל כך: הבקר והצאן הרועים בשדות לא אוכלים אותו, והוא מתפשט על חשבון פרחים שהם כן אוכלים…
 
(9.4.2009 – כרמל, חורבת רקית)
 
השניה אחריה – נפוצה גם היא – 
 
פשתה מצויה – Linum nodiflorum
 
(בני ציון, 14.4.2009)
 
היא קטנה מעט מן השעירה, צהובה – וחיננית למדי.
 
(בני ציון, 14.4.2009)
 
גם אותה אפשר למצוא בכל האיזור הים תיכוני בארץ.
הפשתה המצויה והפשתה השעירה מסתדרות יפה במרבדים – פעמים רבות מרבדים משותפים:
(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)
 
הפשתה הבאה היא הגדולה מכולן:
 
פשתה גדולה – Linum mucronatum
 
(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)
 
קוטר הפרח של הפשתה הגדולה הוא כ-3 ס"מ! ועל צמח אחד יש פרחים רבים.
בעקרון, לכל פרח של פשתה (כל פשתה) יש חמישה עלי כותרת, חמישה עמודי עלי, חמישה אבקנים, חמישה עלי גביע… פה בתמונה נראה שיש ששה עלי כותרת – אבל זה רק נראה. העלה הימני קרוע באמצע, ולכן הוא נראה כשניים.
הפשתה הגדולה גדלה בשדרת ההר המרכזית, כלומר – הרי יהודה ושומרון.
 
(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)
 
ומהגדולה ביותר – לקטנות:
הנה שני מינים קטנים של פשתים:
 
פשתה אשונה -Linum strictum
 
קודם כל, מה זה "אשונה"? הסתכלתי במילון: "אָשׁוּן" פרושו קשה, בלתי גמיש – ואכן, הגבעול של הפשתה הזו קשה ולא גמיש: הפרחים קטנים, חיקיים – כלומר, בחיק הגבעול ובגודל של פחות מסנטימטר.
הפשתה הזו גדלה גם היא בכל האיזור הים-תיכוני.
 
(בני ציון, 14.4.2009)
 
פשתת המכבד – Linum corymbulosum
 
עוד מלה לא לחלוטין ברורה… "מַכְבֵּד" – במילון אבן שושן כתוב: בבוטניקה, תפרחת בצמחים שצירה הראשי מסתעף לענפים נושאי פרחים. וזהו אכן ההבדל העיקרי מהפשתה האשונה. באשונה הפרחים צמודים לגבעול – פה הם מתפרשים.
 
פשתת המכבד בתמונה שלי רק מתחילה לפרוח, ועוד אין מכבד מלא, אבל אפשר להבין למה הכוונה:
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
 
ולקינוח – הפשתה היפה מכל אילו שאני מכירה (לפחות לטעמי):
 
פשתה צרת-עלים – Linum bienne
 
קודם כל – הצבע שלה. תכול-סגלגל ומקסים: והאבקנים הכחולים הללו מדהימים.
 
(17.4.2009, הר מירון)
 
חוץ מזה, העדינות הזו. היא דקיקה וגבוהה יותר.
 
 
(17.4.2009, הר מירון)
 
היא נדירה למדי וגדלה במקומות לחים. מצד אחד, איזורי הצפה וביצות כמו אחו בנימינה ומצד שני מקומות לחים בגלל גובהם, כמו הר מירון, או הר קטע.
 
היא פורחת בבוקר, משכימת קום. אם תבואו אחרי הצהרים – היא תסגור את הפרחים, או פשוט תִּבּוֹל.
 
(הר קטע, 13.4.2007)
 
 
ולסיום, עוד קצת מהמרבד החביב של הפשתה המצויה והשעירה:
 
(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
ו..כמעט שכחתי, ותודה לצפורן חתול שהזכירה לי: הפשתים הן ממשפחת ה…פשתיים!