קצת ספורט לרווחת הקוראים

דבר ידוע הוא, שחשוב לעמל את הגוף ולחזק אותו, ולכן אני מגישה לכם שיעור ספורט – היום נשחק משחק קרוקט.

נתחיל בחימום הגוף: פתלו את צווארכם והגיעו עם הפנים אל מרכז הגב:

עכשיו מתחו את הצוואר ישר ככל האפשר, והניעו את הראש מצד לצד, נסו לכסות כ-270 מעלות בסיבוב הראש.
המתקדמים יכולים לסובב את הראש תוך כדי עמידה על רגל אחת.

הרימו את הרגל והעבירו אותה מעבר לראש –

ועוד כמה תרגילים של פיתול הצוואר – נסו לפתל פעם לימין ופעם לשמאל (בו זמנית כמובן) –

אחר כך הרכינו את הראש אל חזה

וכעת, למשחק הקרוקט – אני מעבירה את הבמה אל לואיס קרול, בתרגומו המופלא של אהרון אמיר:

עליזה מדומה היתה כי מימיה לא ראתה עוד שדה קרוקט מוזר כל כך: כל כולו תלמים וגבלים; כדורי הקרוקט היו קיפודים חיים,

הפטישים – שקיטנים חיים, והחיילים הוצרכו להקמר ולעמוד על ארבע, כדי לשמש קשתות.

בראשונה התקשתה עליזה בשקיטן שלה: הצלח-הצליחה לשרבב את גופו, בנוח למדי, תחת זרועה, כשרגליו סרוחות-מדולדלות. אבל בדרך כלל, משאך יישרה את צווארו כיאות, ואמרה להכות בראשו של זה בקיפוד –

היה זה מתפתל ונזקר ונותן בפניה עינים מפיקות תמיהה כדי כך שאנוסה היתה לפרוץ בצחוק.
ואם שרבבה את ראשו מטה, ואמרה להתחיל שוב – מוצאת היתה למרבה-הדאבה שהקיפוד נגול וכבר הוא זוחל ומסתלק.

לבד מכל אילה, הרי דרך-כלל היה גובל או תלם עומד לה לשטן בכל מקום שרצתה לשגר את הקיפוד שמה, והואיל והחיילים הנקמרים קמים היו תמיד ומוליכים עצמם לכאן ולכאן, באה עליזה עד-מהרה לכלל מסקנה כי אכן זה משחק קשה עד מאד.

המשחקים שחקו כולם בבת-אחת בלא שימתינו לתורם, והם מריבים בכל העת, ומתכתשים על הקיפודים; ולא ארכה השעה והמלכה נמלאה עברה וזעם, והיתה מהלכת הלוך ורקוע, ומצעקת: "ערפוהו!" או "ערפוהָ!" אחת לדקה בערך.

עד כאן שיעור הספורט שלנו להיום….
את השקיטנים (בסדר, בסדר – פלמינגו מצוי) צלמתי בבריכות ליד חוף נחשולים בתאריך 1.1.2013
את הקיפוד צלמתי בכפר סבא, 24.11.2012

הורודים-לבנים הם בוגרים, והאפורים הם צעירים.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. ויש עוד כמה באלבום, כאן.

הסרטתי את הפלמינגו, כי הם כל כך חמודים –

הנה הגרסא של דיסני למשחק הקרוקט המופלא:

פלמינגו מצוי – Phoenicopterus ruber

יש לי כמה תמונות שרציתי לפרסם עוד בחודש שעבר, אבל רק עכשיו אני מגיעה אליהן…
ב13.9.08 נסענו לטייל בבריכות המלח של עתלית, ופגשנו שם להקת פלמינגו! ספרנו 21 פרטים בלהקה, ומאד נהנינו להסתכל עליהם, פוסעים מעדנות במים הרדודים.
 


התמונות צולמו כולן ממרחק גדול במצלמה שלי – Canon S3 – ולכן האיכות לא מושלמת, אבל הפלמינגוס האילו כל כך חביבים…


כמו שודאי שמים לב, הם לבנבנים-משהו, ולא כתומים-ורודים כמו בסרטים. וזאת למה? בגלל התזונה שלהם.
הפלמינגו מקבל את הצבע הורוד מקרוטין – הקרוטין שנותן את הצבע הכתום לגזר, וגם לשרימפס. כאשר התזונה שלהם מתבססת בעיקר על שרימפס, הצבע שלהם נעשה בולט יותר. כאשר אין הרבה שרימפס בסביבה, הם נאלצים לאכול סרטנים ודגים אחרים – והצבע שלהם מלבין. רק בכנפיים יש פס כתום.
בגני חיות הרבה פעמים מעשירים את התזונה שלהם עם גזר, כדי לתת להם את הצבע היפה.

עכשיו יבוא מישהו מתחכם וישאל – אה… קרוטין! רגע, אז אם אני אוכל גזר ושרימפס – גם אני אהפוך לורוד?
והתשובה היא לא לורוד, כי אם לכתום! אם תאכלו חצי קילו גזר ליום במשך תקופה ארוכה, מספר חודשים – תוכלו לראות גוון כתום בעיניים ובאצבעות הידיים. באמת.

כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות כדי לראותן בגודל מלא.