אגדת הפרחים האדומים

redflowers

היה היו שלוש אחיות יפהפיות, נחמדות  ומקסימות. שלושתן היו בעלות שיער שחור ומקסים. הן היו ידועות בתור האחיות היפות ביותר בכל הממלכה בה הן גרו. 

שמותיהן היו: 

כלנית

anemone10

נורית – 

Buttercup01

פרג – 

cpoppy07

האחיות היו חברות טובות והסתדרו מצוין זו עם זו.
יום אחד, נסיך הממלכה הודיע שהוא עורך נשף לכל הבנות בממלכה, כדי למצוא לעצמו כלה. 

anemone04

כל בנות הממלכה – וכמובן, גם שלוש האחיות – התרגשו למשמע ההודעה. כולן התחילו להתכונן – לחשוב מה הן תלבשנה, לתכנן שמלות נשף מיוחדות לאירוע, תסרוקות, תכשיטים… 

buttercup05

האחיות החליטו להפתיע זו את זו. כל אחת תדאג לתפור לעצמה את השמלה שלה, ובערב הנשף כולן תפגשנה ותצאנה יחד.
ואכן, כך היה. בערב הנשף יצאו שלוש האחיות מחדרן – ו…שוד ושבר! שלושתן לבושות שמלות אדומות!
"גם כך מבלבלים בינינו כל הזמן, כי אנחנו אחיות! עכשיו מה נעשה? "

cpoppy09

אמא שלהן באה לעזרתן.
היא שלפה צעיף קטיפה לבן, ונתנה אותו לכלנית: 
  

anemone06

היא לקחה ספריי מבריק, וריססה את כל השמלה של נורית – 

buttercup07

ולפרג היא ענדה עגילי אוניקס שחורים – 

cpoppy03

הבנות שמחו מאד, ויצאו לנשף. כצפוי, הן היו היפות ביותר בנשף – הנסיך רקד איתן שוב ושוב, והתאהב בהן.
וכיון שהוא הנסיך, והאגדה הזו היא לא מופת לשוויון זכויות – הוא החליט להתחתן עם שלושתן. האחיות קיבלו את ההצעה. 

anemone14

האידיליה לא נמשכה זמן רב – האחיות החלו לריב זו עם זו על זמן האיכות שלהן עם הנסיך. "אתמול היית עם פרג" "אבל בשבוע שעבר היית עם נורית" "למה כלנית תמיד ראשונה?" 

buttercup08

בסופו של דבר הנסיך נשבר, והלך להתייעץ עם אביו המלך.
המלך המליץ לנסיך לחלק את השנה. בשליש הראשון הוא יהיה עם כלנית, אח"כ עם נורית, ובסוף עם פרג. כך לכל אחת תהיה תקופת איכות משלה, בלי מריבות וויכוחים.
וכך היה – ומאז הנסיך והנסיכות חיו באושר. 

cpoppy08

והיום אנחנו יכולים להבדיל בין הכלנית – שיש לה צעיף לבן, והיא הראשונה שפורחת – 

anemone08

לנורית המבריקה, שפורחת שניה –

buttercup09

ולפרג בעל העגילים השחורים, שפורח אחרון –

cpoppy12

ולמען האמת, יש עוד כמה סימנים.
לכלנית יש מרקם קטיפתי רך ועדין. אם מסתכלים עליה מלמטה – אין לה עלי גביע, והעלים נראים אדומים חלקים.
מספר עלי הכותרת שלה בד"כ הוא בין חמישה לעשרה, אבל יש גם יותר – כלומר, לא קבוע.
כשהכלנית צעירה, הצעיף הלבן עוד לא ניכר.

anemone02

לנורית – ששמה בא מן הנור, הוא האש – יש גוונים מבריקים, שנוטים לפעמים לכתום.
אם מסתכלים עליה מלמטה – יש לה צווארון ירוק – עלי גביע.
גם אצלה מספר עלי הכותרת (וגם מספר עלי הגביע) לא קבוע. 

buttercup06

לפרג יש מרקם משי, ותמיד יש לו בדיוק ארבעה עלי כותרת.
אם מסתכלים מלמטה – רואים את העגילים השחורים על עלי הכותרת. גם לפרג אין עלי גביע. גם אין לו עלים בחלק העליון של הגבעול.
הוא גם היחיד מהשלושה שהוא צמח חד-שנתי, ולא גיאופיט. 

cpoppy10

עד כאן האגדה והסיפור – אני מקווה שנהניתם. זו אגדה ותיקה שאני מכירה מילדותי.
עכשיו אפשר לראות נוריות ופרגים במישור החוף, כלניות ונוריות בכרמל ובהרי יהודה,
בגליל העליון ובגולן עדין רק כלניות. האביב מגיע בקצב שונה למקומות השונים, גם השנה כשהחורף דילג עלינו. 

anemone15

בתמונות יש כלניות שצלמתי השנה בכפר סבא, בכרמל וברמת הנדיב,
נוריות שצלמתי השנה ברמת הנדיב ובשנה שעברה בהרי יהודה
ופרגים שצלמתי השנה בכפר סבא.     

buttercup11

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

cpoppy05

 

תוספת: מוטי כתב גרסא פמיניסטית מעודכנת לאגדה. מוזמנים לקרוא!

יום השואה, תשע"א

היום יום השואה – לדעתי, זהו היום העצוב ביותר בשנה.
לכבוד יום השואה, אני מצטטת את שירו של יצחק קצנלסון, שנספה באושוויץ ממש לפני 67 שנים – בתאריך 3.5.1944.


יצחק קצנלסון התגורר בפולין וכתב שירים שחלקם מוכרים לנו עד היום, כמו "חמש שנים על מיכאל" ו"מה יפים הלילות בכנען".
הוא ברח מלודז' לורשה עם פרוץ המלחמה. אשתו ושני בניו הצעירים נלקחו ע"י הנאצים ונרצחו.
הוא שהה בגטו ורשה בזמן המרד, ואמנם לא היה חבר באי"ל (ארגון יהודי לוחם) מפאת גילו, אבל עסק בחינוך, בעזרה ובעידוד הלוחמים. בנו הבכור צבי היה חבר בארגון.
לאחר תום המרד, הוא הועבר למחנה ויטל במזרח צרפת, וב-29.4.1944 הועבר אל אושוויץ, שם נרצח.

בזמן המלחמה כתב יצחק קצנלסון פואמה ארוכה על מות העם היהודי. הוא העתיק אותה מספר פעמים, והחביא במקומות שונים – על מנת שלפחות עותק אחד יגיע לכאן, לארץ ישראל.
girlkido כתבה בבלוג שלה על יצחק קצנלסון ועל הברחת כתביו לארץ. אני ממליצה מאד לקרוא.
אפשר לקרוא על חייו בויקיפדיה,  וגם באתר ארץ הצבי.


רוח עצוב  / יצחק קצנלסון

רוּחַ עָצוּב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֶשְׁנָהּ עֲיָרָה,
יָפָה הִיא הָעֲיָרָה,
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן,
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

הִיא כִּי תִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן,
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי,
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.


התמונות הן תמונות של פרגים, (ודרורה אחת) מהשדה ליד נס ציונה: כן, גם אני ביקרתי שם.
צולמו בתאריך 23.4.2011


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

פרג אגסי – Papaver umbonatum

 

"עשב חד-שנתי מסתעף, שגבהו 15-40 ס"מ. הצמח מכוסה שערות זיפניות רכות, ולו פרחים אדומים וגדולים"
כך מתואר הפרג ב"לקסיקון מפה לצמחי ישראל" של פרופ. אבי שמידע.

וכך אני מגיעה אל האחרון במינים האדומים הבולטים בארץ – הפרג. (ישנם עוד מינים אדומים, קטנים יותר)

כמו הנורית והכלנית, הפרג יוצר מרבדים – אפילו בקלות רבה יותר. זהו צמח צידי-דרכים נפוץ, והוא מסתדר בקלות בשולי העיר, בחצרות – וגם בטבע.

  

הוא בולט בשטח, גם אם הוא לא גדל לבד. בתמונות כאן מעל הוא פורח יחד עם דבשה חרוצה (התפרחות הצהובות הקטנות) וצנון מצוי (המצליבים הלבנים הגבוהים)

ודאי תשאלו, איך מבדילים בינו לבין הכלנית והנורית
ובכן, אם מסתכלים מהצד רואים שאין לו עלי גביע – שהם הסימן של הנורית. זה, כמובן, לא מדויק: יש לו שני עלי גביע, אך הם נושרים מיד כאשר הפרח נפתח. ולכן, אם אנחנו מסתכלים על הפרח – אז לא רואים עלי גביע.
המרקם של עלי העטיף הוא מרקם של נייר משי עדין, ולרוב מקומט מעט. ותמיד יש ארבעה. תמיד. אצל הנורית לרוב יש חמישה ולעתים יותר. אצל הכלנית – בד"כ יש בין חמישה לתשעה, אבל כבר ספרתי שנים-עשר פעם. אצל הפרג אין משחקים כאילה. ארבעה עלי כותרת, וזהו.

אבל אין ספק שהסימן הבולט זיהוי הפרג הוא הכתמים השחורים בבסיס עלי העטיף האדומים. לעתים הכתמים הללו מוקפים בפס דק לבן או צהוב.

בתמונה הבאה רואים ניצן של פרג – אנחנו מאד אוהבים אותם בשלב הזה, שבו הם נראים כמו עין מאיימת…
הפרח כאן עטוף בעלי הגביע (שהזכרתי קודם) – שינשרו בעת פתיחת הפרח.

הפרי של הפרג הוא קטן ועגול, ואם אתם זוכרים את האשולציה הקליפורנית – שגם היא מאותה משפחה – הפרי שלה דומה מאד לזה של הפרג שלנו.

כמו המינים האדומים האחרים שהצגתי –  הכלנית, הנורית והצבעוני – גם לפרג אין צוף. הוא עשיר באבקה, שאותה אוכלות חיפושיות.
לפנות ערב – או בטמפרטורות נמוכות – הוא נסגר. בגלל הצבע העז שלו,  נאגר בו חום, ולכן יש חיפושיות שבאות ללון בלילה בתוך הפרח.

לפי הספרות, ישנם עוד שלושה מיני פרג בארץ שהם מאד דומים לפרג האגסי: פרג סמור (מהמדבר), פרג נחות (ממישור החוף) ופרג הכרמל (מהכרמל והגליל). אבל בלקסיקון מפה, פרופ. שמידע כותב שהמינים הללו מאד קרובים לפרג האגסי – וככל הנראה אינם מינים טובים. אולי הם רק זנים.
מה זאת אומרת "לא מינים טובים"?
זה אומר שיש מעברים בינהם. יש מצבי ביניים.
אם ניקח, לדוגמא, את נורית  אסיה מול נורית הלב – ההבדלים בינהן ברורים. הן הוכרזו כשני מינים נפרדים, וזה בהחלט ברור ומובן.
אבל אם נסתכל על אוכלוסיה של אחד ממיני הפרגים הללו, בד"כ נוכל למצוא פרטים של פרג אגסי בינהם, ופרטים שיש להם חלק מהמאפיינים של האחד וחלק מהמאפיינים של השני. וזה רומז לנו שיכול להיות שזו פשוט שונות במבנה הפרח, שנובעת מתנאי גידול שונים – קרקעות, כמות מים, חרקים מאביקים וכיו"ב.
כלומר, אפשר לנסות להניח שהם בעצם זנים שונים של מין אחד – בדיוק כמו שכלנית סגולה וכלנית אדומה הם זנים שונים של כלנית מצויה.

ועכשיו אני חורגת ממנהגי שלא לפרסם תמונות של אנשים (וילדים) בבלוג שלי… תכירו, זו העננצ'יקית – כלומר, לפני כמעט 11 שנים.
בשנת 2000, כשהיא היתה בת שנה וחצי, גרנו במודיעין. יום אחד, בדרכי חזרה מהמשפחתון שבו היא היתה הביתה – ראיתי אי תנועה נפלא, אדום ומרהיב. עצרתי, ונתתי לה להנות מהפריחה הנהדרת.
כמובן, זה היה הרבה לפני העידן הדיגיטלי שלי: ממש פרה-היסטוריה… אבל הנה היא, העננצ'יקית הנפלאה שלי, מנסה להחליט אל איזה פרח להתייחס קודם:

התמונות צולמו
בנס ציונה ובכפ"ס, 3/2011
ובמודיעין, 3/2000

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!