צבעוני המדבר – Tulipa systola

a07

בארצנו פורחים ארבעה מינים שונים של צבעוני
(ואני מזכירה: הסוג הוא צבעוני, ויש כמה מינים שונים) 

b10

בבלוג כבר סקרתי את צבעוני החרמון, את אחיו הצבעוני הססגוני – וכמובן, את צבעוני ההרים (מספר פעמים – כולל תת המין המיוחד של השרון)

DSCN9379

בפורים יצאנו לטייל במדבר, וזו הזדמנות מצויינת להציג את הצבעוני האחרון ברשימה: צבעוני המדבר. 

DSCN9378

צבעוני המדבר הוא פרח גדול בצבע אדום מרהיב, מאד דומה לצבעוני ההרים. 

DSCN9383

בעצם, חלק מהבוטנאים סבורים שצבעוני המדבר הוא רק תת מין של צבעוני ההרים – ממש כמו צבעוני השרון. רשמית הוא עדיין מוגדר כמין אחר. 

DSCN9459

תמיד חשבתי שהצבע האדום של צבעוני המדבר עז יותר מזה של צבעוני ההרים. כמובן, יכול להיות שזו רק תחושה – יכול להיות שהאדום בוהק יותר על רקע המדבר הסלעי, במקום הצמחיה הים-תיכונית שסובבת את צבעוני ההרים. 

DSCN9385

ההבדלים בין צבעוני ההרים לצבעוני המדבר  קטנים, ההבדל הבולט ביותר הוא הצבע – לצבעוני ההרים יש כתם שחור מעוטר בצהוב בבסיס כל עלה כותרת. אצל צבעוני המדבר הוא שחור ללא צהוב. 

DSCN9374

אבל כמו שכתבתי בעבר, צבע אינו סימן הגדרה טוב. 

a22

הסימנים האחרים מדברים על העלים – במדבר הם גלוניים יותר מאשר בהרים. שוב, סימן לא טוב, כי הגלוניות של העלים תלויה לרוב בכמות המים שהצמח מקבל.
אני מאד אוהבת את העלים של הצבעוני הזה – הצמח כולו נפלא, במיוחד כשהוא צומח מסדק בסלע: 

DSCN9536

וכן גודל עלי הכותרת – בצבעוני ההרים לרוב יש שלושה עלים גדולים יותר ושלושה קטנים יותר, ובצבעוני המדבר הם לרוב באותו גודל. 

DSCN9452

ודאי שמתם לב שהפעם כתבתי על כל הסימנים "לרוב" או "בדרך כלל"…  ולכן נשארנו עם בית הגידול. 

DSCN9387

צבעוני ההרים גדל באזורים הים-תיכוניים, אזורים בהם יורדים לפחות 400 מ"מ גשם בשנה, ואילו צבעוני המדבר – מסתפק באזורים בהם יש 100-350 מ"מ בשנה בלבד. 

DSCN9403

לצבעוני המדבר אין צוף. הפרח הצעיר נראה כך – לפני הבשלת האבקנים: 

DSCN9315

הפרח עשיר באבקה. כאשר האבקנים מבשילים – הפרח כולו מתמלא אבקה צהובה. 

DSCN9434

לפרח יש ששה אבקנים, ובמרכז עמוד עלי גדול. אופייני למשפחת השושניים. 

DSCN9369

אמנם משפחת השושניים פוצלה לכמה וכמה משפחות, אך הצבעונים נשארו במשפחה הבסיסית גם לאחר החלוקה. זאת בניגוד לפרחים אחרים שהצגתי – כמו העריוני, הזמזומית, הסתוונית, הכדן והיקינתון – שהועברו למשפחות אחרות. 

DSCN9446

בטיול פגשנו פרחים רבים אחרים. נהניתי מאד משילוב הצבעונים של הצבעוני עם השמשון ההדור, למרות שהפעם פגשנו רק שמשונים ורודים ולא שמשונים בכל הצבעים. 

a03

הטיול להר הנגב היה ארוך… חזרנו אחרי השקיעה, והספקנו לצלם גם את זריחת הירח מעל הרי הנגב.  

f02

את התמונות צלמתי בהר הנגב – בעיקר במצפה חגי ובבור חמת – בתאריך 5.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a09

 

אדום בעיניים! כלנית מצויה – Anemone coronaria

DSCN9319

שמתם לב שהגיע זמן הכלניות? 

DSCN9211

כי אם (במקרה) לא שמתם לב – אני כאן למענכם. יוצאת אל ההמון, מקללת בפקקים: הייתי חייבת לספוג קצת מהאדום-האדום הזה. 

DSCN9371

נסענו ליער שוקדה, וממש לא היינו שם לבד. המון אנשים באו לראות המון כלניות. 

DSCN9316

ובאמת היו שם המון כלניות – כלנית מצויה, למי שלא זוכר, היא פרח נפוץ מאד בארץ. 

DSCN9321

מאיזור השומרון וצפונה – אפשר למצוא אותה בשלל צבעים (למשל, סגול, לבן, ורוד…) – ובכל הארץ היא פורחת באדום חזק.
בצפון הנגב היא מכסה מרבדים נהדרים, מענגים. 

ולכן, בסוף ינואר-תחילת פברואר – חצי מתושבי המדינה (בערך) נוסעים לאיזור, ומסתנוורים מהאדום הנהדר. 

DSCN9305

כמובן, אם מתרכזים (וזה קשה, כי אודם הכלנית מאד מושך) אפשר למצוא בין הכלניות פרחים נוספים. כמו איריס ארץ-ישראלי – (בכלל, כלניות ואיריסים זה שילוב מצוין!)

DSCN9327

או טוריים מצויים, שמשתלבים נפלא עם הכלניות –

DSCN9332

כמובן, כשיש אוכלוסיה גדולה שכזו – אפשר למצוא גם חריגים. למשל – כלניות בגוון כתום-אפרסק: 

DSCN9445

חלק מהכלניות כבר מפזרות זרעים לרוח: 

DSCN9364

הכלניות האדומות הן כל כך נפלאות ומושכות: גם אותנו וגם את החוקרים.
בהשתלמות כלנית האחרונה (זה השם החדש של השתלמויות רת"ם…), סיפר לנו פרופסור אמוץ דפני שהמאביקים הידועים של הכלניות האדומות הם חיפושיות פרחים (היחידות שמזהות את הצבע האדום), ודבורי דבש – כמו בתמונה. 

DSCN9298

זבובים, פרפרים וחרקים אחרים לרוב לא מגיעים אל הכלניות האדומות – הם לא מזהים את הצבע האדום, ולכלנית אין צוף או ריח שימשוך אותם.
זבובים מאביקים כלניות לבנות, ורודות וסגולות. פרפרים מחפשים צוף – ולכלניות אין צוף. 

DSCN9374

אבל הדבר המדהים ביותר שהתגלה במחקרים האחרונים, לפי מה שסיפר פרופסור דפני, הוא שרוב הכלניות מואבקות באמצעות האבקת רוח!
האבקת רוח – משמעותה שהרוח מעיפה את האבקה של הפרח, והאבקה נוחתת – לפעמים – על פרח אחר, ומאביקה אותו. 

DSCN9323
לפרחים שהם מואבקי רוח יש לרוב שני מאפיינים.
הראשון: הרבה אבקה. הרוח היא לא מאביק מדויק. היא מעיפה את האבקה לכל הכיוונים, וצריך מספיק אבקה כדי שחלק מממנה ינחת בפרח אחר. כלומר, שסטטיסטית יהיה סיכוי להאבקה. לכלנית באמת יש הרבה אבקה.  

DSCN9370

המאפיין השני הוא פרחים קטנים ולא בולטים. פרחים מואבקי רוח לרוב לא מנסים למשוך מאביקים – אין להם סיבה להשקיע אנרגיה בפרח יפהפה וגדול. למשל, לאלון התבור פרחים קטנטנים ולא בולטים. גם הפרח הבודד של ריבס המדבר קטן מאד, כמעט לא נראה.
אבל… לכלנית יש פרח גדול ומרשים!
כלומר הכלנית היא מאד מיוחדת – מצד אחד, היא מואבקת רוח. אבל מצד שני, היא בעלת פרח גדול, מרשים ויפהפה – כלומר, היא כן מנסה (ומצליחה) למשוך חרקים שיאביקו אותה. 

DSCN9413

את הכלניות צלמתי ביער שוקדה, בתאריך 24.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN9454 

חמישים גוונים של אדום

רוב הכלניות בארץ הן אדומות.

כבר כתבתי על פרחי ראווה אדומים – על העובדה שהכלניות האדומות – ובכלל, הפרחים האדומים – מאפיינים את איזור מזרח הים התיכון

כשמדברים על כלנית אדומה, בדרך כלל מתכוונים לצבע בתמונה מעל, או בתמונה הבאה –
אפשר לטעון ששינויי הגוון האדום בתמונות הללו הם בגלל שהעליונה צולמה ביום סגרירי, והתחתונה ביום שמשי.

אבל לפעמים – בין האדומות – מוצאים גוונים שהם באמת שונים. אחרים.

לרוב הפרחים הללו בהירים יותר

כלומר, האדום פשוט נראה דהוי

או שהם לבקניים – לבקניים לגמרי, כך שגם איזור האבקנים וגם הצלקת לבנים

או לבקניים ברובם – לכלנית הזו יש אבקנים שחלקם חומים:

אצל זו האבקנים לבנים, אבל הצלקת (ה"ראש" באמצע) חומה-שחורה –

לאחרונה התרגשתי למצוא דווקא כלנית אדומה כהה יותר – ממש בגוון בורדו נוטה לסגול.

בתחילה חשבתי שזה גוון של אחת הכלניות הצבעוניות, אבל מבט במרכז חשף את ה"צעיף" שלה – שכאן הוא סגול ולא לבן. ומכאן ברור שזו כלנית ששייכת לזן האדום.

לכלניות הצבעוניות אין "צעיף" לבן. מיום הפריחה שלהן והלאה, ככל שעוברים הימים, צבען של הכלניות הללו דוהה מעט – ולכן כלניות לבנות, ורודות או סגולות שהן בנות שבוע ויותר נראות מעט מרוטות ודהויות.

אצל הכלניות האדומות – הצבע נשאר, אבל עלה הכותרת גדל. כיון שהפיגמנטים נשארים במקומם – גם כלניות מבוגרות יותר הן עדין בצבע אדום עז. רק במרכז של עלי הכותרת אין פיגמנטים – הוא לבן. זהו ה"צעיף".
כמו שרואים בכלנית הזו:

וגם בכלנית המדהימה הזו, שהאדום שלה הוא ממש כתום –

וכך, אני מוצאת לי עוד ועוד גוונים מיוחדים של כלניות אדומות. איחדתי את הכל לפוסטר גדול:

העננצ`יקית מיד נתנה לתמונה הזו את השם "Fifty Shades Of Red" – נכון שזה שם מצוין?

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
שמורת פורה, 18.2.2011
שמורת בארי, 23.2.2012
יער כוכב יאיר, 22.1.2013
מול ג`יסר א-זרקה 26.1.2013
ביער חדרה וברמות מנשה, 27.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

צאו עכשיו לשדות – הכלניות האדומות מחייכות אלינו מכל עבר, והן נפלאות בכל גוון אפשרי!

צבעוני ההרים – Tulipa agenensis

תפוז תיקנו את האלבומים אחרי חודשים של תקלות, וזו סיבה להפציץ באדום!

  

בשנה שעברה סקרתי את צבעוני ההרים – תת מין השרון. כלומר, צבעוני ההרים שגדל בשרון, ובעיקר ממלא מרבדים כל פברואר באיזור חוף דור-הבונים.
הסברתי שם את ההבדלים שבגללם הגדירו במקור את הצבעונים הללו כמינים שונים –
ההבדלים שראו בין הצבעונים במישור החוף לאילו בשפלה ובהרים היו אילו –
הבדלים בגודל הצמח וגודל הפרח (בהרים גדול וגבוה יותר, במישור החוף קטן ונמוך יותר)
העובדה שלצבעוני בהרים בדרך כלל עלי העטיף מתחלקים לשלושה גדולים, ושלושה מעט יותר קטנים – לעומת הצבעונים של מישור החוף שבהם כל ששת עלי העטיף די אחידים בגודלם.
העובדה שלצבעוני השרון לרוב (אבל לא תמיד) יש גוון צהבהב בצד החיצוני של עלי העטיף (=עלי כותרת)

 

הזכרתי גם, שלא תמיד ההבדלים הללו תקפים.
הפעם אני עולה להרים, ופוגשת שם את צבעוני ההרים ה"אמיתי" – שהוא גבוה, גדול, מרשים ואדום. מאד אדום.
אבל כמו שאפשר לראות, יש לפעמים כתם צהוב בבסיס עלי הכותרת, מבחוץ – ממש כמו אצל האחים בשרון.

 

אמנם לא מצאתי מרבדים כמו בחוף הבונים, אבל האיזור מנוקד באדום באופן פנטסטי –

ואני פשוט חגגתי שם: צלמתי לכל עבר!

צבעוני ההרים הוא אחד מפרחי הראווה האדומים של ארצנו – יחד עם הכלנית, הנורית והפרג, יש לו פרח אדום גדול, אין לו צוף – אך הוא עתיר אבקה.
בשיא פיזור האבקה זה כבר קצת מוגזם – תראו איזה בלגן! דבורים וחיפושיות מתבקשות לבוא ולטאטא קצת את הרצפה!

אני מאד אוהבת את האלגנטיות המלכותית של הצבעוני. לפעמים – כמו בתמונה הבאה – אני ממש מסוגלת לשמוע אותו אומר לי – עננת, גשי-נא הלום וצלמי אותי!
במקרים כאילה אני פשוט לא יכולה לסרב:

אם אני מטיילת לאחר הגשם, אני לפעמים פוגשת מראה כזה – אם תגדילו, תראו את הצבעוני שפורח מעט מאחור משתקף לו בטיפת המים על הצבעוני שצלמתי:
(התמונה השמאלית כאן היא CROP של הימנית)

 

לניצן של הצבעוני אין עדיין צבע אדום ועז – הוא מתחיל בירוק, עם רמז לצבע שיבוא כאשר הוא ייפתח –

לפעמים הוא נשאר בכתום גם כשהוא פורח –

ולפעמים פוגשים אחד כזה, עם התפרצות צבע – ירוק, צהוב, כתום, אדום – הכל מסתדר יחד:

התמונות צולמו –
27.2.2010 בכרמל
21.3.2011 ובדיוק שנה אח"כ, 21.3.2012 בנחל קטלב
16.4.2011 בהר הלל
21.4.2011 במירון
18.3.2012 בגלבוע

התמונות שוב באלבומים! מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא!

 

יום השואה, תשע"א

היום יום השואה – לדעתי, זהו היום העצוב ביותר בשנה.
לכבוד יום השואה, אני מצטטת את שירו של יצחק קצנלסון, שנספה באושוויץ ממש לפני 67 שנים – בתאריך 3.5.1944.


יצחק קצנלסון התגורר בפולין וכתב שירים שחלקם מוכרים לנו עד היום, כמו "חמש שנים על מיכאל" ו"מה יפים הלילות בכנען".
הוא ברח מלודז' לורשה עם פרוץ המלחמה. אשתו ושני בניו הצעירים נלקחו ע"י הנאצים ונרצחו.
הוא שהה בגטו ורשה בזמן המרד, ואמנם לא היה חבר באי"ל (ארגון יהודי לוחם) מפאת גילו, אבל עסק בחינוך, בעזרה ובעידוד הלוחמים. בנו הבכור צבי היה חבר בארגון.
לאחר תום המרד, הוא הועבר למחנה ויטל במזרח צרפת, וב-29.4.1944 הועבר אל אושוויץ, שם נרצח.

בזמן המלחמה כתב יצחק קצנלסון פואמה ארוכה על מות העם היהודי. הוא העתיק אותה מספר פעמים, והחביא במקומות שונים – על מנת שלפחות עותק אחד יגיע לכאן, לארץ ישראל.
girlkido כתבה בבלוג שלה על יצחק קצנלסון ועל הברחת כתביו לארץ. אני ממליצה מאד לקרוא.
אפשר לקרוא על חייו בויקיפדיה,  וגם באתר ארץ הצבי.


רוח עצוב  / יצחק קצנלסון

רוּחַ עָצוּב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֶשְׁנָהּ עֲיָרָה,
יָפָה הִיא הָעֲיָרָה,
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן,
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

הִיא כִּי תִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן,
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי,
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.


התמונות הן תמונות של פרגים, (ודרורה אחת) מהשדה ליד נס ציונה: כן, גם אני ביקרתי שם.
צולמו בתאריך 23.4.2011


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

פרג אגסי – Papaver umbonatum

 

"עשב חד-שנתי מסתעף, שגבהו 15-40 ס"מ. הצמח מכוסה שערות זיפניות רכות, ולו פרחים אדומים וגדולים"
כך מתואר הפרג ב"לקסיקון מפה לצמחי ישראל" של פרופ. אבי שמידע.

וכך אני מגיעה אל האחרון במינים האדומים הבולטים בארץ – הפרג. (ישנם עוד מינים אדומים, קטנים יותר)

כמו הנורית והכלנית, הפרג יוצר מרבדים – אפילו בקלות רבה יותר. זהו צמח צידי-דרכים נפוץ, והוא מסתדר בקלות בשולי העיר, בחצרות – וגם בטבע.

  

הוא בולט בשטח, גם אם הוא לא גדל לבד. בתמונות כאן מעל הוא פורח יחד עם דבשה חרוצה (התפרחות הצהובות הקטנות) וצנון מצוי (המצליבים הלבנים הגבוהים)

ודאי תשאלו, איך מבדילים בינו לבין הכלנית והנורית
ובכן, אם מסתכלים מהצד רואים שאין לו עלי גביע – שהם הסימן של הנורית. זה, כמובן, לא מדויק: יש לו שני עלי גביע, אך הם נושרים מיד כאשר הפרח נפתח. ולכן, אם אנחנו מסתכלים על הפרח – אז לא רואים עלי גביע.
המרקם של עלי העטיף הוא מרקם של נייר משי עדין, ולרוב מקומט מעט. ותמיד יש ארבעה. תמיד. אצל הנורית לרוב יש חמישה ולעתים יותר. אצל הכלנית – בד"כ יש בין חמישה לתשעה, אבל כבר ספרתי שנים-עשר פעם. אצל הפרג אין משחקים כאילה. ארבעה עלי כותרת, וזהו.

אבל אין ספק שהסימן הבולט זיהוי הפרג הוא הכתמים השחורים בבסיס עלי העטיף האדומים. לעתים הכתמים הללו מוקפים בפס דק לבן או צהוב.

בתמונה הבאה רואים ניצן של פרג – אנחנו מאד אוהבים אותם בשלב הזה, שבו הם נראים כמו עין מאיימת…
הפרח כאן עטוף בעלי הגביע (שהזכרתי קודם) – שינשרו בעת פתיחת הפרח.

הפרי של הפרג הוא קטן ועגול, ואם אתם זוכרים את האשולציה הקליפורנית – שגם היא מאותה משפחה – הפרי שלה דומה מאד לזה של הפרג שלנו.

כמו המינים האדומים האחרים שהצגתי –  הכלנית, הנורית והצבעוני – גם לפרג אין צוף. הוא עשיר באבקה, שאותה אוכלות חיפושיות.
לפנות ערב – או בטמפרטורות נמוכות – הוא נסגר. בגלל הצבע העז שלו,  נאגר בו חום, ולכן יש חיפושיות שבאות ללון בלילה בתוך הפרח.

לפי הספרות, ישנם עוד שלושה מיני פרג בארץ שהם מאד דומים לפרג האגסי: פרג סמור (מהמדבר), פרג נחות (ממישור החוף) ופרג הכרמל (מהכרמל והגליל). אבל בלקסיקון מפה, פרופ. שמידע כותב שהמינים הללו מאד קרובים לפרג האגסי – וככל הנראה אינם מינים טובים. אולי הם רק זנים.
מה זאת אומרת "לא מינים טובים"?
זה אומר שיש מעברים בינהם. יש מצבי ביניים.
אם ניקח, לדוגמא, את נורית  אסיה מול נורית הלב – ההבדלים בינהן ברורים. הן הוכרזו כשני מינים נפרדים, וזה בהחלט ברור ומובן.
אבל אם נסתכל על אוכלוסיה של אחד ממיני הפרגים הללו, בד"כ נוכל למצוא פרטים של פרג אגסי בינהם, ופרטים שיש להם חלק מהמאפיינים של האחד וחלק מהמאפיינים של השני. וזה רומז לנו שיכול להיות שזו פשוט שונות במבנה הפרח, שנובעת מתנאי גידול שונים – קרקעות, כמות מים, חרקים מאביקים וכיו"ב.
כלומר, אפשר לנסות להניח שהם בעצם זנים שונים של מין אחד – בדיוק כמו שכלנית סגולה וכלנית אדומה הם זנים שונים של כלנית מצויה.

ועכשיו אני חורגת ממנהגי שלא לפרסם תמונות של אנשים (וילדים) בבלוג שלי… תכירו, זו העננצ'יקית – כלומר, לפני כמעט 11 שנים.
בשנת 2000, כשהיא היתה בת שנה וחצי, גרנו במודיעין. יום אחד, בדרכי חזרה מהמשפחתון שבו היא היתה הביתה – ראיתי אי תנועה נפלא, אדום ומרהיב. עצרתי, ונתתי לה להנות מהפריחה הנהדרת.
כמובן, זה היה הרבה לפני העידן הדיגיטלי שלי: ממש פרה-היסטוריה… אבל הנה היא, העננצ'יקית הנפלאה שלי, מנסה להחליט אל איזה פרח להתייחס קודם:

התמונות צולמו
בנס ציונה ובכפ"ס, 3/2011
ובמודיעין, 3/2000

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

מרבדים אדומים – ולא של כלניות!

בעונה הזו, הכלניות ברוב הארץ כבר גמרו את הפריחה. מי שרוצה לראות כלניות – אני ממליצה לו לעלות לגליל העליון – במיוחד במירון, או לאיזורים הגבוהים בגולן – צפון הגולן והחרמון.

אבל אם אתם רוצים לראות פריחה באדום, עדיין יש מה לראות גם במרכז ובדרום. יש נוריות.

מרבדי הנוריות בדרך כלל קטנים יותר – עוד לא הזדמן לי לראות מרבד נוריות מרשים כמו מרבדי הכלניות של צפון הנגב. אבל הנה, למשל, מרבד נוריות מחורשת טל, לפני מספר שנים: מרבד חינני ביותר:

 ועדיין, למרות שגם הנוריות אוהבות להתקבץ יחדיו למרבדים – הן אינן כלניות!
מרבדי הנוריות לרוב קטנים יותר – ממוקדים במקטעים של מטרים בודדים. לפעמים הם רק מקבצים ולא יותר…

בעולם גדלים כ-300 מיני נוריות, מתוכם 23 גדלים בארץ. מתוך כל המינים הללו, הרוב הם צהובים – או לבנים עם מרכז צהוב.
ישנו רק מין אחד שפורח באדום – נורית אסיה שלנו.

 כאן שוב אני חוזרת אל נושא ריבוי הפרחים האדומים באיזורינו. יש עושר של פרחים אדומים באיזור הים תיכוני – בשונה מרוב העולם. לפרחים האדומים באיזור יש מאפיינים דומים: הם בעלי פרח גדול ועשירים באבקה.
במחקרו משנת 1981, פרופסור שמידע מציין מאפיין מעניין בהם – הֵסֵּט הנישה (Niche Shift) – כלומר, הפרח שאחראי על הנישה האדומה, מתחלף. הם לא מתחרים זה בזה על המאביקים האדומים – אלא מוותרים זה לזה, ובאים אחד אחרי השני.
אצלינו מתחילות הכלניות; אחריהן הצבעונים – ובמקביל אליהם הנוריות ; ובסוף מגיע הפרג. אפשר ממש לתאר לעצמינו את הפרחים הללו עורכים מועצה, ומחליטים על חלוקת זמנים!
ועד היום הם משתדלים מאד לשמור על ההסטים הללו.

  

התמונות צולמו בהמון מקומות בארץ – מאיזור חורשת טל בצפון, דרך הכרמל, מישור החוף והרי יהודה – ועד לאיזור ירוחם בנגב
בחודשים פברואר-אפריל בשנים 2005 עד 2011.
על הסט הנישה קראתי בחוברת רת"ם מס' 14 (2/1985),  במאמרו של יריב עברי – "תצפיות  בהאבקת פרחי ראווה אדומים"

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

נורית אסיה – Ranunculus asiaticus

 

אני חוזרת אל פרחי הראווה האדומים, אל פרח מקסים ונפלא – נורית אסיה.

הדבר החשוב שרציתי לספר לגבי הנורית: זו לא כלנית.
נכון, שתיהן בנות אותה משפחה. שתיהן בעלות פרח ראווה אדום, גדול ויפה. לשתיהן אין צוף אלא רק אבקה. שתיהן מושכות זבליות מסוג אמפיקומה (Amphicoma) שאוכלות מהאבקה ולנות בפרח בלילה.

ובכל זאת, אילו שני פרחים שונים.  ולמרות שהרשימה הזו מתפרסמת בפורים – אני לא מנסה לרמוז שהנורית התחפשה לכלנית. וגם לא להפך.

 

 

אני ודאי אגיע עוד לאגדת הכלנית, הנורית והפרג – היום אני מתמקדת בנורית.

שמה של הנורית מגיע מארמית – נורא היא האש, והאדום של הנורית מבהיק וקרוב לכתום, וזהו בהחלט צבע אש עז.

האדום של הכלנית קטיפתי יותר, חם ורך. האדום של הנורית – לוהט.

הדרך הפשוטה להבדיל בינהן היא במבט מן הצד: לנורית יש עלי גביע, כלומר – מין צווארון צמוד לפרח. לכלנית – אין. אף פעם.

גם הראש השחור במרכז – שונה. השחור של הכלנית עז יותר, ונוטה לסגול. השחור של הנורית נוטה לחום.

אני מקווה שהבנתם שהנורית איננה כלנית.
יש לי עוד המון תמונות של נוריות, ולכן בהחלט – המשך יבוא!
התמונות צולמו בהמון מקומות בארץ – מאיזור חורשת טל בצפון, דרך הכרמל, מישור החוף והרי יהודה – ועד לאיזור ירוחם בנגב
בחודשים פברואר-אפריל בשנים 2005 עד 2011.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

אדום לשבת

לסיכום השבוע האדום –

אני נשארת באדום, אבל עוברת לפרח אחר: פרח אדום לוהט – נורית אסיה  (Ranunculus asiaticus)

שבת שלום !

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונה להקיש F11 על מנת לראותה בגודל מלא!

והפעם: צבעונים, ושחקני משנה

סיפרתי כבר שהייתי בחוף הבונים, ופגשתי צבעונים, ומלאתי את כרטיס הזכרון שלי בתמונות…

אז אני מרשה לעצמי עוד רשימה באדום – ומי שנמאס לו מוזמן לדלג עליה. אבל אני באמת לא יודעת איך יכול להמאס מצבעונים. והפעם אני מגוונת: צבעונים ופרחים נוספים.

ראינו בגבעות כל מיני מקבצים כאילה: גושים נאים וצפופים של קורנית מקורקפת (טימין בר) וסירה קוצנית, והם מנוקדים באדום (צבעונים) ובורוד (סחלבים) –

מקרוב הם נראים כך: סחלב פרפרני וצבעוני השרון –

בצהרים, בבת אחת נפתחו כל הצהרונים  – והצהרון המצוי הזה הציץ על הצבעוני הכלוא בסבך הסירה הקוצנית:

בתמונה הבאה צמד הצבעונים שומר על להקה של מרסיה יפהפיה – ממש כמו זוג רועים ועדרם

אבל אז ראיתי מרחוק את זה –

והייתי חייבת להתקרב. איזה שילוב מלכותי, מהמם –

גוש נפלא של רקפות וצבעונים, עם כמה סביונים וכתמות בשביל תוספת צבע. איזו חגיגה יפהפיה!

התמונות צולמו בחוף הבונים (כבר המלצתי לכם ללכת לטייל שם?) בתאריך 3.3.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

רשימה באדום-כחול (וגם ירוק)

את הצבעונים ברשימה הקודמת צלמתי בחוף הבונים.

  

חוף? מישהו ראה שם חוף? אולי שמים…

אז רציתי להוכיח לכם שהתמונות צולמו בחוף

ושאחד הדברים המשגעים ביותר שאפשר למצוא – זה שילוב צבעים מופלא של פרח אדום על רקע הים הכחול

האם הצלחתי לשכנע אתכם?

כי את עצמי שכנעתי לגמרי

וגם את כרטיס הזכרון של המצלמה שלי שהתמלא והתמלא בשילוב המופלא הזה…
הצבעוני הוא (כמו ברשימה הקודמת) צבעוני ההרים, תת-מין השרון שגדל על סלעי הכורכר של חוף דור-הבונים.  ושוב אני קוראת לכם לצאת לחוף ולהנות מהפריחה הנפלאה הזו!
 
התמונות צולמו בחוף הבונים, 3.3.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את התמונות במלוא הדרן. מה, עוד לא הקלקתם? תאמינו לי, זה י-פ-ה-פ-ה !!! 

צבעוני ההרים, תת מין השרון – Tulipa agenensis subsp. sharonensis

והפעם: אדום אדום אדום!!!  (וזה יימשך כל השבוע )

  

איך זה שעוד לא הצגתי את צבעוני ההרים? כזה פרח יפהפה ומרשים, וכבר הצגתי את שני האחים הנדירים שלו – צבעוני החרמון וצבעוני ססגוני – אבל דילגתי על הצבעוני היפהפה והנפוץ בארץ…

ובכן… גם היום נושא הרשומה הוא לא בדיוק צבעוני ההרים. כלומר, כן צבעוני ההרים – אבל בעצם, תת-מין שלו. צבעוני השרון.

כן, שוב אני מסתבכת עם הסיסטמטיקה. הפעם הסיפור הוא כזה: בעבר, היתה נטיה חזקה לפצל הכל למינים נפרדים. אם פה הפרח מגיע לגובה של 10 ס"מ – ובמקום אחר ל-30 ס"מ – היו מפרידים אותם למינים נפרדים.
אחר כך התחילו לבדוק דברים בצורה מדעית יותר. למשל, לקחת שני צמחים דומים, ולגדל אותם בתנאים דומים. ואז לראות אם עדיין ההבדלים בינהם כל כך גדולים.  מאחור יותר הוסיפו גם בדיקות DNA.
לפעמים ההבדלים נשארו. כך, למשל, אפשר לגדל את חבצלת הנגב ואת חבצלת החוף – ולראות שהן שונות גם אם נותנים להן תנאים דומים.

  

אצל הצבעוני – זה לא עבד ככה.
ההבדלים שראו בין הצבעונים במישור החוף לאילו בשפלה ובהרים היו אילו –
 הבדלים בגודל הצמח וגודל הפרח (בהרים גדול וגבוה יותר, במישור החוף קטן ונמוך יותר)
 העובדה שלצבעוני בהרים בדרך כלל עלי העטיף מתחלקים לשלושה גדולים, ושלושה מעט יותר קטנים  – לעומת הצבעונים של מישור החוף שבהם כל ששת עלי העטיף די אחידים בגודלם.
 העובדה שלצבעוני השרון לרוב (אבל לא תמיד) יש גוון צהבהב בצד החיצוני של עלי העטיף (=עלי כותרת)
ההבדלים ההלו לא נשארו. ולכן אילו הבדלים שנובעים מבתי גידול: בהרים הקרקע עשירה יותר, ויש יותר גשם. במישור החוף הם גדלים על כורכר וחמרה, שהן אדמות מחלחלות ועניות במים.

ומשום כך הצבעוני הזה, שנקרא בעבר "צבעוני השרון" – אוחד לתוך המין "צבעוני ההרים". כדי לשמור בכל זאת על הייחוד שלו, נתנו לו מעמד של תת-מין: תת מין השרון.  

הצבעוני הוא אחד מהפרחים האדומים המפוארים של ארצנו. יחד עם הכלנית, הנורית והפרג – הוא משלים את הרביעיה האדומה הגדולה.

וכמו אחיו לצבע, לצבעוני אין צוף.
הצבעוני עשיר מאד באבקה – כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה :

הצבעוני מואבק על ידי חיפושיות שאוכלות אבקה, ורואות צבע אדום – בניגוד לדבורים, זבובים וחרקים נוספים שלא רואים את הצבע האדום ולכן לא מגיעים אל הצבעוני.

 

 עכשיו שיא הפריחה של צבעוני השרון בשמורת דור-הבונים. אני ממליצה מאד למי שרוצה שהעיניים שלו יזרחו באדום, לנסוע לשמורה (כניסה מכיוון קיבוץ נחשולים מובילה קרוב לגבעות הפורחות) – האיזור פשוט מרהיב עכשיו, ומלא באפשרויות פוטוגניות.

בשמורת בני ציון התחילה פריחת הצבעונים, ושמעתי שגם בחורשת הסרג'נטים בנתניה הם כבר פורחים. מן הסתם, בעוד שבוע שבועיים אפשר יהיה גם להנות מצבעוני ההרים גם בהרים!

 התמונות צולמו בחוף הבונים, בתאריך 3.3.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.  

  בעקבות הרשימה של בני, אני מקדישה לך – בני – את זר הצבעונים האדומים הללו, ומאחלת לך רק ימים אדומים, והרבה!

כלניות בגשם

 
איזה כיף זה, לטייל בגשם!
ואם יש כלניות שפורחות – מה טוב!
 

 
נכון שהן נפלאות? עם הגשם הן נראות מקסימות אפילו יותר מהרגיל.
 

 
תשאלו למה הן פתוחות? הלא בדרך כלל, בגשם הן סוגרות את הפרח!
ובכן, אצל הכלניות זה לא הגשם, כי אם כמות האור והטמפרטורה. אם הטמפרטורה היא לפחות 14 מעלות צלזיוס – הן נפתחות.
אם היא יורדת מ-14 מעלות – הן נסגרות.
כלומר, כשצלמתי את הכלניות הללו – לא היה מאד קר.
 

 
רוצים עוד הוכחות? הנה:
 

 
עוד משהו שלמדתי השבוע, בהשתלמות רת"ם: הגר לשנר (מנהלת העשביה באוניברסטיה העברית) הסבירה לנו, שרק אצלינו באיזור יש ריכוז כזה של פרחים אדומים: הכלניות ברוב העולם הן לבנות-צהובות; הנוריות – רובן צהובות כתומות; הדמומיות – צהובות, הפרגים – כתומים או ורודים. רק אצלינו יש ריכוז של אדומים. הנושא נבדק, ומסתבר שיש התאמה. ברוב העולם, החרקים לא מזהים צבע אדום. הם לא רואים אותו כלל, ולכן לא ישימו לב לפרח אדום.
רק באיזור שלנו ישנם מספר מינים, שרואים אדום – ואילו המינים שמאביקים את הפרחים האדומים!
 

 
כל התמונות צולמו באיזור צומת אורן למרגלות הכרמל, 29.12.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 

הכלנית הראשונה

 
כן, עוד חודש וחצי בערך כבר יהיו שדות אדומים…
זאת, כמובן, אם ירד מספיק גשם!!!

אבל הכלניות הראשונות כבר פורחות – וכלניות זו תמיד התרגשות.
 

 
כל שנה, כשפורחות הכלניות הראשונות בדצמבר (והשנה פרחו כבר בנובמבר!) – אני מופתעת מחדש מהצבע שלהן.
כל שנה, נדמה לי שהוא אדום יותר מבשנים עברו.
 

 
כל שנה אני מתפעלת מחדש מהראש השחור-סגול בלב הכלנית…
 

 
ואני יודעת שזה לא באמת, שהאדום לא השתנה – אבל האדום הזה , כל כך אדום! והשחור, כל כך שחור! הן פשוט נפלאות, הכלניות. תמיד מרגשות אותי.
 

 
 
כל התמונות צולמו בבני ציון, 13.12.2008
במישור החוף ולמרגלות הכרמל, הכלניות מתחילות כבר עכשיו. בהרים הן תפרחנה מאוחר יותר.
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.