איריס הגלבוע – Iris haynei

הבטחתי להר הקסמים להציג פרחים סגולים – ואם כבר סגול, אז אני לא אסתפק בסגלגלים-ורדרדים או  סגלגלים-תכלכלים. לקוסמת אני רוצה להקדיש את הפרח הכי סגול בארץ, עם הרבה אנרגיות חיוביות ואיחולי בריאות!

אז נסעתי לגלבוע. בגלבוע פורח בימים אילו איריס הגלבוע – שהוא אחד הפרחים הגדולים והמרשימים בארצנו.

על גבעול שגבהו בד"כ 40-50 ס"מ – אבל נמדדו גם גבעולים בגובה של 90 ס"מ! – פורח פרח יחיד, אחד לכל גבעול, שגדלו כ-20 ס"מ, והוא סגול נפלא.

בעבר חשבו שאיריס הגלבוע גדל אך ורק בגלבוע – אבל בעקבות מלחמת ששת הימים נמצאו אוכלוסיות נוספות – והיום אנחנו יודעים שגם בדרום רמת הגולן – באיזור מצוקי האון – ובמורדות השומרון המזרחיים (למשל, בנחל תלכיד) – פורח איריס הגלבוע.

בספרו "זר פרחי בר מוגנים" כתב פרופ. זהרי כך:
במעלה הגלבוע, על אדמת טרשים, גדל אירוס-הגלבוע קבוצות-קבוצות בתוך בתה עתירת מינים. מרהיב עין הוא ביפי פרחיו הגדולים עד שגם אילה, שאינם חובבי טבע מובהקים, נתפסים לעדינותו בתוך שלל הפרחים האחרים שמסביב.
אין פלא, איפוא, שגם אלפי חובבי האירוסים בעולם הרחב המפרסמים בטאונים וספרים על סוג יפה-פרחים זה, מעריצים אותו במיוחד.  אותו הר-גלבוע, שראה במלחמת שאול בפלישתים, ונענש לפיכך בקללת דוד "אל טל ואל מטר", נתברך באחד ההדורים שבמשפחת האירוסים.

כבר הזכרתי שלאיריסים בעצם יש שלל גוונים. גם לאיריס הגלבוע יש גוונים יפים – אני אמנם לא פגשתי הרבה, אבל ראיתי תמונות של איריס הגלבוע בצהוב, כתום, חום-אדמדם ואפילו גוון ורוד…
אני פגשתי אחד בהיר במיוחד – שקצת נרמס. הרמתי אותו ותמכתי בו, בתקווה שהוא יתאושש –

איריס הגלבוע שייך לסקציה מיוחדת מבין האיריסים – ששמה הלטיני הוא אונקוציקלוס. כבר סיפרתי על כמה מבני הסקציה הזו, והסברתי שהשם שהתקבל בעברית עבורם הוא איריסי ההיכל – כי שלושת עלי העטיף המרכזיים מתרוממים ויוצרים מעין היכל, וכי הפרח הדור כמו היכל מלכות.

ד"ר עוזי פז, אחד מאנשי הטבע הותיקים והמיוחדים בארצנו – מיוזמי חוק ההגנה על הצומח  וממקימי רשות שמורות הטבע – הציע בעבר לקרוא לאיריסים הללו "איריסי השושן".
בספרו "בארץ אהבתי" קראתי את ההסברים שלו, והם מאד הגיוניים – השם הערבי של האיריסים הוא סאוסן – כלומר, שושן.
עוזי פז טוען גם ששושנת העמקים – זו משיר השירים – היא בעצם אחד מאיריסי ההיכל – לדעתו, זהו איריס הארגמן.
הטענה מנגד היא, שעל מנת לא לבלבל עם השושן הצחור, רצוי לקרוא לסקציה הזו בשם אחר.

השנה ובשנה שעברה, הפריחה בהר ברקן – ששם נמצא "שביל האירוסים" ולב שמורת איריס הגלבוע בגלבוע – היתה דלה ואומללה.
הסיבות עדיין לא ברורות. כששאלתי, שמעתי אנשים מתבטאים באופן קשה: "זו קטסטרופה".
איריס הגלבוע הוא לא סתם עוד פרח – הוא סמל להגנה על הטבע בארץ, ולטעמי הוא סמל לאומי לא פחות ממנורת שבעת הקנים.
רשות הטבע והגנים החליטה לאסוף מומחים, שיבדקו וינסו להבין מה קרה לאוכלוסית האיריסים בהר ברקן. אני מאחלת להם הצלחה, ומקווה שהם באמת יצליחו להציל את האיריסים שם.

וזה מחזיר אותי שוב לסיפור הישוב "מיכל". לפני כמה שנים, הועלתה הצעה להקים בלב שמורת האיריסים בגלבוע – על הר יצפור – ישוב חדש בשם "מיכל". היזמים טענו שזה יהיה ישוב "אקולוגי".
אבל… גם בתור יישוב אקולוגי, הוא יצטרך תשתיות, נכון? כבישים שייסללו, חשמל ומים שיועברו, ניקוז ביוב, ועוד… – וכל הדברים הללו היו גורמים לקיטוע ולהכחדה של האיריסים.
לשמחתינו, הגופים הירוקים לא שקטו – ובסיוע של תמיכה ציבורית רחבה, ומומחים מהארץ והעולם – הועדה לתכנון ובניה לא אישרה את הקמת הישוב.
ושוב אני אומרת – אסור לבטל את הועדה הזו. המשמעות שלה היא לא רק איסור סגירת מרפסת בעיר – אלא הגנה על השטחים של כולנו.

כל שנה בתקופת הפריחה של איריס הגלבוע, יש עליה לרגל אל הגלבוע. אלפי אנשים קמים ונוסעים לראות את הפרחים המרהיבים הללו. עומדים בפקק בדרך נוף גלבוע, בשביל לראות פעם בשנה את האיריסים.
ולדעתי, זה מקסים. למרות הפקקים השנואים עלי כל כך. האהבה הזו לפרחים המיוחדים שלנו, היא משהו שראוי להעביר לדורות הבאים.
זה משמח אותי לדעת שישנם בארץ הרבה אנשים שאכפת להם, והם גאים באיריס הגלבוע – שהאהבה לטבע ולשטחים הפתוחים היא לא רק נחלתם של קומץ משוגעים כמוני.
ולכן חשוב גם לשמור על האיריסים, הם חלק מאיתנו.

רגע לפני סיום, עוד תמונה מהגלבוע – לא של איריס: זהו פרפר קטן וחמוד ששמו הספרית הנשרן. כאן הוא מוצץ צוף מפרח תלתן תריסני.

התמונות צולמו בגלבוע, 2.4.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

בעקבות כמה שאלות, אני מוסיפה הבהרה:
האוכלוסיה בהר ברקן – ב"שביל האיריסים" – היא זו שקרסה. השנה נספרו שם פחות מ-10 גושי פריחה, ובכל גוש רק פרח או שניים, ולא יותר.
את האיריסים אני צילמתי במקומות אחרים בגלבוע, עדיין חלק מהשמורה – אבל לא בהר ברקן.

סיפור קטן על מרווה גדולה

האביב הקדים, ויש לי המון תכנונים ומעט זמן… בשבוע הבא אני בטוח אגיע כבר לסחלבים שמפארים את הארץ עכשיו – אבל עד אז:
היום אני שוב מארחת, והפעם – את שלֹמי אהרון.
שלֹמי הוא אדם מוכשר ונחמד מאד, וגם מדריך של החברה להגנת הטבע.לפני שנה וחצי בערך, שלמי פרסם קטע קצר שהוא כתב וצלם על פרח נפוץ מאד – מרווה דגולה.

אני הוספתי לו כמה תמונות, וערכתי את זה – ומכאן יצאה לנו מצגת מאד נחמדה.
ברשותו של שלמי, אני מציגה כאן את מה שהוא כתב על המרווה, ביחד עם התמונות שלו ושלי.

סיפור קטן על מרווה גדולה

(רמת הנדיב, 27.1.2009)
המרווה הדגולה, ממשפחת השפתניים, נקראת כך בגלל העלים הסגולים ,ממש בראש הצמח שמשמשים כדגל המושך ומפתה חרקים.

(רמת הנדיב, 27.1.2007)

כך נראית המרווה לאחר סיום הפריחה:


(צלם: שלמי אהרון, בתרונות רוחמה, 2007)
 בצילום רואים את גביעי הפרח היבשים.
לאחר נבילת הפרח,הגביע סוגר את לועו ומתקפל כלפי מטה. כך הגביעים חופנים בתוכם את פרודות הפרי וממתינים לזמן טוב להפצת הזרעים.

(צלם: שלמי אהרון, בתרונות רוחמה, 2007)

נזכרתי מיד בקטע הבא:

כפר יחזקאל, 21 ביולי (שנת 1940?)

"אתמול מצאתי מציאה ששימחה אותי מאוד, ואולי אין זו לגמרי מציאה, ורק בשבילי היה הדבר חדש. בשעת טיול בשדות עמק יזרעאל שמתי לב למרוה יבשה. הגביעים היו נטויים כלפי מטה, ופי הגביע סגור. כשפתחתי את הגביע מצאתי בו זרעים.הבנתי שהיא שומרת את הזרעים עד החורף, ועלה בדעתי כי אם תבוא ה"מרוה" במגע עם מים יפתחו פיות הגביע. ותאר לך מה גדלה שמחתי לכשניסיתי נסיון זה והגביעים התרוממו לגובה 90 מעלות במשך רגעים מספר,ופי הגביע נפתח. בשבילי היה זה דבר חדש לגבי המרוה.."


תמונתו של טוביה קושניר
מתוך אתר "יזכור"
זהו קטע מתוך מכתב ששלח טוביה קושניר בהיותו כבן 15-17 לד"ר מיכאל זהרי. (אז עוד היה ד"ר).
המכתב מופיע בספר "מחקרי טבע ומכתבים" שיצא כאסופה לאחר מותו.
טוביה נפל בשיירת הל"ה המפורסמת בגיל 24.
מה שהספיק לעשות בחייו הקצרים – הוא פשוט לא יאומן.
טוביה גילה מינים חדשים למדע או לארץ, ורבים בינהם נקראים על שמו.
למשל, הפרחים אירוס טוביה, סתוונית טוביה, ספלול הגליל, הפרפר נימפית טוביה ועוד…

הספר "סערה באביב" של דבורה עומר המספר עליו מומלץ בחום. גם למבוגרים.


 גם אני, כמו טוביה, הרטבתי את פרודות הפרי, והנה גביעי הפרי היבשים שהתרוממו:


(צלם: שלמי אהרון, 2007)

כתב, צלם, והתרגש: שלמי אהרון


(בארי, 10.2.2009)
 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

(בארי, 10.2.2009)
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

בלי קשר, תוספת חשובה:

בשבת הבאה, 28.2.09, החברה להגנת הטבע מקיימת שני ארועים –

אני אהיה בדרום הרחוק באותו סוף-שבוע, אבל אני מזמינה את כולכם – מבוגרים, צעירים, זקנים וטף – לבחור לכם אם אתם מעדיפים לראות אירוס ארגמן פורח בקדימה או בנס ציונה, ולנסוע לשם, להביע תמיכה ולהזכיר לקבלנים ששטחים פתוחים זה לא מותרות, אלא צורך.