פרחים בפארקים של לונדון

campanula

אנגליה ידועה בגנים ובגננות, ולכן  – כמובן – נהניתי גם מהגנים והפרחים בפארקים. 

הפרח הראשון ששמתי לב אליו היה הפעמונית – Campanula. בארץ פגשתי כמה מינים של פעמוניות, רובם צמחים קטנים. בפארקים באנגליה פגשנו צמחים גבוהים – בגובה מטר ויותר – ועמוסי פרחים.
פעמוניות מרהיבות בסגול ובלבן: 

campanula02

הצמח השני שמאד ריגש אותי היה דרבנית – דלפיניום – Delphinium – צמח שנראה ממש גדול והרבה יותר מרשים מדרבניות הבר שלנו – דרבנית התבור ודרבנית סגולה, אבל מצד שני – לדרבניות הבר יש פרחים הרבה יותר עדינים מאשר לדרבניות הללו. 

delphinium

הפרח השלישי המיוחד בעיני הוא העכנאי – Echium. כבר הזכרתי את העכנאי ההדור שראיתי בקליפורניה, ואת העכנאי המגובב בארץ. זהו מין אחר, שגבהו מאד מרשים. 

Echium

גם קוצים יכולים להיות דקורטיביים ולהוסיף עניין לגינה. כאן, למשל יש שימוש בחרחבינה. גם לה יש קרובים בארץ – שניים מהם כבר הופיעו בבלוג שלי. החרחבינה הזו היא Eryngium planum – כלומר, חרחבינה שטוחה. 

Eryngium planum

המרווה היא אחד הסוגים האהובים ביותר בגינון – צמחים חזקים ויפים, ומאד מגוונים. בבלוג הצגתי כמה וכמה מינים של מרווה שגדלים בר בארץ. בלונדון פגשנו מין תרבותי של מרווה ששמו Salvia Hot Lips : 

Salvia-Hot Lips02

פגשנו גם לטם – מין מתורבת של לטם, ששמו הלטיני Cistus X dansereaui. הפרחים שלו גדולים יותר משל הלטם המרווני שלנו. 

Cistus_X_dansereaui

השנית שראינו בבריכות המים בגני קנסינגטון היא השנית הגדולה, שאני מכירה מהנחלים בארץ. שמה הלטיני – Lythrum salicaria.  

Lythrum salicaria

ההפתעה מבחינתי היתה למצוא אננס – Ananas comosus – בתור צמח נוי בפארק. האננס הוא צמח טרופי, ומעניין שהוא מצליח לשרוד בקור האנגלי. 

Ananas comosus

בשנים האחרונות מתגבר בארץ השימוש בפרחי בר לגינון – מגמה מבורכת מאד לדעתי. גם באנגליה המגמה הזו מתחזקת, וכשחיפשתי את שמות הצמחים, מצאתי אתרים המציעים לי לרכוש זרעים של צמחי בר בריטיים.
אחד הבולטים הוא הפרג הבריטי – שהוא פרח גדול ומרשים. שמו הלטיני – Papaver rhoeas, כלומר – פרג אדום. בתמונה הבאה אפשר לראות פרחים, וגם פירות פרג (שהם הכדורים הירוקים) 

Papaver_rhoeas

פרח בר נוסף שמצא חן בעיני מאד הוא הבוראגו – Borage באנגלית ו-Borago officinalis בלטינית. הבוראגו הוא ממשפחת הזיפניים. תראו כמה הוא דומה במבנה לצמרורת בואסייה שלנו, שגם היא מאותה משפחה: 

Borago officinalis   

צעד אחד מהבוראגו מצאתי את הפרח הזה – זהו פרח בר נדיר מאד בארץ, ואני פגשתי אותו רק בגנים בוטניים: אגרוסטמת השדות – Agrostemma githago. באירופה הוא נפוץ יותר. 

Agrostemma-githago

מצאנו גם דרדרים פורחים – הדרדר הכחול הוא דרדר הדגניה – הקרוב האירופאי של הדרדר הכחול שלנו – Centaurea cyanus. שמו העממי הוא Cornflower, כי הוא גדל בשולי שדות דגן (כולל תירס).
הורוד הוא דרדר ששמו Centaurea nigra – כלומר, דרדר שחור. שמו העממי הוא Lesser Knapweed. 

Centaura

וגם גרניום גדול ומרשים – Geranium pratense – משמעות השם היא גרניון האחו. 

Geranium pratense

היו גם כמה פרחים קטנים שגדלו בשולי הדרך. כאילה שנראה לי שלא נשתלו על ידי גנן, אלא הגיעו באופן עצמאי. הגננים ודאי יטענו שאילו "עשבים שוטים" – בעיני הם נחמדים.
למשל, החלמית הזו: Malva sylvestris – משמעות השם הלטיני: חלמית פרא. 

Malva sylvestris

עשב קטן ונפוץ במדשאות, בסדקי מדרכות ובכל פינה אפשרית – פרונלה מצויה – prunella vulgaris. 

Scutellaria galericulata

אני חושבת שמכל הפרחים ברשימה הזו, הכי התרגשתי מהפרח הבא: חמשן. אני חושבת שזהו החמשן הזוחל, כלומר אותו מין כמו זה שגדל אצלינו בצפון הארץ – בגליל העליון ובעמק החולה. שמו הלטיני Potentilla reptans. החמשן אצלנו הוא מין נדיר מאד. 

Potentilla

זהו, עד כאן להיום… יש עוד הרבה פרחים (וזה לא כולל את אילו של גני קיו…) – ולכן המשך יבוא. 

את הפרחים צלמתי בפארקים השונים בלונדון, בסוף יוני וראשית יולי 2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

Salvia-Hot Lips01

מודעות פרסומת

טיול למירון, 8.5.2010

בשבוע שעבר, סיפרתי לכם שאני מתכננת לעלות למירון – ואכן עליתי, עם כל המשפחה (כולל ציפורן חתול1). הצעתי לאנשים להצטרף, ולשמחתי,  גגג האחת (והיחידה!) הצטרפה אלינו, יחד עם משפחתה!
אז קודם כל – תודה לך גימלית יקרה! שמחנו מאד להפגש ולטייל יחד!

עוד לפני שהגענו לאיזור הטיול ונפגשנו עם שאר המטיילים, עצרנו בין ראמה לבית ג'אן, כדי להסתכל מלמטה על מישויה פעמונית שצמחה על המצוק:

נכון שהיא שווה מבט? או כמה?

משם הגענו אל הכביש העולה לפסגה, ושם פגשנו את גגג ומשפחתה. הילדון שלה והעננצ'יק שלי התחברו להם בשמחה ונעלמו לעבר האופק, כשמבוגר תורן זה או אחר מנסה לשכנע אותם לשמור איתנו על קשר עין. אבל באמת, מה יותר חשוב? פרחים, או איזו עונה של "הפיג'מות" היתה המוצלחת ביותר?!

בזמן שהם דנו בנושאים החשובים באמת, אנחנו חיפשנו רצועיות. זו רק תחילת העונה עבור רצועית הגליל (וגם כך הן מקדימות) – אבל ספרנו 27 עמודי פריחה, רובם עדיין בניצנים וחלקם יפהפיים. אחר כך, בשביל פסגה ובירידה אליו היו עוד ניצן ושני פורחים – כך שסגרנו את הספירה ב-30 רצועיות: מספר מכובד ללא ספק.

פרח מקסים נוסף שפורח לאורך הכביש הוא דרבנית התבור. לצערי, הפרט היחידי שמצאתי כשגגג היתה ליידי – היה פרט אומלל, בגובה כ-30 ס"מ. לפני כן ראיתי כמה פרטים יפים, וראויים לשמם.

דבורנית גדולה עדיין פרחה לצד הכביש – עוד סחלב מיוחד, שכאן פגשנו ממש את סוף הפריחה שלו.

לאורך כל המסלול שלנו התבשמנו בריח הנפלא של פרחי אחירותם החורש – שהם צהובים, דומים לרותם – אך גדולים יותר, וריחניים מאד.

צהוב נוסף, שכעת רק מתחיל לפרוח הוא השלהבית הדביקה, (ממשפחת השפתניים) שפרחיה נראים כמו שלהבות קטנות.

ופגשנו גם את הפטל הלביד פורח. הפרחים מזכירים לנו שהוא ממשפחת הורדניים, אבל לא שמעתי על מישהו שאכל מפירותיו…

נציג מכובד אחר ממשפחת הורדניים, שכעת פורח במלוא עוזו לאורך כבישי הגליל העליון הוא הורד – ורד הכלב. הפרחים שלו ורודים ביום הראשון, וככל שחולפים הימים – הם מלבינים.

בתוך החורש פגשנו את הספלול המטפס – פרח קטן ויפהפה, שפירותיו נראים כמו חצצוצרות קטנות.

אבל היום הזה היה שייך ללא ספק לפרפרים. הפרפר הנפוץ ביותר היה הסטירית המשוישת – שנקראת כך כי הצד התחתון של כנפיה נראה כמו אבן שיש. הסטירית הזו היא הפרפר הראשון שהצגתי בבלוג שלי.

כמו שאפשר לראות, הסטירית אוהבת את הקוצים המורכבים. בשלוש התמונות הקטנות הסטיריות יושבות על דרדר מצוי (ואילו שלושה פרפרים מתוך עשרות שפגשנו) – ובתמונה הגדולה, הסטירית יושבת על חוחן הקנרס.
חוחן הקנרס הוא עוד קרוב של הקנרס – הארטישוק. ולא, זהו לא ארטישוק. עדיין, זהו קוץ מרשים (הצמח מגיע לגובה של כ-2 מטר) ויפה. הנה הוא, עם דבורה מסוג מחושית:

פגשנו עוד שלל פרפרים וחרקים, כולל זוג פרפרי סטירית פקוחה שעסקו בהזדווגות, והמון המון מושיות – פרות משה רבנו – שרגשו במיוחד את הצ'ופון של גגג.
סטירית פקוחה נקראת כך בגלל העיניים שעל הכנפיים העליונות. הן מסוות את עצמן על ידי "עצימת" העין: החבאת הכנפיים העליונות בין התחתונות, ואז הפרפר נראה כמו קליפת עץ.  

וגם פעמוניות קיפחות – שהיו ברובן בסוף הפריחה. אבל הספקנו לראות כמה לבקניות. כאן: מימין פעמונית בצבע הרגיל, ומשמאל – הלבקנית.

ולקינוח, מצאנו שלל בני-חורש רחבי-עלים, בגוונים שונים ויפהפיים

אחרי הטיול, נסענו למסעדה… אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הטיול היה נעים מאד (אני אוהבת את המירון…) והחברה – נפלאה, שמחנו מאד להכיר את הגימלית ואת משפחתה!

 

התמונות צולמו במירון, 8.5.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

רשימה לבנה לשבועות

 
לכבוד שבועות החלטתי ללבוש לבן ולהציג פרחים לבנים.
השושן הצחור, שאין כמוהו בלבנים, כבר סיים את פריחתו – והרעיון שלי הפעם הוא לקחת פרחים שביום-יום כלל אינם לבנים, אבל פה-ושם יש מופע לבן שלהם.
כלומר, לבקנים.
 
כבר הצגתי פה שני לבקנים, ואני אזכיר אותם:
 
כלנית מצויה  – Anemone coronaria
ממשפחת הנוריתיים – שצלמתי ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :
 

 
סתוונית היורה  – Colchicum stevenii
ממשפחת השושניים – שצלמתי בחורשת הארבעים, 1.12.2007:
 

 
ועכשיו אני מוסיפה, לפי סדר כרונולוגי:
 
בן חצב יקינתוני  – Scilla hyacinthoides
 
גם הוא ממשפחת השושניים,  שצלמתי בחורשת הסרג`נטים הנתניה,  31.3.2007 : צבעו של בן-החצב הוא תכלת-סגלגל. האחד הזה החליט להתחפש לקרובו החצב:
 

 
ומבט על פרח בודד מקרוב:
 

 
פעמונית קִפּחת  – Campanula rapunculus
 
ממשפחת הפעמוניתיים  – פרח נפוץ ומוכר, בצבע סגול עז.  במירון, ב-23.5.2007 – הפעמונית החליטה להחליף את הסגול בלבן.
 
  
 
כנראה יש משהו באווירו של הר מירון, שגורם לפרחים לרצות להטהר מצבעי היום-יום, ולהתקשט בלבן חגיגי. יש לי כמה צילומים של סחלבים לבקנים מהמירון.  הנה שוב הפעמונית:
 

 

דרדר כחול  – Centaurea cyanoides
ממשפחת המורכבים.
ב5.4.2008 ביקרתי בגן הבוטני של עָתַי יופה בנתיב הל"ה. זהו מקום נפלא, ושמעתי שעכשיו עתי עורך שם סיורים בתשלום. זהו גן מדהים שכולל כמה מהיפים והנדירים שבצמחי ארץ-ישראל.
בביקורי אז, עתי הראה לי דרדר כחול – שפרח בלבן:
 

 
הדרדר הכחול – עם צבעו הכחול העז – תמיד הקסים אותי. והנה, גם בלבן הוא מיוחד ומרגש:
 

 

שום תל-אביב  – Allium tel-avivense
 

גם הוא ממשפחת השושניים, פרח ורוד ומיוחד של מישור החוף שכבר הצגתי פה  – ואת האחד המיוחד הזה פגשתי בשמורת בני ציון, 19.2.2009
 
 

 
יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis
 
עוד נציג יפהפה של משפחת השושניים, שככב אצלי בעבר.
בטיול במירון, בפורים האחרון – 10.3.2009 – ההר היה מלא יקינתונים. חגיגה תכולה לכל עבר. אבל בין המוני התכולים – גילינו בשביל הפסגה אחד לבן:
 
   
 
עכנאי יהודה – Echium judaeum
 
ממשפחת הזיפניים. פרח חביב מאד, שצובע מרבדים בורוד-סגול במרץ. בגבעת זקיף, מעל כרמיאל ב-21.3.2009 – הוא הפתיע אותנו בלבן.
 
 
 
ועכשיו, לכבוד החג – אני שוב מארחת בבלוג את אמא שלי – ציפורן חתול1. כשסיפרתי לה שאני מתכוונת להכין רשומה לבקנית לכבוד שבועות, היא תרמה לי עוד שני פרחים מיוחדים בלבן:
 
דם המכבים האדום – Helichrysum sanguineum
 
ממשפחת המורכבים. כשמו כן הוא – אדום. בעצם, האדום שבו איננו הפרח אלא מעטפת של הפרחים. הפרחים הם בצבע קרם, פורחים מאוחר יותר ופחות בולטים. אבל אין ויכוח על זה שהמעטפת היא אדומה לוהטת…
 
… פרט למקרים שבהם היא לבקנית: צולם ע"י ציפורן חתול1, ליד עפולה, 8.5.2009 :
 
 
 
ואין כמו לסגור את הרשימה הזו עם פרח מרהיב, לא משנה מה הצבע שלו:
 
מרווה כחולה – Salvia indica
 
המרווה הכחולה ממשפחת השפתניים כבר כִּכבה אצלי ביום העצמאות. היא גדולה ומרהיבה. בהר בנטל, ב-8.5.2009,  ציפורן חתול1 פגשה אותה בלבן!
 
 
 
חג שמח ולבן לכולכם!
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!
 
 

פעמונית גפורה – Campanula sulphurea

עדכון:
בשבוע שעבר בקשתי מכולם לשלוח פקסים למשרד האוצר ולשר האוצר, כדי להביע דיעה נגד הרחבת סמכויות הות"ל.
לפי מה שפורסם בעיתונות האלקטרונית, הצלחנו – ואכן הנושא לא הועבר כחלק מחוק ההסדרים.
אבל… ההצלחה היא זמנית. ביבי החליט להפריט את מנהל מקרקעי ישראל.
לכאורה, מטרתו של ביבי היא להקל על האזרחים ולהפחית את מחירי הדיור לזוגות צעירים.
בהחלט יתכן שהתוצאה תהיה הפוכה, ובסופו של דבר התוכנית תגרום להעברת הבעלות על הקרקעות מהמדינה ליזמים וקבלנים שיאגרו קרקעות ויספסרו במחירן ויפגעו ביכולתה של המדינה לשווק קרקעות בשיטות של מחיר למשתכן וכדומה.
כמובן, ההפרטה לא תעזור לשטחים הפתוחים (בלשון המעטה) – כיון שהקבלנים והיזמים ירצו לבנות ככל האפשר, ללא התחשבות בתכנון ארצי.
 
לקריאה נוספת:
מאמר מענין של איריס האן מהתנועה הירוקה
מאמר מעניין מאד של עמית הרפז באתר "עבודה שחורה"
 
 
 

 
אתמול דברתי על פעמונית. ובהקשר הזה, רציתי לאמר שרוב הפעמוניות בארצנו הן סגולות. הפעמונית הקִפָּחַת  – שאני חושבת שהיא המוכרת ביותר, פעמונית ירושלים, פעמונית זיפנית – כולן סגולות. ויש עוד.
הפעמונית הדמשקאית שהראיתי אתמול היא מיוחדת – ורודה.
 

 
היום אני מראה את יוצאת הדופן: הפעמונית הגפורה.
גְפורה – בגלל הצבע הגפריתי שלה.
כלומר, הצבע הצהוב.
 
 

 
הפעמונית הגְפורה היא הפעמונית של מישור החוף – היא גדלה בחולות, והיא מוכרת מהחולות של אגן הים המזרחי: חופי סוריה, לבנון, ישראל ומצרים.
וכן, גם היא שייכת לצמחים המאויימים ע"י בניה.
 

 
אני פשוט נהנית מהצהוב העז שלה – שמשתלב עם השמש והחול (או החמרה) ומהעובדה שאחרי שיא האביב, רגע לפני הקיץ – עדיין יש פרחים מעניינים. הפעמונית הגפורה פורחת בין אפריל ליוני.
 

 
הפעמונית הגפורה היא קטנה למדי – בשיאה היא מגיעה בערך ל-20 ס"מ לכל הצמח. בד"כ פחות. אבל הצהוב שלה זוהר למרחק, וקשה לפספס אותה.
 

 
התמונות צולמו בחוף אשקלון (4.6.2005) ובשמורת בני ציון (14.4.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
   
 

פעמונית דמשקאית – Campanula damascena


בחודש מאי, כמעט בכל שנה, אנחנו נוסעים לנחל כלח.
הסיבה הראשית היא – כמובן, השושן הצחור.
אבל בנחל כלח ישנם בעונה הזו עוד כמה צמחים יפים ומיוחדים. פחות בולטים – אבל שווים גיחה.
כזה הוא הפרח שלי היום: הפעמונית הדמשקאית – ממשפחת הפעמוניתיים.

  

הפעמונית הדמשקאית היא קטנה מאד, והיא צמח סלעים: גדלה רק מתוך הסלע.

הצבע שלה ורדרד עדין, והיא כולה פיצקלה. צריך לדעת שהיא שם בשביל לחפש אותה.

לשמחתי, אמא שלי יודעת שהיא שם. אז היא הראתה לי את הפעמונית המיוחדת הזו כבר לפני שנים רבות, ואנחנו משתדלות לחזור כל שנה, ולבקר את הפעמונית הזו.

הפעמונית הזו היא רב-שנתית, כלומר היא פורחת באותם מקומות שנה אחר שנה. הצמח מתחדש כל שנה.
  

הפעמונית פורחת לה בכמה נקודות ידועות (לפחות, ידועות לנו ) בנחל כלח: למשל, על סלע אחד – שאנחנו קוראות לו "סלע הפעמוניות הדמשקאיות", ובפתח מערונת קטנה אחת, שכמובן ידועה בשם "המערה עם הפעמונית"…

כל התמונות צולמו בכרמל, בתאריכים 3.5.2008 ו-16.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!