ממש לא מזמן כתבתי על הבלוטנית האפריקנית, ולפני שבוע בערך נסענו לערבה – ופגשתי שם שני מינים נוספים של בלוטנית הידועים בארץ: בלוטנית מפורצת ובלוטנית הדורים.
להמשיך לקרוא בלוטנית מפורצת ובלוטנית הדוּרים – Commicarpus sinuatus & Commicarpus helenae
סיפרתי כבר שהגענו בתחילת העונה, ולא היו הרבה פרחים. "לא היו הרבה" – כלומר היו. היו פרחים. זהו נווה מדבר, ושם יש מים כל השנה – לכן הפרחים פורחים שם.
ראשון ששמנו לב אליו היה המורכב הצהוב שראינו ליד מרכז המבקרים – Goldenhills (או בשמו הלטיני – Encelia farinosa). במיוחד התפעלתי מגושי הפריחה שצמחו בסלע – הם נראים מאד מרשים כך.
מעט אחרי כן, ראינו עוד מורכב קטן וחמוד שפרח בין הסלעים – הפעם בלבן: מזכיר מעט את הקחוונים שלנו:
השם העממי שלו הוא "חיננית הסלעים" – Emory's rock daisy – והשם הלטיני הוא Perityle emoryi.
ליד המים פגשתי את הלבדנית הקליפורנית, שאני זוכרת מקניון סולסטיס. כזכור, שמה הלטיני הוא Pseudognaphalium californicum ושמה העממי Ladie`s Tobbaco.
מעלינו, בין הסלעים ומפעם לפעם גם סביבנו הנחל עצמו צמח כל מיני קקטוסים. המדבר האמריקאי הוא מקור הקקטוסים – שם התפתחו רוב בני המשפחה הזו.
אני מתכננת רשימה שלמה שתוקדש למשפחה המיוחדת הזו,
ולכן בינתיים אני רק אספר שנהניתי מאד מהצורות המשעשעות שלהם יוצאות מהסלעים – כמו למשל, קקטוס הקיפוד הזה (hedgehog cactus) שנראה כמו יד בתנועה מסויימת מאד –
תראו כמה יפים הכדורים האדמדמים של cottontop cactus – הוא נקרא כך כי לקראת הפריחה, הוא מגדל מעין כיפה צמרירית –
והקקטוס הנפלא הזה שנקרא פשוט Beavertail, בגלל צורת העלה – והוא קרוב לצבר המצוי שנפוץ אצלינו.
בין המבטים למעלה, אל הקקטוסים שעל הסלעים מעלינו – הסתכלתי גם למטה, וראיתי את הצהבהב הנחמד הזה: זהו פרח ממשפחת המצליבים, כלומר קרוב של החרדל, הצנון והכרוב שאצלינו. שמו העממי Yellow Peppergrass – כנראה בגלל חריפות העלים, ושמו הלטיני Lepidium flavum – כלומר, שחליים צהובים.
שחליים זה סוג במשפחת המצליבים שיש לו כמה נציגים גם בארץ.
שיח נוסף שהחל לפרוח, וגם אותו כבר זיהיתי אחרי הטיול בקניון סולסטיס הוא הערבה – Salix. גם כאן אני יודעת רק את שם הסוג, ולא את שם המין.
באיזור המפל ראינו שרכים – הסתכלנו מקרוב, וגילינו שזה שרך מוכר ונפוץ בכל העולם: שערות שולמית מצויות – Adiantum capillus-veneris ששמן העממי הוא "שערות העלמה" – Maidenhair fern
ליד המים מצאתי גם את הפרח הקטן הזה – ממשפחת הזיפניים, קרוב לזיכריני. לא הצלחתי להגדיר אותו ברמת המין, וכנראה הוא שייך לסוג Cryptantha.
ליד המים פרחו גם כמה פרחים יפהפיים ממשפחת נר-הלילה.
נר-הלילה שאצלינו מוצאו ביבשת אמריקה – הוא הגיע אלינו כנראה כבר בראשית המאה ה20. בארה"ב ישנם מינים רבים מהמשפחה הזו.
הצהוב הנחמד הזה הוא Camissonia brevipes ששמו העממי הוא Golden Suncup – כוס-שמש זהובה :
מעט קטן יותר, אך עדיין מאותה משפחה – משפחת נר-הלילה – הוא הפרח הורדרד הזה –
אני לא בטוחה שזיהיתי נכון את הפרח הזה – אני מתלבטת אם זה מין אחר של Camissonia (בדומה לGolden Suncup) או משהו אחר, למשל Chylismia. הפרח עצמו ורדרד ונחמד –
פה ושם בנחל ראינו גם שיחים – כתמי צבע ירוקים עזים. גם את השיח הזה לא הצלחתי לזהות,
אבל הצבע הירוק העז נפלא בעיני – ובשביל זה יש חברים: אום נטע מוסרת שזהו Pigmycedar – ששמו הלטיני Peucephyllum schottii, והוא ממשפחת המורכבים.
את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – במסלול אל מפלי Darwin, בתאריך 7.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונה שלה!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אם יש לכם הערות, תיקונים, שמות צמחים שזיהיתם לי – אני אשמח להוסיף!
עוד אנחנו מסתובבים לנו בחולות שיזף, מאושרים ממציאת לשון-האפעה, והנה ראיתי עץ שיטה, שיטה סוככנית – שמשהו בו נראה לי מוזר:
"מי זה פיזר סרטי פלסטיק אדומים זוהרים על העץ הזה?" שאלתי. הילדים נגשו לבדוק:
"אין פה בכלל סרטי פלסטיק!" אמרו הילדים. "העץ פורח!"
אני מכירה פריחה של עצי שיטה סוככנית. אילו פרחים קטנים, כדוריים-לבנבנים. בהחלט לא פסים אדומים בוהקים. התקרבתי אל העץ, וגיליתי שהוא אכן פורח:
אבל אני רוצה שתסתכלו על התמונה מעל בתשומת לב. שימו לב לעלים בקדמת התמונה – עלים קטנים מאד, עדינים ומנוצים. אילו העלים של עץ השיטה.
לעומתם, העלים בחלק העליון של התמונה – ליד הפרחים – הם עלים גדולים יותר, עגולים ובעלי שפה חלקה. (עלים תמימים )
זהו הרנוג השיטים.
והרנוג השיטים הוא צמח טפילי.
ההרנוג מופץ על ידי ציפורים: הזרע דביק מאד, ונדבק למקור של הציפור כשהיא מנסה לאכול את הפרי. היא תשפשף את המקור עד שהזרע יידבק לענף כלשהו. הפרי נדבק לענף, מחדיר אליו שורשים – ומוציא עלים. זה נראה כך:
הזרע הדביק הוא הצהוב מאחור, שכבר שולח שורשים לענף (במקרה זה, ענף של אטד מדברי – ההרנוג אמנם מעדיף שיטים, אבל הוא מוכן לנצל גם שיחים ועצים אחרים שייקרו בדרכו)
הירוק מקדימה הם הפסיגים – העלים הראשוניים שהצמח מוציא.
ההרנוג גם מואבק על ידי הציפורים – על ידי צופיות בעיקר. בארצנו רוב הפרחים מואבקים על ידי חרקים, חלקם על ידי הרוח – וחלקם באמצעות רביה וגטטיבית – כלומר, הפריה עצמית.
האבקה באמצעות ציפורים היא תופעה טרופית יותר. ואכן, ההרנוג הוא טרופי במוצאו – הוא מגיע אלינו מהאיזורים הטרופיים של סודן.
ניסיתי להבין מאיפה הגיע השם הנוראי הזה, הַרְנוּג – באנציקלופדיה של החי והצומח, כתוב שבתלמוד הבבלי נזכר צמח ששמו הרנוג – ומשם לקחו את השם. אבל הזיהוי של ההרנוג שלנו עם ההרנוג התלמודי אינו וודאי.
השם המדעי – Loranthus – משמעותו "פרח בצורת רצועות" – ואני חושבת שהתמונות ממחישות טוב למדי את מקור השם הזה.
כך, למשל, נראה גוש של הרנוג על עץ שיטה סלילנית: הוא חונק את העץ אט-אט, ומשתלט עליו.
ההרנוג הוא בעצם צמח טפיל-למחצה. יש לו עלים ירוקים, והוא מטמיע (עושה פוטוסינתזה). כלומר, חלק מצרכי מחייתו הוא "גונב" מהפונדקאי שלו, אבל חלק מהם הוא מייצר בעצמו.
להרנוג קוראים "הרנוג השיטים" – על שם השיטים שהוא נטפל אליהן. אבל כמו שכבר ציינתי, הוא לא מגביל את עצמו לשיטים – נמצאו פרטים של הרנוג על עצי שיזף, עצי אשל וגם על שיחים מעוצים, כמו רותם המדבר, רכפתן מדברי, אוג קוצני ועוד.
ולגבי עץ השיטה – אני תמיד הכרתי את השיטה שנראית כאילו שמו מגש על חלקה העליון, וגזמו מסביב – בתור "שיטת הסוכך". הרעיון היה שהעץ – בעל ענפים רבים ודקים יחסית, ועלווה מיושרת – הזכיר לבוטנאים סוכך של מצנח. הופתעתי לגלות באתר הפלורה ששמה הוא שיטה סוככנית. אבל באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב באמת השם הותיק: שיטת הסוכך!
מה היה הרעיון הגדול בשינוי השם? למה היה חשוב להפוך את "שיטת הסוכך" ל"שיטה סוככנית"? לי אין תשובה לשאלה.
התמונות צולמו בנחל שיזף ליד חצבה בערבה, בתאריך 13.2.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
אי שם, בתחילת ימי הבלוג שלי, הצגתי שרך קטנטן ששמו לשון-אפעה קטנה. סיפרתי על המסע לאיתור לשון האפעה, בשמורת בני ציון. הפעם נסענו – אני והעננצ'יקית שלי, עם יובל וילדיו – לראות את אחותה – לשון אפעה מצרית.
ולאן נסענו? עד לערבה.
לשון אפעה מצרית ידועה בארץ משני אתרים בדיוק, ושניהם בערבה: חולות שיזף, בצפון הערבה; וחולות סמר – בדרומה. אנחנו נסענו לצפון הערבה. ½3 שעות נסיעה – בשביל לראות פיצקלה, שגודלו כמה סנטימטרים…
הפעם היו לנו הוראות מדויקות. ידענו בדיוק לאן לנסוע, כמה מטרים ללכת, ובין אילו שיחים לחפש. שיחי פרקרק פרסי, למי שתהה. כשהגענו למקום, זה נראה כך:
השיח מאחור הוא הפרקרק, ומימין הצל של הפרקרק השני. אבל מה יש בינהם? במבט ראשון לא ראינו כלום. אז מה עושים? כורעים מטה, ומתחילים לבדוק. בתחילה לא מצאנו כלום. הרגשנו די מיואשים: ציפינו שהערבה כבר תפרח! והנה, הכל צהוב; רק מעט נבטים – ואיפה לשון האפעה? האם נסענו כל כך רחוק לשוא?
התחלנו לבדוק את הנבטים. מסתכלים על כל נבט ונבט – ואז רואים שחלק מהם הם שרכים. לא סתם שרכים: לשון אפעה! הידד! מצאנו!
ובשביל להבין כמה הם קטנים, שמתי את מפתח המכונית שלי לידם:
יובל סיפר לי, מתי נתגלתה לשון האפעה בארץ. זה היה אי-שם, בשנת 1981 – לפני כמעט 30 שנים. פרופ. שמידע (שאז היה עוד ד"ר) יצא עם אנשי רת"ם להשתלמות בערבה. רוב הנוכחים עמדו ושמעו הסברים על צמח מסוים שנמצא – ורק יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור – אחד מרודפי הצמחים הותיקים בארצנו, הסתובב מסביבם, ופקח עיניים. לאחר זמן מה הוא הביא אל החבורה צמח ש…לא היה מוכר לו.
בתחילה פרופ. שמידע חשב שזהו אחילוף זעיר – צמח אחר, שגדלו קרוב לגודלה של לשון האפעה. אבל לאחר בדיקה, פתיחת מגדירים וחיפושים שונים – הסתבר שזהו צמח שלא היה מוכר מהארץ עד אז: לשון אפעה מצרית.
נמצאו שתי נקודות קרובות, ובהן הרבה לשונות אפעה. הנקודות סומנו במעגלי אבנים, שנמצאים שם עד היום. ולשונות האפעה – כך גילינו – נשארו בתחומי המעגלים שלהן, ולמרות שסרקנו את השטח – לא מצאנו אף לשון אפעה מחוץ למעגל.
אז כרענו – משתדלים לא להכנס לתחומי המעגל, ולא למעוך (חס וחלילה!!!) אף לשון עדינה ונדירה, והתחלנו לצלם אותן מכל הכיוונים.
כתבתי בתחילת הרשימה, שלשון האפעה הנדירה הזו ידועה משני מקומות בארץ: חולות שיזף וחולות סמר. אני אמנם צלמתי אותה בחולות שיזף, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על חולות סמר.
חולות סמר, בדרום הערבה, הם גוש החולות האחרון שנותר בערבה – שטח חולות בתולי ומיוחד. רק שליש מגדלו המקורי נותר, רוב השטח נוצל לכריית חול, לשפכי תעשיה ולחקלאות. עכשיו החליטה המדינה להרוס גם את החלק האחרון שנותר לפליטה – ולאפשר לכרות חול גם שם. עמותת אדם טבע ודין עתרה לבג"צ – בבקשה להגן על החולות האחרונים שנותרו, לאפשר לבעלי החיים והצמחיה היחודית של האיזור להמשיך לחיות שם.
אני מצרפת פה כמה קישורים למאבק ההגנה על חולות סמר –
ראשית, אתר המאבק – יש שם גם קישור לעצומה, אבל אני לא יודעת עד כמה עצומות אינטרנטיות משפיעות. עד כמה שאני יודעת – הן סתם סמליות.
כתבה מYnet , ועוד כתבה מnrg (שתיהן דומות מאד)
ישנו גם דף בfacebook שאתם מוזמנים להצטרף אליו ולצרף אליו עוד אנשים.
הטענה הממשלתית – כרגיל – היא ש"אין שם כלום, רק חול וחול – זה בסך הכל מדבר, שממה". אני מקווה, שהקוראים שלי מבינים שהמדבר איננו שממה, ובחולות ישנם הרבה חיים – גם בעלי חיים, וגם צמחיה. זו מערכת אקולוגית מיוחדת במינה, ולדעתי זו חובתנו להגן על השטח הזה, כדי שגם הבאים אחרינו יוכלו להנות מיופיו של המדבר.
שמעתי פעם פתגם אינדיאני (או שמא אמריקאי-מקורי?) יפהפה:
We do not inherit the Earth from our parents, we borrow it from our children
כלומר – לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו, אלא קבלנו אותו בהשאלה מילדינו. לדעתי זהו פתגם נפלא, מדויק ונכון – וכל האנושות צריכה לחיות לפיו.
…אבל אני, מה אני יודעת?
התמונות צולמו בשמורת חולות שיזף בערבה, בתאריך 13.2.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
תוספת, 18.2.2010 –
מוטי כתב בבלוג שלו אגדה על לשון-האפעה. אתם מוזמנים לקרוא, לצחוק ולהגיב!!
פרחים, פרפרים וכל מיני 