צחנן מבאיש – Anagyris foetida

היום אני מציגה בפניכם שיח חביב מאד, עם שם דוחה במיוחד: צחנן מבאיש.

כלומר, לא מספיק ששם הסוג הוא "צחנן", צריך להוסיף גם "מבאיש"?

וזה לא רק השם העברי! השם הלטיני – Anagyris – משמעותו "שיח ריחני" ושם המין – foetida – משמעותו מסריח.

השם הגרמני העממי הוא Stinkholz, והאנגלי – Stinkbush. וזה ממשיך.

אם תמוללו את העלים והענפים של הצחנן, באמת הריח המופץ הוא לא ריח נעים. אבל מכאן ועד לקרוא לו "מצחין", "מבאיש" או "מסריח" – לדעתי יש עוד דרך ארוכה.
המטרה של הריח הזה היא פשוט להרחיק אוכלי עשב – כמו עזים וכבשים – שלא יאכלו את הצחנן.
העלים והענפים גם רעילים – גורמים לשלשולים. כלומר, הריח הוא ריח אזהרה.

ולצחנן יש הרבה מעלות. זהו שיח מקסים, שמתחיל לפרוח כבר בינואר. הפרחים שלו חבויים עמוק בתוך השיח – אולי כהגנה מפני הגשמים. במבט ראשוני – השיח נראה ירוק:

אבל אם תגדילו את התמונה ותסתכלו היטב, תוכלו לראות את הפרחים הצהובים חבויים בפנים.

לפרחי הצחנן יש הרבה צוף. נמדדו בממוצע 7 מיקרוליטר צוף לפרח, שזה בין פי 10 לפי 50 מכמות הצוף בפרחים אחרים.

ולכן הוא מאד אהוב על דבורים – ולא רק דבורים. גם צופיות באות לשתות צוף מהצחנן.

במחקר שנערך בספרד, ראו שגם ציפורי שיר קטנות, כגון עלווית חורף וסבכי שחור כיפה מגיעות אל הצחנן, שותות מהצוף ומאביקות אותו.
אילו ציפורים שמגיעות גם אלינו, ומעניין יהיה לבדוק אם גם בארץ הן נהנות מצוף הצחנן.

הפרחים של הצחנו משנים צבע עם הגיל: בתחילה, בשלב הזכרי, הם ירקרקים ומלאי צוף. אחר כך הם מגיעים לשלב הנקבי – הצהוב נעשה עז יותר, ונוסף כתם חום.

בשבוע שעבר הייתי בהשתלמות רת"ם בגן הבוטני. כל היום ירדו גשמים עזים, ואנחנו ניצלנו הפוגה בין הגשמים לסיור בגן. טיפות המים עטפו את פרחי הצחנן כמו יהלומים, ואני מאד נהניתי מהם

פרופ. שמידע הסביר לנו על הצחנן, על כמויות הצוף היפות, על הזרעים שלו – הם סגולים! ובעבר נהגו לחורר אותם ולהכין מהם מחרוזות,
ואני פשוט המשכתי להתפעל מיהלומי הגשם, ולנסות להתקרב אליהם כמה שיותר…

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
31.1.2012 בגבעת אולגה,
4.2.2012 בגבעות נס ציונה
21.1.2013 בשמורת בני ציון
26.1.2013 מול ג`יסר א-זרקה
וכל תמונות היהלומים – בגן הבוטני של גבעת רם בירושלים, 31.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!


ולנושא אחר –

אם עוד לא ביטלתם את ה-OutBrain מהבלוג שלכם, וגם לכם נמאס לראות שם קישורים לסרטוני סקס וסלבריטאיות ללא תחתונים – אתם מוזמנים להצטרף אלי ואל עוד בלוגרים רבים בקריאה לתפוז להעלות את הרמה של התכנים ב"Outbrain",
ובנתיים לבטל את הFeature הזה.

סיבות טובות לבטול אפשר לקרוא אצל איולה 10, Hamudale, בשרשור של אפרת המפזזת בפורום הבלוגיה, ובשרשור של מוטי ושלי בפורום התמיכה הטכנית.

הביטול נעשה ע"י מחיקת הסימון בקוביה במסך העורך – כמו בצילום המסך הזה:

אחילוף הגליל – Biarum pyrami

החלטתי לכתוב על כמה פרחי סתיו מיוחדים, ומסריחים…

הכירו, בבקשה, את האחילוף – אני פותחת באחילוף הגליל, שהוא כנראה הנפוץ מבין מיני האחילוף בארץ.
הוא פורח בסתיו – אוקטובר-נובמבר.

אמנם שמו "אחילוף הגליל", אבל אפשר למצוא אותו גם בכרמל, ביהודה ושומרון, בגולן, בגלבוע ועוד.

הצבע שלו הוא צבע בורדו-שחור כהה ועשיר, והריח – כמו כל משפחת הלופיים – ריח ביוב, שנועד למשוך זבובים.

אבל בעצם מה שאנחנו רואים כאן – זה בכלל לא הפרח. העלה הכהה נקרא מַתְחָל – וזהו עלה שעוטף את התפרחת.

המוט המזדקר מתוך המתחל נקרא שִיזְרָה – זהו ציר תפרחת שעליו יושבים הפרחים.
אז… איפה הפרחים?

הפרחים חבויים בפנים: הם נמצאים על בסיס השזרה, והמתחל עוטף אותם.
הכדורים הצמודים לשזרה בתמונה הבאה הם הפרחים הזכריים של האחילוף. מתחת לו יש זיפים ארוכים, ומתחת לזיפים – בבסיס השזרה – נמצאים הפרחים הנקביים.

וככה הלוף "פועל":
הפרחים הנקביים מפיצים ריח. הריח מושך את הזבובים.
זבוב בא אל הלוף למצוא אוכל, או מקום להטיל בו ביצים. הוא (או היא) נכנס פנימה – ואז נלכד מתחת לזיפים הארוכים למשך יומים שלושה.
המתחל בשלב הזה חלקלק, ולכן הזבובים הלכודים אפילו לא מצליחים לטפס מעלה.

כשהשלב הנקבי מסתיים, הפרחים הזכריים פורחים והמתחל נעשה מחוספס יותר. כעת הזבוב יכול לטפס מעלה, ובדרך הוא מתמלא אבקה מהפרחים הזכריים. הזבוב אינו חכם ביותר, ולכן הוא עף מהר אל האחילוף הבא.
שם שוב "יפול בפח" – ויילכד. 

 אבל הפעם הוא מכוסה כולו אבקה מהאחילוף הקודם שהוא ביקר בו – ולכן הוא יאביק את האחילוף הזה.
והשיטה הזו פועלת. הזבובים טפשים מספיק וכבר נצפו זבובים שעברו מאחילוף לאחילוף במשך שבוע שלם.
כמו כן, אם תחתכו מתחל של אחילוף (טוב, אל תחתכו. פשוט תאמינו לי) – לרוב תמצאו שם יותר מזבוב אחד.

את ההסברים על ההאבקה למדתי מפרופסור שמידע בהשתלמות רת"ם לפני שנה.
את התמונות צלמתי –
ב-24.10.2009 וב-26.11.2011 בהר מירון,
ב-10.11.2011 וב-4.11.2012 בגבעת עדה

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.