ע נ נ ת והפרחים

 
(חרצית עטורה, אחו בנימינה, 4.2008)

בתגובה לרשימה על ורד הכלב, נשאלתי מאיפה הידע שלי בפרחים.
כיון ששאלו אותי את השאלה הזו כבר כמה פעמים, החלטתי לנסות לענות עליה.

 
(כלנית מצויה, נחל גרר, 15.2.2007)

תמיד אהבתי פרחים, תמיד הכרתי פרחים נפוצים בסביבתי (גדלתי בחיפה, בכרמל) , תמיד שמתי לב אליהם.
אחד המשחקים החביבים עלי כילדה היה "רביעיות פרחי ארצנו" – ושם היו 40 מיני הפרחים הראשונים שידעתי לזהות.
אני זוכרת פיקניק אחד (בשבתות היינו יוצאים לכרמל עם חברים, לפיקניק) שבו יצאתי לסיבוב קצר, לא רחוק מהמקום בו כולם ישבו – וחזרתי בהתרגשות אל אמא שלי: "בואי תראי! מצאתי סחלבן החורש!" – בכלל לא ידעתי שהוא פורח בסביבה, ואת ההתרגשות שאחזה בי (וכמובן, הקלפים היו איתי – אז יכולתי גם לשלוף אותם ולהשוות!) – אני זוכרת עד היום. – כבר אז התפעלתי מהסחלבים!

(סחלבן החורש, 31.3.2007, חורבת רקית, כרמל)

אמא שלי היתה מדריכה בחברה להגנת הטבע, וממנה קבלתי בסיס רחב ואיתן של הכרת הצומח, איתור פרחים, הבדלה בין משפחות של פרחים – לא כל המשפחות, אבל יש פרחים שאני יכולה לשייך למשפחה הנכונה גם אם אני לא מכירה את הפרח ומעולם לא ראיתי אותו.
אגב, זה לדעתי יתרון של מדריך פרחים המחולק לפי משפחות (כלומר, סיסטמתי) ולא לפי צבעים – לומדים לזהות את מאפייני המשפחה, ולא מסתפקים בצבע של הפרח, שפעמים רבות לא מאפיין את הפרח ( למשל, לכלנית יש כמה צבעים). לי, לפחות, גישת זיהוי המשפחה עזרה לזכור טוב יותר את שמות הפרחים.
(זנב ארנבת ביצני, 31.3.2007, חורשת הסרג`נטים, יער נתניה)
בתיכון בחרתי ללמוד גיאוגרפיה ולא ביולוגיה, אבל לקראת הבגרויות – כל כיתת הביולוגיה היתה מביאה אלי פרחים שונים כדי שאני אספר להם מה שמו של הפרח, והם היו עושים את תהליך ההגדרה הפוך…
המשפחה שלי תמיד אהבה לטייל, וסופי שבוע רבים עברו עלי בטיולים שונים בארץ. יש מקומות שהפכו להיות מאד אהובים עלי – בינהם, שביל פסגה במירון, חורבת רקית, חניון האגם ומצוק הארבעים בכרמל.

(סחלב אנטולי, 6.4.2007, הר שפנים – רכס המירון)
אחר כך בכלל שיניתי כיוון: למדתי מחשבים, גם בצבא (ממר"ם)  וגם באוניברסיטה. המשכתי לטייל ולפגוש פרחים, אבל הקשר העיקרי שלי עם עולם הבוטניקה התמצה בזה שהייתי בודקת תרגילים בקורס מתמטיקה לביולוגים…
ואז, יום אחד טיילנו באחו בנימינה – ופגשתי שם פרח שלא הכרתי. ולא ידעתי גם לשייך למשפחה. ניסיתי לחפש אותו בספר שלי – "צמחי ישראל בתמונות" – ולא מצאתי.
אז התחלתי לחפש ברשת.
ומצאתי את פורום שמירת טבע – שם אנשים שאלו שאלות על פרחים וקבלו תשובות! אנשים ידעו לזהות פרח מתמונה כללית לא ממוקדת!
אז ניסיתי.
נרשמתי לאתר – ובחרתי לעצמי שם שהולם אותי: ענֶנֶת. אני אוהבת חורף ועננים, ובנוסף – יש שיר ילדים חביב מאד, שכתב שמואל בס:

מעל לביתנו, על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל
לבן מעילו הוא רקום בשוליו
והיא במגבעת – שוליה זהב

מעל לביתנו על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל,
יפה תוך התכלת יפה כה לצעוד,
ללכת, ללכת ולא לעמוד.

בתמונה: ענן ועננת – וכל החמולה – כפי שצולמו בכרם שלום, 15.3.2007

בפורום שמירת טבע פתחתי הודעה. מצלמה דיגיטלית – עוד לא היתה לי, אז כתבתי תיאור כללי של הפרח – ותוך זמן קצר קבלתי תשובה!
הפרח היה פרח שקוראי הקבועים מכירים כבר – פשתה צרת עלים.
(פשתה צרת עלים, 17.4.2009, הר מירון)

מאז הפכתי להיות קוראת קבועה בפורום – ואחר כך גם משתתפת פעילה. התפעלתי מהידע ומהאהבה של אנשים לטבע. למדתי הרבה על נושאים רבים – גם בוטניקה, גם זואולוגיה וגם על הגנת הסביבה.
(רצועית הגליל, 22.5.2004, סיבוב הסחלבים במירון)

התחלתי לטייל בעקבות המלצות ואתגרים של חברי הפורום, ולמדתי להכיר עוד ועוד פרחים. התחלתי גם לקנות עוד ספרים על בוטניקה וטיולים – יש לי כיום ספריה מכובדת למדי – כולל, כמובן, ספר הסחלבים של אסף שיפמן! מאז, אני פותחת ספרים וקוראת על הצמחים שמעניינים אותי, משווה מקורות ודיעות, ומגיעה גם למסקנות פרטיות…

 
חלק ממדפי הספרים שלי…

השלב האחרון מבחינתי היה הצטרפות באופן פעיל לסיורי רת"ם ולאתר הפלורה הישראלי. כאן למדתי להכיר את האנשים שמקצועם הוא בוטניקה. למדתי לשים לב גם למה שהם מכנים "פרחי נשמה" – פרחים שהם כל כך קטנים, ולכן תשים לב אליהם רק אם יש לך נשמה של בוטנאי… (או לחילופין – פרחים שנשמתך יוצאת עד שאתה מוצא אותם!)
הכרתי גם רבים מאנשי פורום שמירת טבע – חובבי טבע ואנשי טבע, והתחלתי לטייל איתם גם באופן פרטי – וללמוד מהם הרבה.

 
(רב-פרי בשרני – ממשפחת הציפורניים – צמח נשמה בגודל 1-2 מ"מ. 21.2.2008, ליד ניצנים)

ומה הלאה? עדיין יש פרחים רבים בארץ שטרם פגשתי ואני מאד רוצה לראות – למשל, צבעוני ססגוני וריבס המדבר – אני מקווה שאצליח לראות אותם בקרוב, ואני מבטיחה לדווח על כך.
מעבר לזה, יש עולמות בלתי ידועים (לי) מעבר לגבול – התכנון שלי לעתיד היותר רחוק, הוא לצאת לטיולי פרחים (ובעיקר סחלבים) בארצות אחרות – כמו קפריסין, תורכיה ואף רחוק יותר (מי אמר ניו זילנד?)
ולסיום – שיר שממש מתבקש פה –

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא
וחוץ מזה, היום יום הולדת לפול מקרטני

תוספת, 15.9.2010:

n o g a m o o n  מצאה עבורי את השיר, לקחה והוסיפה לו תמונות שלי, ויצרה את הסרטון המקסים הבא:

 

 

כל מיני פשתים – Linum

 
אחרי שהזכרתי את הפשתה, כי שמה דומה לפשטה ולפשתניות (שהן בכלל ממשפחת הלועניתיים) – אני מגיעה אליה עצמה.
 
אבל כדי להוסיף ענין, אני לא אסתפק במין אחד של פשתה. לא-לא. היום אני מציגה ששה מינים!
 
אני אתחיל במובן-מאליו: הפשתה המוכרת ביותר היא
 
הפשתה השעירה – Linum pubescens
 
(9.4.2009 – חורבת רקית, כרמל)
 
 ורודה, נפוצה, בולטת – ומוכרת מאד. גדלה בכל האיזור הים-תיכוני, מהשפלה ועד לחרמון.
 
(14.4.2009, בני ציון)
 
הפשתה השעירה היא צמח רעיל, ולכן הוא נפוץ כל כך: הבקר והצאן הרועים בשדות לא אוכלים אותו, והוא מתפשט על חשבון פרחים שהם כן אוכלים…
 
(9.4.2009 – כרמל, חורבת רקית)
 
השניה אחריה – נפוצה גם היא – 
 
פשתה מצויה – Linum nodiflorum
 
(בני ציון, 14.4.2009)
 
היא קטנה מעט מן השעירה, צהובה – וחיננית למדי.
 
(בני ציון, 14.4.2009)
 
גם אותה אפשר למצוא בכל האיזור הים תיכוני בארץ.
הפשתה המצויה והפשתה השעירה מסתדרות יפה במרבדים – פעמים רבות מרבדים משותפים:
(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)
 
הפשתה הבאה היא הגדולה מכולן:
 
פשתה גדולה – Linum mucronatum
 
(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)
 
קוטר הפרח של הפשתה הגדולה הוא כ-3 ס"מ! ועל צמח אחד יש פרחים רבים.
בעקרון, לכל פרח של פשתה (כל פשתה) יש חמישה עלי כותרת, חמישה עמודי עלי, חמישה אבקנים, חמישה עלי גביע… פה בתמונה נראה שיש ששה עלי כותרת – אבל זה רק נראה. העלה הימני קרוע באמצע, ולכן הוא נראה כשניים.
הפשתה הגדולה גדלה בשדרת ההר המרכזית, כלומר – הרי יהודה ושומרון.
 
(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)
 
ומהגדולה ביותר – לקטנות:
הנה שני מינים קטנים של פשתים:
 
פשתה אשונה -Linum strictum
 
קודם כל, מה זה "אשונה"? הסתכלתי במילון: "אָשׁוּן" פרושו קשה, בלתי גמיש – ואכן, הגבעול של הפשתה הזו קשה ולא גמיש: הפרחים קטנים, חיקיים – כלומר, בחיק הגבעול ובגודל של פחות מסנטימטר.
הפשתה הזו גדלה גם היא בכל האיזור הים-תיכוני.
 
(בני ציון, 14.4.2009)
 
פשתת המכבד – Linum corymbulosum
 
עוד מלה לא לחלוטין ברורה… "מַכְבֵּד" – במילון אבן שושן כתוב: בבוטניקה, תפרחת בצמחים שצירה הראשי מסתעף לענפים נושאי פרחים. וזהו אכן ההבדל העיקרי מהפשתה האשונה. באשונה הפרחים צמודים לגבעול – פה הם מתפרשים.
 
פשתת המכבד בתמונה שלי רק מתחילה לפרוח, ועוד אין מכבד מלא, אבל אפשר להבין למה הכוונה:
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
 
ולקינוח – הפשתה היפה מכל אילו שאני מכירה (לפחות לטעמי):
 
פשתה צרת-עלים – Linum bienne
 
קודם כל – הצבע שלה. תכול-סגלגל ומקסים: והאבקנים הכחולים הללו מדהימים.
 
(17.4.2009, הר מירון)
 
חוץ מזה, העדינות הזו. היא דקיקה וגבוהה יותר.
 
 
(17.4.2009, הר מירון)
 
היא נדירה למדי וגדלה במקומות לחים. מצד אחד, איזורי הצפה וביצות כמו אחו בנימינה ומצד שני מקומות לחים בגלל גובהם, כמו הר מירון, או הר קטע.
 
היא פורחת בבוקר, משכימת קום. אם תבואו אחרי הצהרים – היא תסגור את הפרחים, או פשוט תִּבּוֹל.
 
(הר קטע, 13.4.2007)
 
 
ולסיום, עוד קצת מהמרבד החביב של הפשתה המצויה והשעירה:
 
(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
ו..כמעט שכחתי, ותודה לצפורן חתול שהזכירה לי: הפשתים הן ממשפחת ה…פשתיים!