פרפור עקוד – פרחים, פרפרים וכל מיני

פרפור עקוד – Ceryle rudis

היום אני מספרת על הנציג הגדול ביותר ממשפחת השלדגים בארץ: פרפור עקוד.

ממש למרגלות הכרמל, ליד שפך נחל אורן, אנחנו עוצרים כל שנה לחפש את הכלנית הראשונה. השנה אמנם לא מצאנו אותה עדין, אבל מרחוק ראיתי כמה אנפיות בקר (Bubulcus ibis), וצילמתי. ואז שמתי לב שאחת מהן מחזיקה משהו במקור:

הצילום היה די מרחוק, ורק ראיתי שזו לטאה, ואפילו גדולה למדי. בבית יכולתי לבדוק ולגלות שזו לטאה זריזה (Lacerta laevis), או כמו שחברתי העירה לי – לטאה לא-מספיק זריזה… לפחות, לא מספיק בשביל להתמודד עם האנפית, שהקפיצה אותה לזוית נוחה יותר:

ואז בלעה אותה בבת אחת: כמעט אפשר לשמוע את קול הבליעה…

פרסמתי את האירוע בפייסבוק, אבל… לטעמי לא קיבלתי מספיק תגובות מתלהבות. אני לא מבינה, כמה פעמים כבר יוצא לראות אנפית טורפת לטאה?!
מוטי הציע לי להפוך את תמונות האנפית לרשימה – אז החלטתי להוסיף עוד כמה עופות שצילמתי בעת שהם אוכלים. פרט לחסידה השחורה בראש הרשימה – כל העופות כאן בדיוק רעבים.

למשל, הדיה השחורה (Milvus migrans) בתמונה מעל ובתמונה הבאה: היא תפסה לה דג, ואז עפה לה למרכז בריכת דגים ריקה, כדי להנות מהארוחה.

אחד הדייגים הנחמדים יותר הוא הפרפור העקוד (Ceryele rudis) – ממשפחת השלדגים, זהו השלדג הגדול ביותר בארץ, ומאד מרשים לראות אותו מפרפר מעל המים ומחפש את מי לצוד:

במשך דקות ארוכות הוא "עומד" באויר, ממש באותו מקום, ומרפרף במהירות בכנפיו –

ואז הוא קולט דג בזוית טובה ומרחק מתאים, מקפל את הכנפיים וצולל במהירות מטה! זה רגע קיפול הכנפיים – הצלילה עצמה מהירה מכדי שאוכל להספיק לצלם משהו ממנה…

לאחר שהוא צלל למים, הפרפור עולה עם הדג למקום מרוחק מהמים – הפרפור הזה מנצל כבל חשמלי – כדי להרגע ולאכול בנחת.

הוא משפר את אחיזתו בדג, ואז פשוט בולע אותו בבת אחת…

וכך, כשהוא שבע, אפשר להרגע ולהסתכל מסביב…

כאן יש פרפור עקוד אחר, שתפס דג קטן יותר:

אז בתיאבון לכולם, לאנפיות, לפרפורים ולשאר הציפורים!
את התמונות צלמתי:

במעין צבי 18.1.2014 וגם 28.10.2014
בנחל אלכסנדר, 24.10.2015
בגן שמואל, 24.10.2016
ובכרמל, 25.11.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Like A Bird On A Wire

הבוקר קמתי שוב לבשורות עצובות, בקנה מידה גלובלי: לאונרד כהן הלך לעולמו.

חיפשתי שיר שיתאים לי, ומבין כל השירים היפים שכתב, נזכרתי ב-Bird On a Wire

לכן ליקטתי ציפורים שצילמתי לאורך השנים על חוטי חשמל, כבלים וגדרות. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להנציח את לאונרד כהן היא בשיר:

Like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir
I have tried in my way to be free.

Like a worm on a hook,
Like a knight from some old fashioned book
I have saved all my ribbons for thee.

If I, if I have been unkind,
I hope that you can just let it go by.
If I, if I have been untrue
I hope you know it was never to you.

Like a baby, stillborn,
Like a beast with his horn
I have torn everyone who reached out for me.

But I swear by this song
And by all that I have done wrong
I will make it all up to thee.

I saw a beggar leaning on his wooden crutch,
He said to me, "You must not ask for so much."
And a pretty woman leaning in her darkened door,
She cried to me, "Hey, why not ask for more?"

Oh like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir,
I have tried in my way to be free.

והנה השיר המלא –

לאונרד כהן היה משורר נפלא, השירים שלו יישארו איתי לתמיד

בתמונות אפשר לראות:
לבניות גדולות ממעין צבי
קאקים מכפר סבא
חכלילית עצים מת"א
שלדג לבן-חזה, פרפור עקוד ושלדג גמדי ממעין צבי ומגן שמואל
תור הצווארון מכפר סבא
דוחל שחור גרון (נקבה) מגן שמואל
נחליאלי לבן מעמק חפר
עורבני שחור-כיפה מכפר סבא
דאה שחורת כתף מאגמון החולה
פרחון של צופית בוהקת מירושלים
חנקן אדום גב מעמק חפר
תנשמת לבנה מאגמון החולה
סלעית אירופית מנחל הבשור
בז מצוי מפארק אפק ומעמק חפר
ועפרוני מצוייץ מהוד השרון.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד שיר אחד, פשוט כי הוא יפה

מפגשים עם בעלי חיים

לאחרונה היו לי כמה מפגשים עם בעלי חיים – חלקם מאד נפוצים, חלקם מיוחדים.

אני מתחילה עם הקיפוד המצוי. בחצר של אמי בחיפה מתגוררת משפחת קיפודים. כמעט כל ערב הם יוצאים, ואפשר לפגוש אותם. הקיפודים הם בעלי חיים מאד נחמדים, ניזונים בעיקר מחרקים.

בטיול לחיפוש פטריות ביער בן-שמן הצלחתי לראשונה לצלם את אחת הלטאות הנחמדות בארץ: שממית עצים. לטאה עם דגם הסוואה על הגב, הדומה לקליפות העצים עליהם היא מסתובבת. כתוצאה מכך, מאד קשה לאתר אותה וזו פעם ראשונה שהצלחתי:

בבריכות הדגים ליד מעיין צבי פגשתי ציפור מעודנת ויפה – סייפן עקוד. הוא נקרא כך כי המקור שלו נראה כמו סייף דק ומעוקל.

ליד בריכות הדגים פגשתי גם פרפור עקוד – הגדול ממשפחת השלדגים בארץ, שלדג מרשים בצבעי שחור ולבן.

ואם כבר ציפורים שאוהבות נחלים ומים – אחת הנפוצות ביותר היא הסיקסק שנקרא כך בגלל הקריאות שלו – סיק! סיק! סק!

קרוב לבית, בגנים ציבוריים ובפארקים עירוניים אפשר לפגוש כל מיני ציפורים נחמדות – בראש וראשונה, הפשוש שקם כל בוקר ונושא שיר הלל לבוקר

גם הירגזי מכריז על קיומו בשיר –

הירקון פחות נפוץ, וצבעו הצהבהב-ירקרק ייחודי –

לאחרונה התחלתי לראות יותר את הקאק – הקטן מבין העורבים. אוכלוסיית הקאקים בארץ סבלה קשות מהרעלות בעבר, ונראה לי שבשנים האחרונות הם התגברו על זה, ושוב הופכים לציפור נפוצה יותר.

עוד ציפור חביבה במיוחד – הכרוון. אפשר למצוא להקות כרוונים בשדות חרושים מסביב לערים. העיניים הצהובות שלהם, שתואמות לרגליים ולמקור – נפלאות בעיני.

שמחתי לפגוש את צב היבשה המצוי ברעננה, ממש לא רחוק מצומת רעננה. הצבים היו מאד נפוצים בארץ, אך התמעטו. כאן המקום להזכיר לכולם: לא אוספים צבים הביתה מהטבע! אם צב הגיע בטעות לחצר שלכם, חפשו שדה בשולי העיר ושחררו אותו שם. מצד אחד, שם הבית שלו ושם יהיה לו טוב; מצד שני – צבים עלולים להעביר מחלות שונות לבני אדם, רצוי לא להחשף אליהן.

בטיול בנחל כלח בכרמל ראינו מניפנית מצויה – אבל היא התחבאה בסלעים, וראינו רק את אחוריה –

ועכשיו אני מגיעה אל שתי התצפיות המרגשות ביותר שהיו לי בזמן האחרון.
ביום העצמאות יצאנו מוקדם בבוקר לטייל בחורשת הסרג'נטים, ולפתע ראינו שועל!

את השועל המצוי אפשר למצוא ברוב הארץ, והוא מסתדר גם בשולי הערים. ובכל זאת, פגשתי בו מעט מאד פעמים עד היום, וזו פעם ראשונה שהצלחתי לצלם אותו.

התצפית השניה היתה בהר אודם בצפון רמת הגולן, בהשתלמות כלנית. אחד המשתתפים בהשתלמות היה איילון הצפר, והוא קרא לי להסתכל על הקיר הזה – רואים את הציפור שעומדת בגומחה בקיר?

אמנם התצפית היתה מרוחקת, והתמונה שלי יצאה בינונית – אבל עדיין ההתרגשות גדולה: פעם ראשונה שאני צופה באוח עייטי!

אוח עייטי הוא גדול דורסי הלילה בארצנו. מוטת כנפיו של אוח עייטי בוגר היא 190 ס"מ, ופרט מעניין נוסף אודותיו – האוחים הם מונוגמיים! זוג אוחים נשארים נאמנים זה לזו כל חייהם.

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
יער בן שמן, 11.12.2014
מעיין צבי, 25.1.2015
רעננה, 16.3.2015, 24.3.2015 וגם 30.3.2015
נתניה, 23.4.2015
הוד השרון וגם נחל כלח בכרמל 2.5.2015
הר אודם 7.5.2015
וחיפה, 8.5.2015

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לזכרו של עזריה אלון

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון.

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם.

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד.

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו.

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992)

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו."

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי.

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו."

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ.

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו.

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות.

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך.

כתבות נוספות עליו:

enlightened באתר החברה להגנת הטבע

באתר Walla חדשות

באתר Ynet

בבלוג עונג שבת של דוד אסף

באתר פרס ישראל

כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

צוויץ צוויץ צוויץ, בלוגולדת שלישי!

גבתון שחור ראש, רמת הגולן, 5.5.2011

ככה פתאום חלפו להן שלוש שנים מאז אותו יום בו פתחתי את הבלוג.

להקת עגורים – עגור הכתר – מעל בית חנן, 12.3.2011

שלוש שנים הן כבר פרק זמן מכובד – והרשימה הזו היא הרשימה ה-460 שאני מפרסמת.
בשנה האחרונה צפו בבלוג שלי בערך 147,000 פעמים, מה שמביא אותי כמעט ל-275,000 כניסות לבלוג.
בשנה שעברה מניתי 6 רשומות שהיו להן יותר מ-1000 כניסות, והשנה הכפלתי את הכמות: יש לי 12 רשומות שיש להן מעל 1,000 כניסות.
הרשימה שהיתה "הרשימה הנצפית ביותר" שלי בשנה שעברה – רקפת מצויה – מופע סתווי – ירדה אחר כבוד למקום השני, אבל לא מסיבה משמחת: הרשימה הנצפית ביותר בבלוג היא הזעקה שלי מהשריפה הגדולה בכרמל – "אל תבואו לשתול בכרמל!" שאליה נכנסו מעל 41,000 פעמים.
אני עדיין עומדת מאחורי כל מילה ממה שכתבתי שם, ודעו לכם, שכאשר רשות הטבע והגנים מאתרים צמחים שאנשים שותלים בשטח – הם עוקרים אותם, כדי שלא יהפכו למינים פולשים. הטבע לא צריך עזרה בשיקום, ושתילת מינים זרים רק גורמת נזק.

חסידה לבנה, רמת הגולן, 5.5.2011

בשנתיים הראשונות לבלוג, 13 תמונות קבלו בול "תמונת היום" ועוד 6 רשומות קיבלו בול "בחירת העורך" – כלומר, 19 רשומות שנבחרו.
בשנה השלישית, 23 רשומות שלי קיבלו בולים: 14 פעמים "תמונת היום", ועוד 10 פעמים בחירות העורך (3 פעמים קבלתי "בולבול" – בחירה כפולה).
רשימה אחת – "בחזרה לכרמל אחרי השריפה" – קבלה גם בול בחירת עורך וגם תמונת היום, ולכן הכפילות בספירה.

פרפור עקוד, הרצליה, 26.5.2011

לכבוד יום ההולדת שלי ארגנתי לי מקהלה שתשיר את השירים היפים והנעימים ביותר…

עורבנים, כפר סבא, 11.3.2008

מקהלה עליזה

מלים: לאה נאור
לחן: נורית הירש

דוחל שחור-גרון, רמות מנשה, 1.1.2011

על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית
ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור
וגם פצחה ברון.

גבתון עפרוני, דרום רמת הגולן, 5.5.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!

כחל, צפון רמת הגולן, 7.5.2011

פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר.

בולבולים, כפר סבא, 11.3.2011

"אנחנו לא רוצים מילים",
רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים,
נורא מתבלבלים"

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!

סנונית מערות, הרצליה, 26.5.2011

הסנוניות כתבו תווים
על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן
מילים נהדרות.

דררה מצויה, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011

אלפי דרורים ועפרונים
פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים
התבלבלה העיר.

בולבול, כפר סבא, 11.3.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!

סבכי שחור-ראש, נחל כזיב, 21.5.2011

"אוי די כבר, די לכם לשיר",
צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר
כואב לי כבר הראש"

דרור הבית, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011 – יש שם זוג! ראיתם?

האופרטה היפה
לא באה עד סופה –
מחר יצפצפו קונצרט
על עץ הצפצפה.

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!

שלדג לבן-חזה, שמורת כרי נעמן, 19.3.2011

קצת איחולים: לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!