עם הסתו חזרו הצפורים

IMG_6687

השבוע קיבלתי בשורה משמחת: יש מדריך חדש בסדרת "טבע ישראלי" – מדריך לציפורים נודדות.

agur01

כבר סיפרתי על המדריכים של נועם – כמה הם נוחים ומוצלחים בעיני: הזכרתי אותם כמה וכמה פעמים בבלוג, ומבחינתי – מדריך חדש – האחד עשר במספר – הוא סיבה טובה לרשימה חדשה. 

IMG_6708

המדריך הפעם מוקדש לציפורים נודדות, וכדרכו של נועם – בדפדפת הקטנה הוא מצליח להכניס המון מידע. 

pelican01

קודם כל, יש הקדמה שמסבירה על הנדידה – מדוע ציפורים נודדות? איך הן יודעות להתחיל לנדוד? איך הן מנווטות? איך עוקבים אחריהן? – לכל השאלות הללו יש תשובות בדפדפת. 

IMG_6716

האיורים מראים הרבה מהציפורים במבט מלמטה, כדי שייקל עלינו לזהות אותן כשהן עפות מעלינו. כך זיהיתי את הדיה השחורה (בלטינית: Milvus migrans) בתמונה הבאה: 

DAYA

יש גם איור שמראה איך הן נודדות – העגורים (Grus grus בלטינית), למשל, נודדים במבנה דמוי האות "V" – מבנה מסודר, בו הציפור שבראש ה-V סופגת את רוב הרוח ומשקיעה את רוב המאמץ, והאחרות משקיעות פחות מאמץ. 

agur03

החסידות השחורות (Ciconia negra בלטינית), לעומתם, עפות בצורה אחרת – הן מאתרות זרמי אוויר העולים מעלה, עולות איתם ואז דואות קדימה. משום כך אין להן סיבה לטוס במבנה מסודר, וכשהן מטפסות מעלה – נראה שכל אחת עפה בכיוון אחר. 

stork-black

אבל גם ציפורי שיר קטנות נודדות. למשל – דוחל שחור גרון (בלטינית: Saxicola rubicola): 

DUHAL

או חכלילית עצים (Phoenicurus phoenicurus) חמודה: כאן בתמונה זו נקבה –

hachlilit

וגם דורסים גדולים, כמו העקב המזרחי (Buteo buteo vulpinus): 

AKAVMIZ

או הרחם המדברי (Neophron percnopterus) – אחד הדורסים הגדולים והמרשימים: 

RAHAM

על כל ציפור במדריך יש מידע שימושי מאד – מתואר הגודל שלה, סימני זיהוי יחודיים – כמו המקור של הכפן הלבן (Platalea leucorodia)

KAPAN

מתואר מסולול הנדידה – וגם יש המלצות על מקומות מומלצים לצפות בציפורים הללו, למשל – את החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) נמצא ליד בריכות דגים: 

stork-white

לאמא שלי בחצר יש עץ שסק. יום אחד היא שמעה ציוץ ציפורים מיוחד. היא יצאה לחצר, ומצאה להקה של ציפורים יפהפיות שבאו לאכול: זהבן מחלל (בלטינית – Oriolus oriolus)
הזהבן הוא ציפור שיר יפהפיה שמבלה את החורף באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בדרך. 

ZAHAVAN

הרבה עופות נודדים דרך ישראל – זו הדרך היבשתית המהירה המקשרת בין אירופה לאפריקה.
לפי ההערכות, כ-500 מליון ציפורים נודדות חולפות בארץ כל שנה. 

העגורים האפורים הם מהמוכרים יותר –

agur02

יש עוד כמה ציפורים נודדות חביבות שרציתי להציג כאן: חנקן נובי (Lanius nubicus)

DSCN3360

חטפית אפורה (Muscicapa striata): 

HATAFIT

וציפור מיוחדת, שפגשתי ליד קבר בן גוריון: סבראש (Jynx torquilla): 

SAVROSH

כמו שאר המדריכים בסדרה,  המדריך לציפורים נודדות נוח לשימוש: הוא קל לנשיאה, מתקפל ועמיד ברטיבות.

מחיר 29 ₪
להשיג בחנויות ספרים,חנויות מטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק:נועם קירשנבאום
הוצאה לאור:"טבע ישראלי"
לפרטים נוספים:
נועם 7904905 050
talituly@zahav.net.il

pelican-cormorandt     

את תמונות הציפורים הנודדות צלמתי ברחבי הארץ, בשנים 2014-2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
תודה לאמא שלי שנתנה לי להשתמש בתמונת הזהבן!

pelican02

ציפורים ליד הבית

רציתי קצת לספר על הציפורים שאפשר לראות ליד הבית.

כי למרות שבאמת זה כיף לנסוע לצפות בפלמינגו, או לראות פרחים נדירים – רוב בני האדם חיים באיזורים עירוניים, ונאלצים להסתפק בטבע העירוני.

ולכן, כל התמונות ברשומה היום צולמו בכפר סבא.
אני מתחילה עם דרור הבית – ציפור נפוצה ומשובבת לב. אני מאד אוהבת לראות את הדרורים מתרוצצים סביב. במיוחד נהניתי לפני כמה שנים, כשזוג דרורים קיננו בפתח צינור אוורור בבנין שלנו…

עוד אחד מהנפוצים והמוכרים הוא העורב האפור – זהו מין אופורטוניסטי, שמנצל היטב את קרבת האדם ומתרבה במיוחד באיזורים עירוניים.

אבל אם תסתכלו על עץ האיזדרכת עליו יושב העורב, תראו שיש סביבו להקה שלמה של ציפורים אחרות – זהו תור הצווארון. קרוב של הצוצלת, ניכר בצווארון השחור היפה שהוא עונד –

לפעמים אפשר לצפות גם בדורסים. הבז המצוי הוא דורס נפוץ וחביב עלי מאד. בשנים האחרונות נערכו מעקבים אחרי בזים שקיננו על רבי קומות. אני פגשתי את הבז הזה בפארק כפר סבא –
אבל בעבר כבר צילמתי בז על האנטנות שעל גג ביתי.

את העקב המזרחי (בעצם, שמו המלא הוא עקב חורף, תת מין מזרחי) פגשתי בשדות בשולי העיר. הוא גדול יותר, ופחות סביר למצוא אותו בתוך העיר.

הדוכיפת – שהוכתרה להיות הציפור הלאומית שלנו – מאד אוהבת מדשאות. היא משוטטת בהן, וצדה חרקים. יש כמה דוכיפתות שאני פוגשת באופן תדיר בגן הציבורי ליד ביתי

בשנים האחרונות התרבו מאד המאיינות המצויות. פולש שהגיע אלינו מהודו – מספר פרטים של מאיינה שולחו לחופשי מפארק הצפארי בתל אביב (לפני כ15 שנים), וכיום אפשר למצוא להקות גדולות של מאיינות מנהריה בצפון ועד באר שבע בדרום.

המאיינות הן ציפורים חזקות וחכמות, ויש להן שירים יפים ומגוונים. לצערי, אחד המזונות החביבים עליהן הוא גוזלים של דרורים וחוחיות – ולכן אני מאד לא אוהבת אותן.

בכל שנה בסתיו חוזרים אלינו הנחליאלים – חלקם נשארים אצלינו כל החורף, וחלקם ממשיכים דרומה לאפריקה.

הנחליאלי הלבן הוא ציפור מאד חביבה. הוא נוהג לעמוד ולנענע את זנבו מעלה-מטה בחינניות – ומכאן הוא קיבל את שמו האנגלי –  Wagtail.

עוד ציפור ששמחתי לגלות בתחומי העיר היא הירקון. הירקון הוא קרוב של החוחית, וניכר בצבעיו הירוקים-צהובים. אני מכירה אותו מחיפה והכרמל, וזו הפעם הראשונה שפגשתי אותו בכפר סבא.

 

הירקון הוא יציב בארצנו – אפשר למצוא אותו בעיקר במרכז ובצפון, אם כי פגשתי אחד בבאר שבע, ליד אנדרטת הנגב.

הרשימה כבר מתארכת, לכן אני אפסיק פה – ואמשיך ברשימה הבאה.
את התמונות צלמתי ברחבי כפר סבא, בנובמבר-דצמבר 2012

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

שקמה – פיקוס השקמה – Ficus sycomorus

לאחרונה הצטרפתי לסקר טבע עירוני בכפר סבא. לצערי, בתחומי העיר כמעט ולא נותרו ערכי טבע נדירים או מיוחדים.
בין הדברים המשמחים שמצאנו היו שני עצי שקמים –

עצי השקמים הם מהגרים ותיקים מאד לארצנו. מוצאם באפריקה, אבל כבר לפני אלפי שנים הם הגיעו לאיזורנו. יש תעוד של שקמים בארץ לפני 4000 שנים, ולפי מקורות אחרים – גם לפני 10,000 שנים.
לפי סברות מסויימות הם הגיעו הנה בתקופה של שינויי מזג אויר, כשהיה פה חם יותר. לפי סברות אחרות, האדם הביא את השקמים הנה – כצמחי תועלת.

השקמים מוזכרות מספר פעמים בתנ"ך ובמשנה. בין השאר, הנביא עמוס היה בולס שקמים ולדוד המלך היה מפקח מיוחד על השקמים והזיתים.

עצי השקמים הם עצים מאד מועילים לאדם – את הפירות היו אוכלים, ובגזעים היו משתמשים לבניה.
הם שייכים למשפחת התותיים, לסוג פיקוס – כלומר, הם קרובים לתאנה (ששמה המלא הוא פיקוס התאנה). לא טעמתי את פירות השקמים, אך בספרות כתוב שטעמם "נחות" יחסית לטעמן של התאנים.
השימוש בקורות השקמים היה נפוץ בארץ בתקופת התנ"ך והמשנה.

אבל אני רוצה לחזור רגע אל הנביא עמוס… "בולס שקמים" מה זה בליסה?
ובכן, כמו שכתבתי – מקורם של עצי השקמה באפריקה, באיזורים המשווניים. כאן אין לו מאביקים, ולכן אין פירות עם זרעים שיכולים להרבות את העץ.

רגע, אם אין פירות עם זרעים – אז מהיכן  כל הפירות בתמונות? העצים עמוסי פירות!
ובכן, אילו פירות פָּרְתֶנוֹקָרְפִּיִּים  – פירות שנוצרו משחלה בלתי מופרה, ולכן אינם מכילים זרעים.

הפרחים של השקמה גדלים בתוך מצע מוגן. בעצם, מה שנראה לנו כפירות צעירים – הם בעצם הפרחים החבויים.  קוראים להם פגה.
לעתים, הפירות הללו לא מבשילים. על מנת לעזור להם להבשיל, צריך לחתוך חתך בפגה ולעודד את ההבשלה. לפעולה הזו קוראים בליסת שקמים.

טכניקת הבליסה מוכרת במזרח התיכון מזה זמן רב. גם בקברי הפרעונים מצאו שרידים של פירות שקמים מבולסים, בתקרובת שהושארה לפרעונים.

ובחזרה לכפר סבא: השקמים הללו הן שתי השקמים היחידות שנמצאו בתחומי העיר כפר סבא. הן גדולות ויפות, וכיון שהיהודים שבאו לארץ לא נהגו לנטוע שקמים – אנחנו מעריכים שהן נטעו לפני קום המדינה, ובזמן מלחמת השחרור כבר היו עצים בולטים בשטח.

לכפר סבא אין הרבה עתודות שטח, אין לה כמעט לאן להתרחב ואיפה לבנות. השדה במזרח העיר בו נמצאים העצים הללו הוא אחד מהאחרונים שנותרו לפלטה.
אני משערת שתוך שנים מעטות גם השטח הזה ייבנה.
אני מקווה מאד שישכילו לשמור על העצים הללו – אולי יתכננו סביבם ריאה ירוקה, יישמרו את שני העצים המרשימים והיפים הללו, כך שגם הדורות הבאים יוכלו להתרשם מהם.
אני אשמח אם יתייחסו אליהן יפה כמו שהתייחסו אל השקמה העתיקה ברחוב מינץ בנתניה – היא שוכנת היום בגן ציבורי.

לא רחוק מהשקמה צלמתי עוד כמה הפתעות:
דוחל שחור-גרון – נקבה מימין, זכר משמאל:

ועקב מזרחי – דורס מרשים שעבר מעלינו בטיסה נמוכה –

התמונות צולמו בכפר סבא, 7.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
השיר הזה מתבקש כאן, אבל תפוז עדיין לא תומכים בהטמעת סרטוני youtube, לצערי.

תודה לתזזאטית שאצלה מופיע עדין משום מה הקוד הישן של YouTube, והיא נתנה לי את הקוד להוסיף את הסרטון