בן-חצב מדברי – Scilla hanburyi

DSCN0243

הפסקה בדיווחים מפלורידה (ולמען האמת כבר סקרתי את רוב מה שרציתי) בשביל פרח קטן שפגשתי לראשונה בהר הנגב – 

DSCN0237

אני מציגה בפניכם פרח קטן וחמוד: בן-חצב מדברי. 

DSCN0241

זהו פרח מדברי נחמד ובעצם כלל לא נדיר – אבל כיון שהוא קטן ולא בולט, ופורח באוקטובר בנגב (כלומר רחוק… לא כמו פלורידה, אבל בכל זאת) – מעולם לא פגשתי אותו. 

DSCN0514

השנה, סוף סוף, יצאתי לטייל במקומות הנכונים ובעונה הנכונה, ופגשתי את בן-החצב המדברי. 

DSCN0238a

זהו צמח קטן וחמוד, קרובו של בן-חצב סתווי שנפוץ באיזור הים-תיכוני, ואותו כבר הצגתי כמה פעמים בבלוג. 

DSCN0251

בן-החצב הסתווי ורוד יותר, ובן-החצב המדברי לבן יותר – אך כמו שאומר פרופסור שמידע: צבע איננו סימן הגדרה! 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

לפרחי בן-חצב מדברי ישנם עוקצים ארוכים יותר – כמו שאפשר לראות בתמונה פה מעל, וכמו כן – וכאן תצטרכו להאמין לי, יש לו בצל גדול יותר.
כיוון שזהו צמח מדברי, הוא צריך לאגור יותר מים ולהשקיע יותר אנרגיה על מנת לפרוח, יחסית לאחיו המפונק יותר. ואיפה אוגרים? באיבר האגירה, כלומר בבצל.
וכך לבן חצב סתווי יש בצל קטן, בקוטר של סנטימטר לערך – ואילו לבן חצב מדברי יש בצל בקוטר 2-3 ס"מ.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הפרחים הם בערך באותו גודל, כמו שאפשר לראות עם אצבעה של אמא שלי, כקנה מידה: 

DSCN0513

פגשנו מספר בני חצב מדבריים, בשלבים שונים. למשל, בתמונה הבאה ישנו בן-חצב מדברי שסיים לפרוח, ואלו כבר הפירות שלו: 

DSCN0509

הפרח כל כך זעיר ונחמד, ואחת הסיבות שלי לנסוע לדרום היתה לנסות את המצלמה החדשה שלי, ואת יכולות המאקרו שלה. בתמונה הבאה ישנו תקריב על פרח בודד של בן-החצב, ואפשר לראות היטב גם את הדמיון לפרחי החצב המצוי

DSCN0238

את בני החצב מצאנו באיזור שפרחו בו הרבה סתווניות – סתוונית הקליפות הקטנה הפורחת בהר הנגב. זו בת לוויה חביבה מאד לבן-החצב – 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

בן-החצב המדברי, כמו עוד פרחי סתיו רבים, הוא בעל פריחה היסטרנטית. כבר הסברתי את המושג כאן – ואסביר שוב – הכוונה היא לצמח שמקדים את זמן הפריחה – ומוציא פרח או עמוד תפרחת ללא עלים, ואז העלים יוצאים מאוחר יותר – בחורף. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

את העלים של בן החצב המדברי פגשתי בחורף לפני שנתיים – ופרסמתי ממש פה.
בבלוג פרסמתי כבר הרבה פרחים בעלי פריחה היסטרנטית – חצבים, חבצלות, וגם חלק ממיני האחילוף, הסתוונית והכרכום

DSCN0507

ו…רגע לפני סיום הרשימה כמה מפגשים נוספים מהדרום:  בבורות לוץ פגשנו גם את צפורן סיני, שהוא קטן ועדין וכבר כתבתי עליו בעבר – 

DSCN0260

על כביש 171 פגשנו עדר גמלים. זו היתה חוויה משעשעת, כי הם לא באמת ידעו איך להתייחס למכוניות החולפות על הכביש. צלמתי בכר יונק מנאקה באמצע הכביש: טוב שהם השאירו לנו מקום לעבור לידם בבטחה..

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אבל המרגשים ביותר היו אלו: עדר קטן של פראים, שראינו כבר בדרך הביתה: גם על הפראים כבר כתבתי בבלוג. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

את התמונות צלמתי בהר הנגב – לאורך כביש 171, בבורות לוץ ובהר רומם בתאריכים 27.9.2014 וגם 1.10.2014 

 

DSCN0518

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

SAMSUNG CAMERA PICTURES

 

אחילוף צר-עלים – Biarum angustatum

אחרי שהצגתי את אחילוף הגליל, אני מציגה את אחיו – אחילוף צר-עלים.

לפי שמו, אפשר להבין שהעלים שלו צרים (יחסית לעלים של מיני האחילוף האחרים) אבל ברשימה הזו – לא תראו עלים.

האחילוף פורח בסתיו – ללא עלים. צורת גדילה זו נקראת פריחה היסטרנטית.

העלים יצוצו מאוחר יותר, בחורף. יש לחזור בדצמבר או ינואר לראותם…

אחילוף צר עלים דומה מאד לאחילוף הגליל. אחד ההבדלים הבולטים הוא בצבע – לאחילוף צר-העלים יש גב מנומר,

הבדל נוסף הוא בבסיס הפרח. לאחילוף הגליל יש "כוסית" מעוגלת, ואילו לאחילוף הזה אין.
כלומר… בעצם יש לו – אבל היא חבויה מתחת לפני הקרקע.

אחד הדברים המעניינים באחילוף (וגם באחיו, הלוף – שפורח באביב) הוא השזרה – המוט הכהה באמצע.

כזכור, על השזרה פורחים הפרחים – הפרחים הזכריים בחלק העליון, והפרחים הנקביים בבסיס.

השזרה כהה מאד, דבר המסייע לה לאגור את חום השמש. הטמפרטורה שלה יכולה להיות גבוהה מהטמפרטורה של הסביבה בחמש מעלות, ואפילו יותר.

כתוצאה מהחום – משתחרר אותו "ריח עדנים" שבני משפחת הלופיים ידועים בו.
זה הריח המושך את הזבובים – וגם חיפושיות קטנות.

אחילוף צר עלים פורח במישור החוף ובשפלה. לפי הספרות הוא פורח בעוד מקומות – אבל נדיר יותר בהם.

התמונות צולמו בחורבת מלח ליד בית חנניה, בתאריכים 30.10.2012 וגם 4.11.2012

כתמיד, כדאי להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אחילוף הגליל – Biarum pyrami

החלטתי לכתוב על כמה פרחי סתיו מיוחדים, ומסריחים…

הכירו, בבקשה, את האחילוף – אני פותחת באחילוף הגליל, שהוא כנראה הנפוץ מבין מיני האחילוף בארץ.
הוא פורח בסתיו – אוקטובר-נובמבר.

אמנם שמו "אחילוף הגליל", אבל אפשר למצוא אותו גם בכרמל, ביהודה ושומרון, בגולן, בגלבוע ועוד.

הצבע שלו הוא צבע בורדו-שחור כהה ועשיר, והריח – כמו כל משפחת הלופיים – ריח ביוב, שנועד למשוך זבובים.

אבל בעצם מה שאנחנו רואים כאן – זה בכלל לא הפרח. העלה הכהה נקרא מַתְחָל – וזהו עלה שעוטף את התפרחת.

המוט המזדקר מתוך המתחל נקרא שִיזְרָה – זהו ציר תפרחת שעליו יושבים הפרחים.
אז… איפה הפרחים?

הפרחים חבויים בפנים: הם נמצאים על בסיס השזרה, והמתחל עוטף אותם.
הכדורים הצמודים לשזרה בתמונה הבאה הם הפרחים הזכריים של האחילוף. מתחת לו יש זיפים ארוכים, ומתחת לזיפים – בבסיס השזרה – נמצאים הפרחים הנקביים.

וככה הלוף "פועל":
הפרחים הנקביים מפיצים ריח. הריח מושך את הזבובים.
זבוב בא אל הלוף למצוא אוכל, או מקום להטיל בו ביצים. הוא (או היא) נכנס פנימה – ואז נלכד מתחת לזיפים הארוכים למשך יומים שלושה.
המתחל בשלב הזה חלקלק, ולכן הזבובים הלכודים אפילו לא מצליחים לטפס מעלה.

כשהשלב הנקבי מסתיים, הפרחים הזכריים פורחים והמתחל נעשה מחוספס יותר. כעת הזבוב יכול לטפס מעלה, ובדרך הוא מתמלא אבקה מהפרחים הזכריים. הזבוב אינו חכם ביותר, ולכן הוא עף מהר אל האחילוף הבא.
שם שוב "יפול בפח" – ויילכד. 

 אבל הפעם הוא מכוסה כולו אבקה מהאחילוף הקודם שהוא ביקר בו – ולכן הוא יאביק את האחילוף הזה.
והשיטה הזו פועלת. הזבובים טפשים מספיק וכבר נצפו זבובים שעברו מאחילוף לאחילוף במשך שבוע שלם.
כמו כן, אם תחתכו מתחל של אחילוף (טוב, אל תחתכו. פשוט תאמינו לי) – לרוב תמצאו שם יותר מזבוב אחד.

את ההסברים על ההאבקה למדתי מפרופסור שמידע בהשתלמות רת"ם לפני שנה.
את התמונות צלמתי –
ב-24.10.2009 וב-26.11.2011 בהר מירון,
ב-10.11.2011 וב-4.11.2012 בגבעת עדה

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

סתוונית בכירה – Colchicum troodi

הסתכלתי בבלוג שלי, לראות על אילו מפרחי הסתיו דילגתי – וגיליתי שבעצם מעולם לא הקדשתי רשימה מסודרת לסתוונית הבכירה.
היא אמנם ביקרה כאן פעמיים, אבל מעולם לא כנושא הרשימה – ובהחלט מגיע לה להיות כוכבת בפני עצמה.

 

הסתונית הבכירה היא מהראשונות שפורחות. אולי רק סתוונית הקליפות (מהנגב) מקדימה אותה. לרוב הן מתחילות לפרוח בערך באותו זמן.
בגלל זה קוראים לה סתוונית בכירה – היא הבכירה בין הסתווניות.

הסתוונית הבכירה פורחת בגליל העליון, וממשיכה צפונה דרך לבנון וסוריה ועד לטורקיה. מערבה מאיתנו אפשר למצוא אותה בקפריסין.

בעצם, שמה הלטיני הוא "סתוונית טרודי" – על שם רכס הרי הטרודוס בקפריסין, שם הוגדרה לראשונה.

הסתוונית הבכירה היא היסטרנטית – כלומר, היא פורחת בסתיו ללא עלים (העלים יצאו בחורף). היא מתחילה לפרוח כבר באמצע ספטמבר, ובשנים טובות ממשיכה עד דצמבר.

הנה העלים שלה, עם הפירות במרכז. לסתוונית הבכירה יש שושנת עלים צמודה לקרקע, עם 3-4 עלים רחבים מאד –

בניגוד לסתוונית היורה, שפורחת אחרי הגשם הראשון, הסתוונית הבכירה רגישה לאורך היום – ומתחילה לפרוח כשהימים מתקצרים.
לכן אפשר למצוא אותה פורחת גם בשנים בהן היורה מתעכב מאד.

הסתוונית הבכירה היא לרוב לבנה, אם כי פה ושם אפשר למצוא כמה ורודות יותר.

בניגוד לרוב אחיותיה – סתוונית התשבץ, סתוונית היורה, סתוונית ירושלים – שפורחות בבתה, כלומר בשטחים פתוחים ללא עצים – הסתוונית הזו מעדיפה את החורש, ותמצאו אותה לרוב בצל עצי אלון.
כיון שכך, קשה למצוא לה תאורה טובה… לפעמים אני אפילו נאלצת להשתמש בפלאש …

 

הפרחים הנובלים של הסתוונית נשארים ליד הפרחים הטריים שעדיין פורחים, כדי להגדיל את כתם הצבע ולמשוך חרקים.

עכשיו זהו סוף הפריחה של הסתוונית הבכירה – ניתן למצוא אותה עוד במערת פער ובעוד כמה מקומות בגליל העליון.
סתוונית היורה כבר פורחת יפה בכרמל ובחופו, וסתוונית ירושלים פורחת בהרי יהודה, הגליל והגולן.

את התמונות צלמתי בהר מירון ובמערת פער, בתאריכים 1.10.2012 וגם 28.10.2012
את העלים צלמתי ב3.4.2010, בשביל המנדטורי בעליה למירון.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חצבים פורחים – 2012

לפני שנתיים, הצגתי בפניכם את ניצני החצבים – וגם את החצבים שפרחו בעציץ שלי.

בעצם, גם השנה פרסמתי אותם.

אבל השנה עשיתי עוד משהו: עקבתי אחרי הפריחה שלהם, וצילמתי אותם יום-יום.

את כל התמונות ערכתי לסרטון – והרי הוא לפניכם: החצבים שלי פורחים.
כך אפשר לראות את הפריחה מתקדמת ועולה מעלה: כבר הסברתי בעבר, שזהו סדר פריחה אקרופטלי.

את כל התמונות צלמתי על הגג שלי,  באוגוסט-ספטמבר 2012
ואני מקווה שתהנו!

סתוונית הקליפות – Colchicum tunicatum

אחרי חודש שלם שבו לא פרסמתי כמעט כלום, אני מנסה לחזור לפרסם, ומקווה לא להתקל בבעיות.

הרשומה של היום אמורה היתה להתפרסם באמצע אוקטובר, שאז פרחה הסתוונית הזו – אחת הראשונות שפורחות – סתוונית הקליפות.

סתוונית הקליפות פורחת בהר הנגב. מקומות טובים לפגוש אותה הם איזור שדה בוקר-מצפה רמון- בורות לוץ.

היא קטנה יותר מסתוונית היורה – גודלה דומה לזה של סתוונית טוביה , היא ורודה בהירה כמו סתוונית קצרת-עלים והיא היסטרנטית כמו סתוונית בכירה.

ולמי שלא זוכר (ואין לו חשק לעבור לרשימה על הסתוונית הבכירה) – צמח היסטרנטי הוא צמח שפורח בסתיו, ללא עלים, ואילו העלים יוצאים מאוחר יותר, בחורף. כמו החצב, למשל.
סתוונית היורה – הנפוצה – איננה היסטרנטית: היא פורחת לאחר הגשמים, והעלים יוצאים בד"כ יחד עם הפרח, או בהפרש של ימים מעטים ממנו.

ובקשר לשם – סתוונית הקליפות. הפקעת של הסתוונית הזו עטופה בקליפות, ומכאן השם. אבל אני לא מתכוונת לחפור אף אחת בשביל להוכיח את זה.
בפורום צמחי בר התפרסמה לפני חודש תמונה של הפקעת, שצלם פנק7 בערד.

  

הקליפות עוזרות לשמור על הלחות בפקעת – זהו אמצעי הגנה שקיים בכמה וכמה צמחי מדבר.

סתוונית הקליפות היא מהסתווניות הראשונות שפורחות –  הראשונה היא סתוונית בכירה, ומעט אחריה, וגם במקביל – צצה לה סתוונית הקליפות.

סתוונית הקליפות פורחת בספטמבר-אוקטובר, ולכן אם אתם רוצים לחזות בפריחה שלה בטבע, תאלצו להמתין עד לשנה הבאה.
מבחינתי, הסתוונית הזו – יחד עם החצבים, הסתוונית הבכירה והחבצלות – מסמלים את התקווה לשנה ברוכה בגשמים ומלאה בפרחים.

התמונות צולמו בבורות לוץ ובנחל ניצנה, בתאריכים 29.9.2007 ו-14.10.2011

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.  

  

רקפת מצויה – מופע סתווי

  
(מצוק הארבעים, 30.10.2004)


מתחת לסלע
צומחת לפלא
רקפת נחמדת מאד…
 
 לוין קיפניס כתב, למי שלא זוכר. הן אכן נחמדות, הרקפות. עדינות, בישניות ומקסימות.
 
וגם… סתוויות!
 
(שער הגיא, 30.11.2007)
 
כן, כן. לא הרבה יודעים – אבל לרקפת – אותה רקפת מצויה, שפורחת מרבדים נפלאים בפברואר – יש מופעים היסטרנטיים!
 
(שער הגיא, 30.11.2007)
 
היסטרנטיים – כלומר, סתווים. הפרח פורח לפני שהעלים יוצאים. ממש כמו אצל החלמונית, החצב, החבצלת.  
לא תמיד ולא בכל מקום יש רקפות היסטרנטיות, אבל מצד שני, לצאת לטייל בסוף אוקטובר ולפגוש רקפת – זו הפתעה מאד נעימה.
 
(מצוק הארבעים, 1.12.2007)
 
מצוק הארבעים בכרמל הוא אחד המסלולים החביבים עלי – זה המקום הראשון לפגוש בו המון פרחים נפלאים. רקפות, סתווניות, אירוס הסרגל, ואחר כך – שלל מיני סחלבים נפלאים.


(מצוק הארבעים, 1.11.2008)
 
בשנה שעברה צלמתי שם את התמונה הזו:
 
(מצוק הארבעים, 1.12.2007)
 
מה שמחזיר אותי מיד לשיר שפתחתי בו את הרשימה הזו. הנה רקפת שקראה את מלות השיר, ויישמה אותן.
 
השנה, לעומת זאת, צלמתי שם את הרקפת הזו:
 
(מצוק הארבעים, 1.11.2008)
 
מבט על, פחות שגרתי – אך לדעתי זו תמונה מעניינת וחביבה מאד.
 
וכמובן, תמיד אפשר לחזור לתמונה קלאסית: הרקפות ממש סקסיות ככה…
בעוד רגע יפרחו גם הרקפות ה"רגילות" – אילו שפורחות עם העלים, ולא לפניהם. כשהן פורחות במרבדים – זו פשוט התעלות נפשית עבורי, ואני ודאי אפרסם עוד תמונות של רקפות. אבל עכשיו, רגע לפני, עוד תקווה לגשם שיבוא כבר: רקפות מצויות. סתוויות.
 
(מצוק הארבעים, 1.11.2008)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ואז להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

כדן קטן-פרחים – Muscari parviflorum

 
איזה צבע תכלת עדין ומקסים…. לפרח קטן ובישן.
 

 
אפשר לפגוש אותו בכל מיני מקומות מפתיעים: את התמונה הראשונה צלמתי בגינת בית בכפר סבא, באוקטובר 2007. אני יודעת שהוא פורח גם בבית הקברות המוסלמי בקיבוץ גלויות בת"א, ובכמה-וכמה גנים ציבוריים באיזור המרכז.
 

 
מצד שני, הוא פורח גם בהר כור ליד כחל (שם צולמו שאר התמונות שכאן), בגן הפסלים של מוזיאון תפן, ליד בריכות הדגים של מעגן מיכאל ומעין צבי, ובעצם – בהמון המון מקומות בארץ.
 

 
זהו כדן קטן-פרחים. הוא נקרא "כדן", כי כל פרח מזכיר בצורתו כד קטן וחמוד.
 
   

 
הכדן הוא עוד אחד מפרחי הסתיו, שפורחים לאחר הגשם הראשון. הוא קטן מאד, עדין ומקסים – ובשל גדלו – פחות מוכר.
 
התמונה הראשונה צולמה בכפ"ס, 10.2007; והשאר בהר כור ליד כחל ב11.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

סתוונית החרמון – Colchicum antilibanoticum

 מה חשבתם, שבחרמון פורחות סתווניות יוֹרֶה רגילות????
החרמון מיוחד בצמחיה שלו, ואמנם יש פרחי חרמון שפורחים במקומות אחרים בארץ – אבל יש המון פרחים מיוחדים.
 למשל, סתווניות.

 זו סתוונית החרמון. היא קטנה – אפילו קטנה יותר מסתוונית היורה, לבנה, עדינה, ועם אבקנים חומים כהים.

ויש לה ריח טוב! רק מה, בשביל להריח אותו, צריך להשתרע על הקרקע, לרדת נמוך עד אליה – ולהריח.
 

 סתוונית החרמון פורחת… בחרמון. אנחנו פגשנו אותה בעמק מן, במורדות העמק.
בתחתית העמק – באחו – החליפה אותה סתוונית קצרת עלים – אבל זו תהיה כבר רשימה נפרדת.

שמה הלטיני של סתוונית החרמון הוא "סתוונית מול הלבנון" – בעצם, החרמון משתייך לרכס הרים שממשיכים צפונה בסוריה, ונקראים הרי מול הלבנון. הסתוונית הזו פורחת בהרים הללו. אבל כאן, אצלינו – זו סתוונית החרמון.

כל התמונות צולמו במורדות עמק מן בחרמון, 7.11.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

חלמונית זעירה – Sternbergia colchiciflora

בטח תהיתם למה לחלמונית הגדולה קוראים "חלמונית גדולה".
אז הגעתם למקום הנכון! כי כאן אני חושפת לפניכם את אחותה: החלמונית הזעירה!
חלמונית זעירה היא חלמונית, והיא אכן זעירה. הקוטר הממוצע של פרח הוא בערך 2 סנטימטרים.

החלמונית הזעירה היא פרח חמקמק. יש שנים שמגיעים לאתרים ידועים, ופוגשים פריחה רבה – ויש שנים שלא רואים כמעט כלום. גם משך הפריחה שלה הוא קצר מאד.
בשנה שעברה, במסגרת השתלמות רת"ם, חיפשנו חלמוניות זעירות בהר כור, ליד כחל (כביש 85, מזרחית לכרמיאל). מצאנו בערך 3.

השנה חזרנו – והיתה פשוט חגיגה. מאות חלמוניות כיסו את ההר. ניצנים בגודל סנטימטר, ואפילו חלמוניות זעירות ששואפות להיות גדולות ומגיעות לקוטר 5 סנטימטרים…

 נרות צהובים זעירים ומאירים הציצו אלינו מכל עבר – זו היתה פשוט חגיגה צהובה, ואנחנו לא יכולנו להפסיק לצלם…

…לפחות, אני לא יכולתי.

 לעומת זאת, לפני 3 שנים ראיתי במערת פער (ליד סאסא) מקבץ של בערך 30 פרטים – ואילו השנה לא ראיתי אפילו אחת. אולי הגעתי מוקדם מדי? אולי.

 כל התמונות כאן צולמו בהר כור, ליד כחל, 7.11.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

בן-חצב סתווי – Scilla autumnalis

 
החופש תם, שוב יש עבודה – והסתיו כבר בעיצומו.
אני ממשיכה עם סקירה של פרחי הסתיו. אחד מפרחי הסתיו הנפוצים ביותר בארצנו הוא בן-חצב סתווי. אלא מה?  
זהו פרח כל כך קטן ונחבא אל הכלים, שלרוב פשוט עוברים – ולא שמים לב שהוא שם.
 
יש מקומות שבהם אי אפשר להתעלם ממנו – למשל, בשמורת "ביתן אהרון" (שהיא שמורה פצפונת, ליד ביתן אהרון) הם גדלים במרבדים. ושם, הדבורים באות בשמחה: (4.11.2006)
 

 
ובעצם, עבור הפרחים – זה מה שחשוב. המאביקים באים!

את הפרח הזה צלמתי ברמת הנדיב, 23.10.2008.
 
יש ויכוח האם לקרוא לפרח הזה "בן-חצב סתווני" או "בן-חצב סתווי". הצבע אמנם דומה לזה של הסתוונית, אבל משמעות השם הלטיני – Autumnalis – היא סתווי. לכן, לדעתי נכון יותר לאמר "בן-חצב סתווי".
 

נכון שהוא נראה גדול כשמתקרבים אליו? קוטר כל פרח הוא בערך סנטימטר!  
את התמונה הזו צלמתי בחורשת הארבעים, 1.11.2008 – אחד המקומות האהובים עלי.
עכשיו זהו זמן נפלא לטייל בחורשת הארבעים: הכל מלא סתווניות ובני חצב, ויש כבר גם רקפות וגם נרקיסים! ממש חגיגה!
 

 
אבל תורם של הרקפות והנרקיסים עוד יגיע. כבודם במקומם מונח. את הרשימה הזו אני מקדישה לבני החצב, הצנועים והעדינים.
התמונה פה מעל – וגם התמונות הבאות הם ממצוק הארבעים בכרמל, 1.11.2008
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
 
 
 
 

כרכום נאה – Crocus pallasii



אני ממשיכה מכרכום – לעוד כרכום. רק שלא יתכרכמו פני… 
הכרכום שלי היום הוא – לדעתי – הכרכום הכי יפה בארץ. זהו כרכום נאה.
 

 
גם הוא פורח בגליל ובגולן – לאורך שביל פסגה במירון יש פרטים יפהפיים, וביער אודם בגולן גם לא חסר…
 

 
כמו שאתם רואים, מה שמיוחד בכרכום הזה הוא הצבע. צבע סגול-לילכי נפלא, עם עורקים כהים על עלי הכותרת. וצלקת אדומה מפוצלת ל-3 במרכז. צבעוניות נפלאה.
 

 
בעצם, יש בארץ עוד שלושה מינים של כרכומים בגוון מאד דומה:
  • כרכום דמשקאי – פורח בהר הנגב, נוטה להיות בהיר יותר, צלקת מפוצלת להרבה אונות.
  • כרכום השבכה – פורח בגולן, והצלקת שלו מפוצלת להמון אונות דקות – לא רק לשלוש; ועל הבצל שלו יש שבכה של שורשים
  • כרכום החרמון – מאד דומה לכרכום השבכה, רק שלו אין שבכה על הבצל.


 
אבל אם אתם במירון, וראיתם כרכום סגול – אתם יכולים להיות בטוחים שזהו הכרכום הנאה.
 

 
ארבע התמונות הראשונות צולמו ב21.10.2006, והשאר – בדיוק שנתיים אחר כך, 21.10.2008 – כולם בהר מירון, שביל פסגה.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

כרכום צהבהב – Crocus ochroleucus


אחרי שצבעתי הכל בצהוב ובורוד עם חלמוניות וסתווניות (ובנתיים סקרתי רק מין אחד של חלמונית ושני מיני סתוונית, תודו שזה ממש מעט…) – אני ממשיכה אל הפרח השלישי בסדרת "פרחי הסתיו שנראים כמו גביע יפה שצומח ישר מן הקרקע"…

 

(מערת פער, 25.10.2005)
הפעם הפרח שלנו הוא ממשפחת האירוסיים! וזהו הכרכום.
אבל לא הכרכום החורפי הנפוץ ברוב הארץ – אלא כרכום אחר: כרכום צהבהב.
 
(מערת פער, 25.10.2005)

 
הכרכום הצהבהב פורח בצפון הארץ – בגליל העליון ובגולן. הוא לבן, אבל האבקנים שלו צהובים. ואין לו עורקים סגולים מבחוץ – בניגוד לכרכום חורפי או כרכום גייארדו.

 
(הר מירון, חניון הפסגה, 21.10.2006)
 
אז למה צהבהב? שאלתי את פרופ. אבי שמידע, והוא אמר: כי הוא לבן.
 
(מערת פער, 21.10.2006)
 
המקום הכי נוח לראות אותו הוא מערת פער, ליד סאסא. הוא פורח שם בכמויות נאות, ביחד עם סתוונית בכירה; ואם יש לכם מזל – אז גם עם חלמונית זעירה.
 
(יער אודם, 6.12.2007)
 
כמובן, אתם מוזמנים גם לעלות ליער אודם – כי שם אפשר לראות אותו בקבוצות גדולות. אם יורד גם גשם – אז זה מקבלים תמונות דרמטיות…
 
לעומת זאת, אם נושבת רוח –
(מערת פער, 21.10.2008)
 
אז מתוך 10 תמונות רק אחת איכשהו מצליחה…
 
ולפעמים פוגשים דבר כזה:
(מערת פער, 25.10.2005)
 
בהתחלה זה די בלבל אותי. הכרכום בשיא פריחתו, אז למה הוא "דבוק" מלמעלה?
קצת קשה לראות- אבל יש קורי עכביש שמחזיקים את הפרח. עכביש החליט לגור בפרח, וסגר אותו עם קוריו הדקיקים…
 
כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש על F11 בשביל לראותן בגודל מלא.

חלמונית גדולה ואגדה קטנה

אני בחופש עכשיו. שמים לב, נכון?
יש לי עוד כמה דברים לכתוב על חלמוניות, ותמיד יפה לראות אותן.

התפוצה של החלמוניות היא מטורקיה ועד ישראל. כלומר, מאיזורים גשומים למדי – ועד איזורים כמו ירוחם או שדה בוקר, שבהם יש גשם מועט.
איך הן מסתדרות?
שאלה מצוינת. תסתכלו על התמונה הבאה, שצלמתי בירוחם (28.10.2006) :

תמיד כשאני רואה אותה, אני מתחילה לשיר: "העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו…"
אבל היא מדגימה די טוב את מה שהחלמוניות עושות: הן גדלות בכיסי קרקע, בין סלעים בלתי חדירים למים.
הגשם שיורד על הסלעים זורם אל כיסי הקרקע (קוראים לזה "נֶגֶר עילי") – ומצטבר שם. אז למרות שבחורף ממוצע יורדים שם רק כ-100 מ"מ של מים, כיסי האדמה אוגרים את המים מכל הסביבה, ונהנים מכמויות מים גדולות יותר.

חוץ מזה, לפני כמה-וכמה שנים, אמא שלי היתה מדריכה בחוגי טבע. ואז היא המציאה אגדה קטנה וחביבה על החלמוניות. ברשותה – אני מפרסמת את אגדת החלמוניות כאן.

עמרי יצא לו לטייל בסתיו. האויר היה נעים – כבר לא חם ולוהט כמו בקיץ, והוא יצא לו לטבע, לראות את הנוף.
פתאום הוא שמע קול קטן: "זהירות! אל תדרוך עלי!"
הוא הסתכל למטה, וראה פרח – צמוד לקרקע, אפרפר, חסר צבע מוגדר.
"מי אתה? " שאל עמרי.
"אני… אני פרח. אני פרח די אומלל. לא מספיק שאני פורח בסתיו, גם בכלל אין לי צבע – ואף אחד לא רואה אותי. יש לי מזל אם איזו דבורה מגיעה להאביק אותי…"
"הצורה שלך דווקא די יפה. גביע כזה"
"תודה. אבל אף אחד לא טורח להסתכל עלי, אז מה זה בעצם משנה?"
"אני אמצא פתרון, אני אעזור לך!" קרא עמרי.

הוא רץ הביתה, והתייעץ עם אמו. "אמא! מצאתי פרח חסר צבע, והוא מאד מסכן! אני רוצה לצבוע אותו, שכל המאביקים יראו אותו ויבואו אליו!"
אמא אמרה: "רעיון יפה, אבל באיזה צבע אתה רוצה לצבוע אותו?"
עמרי ענה מיד: "צהוב! צהוב עז כמו חלמון ביצה! זה הצבע הכי יפה!"
אמא אמרה: "אז בוא ניקח חלמון ביצה, נערבב עם קצת דבק – שהצבע ייתפס על הפרח, ותוכל לצבוע את הפרח!"
הם לקחו חלמון ביצה, ערבבו עם דבק – ועמרי לקח מכחול, ויצא בחזרה אל הפרח.
הוא צבע אותו בצהוב, וקרא לו "חלמונית".
ומאז החלמונית פורחת בצהוב עז, כל המאביקים רואים אותה היטב – וכולם מאושרים!
 

 את שמו של הילד אתם מוזמנים לשנות כרצונכם…

כל התמונות צולמו בשמורת חלמוניות ירוחם, 28.10.2006
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
  

וגם כשהיא נבולה, היא עדיין מקסימה!

סתוונית התשבץ – Colchicum feinbruniae

הבטחתי סתווניות? הבטחתי. והנה אני מקיימת.
סתוונית התשבץ – אם אני לא טועה, היא הגדולה מבין הסתווניות בארץ. והיא אכן גדולה. פרח ממוצע הוא בגודל של 10 ס"מ, וכמובן, יש גדולים יותר.

אז בטיול שלנו לרכס בשנית פגשנו המון המון סתווניות – סתוונית התשבץ המקסימה והמיוחדת. השם בעברית הוא כמובן בגלל המשבצות העדינות המעטרות את עלי הכותרת שלה.

השם הלטיני – פיינברוניאה – הוא ע"ש פרופסור נעמי פיינברון, שהיתה מראשוני הבוטנאים בארץ. היא אחת מאילו שכתבו את ה"פלורה פלסטינה" (התעוד הבוטני המקיף ביותר של צמחית ארץ ישראל) , והיא היתה מומחית בעלת שם עולמי לסתווניות.

ברכס בשנית יש ריכוז גדול שלהן, לאורך כל המסלול הן פורחות – פשוט צריך לפקוח עיניים ולחפש ורוד. הן נפלאות כולן…  

עוד דבר המאפיין את הסתווניות הוא "הפרסומת". הן אוהבות לגדול בגושי פריחה. פרח שכבר הואבק ונבל, צונח על הקרקע ונשאר צבעוני ובולט ליד אילו שעדיין פורחים. כך הן בולטות יותר – כגוש ורוד – והחרקים מזהים אותן בקלות יותר. כל הפרחים יחדיו – הפורחים והנבולים – הם מעין שלט פרסומת לחרקים: "בואו בהמוניכם! מבצע! רק היום!"

כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
כל התמונות צולמו ברכס בשנית, 14.10.2008

חלמונית גדולה – Sternbergia clusiana

בסוכות נסענו לרכס בשנית – ברמת הגולן. זהו מקום מרשים מאד, ומסלול טיול חביב. לא ארוך מדי, ויש בו פריחה מעניינת בתקופות שונות במשך השנה. 

.עכשיו הפריחה העיקרית היא של שני פרחים נפלאים: סתוונית התשבץ (שאני אקדיש לה רשימה… או כמה) וחלמונית גדולה.  למרות הדמיון בצורה הכללית של הפרחים הללו – הסתוונית והחלמונית – הם בכלל לא קרובים. הסתוונית שייכת למשפחת השושניים, ואילו החלמונית – למשפחת הנרקיסיים.

החלמוניות ברכס בשנית הן פשוט ענקיות. הפרחים מגיעים לגודל של 20 ס"מ, ונראים כמו מדורות צהובות יפהפיות על רקע הסלעים האפורים, ועלי השלכת (שרובם עלים של אלון – אלון תולע ואלון מצוי)

החלמונית היא פרח שנחשב פעם לנדיר מאד – פשוט כי בסתיו היו פחות מטיילים.
אבל היום כבר מכירים אותה משלל מקומות – בגולן, בגליל, בהרי יהודה ואפילו בנגב, באיזור ירוחם.

החלמונית פורחת בכל האיזור שלנו – מטורקיה ועד ישראל. והיא היסטרנטית – כלומר, פורחת בסתיו ללא עלים. העלים יצאו מאוחר יותר, בחורף.

החלמוניות שכאן צולמו כולן ברכס בשנית, 14.10.2008

 

 
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

שום סתווי – Allium tardiflorum

עוד פרח מהחבויים-הנסתרים האילה. אחד מאילה שלא תשימו לב אליו, אלא אם אתם יודעים לחפש אותו שם.

זהו שום סתווי: מכל מיני השומים בארץ, הוא היחידי שפורח בסתיו.

בניגוד לשומים גדולים ומרשימים – כמו שום תל-אביב או שום הגלגל, השום הזה הוא קטן מאד ונחבא אל הכלים.
הצבע שלו חום-ירקרק, כמו השורשים של האלון המצוי. ואיפה הוא פורח, אתם שואלים?
נו, זה לא ברור? בין שורשיו של האלון המצוי, בכרמל.

 

השום הזה נתגלה בכרמל,וידוע רק משם. ובתחילה חשבו שהוא בעצם תת-מין של שום ירקרק (ככה לפחות הוא מופיע במאמר מ1985 של פניה קולמן, שהיתה מומחית בעלת שם עולמי לשומים).
מאוחר יותר הוא הוכר כמין נפרד.

זהו פרח קטן מאד ועדין מאד, צנוע ומוסווה היטב.

 זו ההזדמנות להודות לאיתי נ מפורום שמירת טבע, שהראה לי את השום ולימד אותי לזהות אותו – תודה, איתי! אני אשמח לטייל איתך עוד הרבה!

התמונות כולן צולמו בגבעת ההגנה בכרמל, בתאריכים 14.9.2007 ו13.9.2008
כרגיל, מוזמנים להקיש על כל תמונה על מנת לראותה בגודל מלא.
גודל מלא יהיה – כמובן – גדול יותר מגודל טבעי, כי כל גביע פרח גדלו כסנטימטר…

חג סוכות שמח ופורח!

את בטוחה שגם זה חצב?

הוא בסך הכל בגובה 30-40 ס"מ,
הצבע שלו – חום-מלוכלך, מזכיר מאד את אדמת הלס שהוא גדל בה.
הוא מאד נחבא-אל-הכלים – אפשר לעמוד ממש לידו, ועדיין לא לראות שהוא פורח למרגלותיך!

וכן, הוא חצב. לא חצב מצוי – חצב גלוני.

שמו הלטיני – Urginea undulata, והוא אמור להיות די נפוץ בכל מרחבי הלס של איזור באר שבע.
למה אמור? שוב, בגלל ההסוואה המופלאה שלו. עמדתי חצי מטר ממנו, ועדיין – לא ראיתי אותו עד שהראו לי אותו.

טוב שיצאתי לטיול הזה עם איתי – שהיה אז בן 5 בערך, ובתור בן של דוקטור לבוטניקה הוא התגלה ככשרון טבעי לאיתור חצבים. אנחנו חפשנו, אבל איתי מצא.

כל התמונות צולמו בפארק אשכול – מקום מצוין לפיקניקים רגועים, ולארוחות מקסיקניות – בתאריך 13.9.2007 (ראש השנה)
אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.
…אה, אתם בטח שואלים למה "גלוני"?
הנה: תראו את העלים שלו – שצלמתי ב15.3.2007 ליד נתיבות.