אחרי לילה בPanamint Springs Resort, קמנו לבוקר יפהפה. השמיים היו פשוט מרהיבים.
מיד ארזנו את חפצינו, ונסענו לאיזור פתוח בשביל להכין ארוחת בוקר. אוכל, גזיה, וכל מה שצריך הבאנו מהבית. שלווה ושקט עטפו אותנו מכל הצדדים. תראו איזה מקום מושלם לארוחת בוקר:
הקולות היחידים היו קולות הציפורים – והבולט בשטח הוא השחרחר הזו, שמסתכל עלי:
הנקבה שלו גם נמצאת בשטח – ואום-נטע מיד זיהתה אותם: אילו פִינוֹפֶּפְּלָה!
פינו-מה?
פִינוֹפֶּפְּלָה – Phainopepla – זו אחת הציפורים הנפוצות במדבר, והיא תלווה אותנו לאורך כל הטיול!
אתם מוזמנים לשמוע את הקריאות שלה באתר Allaboutbirds המצוין.
הקריאות של הפינופפלה לא היו היחידות בשטח. מהר מאד שמענו שׂלוִים – ויצאנו לחפש אותם. הבעיה היא שהם זריזים ומתחבאים בסבך… אום נטע הצליחה לתפוס אחד בורח…
זהו Gambel's Quail – שלו גמבל.
ראיתי גם את החמוד הזה – Sage Thrasher – שאותו פגשתי לפני 4 שנים צפונה משם, באיזור Mono Lake.
מהר מאד ראינו שיהיה לנו יום חורפי במקצת, ושמחנו מאד – חורף בעמק המוות זה מחזה נדיר.
באיזור פנמינט כבר ירד גשם לפני שהגענו, וראינו שאריות לגשם –
שלולית גדולה שההרים הנהדרים משתקפים בה. ממש תענוג!
בהמשך הדרך עברנו ליד עיר-רפאים – Ghost Town. הגענו אל Ballarat – שנקראת על שם עיר אוסטרלית (שנמצאת כשעה נסיעה מערבית למלבורן, אוסטרליה)
בטיול לפני 4 שנים, עברנו בעיר הרפאים Bodie – זה היה מאד מעניין (ואם אתם לא זוכרים, אני ממליצה להקליק ולהציץ).
באלאראט הרבה פחות מרשימה… כל מה שנותר הם 3-4 בניינים הרוסים וכמה קירות.
באלאראט הוקמה בשנת 1897, ובעיקר סיפקה מצרכים ושירותים לכורים שהתגוררו באיזור. היא היתה עיר קטנה, שהחזיקה מעמד עד שנת 1917 –
אז נסגר סניף הדואר המקומי, והעיר ננטשה סופית.
אחד העופות המרשימים בשטח הוא ה"עורייבן"…
מה?
פליטת פה מקרית שלי – בעברית עורב, באנגלית Raven – מה יותר הגיוני מלהלחים את המלים הללו יחד?
שיח מאד נפוץ באיזור – שרק התחיל לפרוח, ובעצם הפרט הזה הוא היחיד שפגשתי פורח – הוא ה-Creosote. שיח ממשפחת הזוגניים.
גם אצלינו, רוב בני המשפחה הזו נוטים לצמוח במדבר.
טוב, אחרי ארוחת בוקר טובה, מפגשים עם ציפורים ואפילו Creosote – הגיע הזמן לרדת מרכס Panamint אל העמק עצמו. עמק המוות.
בשולי הדרכים, בעמק המוות, פגשנו התחלת פריחה של פרח צהוב ונחמד:
זוהי "חמנית המדבר" – Desert Sunflower – ששמה הלטיני – Geraea canescens.
לצידי הדרכים ראינו יותר ויותר "חמניות" כאילה –
ואז הרגשנו משהו מפתיע… כלומר, מפתיע ולא צפוי בעמק המוות. מיד נכנסתי לאוטו, וצלמתי את הפרחים דרך השמשה:
לא, לא… זה לא הפוקוס הנכון. תסתכלו עכשיו:
אתם מבינים? גשם! התחיל לרדת גשם – בעמק המוות! במקום הזה יורדים בערך 40 מ"מ גשם בשנה (ויש שנים שבהן אין גשם כלל!) – ואנחנו הגענו בדיוק בזמן להנות מהם!
בשלב הזה הבנו שלמרות הפריחה הדלה יחסית – יהיה לנו יום מאד מוצלח.
אז נסענו ללוע של הר געש…
אבל על זה כבר ברשימה הבאה.
את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בPanamint Ridge וב-Death Valley, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
וכמובן, השיר – למרות שהוא מהמחזמר "אוקלהומה", הוא מאד מתאים גם בקליפורניה. מצאתי ביצוע מצוין שלו, עם יו ג'אקמן:
פרחים, פרפרים וכל מיני 