פשוש – פרחים, פרפרים וכל מיני

שנים עשר ירחים

בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד

בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד:

בכסלו נרקיס הופיע

בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!)

ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים

בניסן הונפו בכוח כל החרמשים

באייר הכל צמח

ובסיוון – הבכיר

בתמוז ואב –

שמחנו אחר קציר

תשרי, חשוון

כסלו, טבת

חלפו, עברו ביעף

גם שבט, אדר

ניסן, אייר

סיוון, תמוז ואב.

ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה

והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך)

שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים!

מפגשים עם בעלי חיים

לאחרונה היו לי כמה מפגשים עם בעלי חיים – חלקם מאד נפוצים, חלקם מיוחדים.

אני מתחילה עם הקיפוד המצוי. בחצר של אמי בחיפה מתגוררת משפחת קיפודים. כמעט כל ערב הם יוצאים, ואפשר לפגוש אותם. הקיפודים הם בעלי חיים מאד נחמדים, ניזונים בעיקר מחרקים.

בטיול לחיפוש פטריות ביער בן-שמן הצלחתי לראשונה לצלם את אחת הלטאות הנחמדות בארץ: שממית עצים. לטאה עם דגם הסוואה על הגב, הדומה לקליפות העצים עליהם היא מסתובבת. כתוצאה מכך, מאד קשה לאתר אותה וזו פעם ראשונה שהצלחתי:

בבריכות הדגים ליד מעיין צבי פגשתי ציפור מעודנת ויפה – סייפן עקוד. הוא נקרא כך כי המקור שלו נראה כמו סייף דק ומעוקל.

ליד בריכות הדגים פגשתי גם פרפור עקוד – הגדול ממשפחת השלדגים בארץ, שלדג מרשים בצבעי שחור ולבן.

ואם כבר ציפורים שאוהבות נחלים ומים – אחת הנפוצות ביותר היא הסיקסק שנקרא כך בגלל הקריאות שלו – סיק! סיק! סק!

קרוב לבית, בגנים ציבוריים ובפארקים עירוניים אפשר לפגוש כל מיני ציפורים נחמדות – בראש וראשונה, הפשוש שקם כל בוקר ונושא שיר הלל לבוקר

גם הירגזי מכריז על קיומו בשיר –

הירקון פחות נפוץ, וצבעו הצהבהב-ירקרק ייחודי –

לאחרונה התחלתי לראות יותר את הקאק – הקטן מבין העורבים. אוכלוסיית הקאקים בארץ סבלה קשות מהרעלות בעבר, ונראה לי שבשנים האחרונות הם התגברו על זה, ושוב הופכים לציפור נפוצה יותר.

עוד ציפור חביבה במיוחד – הכרוון. אפשר למצוא להקות כרוונים בשדות חרושים מסביב לערים. העיניים הצהובות שלהם, שתואמות לרגליים ולמקור – נפלאות בעיני.

שמחתי לפגוש את צב היבשה המצוי ברעננה, ממש לא רחוק מצומת רעננה. הצבים היו מאד נפוצים בארץ, אך התמעטו. כאן המקום להזכיר לכולם: לא אוספים צבים הביתה מהטבע! אם צב הגיע בטעות לחצר שלכם, חפשו שדה בשולי העיר ושחררו אותו שם. מצד אחד, שם הבית שלו ושם יהיה לו טוב; מצד שני – צבים עלולים להעביר מחלות שונות לבני אדם, רצוי לא להחשף אליהן.

בטיול בנחל כלח בכרמל ראינו מניפנית מצויה – אבל היא התחבאה בסלעים, וראינו רק את אחוריה –

ועכשיו אני מגיעה אל שתי התצפיות המרגשות ביותר שהיו לי בזמן האחרון.
ביום העצמאות יצאנו מוקדם בבוקר לטייל בחורשת הסרג'נטים, ולפתע ראינו שועל!

את השועל המצוי אפשר למצוא ברוב הארץ, והוא מסתדר גם בשולי הערים. ובכל זאת, פגשתי בו מעט מאד פעמים עד היום, וזו פעם ראשונה שהצלחתי לצלם אותו.

התצפית השניה היתה בהר אודם בצפון רמת הגולן, בהשתלמות כלנית. אחד המשתתפים בהשתלמות היה איילון הצפר, והוא קרא לי להסתכל על הקיר הזה – רואים את הציפור שעומדת בגומחה בקיר?

אמנם התצפית היתה מרוחקת, והתמונה שלי יצאה בינונית – אבל עדיין ההתרגשות גדולה: פעם ראשונה שאני צופה באוח עייטי!

אוח עייטי הוא גדול דורסי הלילה בארצנו. מוטת כנפיו של אוח עייטי בוגר היא 190 ס"מ, ופרט מעניין נוסף אודותיו – האוחים הם מונוגמיים! זוג אוחים נשארים נאמנים זה לזו כל חייהם.

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
יער בן שמן, 11.12.2014
מעיין צבי, 25.1.2015
רעננה, 16.3.2015, 24.3.2015 וגם 30.3.2015
נתניה, 23.4.2015
הוד השרון וגם נחל כלח בכרמל 2.5.2015
הר אודם 7.5.2015
וחיפה, 8.5.2015

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

היתה יפה כמו בשירים, כמו בסתיו הציפורים

הסתיו הוא הזמן לציפורים הנודדות, ובסתיו הזה הזדמנו לי כמה וכמה ציפורים נחמדות מאד.

אני חושבת שהציפורים המזוהות ביותר עם הסתיו בשנים האחרונות הם העגורים האפורים. עשרות ומאות אלפי עגורים מגיעים אל איזור החולה, ולבוא לצפות בהם זהו מחזה נפלא –

בשנים האחרונות יצא לי לפגוש גם פלמינגו מצוי בארץ, כמה וכמה פעמים. הם מוכרים כבר כמה שנים בבריכות המלח ליד אילת, אך השנה פגשתי הרבה מהם בבריכות המלח של עתלית.

הנה הם, בבריכה למרגלות שרידי המבצר –

הפלמינגו הם נפלאים בעיני – מגוחכים ומוצלחים במיוחד. כבר כתבתי עליהם פעמיים – כאן וגם כאן.

במעין צבי פגשתי מגלן חום, עומד מעל בריכת דגים ומחפש ארוחה:

ולראשונה הצלחתי לצלם זרון סוף – דורס לא גדול, שמסתובב באיזורי בריכות דגים.

מבין עופות הגדה, בחרתי להציג הפעם את הסיפנים: סיפן עקוד.

אילו ציפורים עדינות וחששניות, בעלות מקור דקיק ומעוגל, כמו סיף

ברגע שמתקרבים מעט אל הסיפנים (ולא, לא הייתי מאד קרובה…) – הם פורשים כנפיים ומתרחקים.

פגשתי גם ציפורים מקומיות, כאילו שלא נודדות.
למשל, פרחון של צופית בוהקת – כלומר, צופית צעירה שזה-אך פרחה מן הקן, והיא נהנית מצוף בוגנוויליאה –

ופשוש מקסים, שדגמן לי באופן יפה במיוחד:

אחד ממבשרי הסתיו המוכרים הוא הנחליאלי הלבן – פגשתי אותו (בין השאר) במרכז כפר סבא.

אבל השנה, לראשונה, הצלחתי לצלם גם מין נוסף של נחליאלי – נחליאלי זנבתן. התפעלתי מהשת הצהוב שלו.

גם חכלילית עצים היא ציפור נודדת. הזכר מרשים בצבעיו האדומים-כחולים. אני צלמתי את הנקבה, שצבעיה עדינים יותר –

והופס! היא ברחה ממני…

בצומת גולני פגשתי להקה של גבתונים – גבתון עפרוני, שכבר הצגתי בבלוג.

הם דומים במראה הכללי לדרור, אך גדולים יותר, והנוצות מעוטרות יותר.
הצמד הזה, על הגדילנים היבשים, מאד מצא חן בעיני:

עד כאן הציפורים שלי, שפגשתי ברחבי הארץ – מהחולה בצפון ועד להב בדרום, באוקטובר ונובמבר.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ציפורים ליד הבית – המשך

אני ממשיכה עם הציפורים שפגשתי בתחומי כפר סבא – ועכשיו הגעתי אל הבולבול, או בשמו המלא – בולבול צהוב-שת.

אני חושבת שיש אינספור בדיחות ושירים על הבולבולים, בעצם מקור השם בערבית, ומשמעותו – זמיר,
כי לבולבול יש שירה נעימה ומגוונת מאד.

מהבולבול אני עוברת לציפור שיר קטנה וחביבה מאד – דוחל שחור-גרון.

הדוחל הוא ציפור נודדת, שמגיעה אלינו בחורף. היא אוהבת שדות ובתה – איזורים פתוחים, ושמחה לעמוד בראש שיחים, קוצים או עצים נמוכים ולצפות על סביבותיה.
זו הנקבה –

וזהו הזכר –

אני חושבת שאין צורך להציג את הפשוש –

ציפור שיר מוכרת ונפוצה מאד, אפשר לפגוש בה קוראת מתוך משוכות צומח (למשל, גדרות חיות)

ציפור שיר אחרת שפגשתי הפתיעה אותי – זוהי נקבה של סבכי שחור-כיפה, שלמדתי להכיר בתחנת הצפרות בירושלים, ולא ידעתי שהיא נמצאת גם בכפר סבא.

השלדג לבן-החזה הוא עוף מרשים. למרות שמו (של-דג), הוא לא ניזון רק מדגים אלא גם ממכרסמים קטנים, ולא פעם אני שומעת – ורואה אותו – בכפר סבא.

הוא אוהב להשקיף מאד מגבוה – מצמרות עצים גבוהים, מאנטנות בראשי בתים רבי-קומות.
כאן, למשל – על חוט חשמל בקצה העיר, משקיף על ישובי השומרון:

אבל השלדג הגמדי – למיטב ידיעתי – ניזון מדגים בלבד, ולכן הופתעתי למצוא אותו בכפר סבא.

הוא ניצב מעל הבריכה האקולוגית שבפארק כפר סבא, אבל הדגים בבריכה הזו הם דגי זהב גדולים – בערך בגודל שלו – אני לא יודעת איזה מזון הוא מצא שם. אולי יש שם גמבוזיות?
מצד שני, מאד מאד שמחתי לפגוש אותו בעיר.

עוד עוף שבעיקרון מעדיף נופי מים, אבל מסתדר היטב בגנים ציבוריים בעיר הוא הסיקסק –

המזון החביב עליו הוא חרקים, ובדרך כלל הסיקסקים חיים בזוגות. קשר בין בני זוג יכול להמשך עונה אחת, ויכול להיות גם קשר לשנים רבות.

ואני לא יכולה להתעלם מהדררה הירוקה – תוכי פולש שחי בארץ כבר מעל ל-30 שנים. אפשר למצוא להקות דררות ברוב הערים בארץ – מקרית שמונה ועד אילת. הרבה מהתגובות לרשימה הקודמת הזכירו את הדררות. אני יכולה לספר לכם שכיום אפשר למצוא בארץ כמה מיני תוכים חופשיים.
אילו היו על גג הבית שלי –

עד כאן חלק מהציפורים שאפשר לפגוש בעיר – ואני מבטיחה לכם שאם תתחילו לפקוח עיניים ואוזניים, תוכלו לגלות עוד ציפורים רבות!
התמונות צולמו בכפר סבא, בחודשים נובמבר-דצמבר (פרט לדררות שצלמתי בספטמבר) 2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

פשוש – Prinia gracilis

כדי שהבלוג שלי לא יהיה בודד, וכדי שלא תתגעגעו אלי יותר מדי – החלטתי להציץ כאן.

ואם כבר אני מַציצה – אני רוצה להביא איתי חבר קטן ונחמד: הפשוש!

הפשוש הוא אחת הציפורים הזעירות בארצנו: משקלו של פשוש בוגר הוא כשבעה (7!!) גרם.
אורך גופו של פשוש בוגר נע בין 12 ל-14 ס"מ (אפילו פחות), וגם מתוך האורך הזה, בערך 6 ס"מ הם הזנב!

הפשוש הוא ציפור יציבה בארצנו – הוא לא נודד, ואפשר למצוא אותו בכל הארץ.
כשהילדים שלי היו קטנים, הם למדו בגן "פשוש" – ויום אחד מאד שמחתי לראות פשוש על עץ בחצר של גן פשוש!