בוקר למרגלות הרי הסיירה נבאדה

 


תראו איזה דרך נפלאה להתחיל את היום: לשבת במעיין מים חמים ומפנקים, ולצפות בנוף ההרים המושלגים מעבר. משמעות השם "סיירה נבאדה" הוא "ההרים המושלגים". 

להמשיך לקרוא בוקר למרגלות הרי הסיירה נבאדה

צוויץ צוויץ, מי צייץ? קול ציפור הוא על העץ!

b05אני ממשיכה עם עוד ציפורים ממדבר מוהאבי.

SONY DSC

הראשון הוא קל מאד לזיהוי: חנקן. לחנקן יש תמיד מעין "מסיכה" שחורה על העיניים, ממש כמו לזורו.

SONY DSC

בתחילה חשבתי שזהו חנקן גדול, שאני מכירה מהארץ ואפשר למצוא אותו גם בארה"ב (הם קוראים לו Northern Shrike) – אבל אבו נטע תיקן אותי, וסיפר לי שזהו Loggerhead Shrike – מין דומה, אך ייחודי לארצות הברית.

b04

פגשנו גם את ידידנו ה"עורייבן" – Common Raven.

b03

פגשנו כמה ציפורי שיר קטנות וחביבות: למשל Rock Wren – גדרון סלעים, ציפור חביבה ואוהבת שמש ומקומות יבשים ויבשים למחצה.

SONY DSC

את החמוד הזה ראינו על עץ ערער קליפורני (California Juniper) באתר הקמפינג שבו מצאנו את הצבים.
זהו Oak Titmouse – קרוב של הירגזי שלנו, לכן הייתי מתרגמת את שמו ל"ירגזי אלונים" –

b08

צלמתי גם את הנחמד הזה, אבל שכחתי לבקש מאבו נטע זיהוי עבורו… אעדכן כשיגיע.
והנה הגיע העדכון: זהו Bell's Vireo – ה"ויראו" הם משפחת ציפורים שאין לה נציגים באירופה ובמזה"ת. 

b17

הדרכים במדבר מוהאבי אינן עמוסות. לכן, כשראינו את העץ הבא – פשוט עצרנו בצד הדרך, שלפנו משקפת ומצלמות, והסתכלנו:
בראש העץ יש קן גדול ומרשים… מעניין למי הוא שייך…

SONY DSC

לשמחתנו, לא נאלצנו להמתין הרבה: ההורים הגיעו מהר מאד.

SONY DSC

מסתבר שמצאנו קינון פעיל של Red-Tailed Hawk – אמנם Hawk בד"כ מתורגם ל"נץ", אבל השם הלטיני שלו הוא Buteo jamaicensis, כלומר עקב ג'מייקני.

SONY DSC

עמדנו שם כמעט חצי שעה, וצפינו בעקבים הנהדרים הללו –

b16.

טסים, מחפשים מזון ומביאים אותו לגוזלים שנמצאים בקן. שני ההורים בנו יחדיו את הקן, וכעת הם מטפלים יחדיו בגוזלים – בין גוזל אחד לחמישה בקן.

SONY DSC

אני מרוצה במיוחד מהתמונה הבאה, שבה רואים אחד ההורים בקן ואת השני מתקרב –

b09

לקראת השקיעה יצאנו משמורת מדבר מוהאבי, והמשכנו דרומה – לכיוון פארק עץ-יהושע – Joshua Tree National Park.
בדרכנו, נסענו על Highway 66 – הכביש המפורסם שחוצה את ארה"ב ובו נסעו, בשנות השפל, כל אילו שחיפשו את מזלם בקליפורניה.
היום זהו כביש צדדי יחסית, אום נטע קוראת לזה "דרך סינית" (Scenic Route)  😉
לצד הכביש פגשנו קבוצה של נשרים מתכוננים לשנת הלילה – Turkey Vulture.

b27

ועם עוד תמונות של העקבים, אני מסיימת את הביקור בשמורת מוהאבי. מחר נגיע לפארק עץ יהושע, מקום מדהים ומיוחד גם הוא….

b12

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בשמורת מדבר מוהאבי, בתאריך 10.3.2013.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ותוספת מאבו נטע – בתמונה הבאה, הנץ המעופף איננו ה-Red Tailed Hawk, אלא מין אחר – Ferruginous Hawk – שגם הוא בעצם מין עקב, שבולט בחזהו הבהיר.

SONY DSC

תודה לאמא שלי, שהזכירה לי בתגובתה את השיר הנפלא הזה –
היא דיברה על "מלון הנשרים" הבאים ללון בקליפורניה, ואני נזכרתי במלון קליפורניה, של להקת הנשרים:

עקב עיטי – Buteo rufinus

לפני כמה ימים, הסתובבתי בשדות מזרחית לכפר סבא – כחלק מסקר הטבע העירוני שאני משתתפת בו. לפתע, התרומם דורס גדול כמה מטרים לפני –

נעמדתי לצפות בו ולנסות לצלם, ולהפתעתי הוא לא ברח. הוא הסתובב סביבי במעוף נמוך כמה פעמים, ואז התרחק מעט.
הוא ירד לשדה ונעמד לצפות מה אני אעשה.

זיהיתי שזהו עקב, אבל לא הייתי בטוחה איזה.
מאוחר יותר, ידידי קרקל וגם שי אגמון מדף הצפרים ב-Facebook זיהו אותו כעקב עיטי.
הבנתי שהפרעתי לו… התקדמתי עם השביל – לראות מה הוא השאיר מאחור. בצד השביל היה פגר עוף, מנוקה מנוצות – הטרף של העקב.
(אם מישהו מעוניין, אפשר להקליק כאן בשביל לראות את תמונת הטרף. לא מלבב במיוחד – פגר של ציפור, ללא ראש…)

החלטתי לראות מה הוא יעשה. התרחקתי מהפגר למרחק מספיק גדול כדי שאני לא אֶרַאֶה לעקב כאיום, והתיישבתי על הקרקע, בין הצמחיה בשולי השביל. בינתיים העקב עמד וצפה – בעיקר לכיווני, אבל גם לשאר הכיוונים.

אחרי כמה זמן הוא פרש כנפיים, התרומם באוויר, ונחת – שוב בשדה, אך קרוב יותר לטרף שלו.

וכך זה המשיך עוד פעמיים-שלוש, כשבכל פעם הוא עושה סיבוב באוויר – ונוחת בחזרה בשדה.
הוא כמעט הגיע אל השביל, אבל… לצערי הרב, אז הגיעו שני אנשים אחרים שהלכו בשדה – הם הבהילו את העקב והוא ברח מהם.

ראיתי אותו נעמד בקצה השדה וממשיך לצפות לכיוון הארוחה שנגזלה ממנו בצורה כל כך פתאומית…

כשהאנשים התרחקו, הוא חזר וחיפש את הטרף.אני כבר הייתי רחוקה מאד ממנו בשלב הזה, ואני לא יודעת אם הוא אכן מצא את ארוחתו. אני מקווה שכן – השמש התחילה לשקוע, ולרוב העופות אין חוש ריח.

העקב העיטי הוא דורס יציב בישראל, כלומר אפשר לפגוש אותו כל השנה.

העקב העיטי הוא עוף דורס. אני פגשתי אותו ליד עוף קטן יותר שהוא טרף, אבל מזונו כולל שלל בעלי חיים – יונקים קטנים, כמו עכברים ושפנים; זוחלים – בעיקר חרדונים; ציפורים שקטנות ממנו, ואפילו חרקים – כמו חרגולים.  

התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריך 24.12.2012
אני אמנם מצטערת מאד על שהפחדתי את העקב והרחקתי אותו מארוחתו, אבל מצד שני – עבורי זו היתה חוויה מרגשת, לשבת בשולי השדה ולצפות בו ממרחק לא גדול.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.